תיאודור הרצל (אוניית מעפילים) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ראו גם |
הרחבה |
||
שורה 1:
{{אוניית מעפילים|
[[קובץ:אוניית המעפילים תיאודור הרצל.jpg|שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|"תיאודור הרצל"]]▼
|שם=תיאודור הרצל
'''תיאודור הרצל''' ("Guardian" בשמה המקורי) הייתה [[אוניית מעפילים]] שאירגנה "[[ההגנה]]". נקראה על שמו של המנהיג [[ציונות|הציוני]] [[בנימין זאב הרצל]].▼
|כתובית=אונית המעפילים "תאודור הרצל"
|כינוי=
|שם צופן=השומרת
|ארגון=[[המוסד לעלייה ב']]
|נמל המוצא=
|מספר מעפילים=2,620
|רב החובל=(ספרדי)
|מפקד האונייה=[[מרדכי לימון|מוקה לימון]]
|גדעוני=נחמן בורשטיין, וילי רייטר
|יום היציאה=[[2 באפריל]] [[1947]]
|מקום ההגעה=
|יום ההגעה=
|סוג האונייה=
|מספנה=מספנה בניו קסל, בריטניה
|הושקה=[[1907]]
|שם קודם=
|תאריך רכישה=(נחכרה)
|מצבה כיום=
|גורלה=
|מקום טביעתה=
|תפוסה=1,768 טון
|אורך=
|רוחב=
|שוקע=
|גודל הצוות=
|הנעה=מנוע פחם אנגליים
|מהירות=8 קשר
}}
▲'''תיאודור הרצל'''
=== רכש וההכנות להפלגת העפלה ===
המוסד לעליה ב', רכש את האונייה ("Guardian" בשמה המקורי), עשויית ברזל ובעלת שני סיפונים, ב[[ארצות הברית]], באמצעות חברת יונייטד פרוט (.United Fruit Co), ששימשה לכיסוי לרכישת ספינות להעפלה. האונייה נרשמה תחת דגל הונדורס, בנמל פוארטו קורטז. ל{{ה|בולשת הבריטית}} נודע על האונייה, כאשר הגיעה לנמל מרסיי ומטרת הפלגה. על הכנתה להפלגת העפלה הופקדו המלווים גדעון (גדה) שוחט, אריה ויצמן ומוקה לימון, וכן נחום כרמלי, שהיה אז בצרפת ולצדם צוות מקומיים שעסקו בעבודות הטכניות.
ההכנות נמשכו כחודש וחצי. נעשו סידורים פנימיים ושינויים טכניים רבים כדי להסיע מספר רב של מעפילים. הובא פחם ל-14 ימי הפלגה, ועל פי הוראות אנשי המוסד במקום, כ-120 טון מים.
מפקד האונייה היה [[מוקה לימון|מרדכי (מוקה) לימון]] איש ה[[פלי"ם]], ולצדו יהושע (יוש) הלוי, אריה ויצמן, בצלאל פלדמן, חיים וינשלבוים (רימון) וי. ציזלינג- כולם אנשי הפלי"ם, [[גדעון (ההגנה)|והגדעונים]] היו נחמן בורשטיין ו-וילי רייטר. צוות הימאים היה [[ספרדי]].
=== המעפילים ===
2,620 המעפילים היו [[ניצולי השואה]], חברי [[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות נוער]] ומפלגות ציוניות מארצות אירופה בגילים: 30-20; 500 מהם היו ילדים בני נוער, היו תחת אחריותה של [[חסיה בורנשטיין]].{{הערה|ראו: [http://www1.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/survivors/bornstein.asp חסיה בורנשטיין], באתר [[יד ושם]].}} כשליש מהנוסעים נשים צעירות בהריון.
הם רוכזו במספר מחנות באזור פרובנס ואתרים אחרים בצרפת. חלקם הובאו ברכבת מבלגיה מבלי שהיו ברשותם תעודות. בצרפת פוזרו במקומות שונים והוסעו במשאיות לאזור ההעמסה לפני ההפלגה, בפיקוח המשטרה הצרפתית. האונייה נועדה לקלוט 3,600 נפש, ונעשו סידורים לכך, אך בגלל תנאי אוורור לקויים הועלו רק 2,600 מעפילים. לאחר שעלו לסיפון חולקו המעפילים לקבוצות על פי השתייכותם התנועתית, וראשי הקבוצות קיבלו אחריות ותפקידים.
