הסיץ' הזפורוז'י – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q2418795 |
יונה בנדלאק (שיחה | תרומות) מ תיקון קישור לפירושונים, ויקקינתונים |
||
שורה 1:
'''זפורוז'סקיה סץ'''' - (ב[[רוסית]]: Запоро́жская Сечь, ב[[אוקראינית]]: Запорізька Січ, מילולית: "מחנה מבוצר לאחר האשד") ארגון צבאי ומדיני של [[קוזאקים]] שהתגוררו לאורך חלקו התחתון של נהר ה[[דנייפר]], באזור הערים ה[[אוקראינה|אוקראיניות]] [[דניפרופטרובסק]] ו[[זפורוז'יה]] של ימינו. חלק זה של הנהר מתאפיין ב[[אשד
הישות התקיימה במשך כ-250 שנים עד לשנת [[1775]], בה פוזרה על ידי [[יקטרינה הגדולה]].
==אזכורים ראשונים==
ה[[קוזאקים]] של זפורוז'יה החלו להתגורר באזור ה[[ערבה (גאוגרפיה)|ערבה]] בגבול בין התיישבות [[סלאבים|סלאבית]] קבועה ושטחי ה[[נווד
[[תמונה:Z sich.jpg|שמאל|ממוזער|200px|תיאור המבצר]]
שורה 10:
מבצר סץ' הוא מבצר שבמרכזו [[כנסייה]], מבני מנהלה ומגורים. כל מבצר כזה שימש למגורי הקצינים וכמרכז לניהול ענייני הצבא. על פי מחקרים היסטוריים, היו 8 מבצרים כאלה שהוקמו בחלק התחתון של ה[[דנייפר]] ותפקדו בין 5 ל-40 שנים, סך הכל כ-250 שנים. בכל זמן נתון היה רק מבצר סץ' אחד פעיל, ומסיבות שונות עברה הפעילות ממבצר אחד לשני - אך אף פעם לא פעלו מבצרים אלה במקביל. בדרך כלל היה מוקם מבצר ליד מקומות מעבר של הנהר ולצורך שליטה על נתיבי המסחר. להלן רשימת המבצרים ותקופת תפקודם:
[[תמונה:Запорожская Сечь карта.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מיקום במבצרים לאורך זמן (ריבוע אדום]]
* חורטיצה
* טומקוב 1564 - 1593 (Томаковская)
* בזבלוץ 1593 - 1638 (Базавлуцкая)
שורה 41:
בשנת [[1775]] פרסמה [[יקטרינה הגדולה]] צו המבטל את הזפורוז'סקיה סץ'. להחלטה זו היו מספר סיבות: לקראת סוף [[המאה ה-18]], בזכות מספר ניצחונות על [[האימפריה העות'ומאנית]], השיגה [[האימפריה הרוסית]] מוצא לחופי [[הים השחור]] תוך סיפוח כל שטחי [[חאנות קרים]]. [[האיחוד הפולני-ליטאי]] היה על סף פירוק. בנוסף לכך, [[יקטרינה הגדולה]] חששה שכוח צבאי משמעותי של ה[[קוזאקים]] עלול להצטרף למרד של [[ימליאן פוגצ'וב]]. לפיכך, ב-[[5 ביוני]] [[1775]], כיתרו כוחות צבא גדולים את המבצר הראשי ונתנו ל[[קוזאקים]] המתבצרים [[אולטימטום]] לפירוק מלא מנשקם. לאחר התלבטויות, עזבו הקוזאקים את המבצר והוא נהרס עד היסוד.
רוב הקצינים הקוזאקים קיבלו מעמד אציל וקוזאקים רגילים קיבלו רשות להתגייס לחיל הפרשים הרוסי. כ-12,000 קוזאקים התגייסו לצבא הרוסי אך לרוב לא עמדו במשמעת הנוקשה. מנגד, כ-5,000 קוזאקים עברו לצד הטורקי והתיישבו ב[[הדלתה של הדנובה|דלתה של הדנובה]]. לאחר קבלת בקשה מהקצינים הקוזאקים, בשנת [[1788]] הקים [[אלכסנדר סובורוב]] כוח צבאי קוזאקי, והחזיר לראשי הכוח סמלים צבאיים מסורתיים שהוחרמו בשנת [[1775]]. כוח צבאי זה קיבל את השם "הכוח הקוזאקי של הים השחור". הם השתתפו ב[[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787-1792)|מלחמה העות'מאנית-רוסית (1787-1792)]]. לאחר סיום המלחמה, לאות הוקרה על גבורתם, התירה [[יקטרינה הגדולה]]
קוזאקים שעברו לתחומי [[האימפריה העות'ומאנית]] הקימו מבצר ב[[הדלתה של הדנובה|דלתה של הדנובה]]. בהתאם לדרישת השלטונות הם השתתפו בדיכוי מרד העמים הסלאביים ב[[בלקן]]. בשנת [[1828]], לאחר שקיבלו חנינה מ[[ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה|ניקולאי הראשון]], חזרו לתחומי [[האימפריה הרוסית]]. הם התיישבו באזור [[אזוב (עיר)|אזוב]] והקימו את יחידת "הקוזאקים של אזוב". יחידה זו השתתפה ב[[מלחמת קרים]]. לאחר המלחמה הם עברו לקובן והצטרפו לקוזאקים שכבר היו שם.
שורה 52:
[[קטגוריה:רוסיה: היסטוריה]]
[[קטגוריה:אוקראינה: היסטוריה]]
| |||