משתמש:שמעון זילבר/יצירת ההפך מדחק (סטרס) ומחרדה

הקדמה

יש תמיכה מדעית נרחבת וחזקה באפשרות שניתן להפחית במידה רבה דְּחָק (סְטְרֵס) וחרדה תכונתית באמצעות טכניקה נפשית-גופנית פשוטה ביותר, וכך ליצור ללא מאמץ מצב של אושר, של כבוד עצמי וביטחון עצמי ושל שביעות רצון ^{[מקורות של מחקרים ספציפיים מצוינים בגוף הערך, ולא בהקדמה זאת]}. מחקרי מוח מצביעים על עלייה גדולה בקוֹהֵרֵנְטִיּוּת (סדר והרמוניה עקביים) וביעילות של פעילות המוח, והתוצאה שעליה מעידים מתרגלים רבים, היא חשיבה צלולה ויעילה, מוּדעוּת רחבה וחיזוק האישיות. מחקרים ועדויות של מתרגלים מצביעים גם על עלייה באהבה לעצמך ולזולת ואכפתיות רבה יותר כלפי החברה והסביבה – כל זאת במסגרת הגברת המימוש העצמי. נוסף על השיפור שנצפה ברמות האינטליגנטציה והיצירתיות, נצפו שיפורים משמעותיים גם בבריאות – בכל תחומי התחלואה, בחוסן הנפשי וביחסי אנוש.

הטכניקה הנפשית-גופנית הזאת מבוססת על יישום יכולות הטמונות ברמה הבסיסית ביותר של פעילות המוח האנושי מעבר לכל מחשבה ספציפית, ומכאן שמה של הטכניקה – המדיטציה הטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית (ללכת אל הַמֵּעֵבֶר – to transcend כמו ב'טרנס-אטלנטי' – מעבר לאוקיאנוס האטלנטי). טכניקה זאת עושה שימוש במה שהינו הבסיס לא רק של פעילות החשיבה של המוח, אלא של הגוף כולו, כלומר: מביאה את המודעות ללא כל מאמץ אל מעבר לכל פעילות מנטלית ולכל פעילות גופנית. במצב זה של מנוחה עמוקה מאוד עושה המערכת לעצמה "טיפול שורש" על ידי פריקת דְּחָק (סְטְרֵס) עמוק שבדרך כלל איננו נפרק. זה מסביר מכלול של שיפורים שמחולל תרגול סדיר של טכניקה פשוטה זאת בתחום המנטלי-רגשי, בתחום בריאות הגוף, בתחום יחסי אנוש ובתחום החברה כולה. תרגול הטכניקה המחשבתית הזאת פשוט ביותר וטבעי ועושים זאת במשך 15-20 דקות פעמיים ביום בישיבה נוחה ובעיניים עצומות.

אין המדיטציה הטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית מיועדת לפרוק דְּחָק וחרדה ואף לא לפתור בעיות ולבטל קשיים, אלא בראש ובראשונה למנוע את היווצרותם, למנוע היווצרות סבל. לכן אין במהלך התרגול של טכניקה זאת כל ניסיון לטפל בבעיה או בקושי כלשהם. במקום לזהות מצבים שליליים ולטפל בהם, יוצר תרגול הטכניקה באופן שיטתי מצב חיובי אחד, ודווקא משום כך מביא התרגול לשיפורים במגוון גדול של תחומים.

המגוון הגדול הזה נובע מסיבה אחת – המדיטציה הזאת הינה טְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית: היא הליך אוניברסלי שיטתי ומסודר לפתוח את המודעות לרבדים המעודנים והעמוקים ביותר של תהליך החשיבה של המוח, של ההכרה (أَلذِّهْن mind - ההיבט הסובייקטיבי שהמוח הוא ייצוגו הפיזיולוגי), עד שהולכים אל מעבר לרובד המעודן והעמוק ביותר של החשיבה אל בסיסה, אל מקור המחשבות, שהוא מציאות מדעית, בת מימוש ואישור. בסיס זה נמצא מעבר ל(טרנסנדנטלי ל)כל מחשבה, דעה, דת ותפיסת עולם. מקור המחשבות הזה נמצא מעבר לזמן, למרחב ולסיבתיות.

כל מחשבה זורמת בגלל אנרגיה, ויש לה כיוון מסוים, עובדה המבטאת מידה מסוימת של אינטליגנציה. לפיכך מתאפיין מקור המחשבות באנרגיה ובאינטליגנציה. במהלך חייו חושב כל אדם מחשבות רבות, ולפיכך מתאפיין בסיס זה של פעילות החשיבה, מקור המחשבות ברמה גבוהה של אנרגיה ושל אינטליגנציה. רמה זאת היא המצב הפשוט והטבעי ביותר של התודעה, ולפי עדויותיהם של אנשים רבים המתרגלים טכניקה זאת, היא מתאפיינת בשלוות נפש עמוקה ובשמחת עולם.

בגלל העדויות הרבות על יעילותה, ובגלל פשטות וקלות תרגולה טכניקה זאת היא השיטה לפיתוח עצמי המתורגלת ביותר בעולם, ושנחקרה יותר מכל שיטה אחרת.

עדות לכך ניתנת ביותר מ-600 מחקרים שנערכו בעשרות השנים האחרונות על-ידי מדענים מ-250 אוניברסיטאות ומכוני מחקר עצמאיים ב-35 מדינות, ואשר פורסמו ב-160 כתבי עת מדעיים. 350 מאותם מחקרים פורסמו בכתבי עת הנחשבים המהימנים ביותר, משום שהם נתונים לבקרת עמיתים-שופטים (peer-reviewed), שהם מדענים הנחשבים למומחים בתחומם, ופרסום מאמרים על מחקרים מותנה באישור מצדם. רבים מן המחקרים הקליניים הללו נוקשים מבחינה מתודולוגית וסטטיסטית - הם אקראיים ומבוקרים כאחד, עושים שימוש באמצעי המדידה המקובלים בקהילה המדעית, וכלולים בעל-ניתוחים (meta-analyses) שהם ניתוח של מחקרים.

מחקרים שונים מצביעים על כך שאנשים בעלי רקעים שונים מסוגלים להפעיל את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית ללא תלות ברמת השכלתם, ברמת האינטליגנציה שלהם. טכניקה זאת, כשמה כן היא – מכנית, ולפיכך אין יעילות תרגולה מותנית בסוג אישיותם של המתרגלים או באמונותיהם ואורח חייהם בין אם הם מתוחים או רגועים. חלק מן המחקרים נותנים תימוכין להשערה כי ניתן לחולל שיפור בתחומים שנמצאו עד כה חסיני שיפור (שיפור תחומים בבריאות הגוף, שיפור תפקוד המוח, שיפור כשרים שכליים, כגון: אינטליגנציה, יצירתיות וזיכרון, העלאת רמת האישיות בכללותה והֶאטת ההזדקנות עד כדי הארכת תוחלת החיים).

איך מסביר מורה הטכניקה, מָאהָאארְשי מאהֵאאש יוֹוגי (כפל אימות קריאה: אא, וו מציין תנועות ארוכות, ר' מבוטאת כמו בערבית וברוסית), מימצאים מדעיים בלתי רגילים אלה?

יסוד מוסד בתפיסתו הוא שטבע החיים הוא אושר. טבע החיים, הוא מסביר, איננו יכול להיות סבל, כי אילו היה הדבר כך, היו בני אדם נמשכים לסבל. מה שרואים הוא שבני אדם בורחים מסבל ומחפשים אושר.

לפי תפיסה זאת, כל המטרות של האדם: כבוד כלפיו מצד הזולת ומצד עצמו, הצלחה, פרסום ועושר, וכמו-כן בריאות ומימוש עצמי – כולן רק משרתות את היעד העליון שהוא אושר, הגורם לאדם להרגיש טוב ("טוב לי על הלב"), כלומר: שביעות רצון.

איך מושג הדבר?