=== ההפלגה ===
האונייה הפליגה מנמל סט ב-2 באפריל 1947, בשעה 06:45. יצאה ללא בעיות והחלה לשוט בנתיב המתוכנן לעבר קורסיקה, מיצר מסינה, כרתים, עד חופי ארץ ישראל.
מכשיר הקשר לא פעל בהתחלה. המעפילים החלו לחוש מחנק בבטן הספינה בגלל הצפיפות, ולא היתה ברירה אלא להעלותם לסיפון ולהקים עבורם סככה. האונייה נטתה על צידה, והיה צורך להשליך רפסודות לים ולשמור על לחץ הקיטור למכונות. ב-6 באפריל עברו את מיצר מסינה לפנות בוקר, ב-9 באפריל עברו את כרתים. רק ב-12 באפריל חודש הקשר עם מפקדת "[[ההגנה]]" ב[[ארץ ישראל]].
=== העימות עם הבריטים ===
ב-9 באפריל בשעה 20:30 חגו שני [[חיל האוויר המלכותי|מטוסים בריטים]] מעל האונייה. בשעה 22:30 הגיעה [[משחתת]] בריטית שהזדהתה והאירה בזרקורים. אנשיה שאלו לאן מפליגים, ונאמר להם כי זו ספינת סוחר המפליגה ל[[פורט סעיד]]. ב-10 באפריל בערב שוב הופיעה משחתת שנעלמה.{{ש}}
ב-11 באפריל החלו להתכונן לעימות. הגיעו הוראות להתנגד לעלייה של כוחות בריטים על הסיפון ולגרירה של האונייה בהשלכת חפצים. חולקו מקלות גומי, מסכות גז, אגרופנים, נעשה תרגול, האנשים חולקו לקבוצות ולאזורי הגנה, נוסתה האזעקה.{{ש}} הקשר פעל עד תחילת העימות. שתי משחתות: "היידון" ("Haydon") ו"סט ברידסביי" ("St. Bridesbey") החלו לנגוח את הספינה. המעפילים שנקבעו לכך עמדו סביב הסיפון ומנעו מהבריטים לעלות, תוך השלכת חפצים עליהם. פלדמן עלה על גשר הפיקוד ותפס את הגה הספינה.
הצוות הספרדי נעלם מתוך חשש.{{ש}} ב-[[13 באפריל]] נעצרה על ידי משחתות [[הצי המלכותי|בריטיות]] בסמוך ל[[חוף תל אביב]]. התחולל קרב אלים, שלושה מעפילים נהרגו, רבים אחרים נפצעו.{{ש}} הבריטים עלו תוך התזת סילוני מים, יריות מנשקם והשלכת רימוני גז. העימות נמשך כשעתיים, עד להשתלטות הסופית. המשחתת הבריטית "צ'ריטי" (" Charity ") הביאה לחוף 16 מעפילים מפצועי העימות.
מבעוד מועד הוכן סליק למלווים, שנדרשו להמתין עד שיבואו אנשי ניקיון ויחלצו אותם. בסליק הכינו מים ומזון ליומיים. בפועל, חמישה מלווים התחזו לחולים והצליחו לרדת עם המעפילים, שהועברו למחנה בעתלית ואחר כך חולצו. ביניהם חיים רמון ואריה ויצמן. שלושה אחרים, מוקה לימון, יוש הלוי ובצלאל פלדמן, הסתתרו בסליק בין מיכלי המים. לאחר רדת המעפילים, כאשר באו אנשי "[[סולל בונה]]" לנקות את האונייה, ניתן להם אות לצאת. השוטרים הבריטים שהיו על הסיפון חשבו שהם פועלי ניקיון.
המעפילים גורשו ל[[מחנות המעצר בקפריסין|קפריסין]]. החולים והפצועים שבהם נשלחו ל[[מחנה המעצר בעתלית]].
== לקריאה נוספת ==
* נחום בוגנר, '''ספינות המרי: ההעפלה 1948-1945''', תל אביב: [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]]; המרכז לתולדות כוח המגן ה"הגנה", תשנ"ג-1993, עמ' 181-169.<ref>פורסם גם בתוך: [[גרשון ריבלין]] (עורך), '''עלי-זית וחרב: מקורות ומחקרים בגנזי ה"הגנה"''', תל אביב: [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]]; המרכז לתולדות כוח המגן "ההגנה", 1990, עמ' 200-187.</ref>
שורה 18 ⟵ 64:
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
[[קטגוריה:אוניות מעפילים אחרי מלחמת העולם השנייה]]
| |||