במהלך תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית מאפשר המתרגל לתשומת לבו לפנות מן הדברים החיצוניים שבעולם (מה שהחושים תופסים) אל הבסיס של פעילות החשיבה של מוחו, פעילות ההכרה (أَلذِّهْن mind - ההיבט הסובייקטיבי שהמוח הוא ייצוגו הפיזיולוגי). זה הבסיס לא רק של חשיבתו של האדם, אלא גם של גופו ושל כל מה שהוא הינו. מכיוון שטבע החיים, כפי שמסביר מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי, הוא אושר, פונה תשומת לבו של מתרגל הטכניקה באופן טבעי אל בסיס החיים הזה שטבעו אושר עצום. לפי דברי מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי ומתרגלים שהתנסו בכך, אושר זה הוא בסדר גודל גבוה יותר ממה שניתן להשיג באמצעות החושים הפונים החוצה – זאת שמחת עולם. עד עתה, תיאר זאת מאהאארשי, היו לאדם פה ושם טיפות של אושר, וכעת הוא מגיע אל האוקיאנוס. ההבדל הוא לא רק בעוצמת האושר, אלא גם באיכותו. זאת שמחת עולם קבועה שאיננה תלויה בדבר, ואיננה מצריכה סיבה חיצונית כלשהי.

במדיטציה הזאת אין מפעילים כל מאמץ, משום שתשומת הלב נמשכת באופן אוטומטי אל מקור שמחת עולם זאת, כשם שטיפת גשם נמשכת מאליה וללא הפעלת כל כוח אל האדמה בתוקף כוח המשיכה.

כשחוזר המתרגל לפעילות היומיומית, דבֵק בו משהו מאותה שמחת עולם שחווה ברמה הבסיסית של פעילות מוחו, הכרתו.

מוח האדם עסוק כמעט כל הזמן במחשבות, לא פעם פעילות מאוד, ורגשות שונים מעסיקים אותו. הדבר דומה לאוקיאנוס שעל פניו יש גלים, לא פעם סוערים, אולם במעמקיו, מדגיש מאהאארשי, שוררת דממה, אי פעילות. החשיבה פעילה, אך עמוק בבסיס פעילות החשיבה של המוח, של ההכרה שוררת דממה, אי פעילות. מתרגלי המדיטציה הטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית חווים ערנות גבוהה בלוויית מנוחה, דממה עמוקה ושליווה שהיא גם ערנית-דינמית. מי שנמצא על פני אוקיאנוס סוער יכול לראות רק את מה שקרוב אליו, כי הגלים הגבוהים חוסמים את שדה הראייה. משנרגע האוקיאנוס, יכול הוא לראות למרחוק, לתפוס את המציאות בהיקף רחב יותר. המנוחה והשלווה העמוקות מאפשרות למנגנוני הריפוי והשיקום של הגוף לפרוק דְּחָק (סְטְרֵס) עמוק, ומאפשרות למוח לפעול באופן קוֹהֵרֵנְטי (מסודר ויעיל יותר באופן עקבי). כך יכול אמצעי אחד, טכניקה אחת לחולל שיפורים בתחומי חיים שונים שחלק מהם נראים רחוקים זה מזה.

המכניזם של פעולת טכניקה זאת פשוט ביותר. מן העובדה שזאת טכניקה משתמעת העובדה שהתרגול שהוא מכני, מתנהל באופן אוטומטי. מידת האמון של המתרגל במדיטציה הטרנסנדנטלית או תפיסת עולמו אינן משפיעות כלל לטובה או לרעה על האפקטיביות של התרגול, משום שטכניקה זאת מבוססת על הנטיות והתפקודים הטבעיים של תהליך החשיבה של המוח ופעילות ההכרה. אפשר לדמות את מכניות הטכניקה הזאת להתקלחות: אם אדם פותח את ברז המקלחת, הוא יירטב, בין אם הוא מתוח או רגוע, מאמין בכך או לא.

שיפורים לפי מחקרים מדעיים

לפי דבריו של מורה הטכניקה, דְּחָק (עָקָה, סְטְרֵס stress أَلْكَرْب) הינו זר לאדם, איננו שייך לטבעו האמיתי. לכן כשחווה מתרגל המדיטציה הטרנסדנטלית אותה דממה, אותה מנוחה עמוקה וערנית-דינמית, נפטר הגוף מאותו דבר זר - נפרק דחק עמוק. התוצאה היא - ומחקרים מדעיים רבים תומכים בהשערה זאת - שמצב רוחו היסודי משתפר: חרדה ודיכאון פוחתים, והוא הולך ונעשֶׂה מאושר ורגוע יותר. בטחונו העצמי גדל, הוא רוחש כבוד רב יותר לעצמו ולזולת, ומכלול בריאותו משתפר. טבעי שאדם כזה – והמחקר המדעי תומך בהשערה זאת - זוכה להערכה רבה יותר מצד אחרים. כל מה שעל האדם לעשות, חזר והדגיש מורה הטכניקה, מָאהָאארְשי מאהֵאאש יוֹוגי (כפל אימות קריאה: אא, וו מציין תנועות ארוכות, ר' מבוטאת כמו בערבית וברוסית), הוא לתרגל אותה באופן סדיר תוך חילופים קבועים בין תרגול לפעילות יומיומית רגילה, ולקחת את הדברים בקַלּילות.

מחקרים שונים מראים כי ניסויים להעלות באופן שיטתי ולאורך זמן את רמת האושר של מבוגרים תוך שימוש במגוון רחב של התערבויות חינוכיות, כושלים חזור ושוב, והוא הדין בהעלאת רמת האינטליגנציה והיצירתיות וכן רמת הדימוי העצמי (כבוד לעצמך). יתרה מזאת, לא נצפתה הצלחה בניסויים להעלות את הרמה של מכלול הערכים המהווים את האישיות.

לעומת זאת, מחקרים על המדיטציה הטרנסנדנטלית תומכים בהשערה כי אנשים שתרגלו טכניקה זאת שיפרו במידה משמעותית או גדולה את הערכים הללו, כגון עלייה ברמת הביטחון העצמי, שהביאה בין היתר לירידה בגמגום. נצפתה עלייה תוך זמן קצר במדד רמת המפוּתחוּת של האישיות אצל אסירים מבוגרים בעלי השכלה של 9 שנות לימוד בממוצע: תוך פחות משנה וחצי עלו לרמת הממוצע של האוכלוסייה, ותוך עוד פחות משנה וחצי – פחות משלוש שנים בסך הכול הגיעו לרמה העולה על הממוצע, וחלק מהם אף נכנסו לקטגוריה הגבוהה ביותר. זאת על אף שאסירים נמצאים בסביבה שאיננה תומכת בהתפתחות. אצל בוגרי Maharishi University of Management – MUM, אוניברסיטת מָאהָאארְשִי למינהל בפֵיירְפִילְד (Fairfield) שבאָיוֹוָ'ה (Iowa), ארצות הברית, שבה המרצים, הסטודנטים והעובדים מתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית – רבים מהם במסגרת קבוצה, היה אחוז הבוגרים שהגיעו לרמה הגבוהה ביותר באותו מדד גדול כמעט פי ארבעה מזה של בוגרי אוניברסיטת הארווארד, המדורגת זה שנים כטובה ביותר בעולם. בשום מחקר אחר לא הוצגו מימצאים הקרובים לכך.

אדם מפותח יותר הוא אדם אוהב יותר, ואנשים המתרגלים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית חווים עלייה במפלס האהבה – כלפי עצמם וכלפי הזולת. הדבר מוצא ביטוי במחקרים המצביעים על שיפור משמעותי ביחסי אנוש לא רק בין בני משפחה, דבר טבעי וצפוי, אלא אף בין אסירים לסוהרים. במצב זה של תקשורת בין-אישית משופרת מתפוגגת ולא אחת אף נעלמת תחושת בדידות.

מחקרים מצביעים גם על האפשרות שתרגול טכניקה זאת שיפר במידה רבה את מצבם של בעלי ADHD וכן תגובת דחק פוסט-טרואמטית (הלם קרב), ובאחד מהם אף העביר אותם תוך זמן קצר למצב של העדר סימפטומים גמור.

מטרת תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית איננה ביטול דחק וחרדה, אלא יצירת ההפך מהם, כלומר: לא ביטול מינוסים גרידא, אלא יצירת פלוסים. במדע הוֶואאדי (אא = א ארוכה, וֶאאדָא – הידע המלא) של מָאהָאארְשי נקראים פלוסים אלה "רמות תודעה גבוהות" - מימוש מלוא הפוטנציאל של האדם, כלומר: להיות הטוב ביותר שאדם יכול להיות בכל התחומים, דבר הנחשב במדע הוֶואאדי למצבו הנורמלי של האדם. אלו רמות מפותחוּת של האישיות הגבוהות בהרבה אף מזאת של אנשים מפורסמים, שהפסיכולוג, אֶבְּרֵאהֵאם מֵאזְלוֹוְ' (Abraham Maslow) איתר כעילית של האנושות והגדיר כאנשים אשר מימשו את עצמם.

בתחום הבריאות תומכים המחקרים בהשערה שתרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית (שבמהלכה מתנסה המתרגל במצב הפשוט ביותר של התודעה) חולל שיפור בכל תחומי התחלואה הראשיים, האֵט את תהליך ההזדקנות, והפחית את שיעור התמותה בכמה עשרות אחוזים.

במחקר שנמשך 11 שנים מצאו שהוצאות הבריאות של 693 אנשים מאוניברסיטת מָאהָאארְשִי למינהל היו נמוכות בקרוב ל-60% מאלו של שתי קבוצות גדולות (600,00 ו-4,148 איש) - בכל תחומי התחלואה ובכל קבוצות הגילים. בהשוואה לאחת משתי הקבוצות היו שיעורי האשפוז שלהם נמוכים במחלות לב וכלי הדם ב-91%, בסרטן – ב-70% ובבריאות הנפש ושימוש לרעה בסמים – ב-85%. בני 45 ומעלה נזקקו ל-88% פחות ימי טיפול.

אגודת הלב האמריקאית (the American Heart Association) פרסמה באתר שלה דּוּ"חַ המיועד לספק מידע אילו גישות להפחתת יתר לחץ דם נמצאו לפי מחקרים מדעיים אפקטיביות. בסיכום נאמר: "המדיטציה הטרנסנדנטלית יכולה להילקח בחשבון בפרקטיקה הקלינית לשם הפחתת לחץ דם. בגלל ריבוי מחקרים שליליים או תוצאות מעורבות ובגלל מיעוט ניסויים, כל שאר טכניקות המדיטציה (כולל MBSR) קיבלו המלצה Class III, no benefit, Level of Evidence C. לפיכך שאר טכניקות המדיטציה אינן מומלצות לפרקטיקה קלינית לשם הפחתת לחץ דם." MBSR הוא Mindfulness Based Stress Reduction המוכר כמיינדפולנס.

הדּוּ"חַ מציין כי המדיטציה הטרנסנדנטלית הפחיתה את לחץ הדם אצל נבדקים בעלי יתר לחץ דם או בסיכון גבוה ליתר לחץ דם, אך לא אצל נבדקים בעלי לחץ דם תקין.

הסיבה לכך היא שהמדיטציה הטרנסנדנטלית איננה טכניקה להפחתת לחץ דם, אלא לנירמוּל, ובמקרה זה – נירמול לחץ הדם. כשנבדקו אנשים בעלי לחץ דם נמוך – נתון שאיננו כלול בדּוּ"חַ - נמצא שתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית העלה את לחץ הדם שלהם, נרמל אותו.

כמו כן נאמר בדו"ח כי "המדיטציה הטרנסנדנטלית (או כללית טכניקות מדיטציה) איננה יוצרת סיכון בריאותי משמעותי". הקביעה שתרגול טכניקה זאת איננו גורם תופעות לוואי שליליות בולטת נוכח השפעות הלוואי השליליות של רוב או כל התרופות לטיפול ביתר לחץ דם.

הכותבים ציינו באופן מיוחד מחקר קליני מבוקר ואקראי, שפורסם ב-13.11.2012 בכתב העת של אגודת הלב האמריקאית עצמה Circulation: Cardiovascular Quality and Outcomes, ואשר נערך על ידי רוברט שניידר (Robert Schneider) ועמיתיו מאוניברסיטת מאהאארשי למינהל (Maharishi University of Management), אשר מצא הפחתה של תמותה, התקפי לב ושבץ (אירוע מוחי) בשיעור משמעותי של 48% אצל מתרגלי המדיטציה הטרנסנדנטלית בהשוואה לנבדקים שהשתתפו בקורס חינוך לבריאות. "מבחינה זאת", מציין הדוּּחַ, "נראֶה שהמדיטציה הטרנסנדנטלית מילאה תפקיד במניעת החמרה של לחץ דם הקשורה להזדקנות".

מחקרים מצביעים גם על שיפורים בכושר הגופני בעקבות תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית. ספורטאי שיכול להגיב מהר יותר ולרוץ מהר יותר, למשל, וכן למקד את תשומת לבו במשהו בלי לאבד את יכולתו לראות את מה שקורה בשדה כולו – יש לו יתרון. כשחשיבתו צלולה יותר, גוברת יכולתו להתמקד ולהיות תחרותי. מחקרים מצביעים על האפשרות שהמדיטציה הטרנסנדנטלית משפרת אצל ספורטאים ערכים שונים, כגון: יעילות הנשימה, קואורדינציה (תוֹאַם), גמישות, מהירות בריצה ומהירות בתגובה.

אותה דממה שליווה וערנית-דינמית שחווים אנשים במהלך תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית נעדרת גבולות, כלומר: נחווית כמהות אחת, אחדות – המצב הפשוט ביותר של המערכת. לפיכך אין בה כל הפרעות – היא מצב של סדר גבוה ביותר. בסופו של דבר, לא ייתכן אי סדר כשיש רק אלמנט אחד, אחדות. רמה גבוהה זאת של סדר מסבירה את המימצאים של מחקרים שבמוחו של אדם המתרגל טכניקה זאת מגיעה הקוֹהֵרֵנְטִיות (סדר והרמוניה עקביים) לרמה גבוהה בהרבה מן המקובל, בכל התדרים שנבדקו: 1-50 Hz, כלומר: החל בגלי דלתא (1-2 Hz) האיטיים וכלה בגלי גאמא (20-50 Hz) המהירים, וזאת בכל האזורים שנבדקו על פני הקרקפת - המוח מפגין קוֹהֵרֵנְטִיות גלובלית. הביטוי המעשי של הקוהרנטיות הגלובלית הזאת הוא שבמקום שכל יחידה במוח תפעל בפני עצמה – כמו שחקן כדורסל המשחק כ"פרימדונה" – "מדברות" כל היחידות זאת עם זאת. הן פועלות בתיאום, כצוות. ההתנסות במצב של שלמות יוצרת שלמות בתפקוד, והמוח מתחיל לתפקד באופן גלובלי "כאיש אחד". גלובליות תפקודית זאת היא המקבילה הפיזיולוגית של שלמות ה"אני" הגדול הבלתי מנוצח אשר, לפי המדע הוֶואאדי (אא = א ארוכה) של מָאהָאארְשי, נמצא בבסיס פעילות המוח-ההכרה.

בגלי אַלְפָא אחת (8-10 Hz), המקושרים לערנות במנוחה וליצירתיות, נצפו שלושה ממצאים: שלא כמקובל הם הופיעו בקליפת המוח הקְדַם-מצחית שהיא "מנכ"ל" המוח; עוצמתם הייתה גדולה; ורמת הקוֹהֵרֵנְטִיּוּת שלהם הייתה גבוהה. נצפתה גם ירידה בפעילויות מוגברות מדי (בתָאלָאמוּס ובמקבילות של האָמִיגְדָּלָה).

מחקרים שונים מראים שאנשים בעלי רמה גבוהה של קוהרנטיות בתדירות של גלי אלפא, שכאמור נצפתה אצל מתרגלי המדיטציה הטרנסנדנטלית, היו גם בעלי כושר למידה טוב וציונים גבוהים יותר, והגיעו לרמות גבוהות יותר במבדקי שיפוט מוסרי. אנשים אלה היו בעלי יציבות רגשית גדולה יותר, רמת חרדה נמוכה יותר והתנסו ביתר בהירות בתודעה הטרנסנדנטלית – הן בזמן התרגול והן בפעילות אחר כך. רמה גבוהה של קוהרנטיות בין גלי המוח מוכרת כיום כעדות לזרימה יעילה של מידע במוח, דבר החיוני ליעילות הן של התפיסה והחשיבה והן של הפעילות המוֹטוֹרית (השרירים).

נמצא גם מיתאם בין רמה גבוהה של קוהרנטיות בין גלי המוח לבין עלייה באינטליגנציה וביצירתיות, תופעה שנצפתה במחקרים שונים אצל מתרגלי המדיטציה הטרנסנדנטלית. נראה שזה גם ההסבר לכך שבדומה למדענים ולאנשי עסקים המגלים תגליות או מבחינים בהזדמנות עסקית טובה באמצעות אינטואיציה, תובנות או חוויית "אהה!", חווים אנשים המתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית עלייה ברעיונות יצירתיים, בתובנות ובתחושות "בטן".

בסך הכול נמצא שהמוח מתפקד באופן מסודר יותר ויעיל יותר מן המקובל. מכיוון שהמוח שולט במכלול המערכות של האדם, מסבירה עובדה זאת את השיפורים בתחומים שונים הנראים מרוחקים זה מזה .

במוסדות ובארגונים שבהם מתרגלים אנשים טכניקה זאת ומתנסים במצב שמדענים מכנים "ערנות במנוחה", נצפו שיפורים משמעותיים:

בבתי ספר חלה ירידה ברמת האלימות ועלייה ביחסי אנוש בין כל הדרגים וברמת הציונים של התלמידים. שיפורים בולטים יותר בתחומים אלה ובתחומים נוספים נצפו במוסדות חינוך שבהם מתרגלים כל הנמצאים בין כותליהם את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, וכל נושא נלמד תוך קישורו למקורו בבסיס פעילות המוח-ההכרה, התודעה הטהורה או ההוויה הטהורה, שהתלמיד/הסטודנט מכיר כ"אני" הגדול העיזוּז (הבלתי מנוצח) שלו. כך נחוֶוה כל נושא כרלוונטי ללומד. הסטודנט חווה את התודעה הטהורה ("טהורה" – ללא כל מחשבה ספציפית, רגש או תוכן אחר כלשהו) כבסיס המשותף של כל ענפי הידע, וכך מתממש עֶקְרון הלמידה הבין-תחומית בעומק ובהיקף בלתי מקובלים.

אופן למידה זה והישגים אלה קיימים ב-Maharishi University of Management - MUM אוניברסיטת מָאהָאארְשִי למינהל שבפֵיירְפִילְד, אָיוֹוָ'ה (Fairfield, Iowa) בארצות הברית. על הצלחה בתחום מעשי ביותר – עולם העסקים - מעידים הישגי סטודנטים למאסטר במינהל עסקים- חשבונאות (MBA accounting) באוניברסיטה זאת (רובם סטודנטים בינלאומיים). בשנים 2010-2013 הגיעו צוותי סטודנטים אלה לאחד לפחות מעשרת המקומות הראשונים בתחרות סימולציה של קבלת החלטות בתחום העסקים בין צוותים מאוניברסיטאות שונות בעולם - רבות מהן בארצות הברית - המתנהלת באינטרנט - CAPSIM Foundation Business Simulation. הסטודנטים מקבלים בתחרות החלטות לניהול חברה מדומה, ולשם כך עליהם להיות מצוידים בכישורי ניתוח, יצירתיות ואינטואיציה טובים. ב-2011 תפס צוות מ-MUM את המקום הראשון מבין 137 צוותים בגוברו על צוותים מאוניברסיטאות יוקרתיות, כגון: הארווארד, קוֹרְנֶאל ואוניברסיטת קליפורניה בבֵּרְקְלִי. ב-2012 נכנסו 4 צוותים מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל לעשרת המקומות הראשונים (3, 5, 7 ו-10) מתוך 97 צוותים. שאר 6 הצוותים הזוכים ייצגו 4 אוניברסיטאות אחרות. פירושו של דבר שאף אוניברסיטה אחרת בצפון אמריקה לא הכניסה מספר כה גדול של צוותים לעשרת המקומות הראשונים.

ב-2013, זוֹ הפעם הרביעית ברציפות, נכנסו צוותים של אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל לעשרת המקומות הראשונים: שני צוותים תפסו את המקום הראשון ואת המקום השני, ושני צוותים נוספים הגיעו למקום השישי והתשיעי – מתוך 103 צוותים שהשתתפו בתחרות. רבים מן הסטודנטים הללו ציינו שתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית תרם להצלחתם. קִי וָ'אנְ(ג) (Qi Wang) מן הצוות שהגיע למקום הראשון, אמרה: "מכיוון שכולנו מתרגלים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, יכוֹלנו לקיים במשך כל הסימולציה מודעות רחבה מאוד, אפילו כשהיה עלינו להתמקד חזק בהחלטות ספציפיות. כמו כן יכוֹלנו לקיים תקשורת הרמונית, אפילו כששקלנו החלטות אפשריות אלטרנטיביות. הדינמיקה הבריאה של הצוות שלנו עזרה לנו להפיק תוצאות מעולות."

בְּרוּס פְרֵאנְסיס (Bruce Francis) מאוניברסיטת קָאפֵּלָה (Capella) כתב: "לפני מספר שנים ביקרתי באונירסיטת מָאהָאארְשי למינהל כחבר בוועדה להשכלה גבוהה [The Higher Learning Commission המסמיכה להעניק תארים]. חוויתי שם אינטגרציה מרשימה של תוכניות אקדמיות ברמה גבוהה, יישומי חיים מעשיים ביותר, ומערך קוהרנטי של ערכים בני זמננו, המבוססים על מסורות עתיקות. לדעתי, מייצגת MUM, באמת, את ה'גבוה' שב'חינוך גבוה'."

אופן למידה זה והישגים כאלה קיימים גם בבתי ספר ברחבי העולם, ובכללם בית הספר שליד אוניברסיטה זאת, Maharishi School of the Age of Enlightenment – MSAE - בית ספר מָאהָאארְשִי של עידן ההֶאָרָה. בין הישגיו של בית ספר זה זכייה שלוש פעמים באליפות העולם לבתי ספר – יותר מכל בית ספר אחר בעולם – ב-DestinationImagination, תחרות המשלבת יצירתיות עם עבודת צוות.

הגישה החינוכית הננקטת במוסדות אלה נקראת Consciousness-Based Education - חינוך המבוסס על התודעה. עֶקְרון היסוד של גישה זאת הוא העברת הדגש מן הנלמד, החומר הנלמד, אל הלומד - פיתוח מלוא טווח יכולתו של הסטודנט/התלמיד ושל המורה/המרצה. אין הכוונה להקניית כישורים אלה או אחרים, אלא פיתוח האדם עצמו, התוודעות האדם אל עצמו: לצד לימוד מקצועות שונים כמקובל בכל אוניברסיטה, עוסקים שם הכול פעמיים ביום בחקר התודעה הטהורה בתור ה"אני" הגדול, הבסיס של החשיבה, של הדיבור ושל העשייה – של כל היבטי החיים.

שיפורים דומים נצפו במספר צבאות בעולם. פרויקטים של לימוד המדיטציה הטרנסנדנטלית, שהחלו כחלוציים (פיילוטים) במספר צבאות, נמשכים תוך הרחבה הולכת וגוברת של מספר המשתתפים.

פרויקטים של המדיטציה הטרנסנדנטלית נערכו בבתי כלא - תחילה למפקדי בתי הכלא, לאנשי מינהל ולסוהרים, ולאחר מכן לאסירים. הפרויקט הגדול ביותר נערך בסנגל, שם הוכנסה הטכניקה ל-31 מתוך 34 בתי הכלא במדינה. כעבור שנתיים כתב מפקד השב"ס הסנגלי, קולונל מוֹמָדוּ דְּיוֹפ, כי תפוסת בתי הכלא פחתה בחצי, ורק 9% חזרו לפשיעה. ארבע חמישיות מתוך אותם 9% שחזרו לפשיעה, שוחררו משלושת בתי הכלא שבהם לא למדו את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית.

באחד מבתי הכלא בסנגל הוחלף מפקד הכלא במפקד חדש, והלה ביטל את תרגול הטכניקה במתקן. תוך חמישה חודשים בוצעו שם שלושה מעשי רצח וחמישה מעשי אונס. משהוחלף המפקד וחודש תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית, נעלמו מקרים מסוג זה במהירות.

והוא הדין בארגונים עסקיים, שם נצפתה בין היתר ירידה בשיעור העובדים העוזבים ארגון כזה. תקשורת בינאישית משופרת הייתה גורם מרכזי באיכותם ובהצלחתם של אותם ארגונים.

לציון מיוחד ראויים 50 מחקרים, שמחציתם פורסמו לאחר בדיקה מדוקדקת מן הרגיל בכתבי עת מדעיים מן השורה הראשונה, הנתונים לבקרת שופטים-עמיתים, ושלפיהם שיפרו קבוצות קטנות של מתרגלים, שעברו סף מספרי נדרש, את פני החברה שסביבם בכל התחומים הראשיים של החיים. בעיקר נחקרו השינויים בתחום האלימות והמלחמות.

אַחד המחקרים שנערך בישראל, הצביע על הפחתה של 76% במספר ההרוגים בדרום לבנון בקיץ 1983, בכל פעם שמספר המתרגלים הגיע לסף הנדרש או עבר אותו. מחקר זה פורסם בכתב העת המקצועי הנחשב למספר אחת בתחום זה בעולם. מאוחר יותר פורסם מאמר המציע הסבר חלופי, שלפיו משתנים אחרים הם הסיבה לאפקט שנמצא באותו מחקר. במאמר תגובה נבדקו הנתונים הסטטיסטיים של אותם משתנים אחרים, והאפקט שלהם לא נמצא מספיק. במילים אחרות: הסיבה היחידה שנמצאה להפחתת אחוז ההרוגים בדרום לבנון הייתה ההתערבות של קבוצת המתרגלים בהגיעה לסף המספרי הנדרש.

מחקר אחר בדק מספר כפרים במדינה ערבית שכנה שהופגזו דרך קבע. במשך שנה וחצי נפלו בשטח אחד מהם 2,335 פגזי תותחים. מרגע שמספר מתרגלי המדיטציה הטרנסנדנטלית באותו כפר הגיע לסף הנדרש ובמשך השנתיים הנוספות של המחקר, מצביע הניתוח הסטטיסטי, לא נפל בשטחו אף פגז, ואיש שם לא נפצע או נהרג. בכפרים הסמוכים נמשכה נפילת פגזים כמקודם.

אישור נוסף לכך נמצא במחקרים הנותנים תימוכין להשערה שקבוצת מתרגלים העלתה את רמת הנֵאוֹרוֹ-הורמון, סֵרוֹטוֹנִין (המפחית תוקפנות ודיכאון ומגביר התרוממות נפש), ובה בעת הפחיתה את רמת הקורטיזול (הורמון הסטרס) אצל אנשים בסביבה, כולל אנשים שלא תרגלו את המדיטציה הטרנסנדנטלית.

תאוריה ושיפורים לפי המדע המודרני והמדע הוואאדי

כדי שקבוצת אנשים במקום אחד תוכל להשפיע על אנשים במקומות אחרים ללא כל קשר פיזי ביניהם ועל פני מרחק גדול, כפי שקרה, למשל, בישראל בקיץ 1983 ובכפר הערבי שהופגז, חייב להיות לשני הצדדים מכנה משותף, שדרכו עוברת ההשפעה. מכנה משותף זה הוא, לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי, שדה התודעה הטהורה הטרנסנדנטלית, שממנו נובעים חוקי הטבע אשר יצרו את היקום ומקיימים אותו. זהו שדה לכל דבר – מהות אחת בבסיס של הריבוי שבטבע, והוא נחשב על ידי חלק מן הפיזיקאים לזהה לשדה המאוחד, שהפיזיקאי, אלברט איינשטיין, טבע את שמו וטרח לאתרו, ושכיום משתדלים פיזיקאים להגדירו במסגרת תאוריית M המאגדת את חֲמש הגרסאות של תאוריית העל-מיתר (Super-string).

כדי לאתר את השדה המאוחד יש "לגשת" אל רובד המציאות שהיה קיים מרגע המפץ הגדול, ראשית היקום, כלומר: מ-0 עד 10^-43 שניות לאחר מכן. פרק זמן זעיר ביותר זה מכונה "עידן פְּלָאנְק" (Planck Epoch). זהו מצב או עידן שמעבר לזמן ולמרחב (מקומות), וארבע שדות היסוד או כוחות היסוד: שדה המשיכה, השדה האלקטרו-מגנטי, שדה הכוח החלש ושדה הכוח החזק (שני האחרונים – בגרעין האטום) מאוחדים בו. מכיוון שמדובר במשהו הקיים מעבר לזמן, זהו מצב נצחי הקיים גם כעת. השדה המאוחד, מקור כל שדות הכוח והחומר המרכיבים את היקום שלנו וכל דבר בו, היה קיים לא רק בראשית היווצרות היקום, אלא קיים כמהות הבסיסית של היקום (בקנה מידה הקטן מ-10^-33 סנטימטרים) גם כעת.

תאוריית השדה המאוחד ושדה התודעה הטהורה – שניהם מתייחסים למהות אחת בלתי ספציפית בבסיס של הכול, שממנה נובע היקום. במדע הוֶואאדי של מָאהָאארְשי נקרא המכניזם של היווצרות היקום "התייחסות עצמית" (self-referral), ובשפת הפיזיקה – "הישברות סימטריה משתלשלת ספונטנית" (Spontaneous sequential symmetry breaking). ההתפרטות לשלישיית "היודע-הידיעה-הידוע" מקבילה בפיזיקה בהתאמה (באותו סדר) לשלישיית "Hilbert Space-Transformators-States" "מרחב הִילְבֶּרְט-טְרַנְסְפוֹרְמָטוֹרִים-מצבים"[1]. אלו שתי "שפות" המתארות אותו דבר – האחת מנקודת ראות סובייקטיבית, והאחרת – מנקודת ראות אובייקטיבית. ההבדל העיקרי ביניהן הוא שכל אדם יכול לחקור את שדה התודעה הטהורה ולהתוודע לא רק למהותו, אלא גם למכניזם של הופעת היקום ופעילותו, המכניזם של חוק הטבע, אשר מנהל את היקום הגלקטי הכביר, ולזהות אותו כמהות שלו עצמו – ה"אני" הגדול, ה"אני" הטרנסנדנטלי. הבסיס להבנת האפשרות של קבוצת אנשים אחת להשפיע על אנשים אחרים ללא קשר פיזי טמונה במילה "טרנסנדנטלי". כמו בחוק הכלים השלובים משמש השדה הטרנסנדנטלי, השדה המאוחד, כמכנה משותף לקבוצת המתרגלים ולאלה הקולטים את האפקט.

אך העיקר איננו התאוריה שמאחורי האפקט, אלא האפקט עצמו: רוב בני האדם לא יידעו להסביר איך אדם בישראל יכול לשוחח בטלפון סלולרי עם חבר הנמצא בסן פרנסיסקו שבצדו השני של כדור הארץ. עם זאת אין הדבר מונע מאותם בני אדם לעשות שימוש מועיל בטלפון הסלולרי. השאלה העיקרית איננה מה ההסבר לאפקט זה, ואם הוא מקובל על אדם זה או אחר, אלא אם אפקט זה, אכן, מתרחש. אף לא אחד מ-50 המחקרים על אפקט זה לא הסתיים במימצאים המנוגדים לתאוריה שמאחורי אפקט זה או לניבויים שפורסמו לפני עריכתו. העובדות והמספרים במחצית מאותם 50 מחקרים שכנעו עורכים של כתבי עת מדעיים הנתונים לבקרת עמיתים-שופטים, לפרסם אותם.

לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי, המשך ההתבצרות בתפיסה הרווחת שאפקט זה עומד בסתירה לשכל הישר (באופן דומה לתפיסה שרווחה בקרב פיזיקאים לגבי מכניקת הקוואנטים בראשית דרכה), ולכן הוא, בפשטות, בלתי אפשרי, לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי, זאת קונספציה הגובה מחיר כבד מאוד מאנשים כפרטים ומהחברה בכללותה – כבד בהרבה מהמחיר שגבתה הקונספציה שרווחה, למשל, בישראל עד מלחמת יום הכיפורים ב-1973, שלפיה היה "ברור" שהצבא המצרי לא יעֵז לתקוף את ישראל.

כדי שאדם יוכל ליצור עם אנשים נוספים אפקט סביבתי כזה, אין צורך להקנות לו משהו חדש או להביא משהו מבחוץ, ממרחקים. כל מה שצריך לעשות, ציין מאהאארשי, הוא לאפשר למודעוּת להיפתח אל מה שכבר נמצא בתוך האדם, אל ה"אני" הגדול, אל התודעה הטהורה או אל ההוויה הטהורה.

לפי המדע הוֶואאדִי של מָאהָאארְשִי (אא = תנועה ארוכה), חווה המתרגל במהלך תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית את מה שמדענים כינו "ערנות במנוחה" (restful alertness): תהליך החשיבה של המוח, של ההכרה נעשֶׂה ערני יותר, והמתרגל חווה מנוחה עמוקה ושלווה עמוקה. בגלל הקשר ההדוק בין הפעילות המנטלית לפעילות הגופנית נכנס הגוף אף הוא למנוחה עמוקה, דבר המאפשר לדְחָק (סְטְרֵס) עמוק להיפרק.

מדענים מגדירים מצב זה של ערנות במנוחה כמצב התודעה הראשי הרביעי לצד שלושת המצבים הראשיים המקובלים: שינה עמוקה, חלימה ועֵרוּת. כל אחד ממצבי התודעה האלה נבדל מכל אחד מן האחרים הן בפעילות הפיזיולוגית, כגון: תפקוד הלב והמוח, והן באופן תפיסת המציאות: המציאות במצב התודעה של שינה עמוקה נתפסת כשונה לחלוטין מהמציאות במצב התודעה של חלימה, והמציאות בשתי אלה נתפסת כשונה לחלוטין מזאת שבמצב התודעה של ערוּת. כך גם נתפסת המציאות כשונה, כשעוברים למצב התודעה הראשי הרביעי, ערנות במנוחה. כאן מתחוללת "השתדרגות" מאינדיבידואליות מוגבלת לאוניברסליות חסרת גבולות, והפעילות הפיזיולוגית שונה לחלוטין, והוא הדין במעבר לכל אחת מרמות התודעה הגבוהות יותר. לכל מצב תודעה יש חותמת ייחודית האופיינית לו. מורה הטכניקה, מָאהָאארְשי מאהֵאאש יוֹוגי, הגדיר זאת כך: "הידע שונה בכל מצב תודעה".

כאשר נעשית ההתנסות ברורה יותר, חווה המתרגל את התודעה המוחלטת של שמחת עולם. לפי המדע הוֶואאדי של מָאהָאארְשי:

• המתרגל חווה את הרמה הבסיסית ביותר של המציאות – המוחלט, ההוויה הטהורה הטרנסנדנטלית, אשר כל אובייקט, תופעה או יחס ביקום "עשויים" ממנה, הם עירורים (excitations) שלה, כשם שכל גל באוקיאנוס הוא עירור או ביטוי של האוקיאנוס כולו, או כשם שכל גל הוא "התקמרות" מסוג זה או אחר של האוקיאנוס. ההוויה המוחלטת הטרנסנדנטלית מוגדרת על ידי מאהאארשי ונחווית כמצויה מעבר ל(טרנסנדנטלית ל)זמן, למרחב ולסיבתיות, כמקור הבלתי ספציפי והבלתי משתנה של היקום, של הבריאה. היא (It) האמת או החיים עצמם, אלוהים בהיבטו הבלתי אישי.
• מתרגל טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית מסוגל לחוות את ההוויה הטהורה הטרנסנדנטלית, משום שהיא התודעה הטהורה: כאשר אדם מודע למשהו, מעוגנת יכולתו לקיים מודעות בקיומה של התודעה הטהורה. "טהורה" משום שזהו המצב הפשוט ביותר של התודעה – ללא כל מחשבה, רגש או תוכן אחר כלשהו, התודעה כשלעצמה, הנחווית כבסיס אישיותו, כבסיס ישותו. זאת גם הרמה של האינטליגנציה הטהורה, של חוק הטבע – הרמה שממנה צומח היקום, הסביר מאהאארשי.
• התודעה הטהורה הטרנסנדנטלית חיה במודעותו כשמחת עולם – לא טיפות של אושר פה ושם, אלא אוקיאנוס של שמחת עולם - שמחה מוחלטת הנובעת מן ההתנסות בשדה הטרנסנדנטלי, ושקיומה איננו מותנה באירוע זה או אחר או בדעותיהם של אנשים אחרים. דבר איננו יכול לערער שמחת עולם זאת.

כאשר מתרוממים-להם גלים באוקיאנוס, עלול מישהו לחשוב שהם נפרדו מן האוקיאנוס, אך אנשים המתבוננים בגלים מודעים לכך שהגלים הם חלק בלתי נפרד מן האוקיאנוס, שכל גל איננו אלא "התקמרות" של האוקיאנוס – האחדות של האוקיאנוס איננה נשברת, איננה מתפרדת. לשון אחר: הגבולות המופיעים על פני האוקיאנוס רק מופיעים, הריבוי רק מופיע, בעוד אחדותו של האוקיאנוס ממשיכה להתקיים, וכל גל הוא, בעצם, האוקיאנוס כולו.

הוא הדין בתודעה: התודעה נעשית מודעת ומופיעים בה שלושה: היודע, הידוע ותהליך הידיעה המקשר את היודע עם הידוע. אולם, בפועל, ממשיכה אחדותה של התודעה להתקיים. בשפת הפיזיקה: השְלֵמוּת של מרחב הִילְבֶּרְט (ראה להלן) ממשיכה להתקיים, אף אם מתקיימות בתוכו טרנספורמציות. השלישייה "היודע-הידיעה –הידוע" ממשיכה להתפרט בתוקף הדינמיות הטבועה בתודעה או בדממה שהיא מוּפשטוּת מוחלטת, והדבר מוביל להופעת הבריאה, היקום.

מצב התודעה הרביעי מוגדר במדע הוֵואאדי של מאהאארשי כגבוה משלושת מצבי התודעה הרגילים. ההוויה, התודעה – עדויות של אנשים המתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית מתארות אותן כמשהו קונקרטי ביותר, לא פחות מאשר תימהון או השתוקקות למשהו, ולא פחות מאשר האובייקטים למיניהם בעולם החומר/אנרגיה. זהו, אמר מאהאארשי, עולם שכולו רכות גדולה. המתרגל מזהה את התודעה המוחלטת של שמחת עולם כ"אני" הגדול (the Self – with a capital S):

ה"אני" בתפיסה המקובלת הוא בתחום חיצוני מסוים: אני בעלת סטטוס חברתי מסוים; אני בעל מקצוע זה או אחר; אני גבוהה; אני רזה; אני איש מפלגת ... וכו'. במקום לראות בכל אחד מאלה תכונה של ה"אני", כמשהו חיצוני, נתפס כל אחד מאלה כ"אני" עצמו או כחלק בלתי נפרד ממנו. לעומת זאת, ה"אני" הגדול הנחוֶוה במהלך תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית, הוא ה"אני" ללא אף אחד מאלה, ללא תכונה וללא תוכן – ה"אני" כשלעצמו, מודעות עצמית בתוך האדם, אשר איננה מושפעת משינויים חיצוניים, ומקיימת יציבות תמידית – ה"אני" הגדול העיזוּז (הבלתי מנוצח) שהינו נטול גבולות. ה"אני" האינדיבידואלי "משתדרג" ל"אני" הגדול, ה"אני" הקוסמי – הנסיך מתבגר והופך למלך.

"והתודעה הזאת היא אני."

מצב תודעה נשגב זה משמש כבסיס לא להבזקים חד-פעמיים של התנסויות שיא, אלא כבסיס לרצף של חיים בשלושה מצבי תודעה גבוהים יותר ויותר, הנבדלים זה מזה וכן משלושת המצבים הרגילים. לפי דברי מאהאארשי, נחוֶוה כל מצב תודעה גבוה כפשוט יותר מקודמו.

המדע הוואאדי של מאהאארשי מורכב מהיבט תאורטי ומהיבט יישומי – טכנולוגיה פשוטה ביותר בעלת מרכיבים שונים, שהיא דרך שיטתית ומדויקת לממש יעדים אלה. טכנולוגיה זאת לוקחת את ההוד הצפון בחביונות ההוויה הטרנסנדנטלית הבלתי נגלית, מביאה אותו אל פני השטח של התחום הנגלֶה, וכך מרוממת את חיי היומיום לאצילות של ההוויה הטהורה, אלוהים בהיבטו הבלתי אישי.

"וההוויה הזאת היא אני."

הואיל וההוויה האלוהית הטרנסנדנטלית עמוקה ומעודנת מכל דבר אחר – יותר מהזמן, מהמרחב ומסיבתיות, ואין בנמצא כל דבר אחר כלשהו לצדה, דבר איננו יכול להשפיע עליה, לפגוע בה. זאת הרמה של עוז (אי מנוצחוּת). על האדם, אמר מאהאארשי, להתוודע אל האוצר הזה של נצחיות, של האלמוות של עצמו – לא של גופו המשתנה ללא הרף, אלא של עצמו, של ה"אני" הגדול.

לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי ולפי עדויות של מתרגלים, מתבטא המעבר ממצב תודעה אחד לאחר גבוה ממנו בעלייה ברמות האושר, הידע (החוכמה) והאינטגלינציה, וכן ברמות הכוח, ההצלחה והאהבה. מחקרים שונים על השפעות תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית במהלך ההתפתחות לעבר תודעה קוסמית נותנים תימוכין למגמה זאת. מחקרים שונים מראים שההשפעות האלה מצטברות, כלומר: הולכות ומתזקות, ככל שאדם מתמיד בחילופים סדירים של תרגול ושל פעילות יומיומית שגרתית.

מאהאארשי משווה התפתחות זאת לנורה של 100 ואט, אשר בגלל האבק המכסה אותה מאירה באור חלש. די להסיר את האבק, והמנורה מאירה במלוא עוצמה. כך גם די שאדם מתנסה ללא ריכוז או מאמץ אחר כלשהו במצב התודעה הרביעי, המצב הפשוט ביותר של התודעה – התודעה המוחלטת של שמחת עולם פעמיים כל יום, ודְחָק (סטרס) שמטבעו הינו זר לאדם, נפרק, גם אם איננו מבין כלל את ההסבר התאורטי שלעיל.

בסופו של דבר מוצא האדם את עצמו חי 24 שעות ביממה כל ימות השנה במצב התודעה החמישי, תודעה קוסמית, שבו "אני הנני ההוויה המוחלטת האלוהית; אני הנני התודעה הטהורה; אני הנני שמחת עולם". מערכת העצבים שלו מסוגלת עתה להחזיק בו-זמנית את ההתנסות בתודעה המוחלטת של שמחת עולם בבד בבד עם כל אחד משלושת מצבי התודעה הרגילים: שינה עמוקה, חלימה וערות, ולשמש להם כבסיס או כרקע היוצר את תחושת הביטחון "אמא בבית".

התודעה המוחלטת של שמחת עולם, הבהיר מאהאארשי לא אחת, היא תחום כל האפשרויות: אדם המבוסס בה יכול לדעת כל דבר שהוא ולעשות כל דבר שהוא - תוך הדגשה: "כשאני אומר 'כל דבר', אני מתכוון ל'כל דבר' " - מכיוון שהוא פועל מ"לוח הבקרה המרכזי" של היקום. תחום כל האפשרויות במדע הוואאדי של מאהאארשי מקביל בפיזיקה למרחב הִילְבֶּרְט, המקיים סוּפֶּרֱפּוֹזִיצְיה, כלומר: קיימות בו במצב פוטנציאלי או וירטואלי כל האפשרויות, אפילו כאלה הסותרות זו-את-זו, כמו בדוגמה הידועה של החתול של שְרֵדִינְגֵּר, שהוא בה בעת חי ומת[2].

במציאות כזאת אין כל אפשרות שתתקיים אצל מתרגל המדיטציה הטרנסנדנטלית חרדת הכבוד העצמי. זהו מצב של אי תלות ושל חרות גמורה.

איך יודע מתרגל הטכניקה שמה שהוא חווה ומכיר כעצמו, הוא, אכן, ההוויה המוחלטת האלוהית או שזאת, אכן, התודעה הטהורה? התשובה, לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי: הוא רואה בראייה פנימית (השווה: "לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים: לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה, כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה." (שמואל א' ט:9) או יודע. אין זאת ידיעה המושגת בדרכים המקובלות, כגון: קריאת ספר, ניתוח או הסקת מסקנות, אלא קוֹגְנִיצְיָה – ידע המושג במישרין מן המקור, ולכן הוא בעל ודאות מוחלטת.

לפי הגישה הרווחת בקהילה המדעית בת זמננו, ידע הבא ממקור סובייקטיבי, נחשב, בצדק, למפוקפק, משום שההיבט הסובייקטיבי של האדם חסר יציבות, ואיננו הָדִיר – איננו זמין לחקירה חוזרת ונשנית. לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי, מכיוון שהתודעה הטהורה, ההוויה הטהורה טרנסנדנטלית, כלומר: מצויה מעבר לתהפוכות ולשינויים שהם ממהותו של כל הכפוף לזמן-מרחב ולסיבתיות, מתאפיינת התנסות זאת ביציבות מוחלטת – יציבות הגדולה מזאת שבתחום האובייקטיבי. משום כך ייחסה התרבות הוואאדית ערך רב ואמינות לידע המושג ישירות ממקור הידע בתודעה הטהורה.

בשלבים הראשונים מתבטא הדבר בכך שבהכרתו של מתרגל המדיטציה הטרנסנדנטלית זורחות תובנות, חוויות "אהה!" ואינטואיציות, צצים רעיונות יצירתיים ויש תחושות "בטן" המכוונות אותו לעשות או לא לעשות משהו. ככל שהוא חווה את המצב הפשוט ביותר של התודעה בבהירות גדולה יותר, מיטהר גופו מדחק (סטרס), והתדירות של חוויות אלה גוברת, ובמצב של תודעה קוסמית, אמר מאהאארשי, הן המציאות היומיומית המתמשכת שלו – הוא יכול לדעת כל דבר. החינוך המקובל, אמר מאהאארשי, מקנה ידע בתחום צר מסוים זה או אחר, וכך הוא מפתח אזור זה או אחר במוח, אך אין ביכולתו לספק ידע כוללני, ידע של הכול (וכך לרוות את הצימאון לידע), ולכן אין הוא יכול לפתח את המוח בכללותו. ההתנסות ההוליסטית בטוטליות החיים, לעומת זאת, תופסת את המוח כולו ומשפרת את התפקוד של כלל המוח, הדגיש מאהאארשי.

אותם קוגניציות, תובנות, חוויות "אהה", אינטואיציה ורעיונות יצירתיים – כולם באים ממקור כל הידע, אשר שוכן בתודעה הטהורה. זהו הידע של כל דבר שהיה ושיכול להיות - ידע שהוא חוכמה, והוא עומד לרשותו של כל אדם. הידע השלם והמלא הזה – "הזיכרון" מוכר לאנושות ממקורות שונים, ובכללם כתבי הקודש של דתות שונות: בתנ"ך הוא נקרא "חָכְמָה", ובקוראן - أَللَّوْحُ الْمَحْفُوظ אַ-לַוְ'חוּל מַחְפוּז – הלוח של (הידע) הזָכוּר (מה ששמור בזיכרון), ליתר דיוק, כתוב בקוראן فِي لَوْحٍ مَحْفُوظٍ.

לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי, מתפתח הרצף של תחושות "בטן" ואינטואיציות והופך לתפקוד בתיאום עם חוקי הטבע, ולכן אין אדם בתודעה קוסמית עושה טעויות, וההצלחה שורה בכל מעשיו: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ." (תהילים א:3). כל רצונותיו וצרכיו של אדם כזה מתממשים, וחייו קודש לעזרה לזולת. מחקר מצא שמוחם של אנשים בעלי מאפיין מרכזי של תודעה קוסמית תפקד ברמה גבוהה בהרבה מאשר אצל מצליחנים מן השורה הראשונה בתחומי הספורט, העסקים והמוזיקה.

כשמתרגל המדיטציה הטרנסנדנטלית חווה את ההוויה הטהורה, את התודעה הטהורה, אמר מאהאארשי לא פעם, הוא מזדהה עם החוויה – "מה שאתה חווה – אתה נעשֶׂה".

אם אדם רוצה לדעת, רוצה להצליח, רוצה להיות הטוב ביותר שהוא יכול להיות בכל התחומים, אל לו לחפש זאת בספרים, הדגיש מאהאארשי. לימוד מתוך ספרים, חזר ואמר, הוא בזבוז של החיים. "במקום ללמוד על זאת, הֱיֵה זאת! הֲיִי זאת!" כלומר: הֱיֵה והֲיִי ההוויה הטהורה, שהיא אלוהים בהיבטו הבלתי אישי. ביסוסה של התנסות זאת יַקְנֶה הבנה, ולא של קטע זה או אחר של הידע, אלא של כל דבר, של השלמוּת, ויקנה שפע – שפע בכל תחום שהוא. כך לא רק תהיה למתרגל המדיטציה הטרנסנדנטלית שליטה ב"לוח הבקרה המרכזי" של היקום, אלא גם הכול יהיה אינטימי לו ביותר.

אפשר לראות במצב התודעה החמישי הזה , תודעה קוסמית, מעין טעימה של אלוהים. טעימה זאת מתפתחת בתודעת אלוהים, מצב התודעה השישי הגבוה יותר, ומגיעה למלוא מימושה בתודעת אחדות, מצב התודעה השביעי, אשר מאהאארשי הגדירו כמצב התודעה הפשוט ביותר והנורמלי ביותר של האדם, כל אדם. על טעימה זאת כתוב בתנ"ך: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְהוָה; אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ" (תהילים ל"ד:9) – טעימה זאת טובה ומקנה אושר ומחסה, ביטחון.

אהבתו של מתרגל המדיטציה הטרנסנדנטלית שהגיע לתודעה קוסמית, לכל אדם ולכל דבר עצומה, אך היא רק הבסיס, נקודת המוצא להתפתחות אהבתו כלפי אלוהים. מערכת החושים שלו ממשיכה להתעדן, ומאפשרת לו לתפוס רבדים עמוקים ומעודנים יותר ויותר של הבריאה. רבדים אלה מאופיינים ברמות גבוהות יותר ויותר של יופי, של אינטליגנציה ושל כוח, וגורמים לרמות גבוהות יותר של שמחת עולם. המתרגל גם תופס בחושיו את מה שנמצא באותם רבדים מעודנים. התפעלותו מן הבריאה, מלאכת המחשבת של אלוהים, עצומה. וכשהתפעלותו מגיעה לשיאה, בא אליו ה"אמן" שיצר את מלאכת המחשבת הזאת, אלוהים, כפי שמאהאארשי אומר זאת – ללחוץ את ידו. ההתפתחות לעבר מצב התודעה הראשי השישי, תודעת אלוהים, אמר מאהאארשי, היא הליך מדעי מדויק שתוצאתו אוטומטית.

תנאי הכרחי להשגת מצב התודעה השישי הוא מימוש מצב התודעה החמישי, תודעה קוסמית, שבה מממש האדם את ה"אני". ללא מימוש שלב יסוד זה אין כל תוקף וכל סיכוי לשאיפה לממש את אלוהים. אם אין אדם יודע מי הוא, שואל מאהאארשי שאלה רֵטוֹרִית, איך יכול הוא בכלל לדעת משהו?! את מה שעושים אנשים רבים בכיוון זה הוא מתאר כ"עשיית מצב רוח" (mood making), משהו בתחום החשיבה היכול רק ליצור אשליה או להשאיר אותם בוכים ומלאי ערגה, כשאך לעתים מופיעה-לה התנסות אמיתית, בלי שיידעו ליזום אותה. מימוש ה"אני" הגדול העיזוז במסגרת תודעה קוסמית, אמר מאהאארשי, הוא הדרך הבטוחה והאוטומטית של מתרגל המדיטציה הטרנסנדנטלית לממש את אלוהים.

השלב העליון בהתפתחות האדם הוא המעבר למצב התודעה הראשי השביעי, תודעת אחדות, שבה רואה המתרגל כל דבר וכל אדם במונחים של ה"אני" האינסופי. הוא ממשיך לראות את כל הדברים הרגילים שיש בעולם, את הגבולות, אך מה שדומיננטי במודעותו הוא האחדות, המקשרת את כל מגוון הריבוי לכדי שלמות טוטלית אחת. הטיפה עשויה ממים, והאוקיאנוס עשוי ממים. מים פה ומים שם – משמע הכול מים, הכול אותו הדבר. אחדות, שלמות. האדם רואה את הגלים באוקיאנוס ומודע להבדלים ביניהם, אך מה שדומיננטי במודעותו הוא האוקיאנוס, השלמות. בתודעה קוסמית חי האדם שלמות בתוך עצמו, וכעת, בתודעת אחדות, מקיפה השלמות הן את הפנים והן את החוץ – הכול נתפס כשלמות אחת אחדותית, במונחים של אלוהים. כל דבר וכל אדם נתפס כאינטימי ביותר, וזרם אהבתו של האדם מוצא את דרכו אל אוקיאנוס האהבה של אלוהים. ההוד שבתודעה קוסמית אפיין רק את חייו הפנימיים, נתפס כעת גם כמאפיין של כל גרגיר בטבע, והיקום הגלקטי האדיר נתפס כעת בתוך ה"אני". כל דבר נתפס כעת במונחים אחדותיים של אלוהים, מן הכיוון של אלוהים.

האדם שבמהותו הבסיסית הוא "צלם אלוהים" מממש זאת, נעשֶׂה "צלם אלוהים" בפועל - "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ; בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ; זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א:27). המקבילה במדע הוואאדי של מאהאארשי לאדם אשר מימש את צלם אלוהים שבמהותו ונעשה ממש צלם אלוהים, הוא אדם שמימש את בְּרָהם ונעשה ממש בְּרָהם, (יש לבטא מילה זאת בשִׂיכּוּל העיצורים ה' ו-מ', כלומר: מְהְ.) הטוֹטָלִיּוּת. מאהאארשי הטעים כי אדם כזה איננו הופך לאלוהים ואיננו זהה לאלוהים. אך אדם כזה, לפי תיאורו, חי באינטימיות המקסימלית האפשרית עם אלוהים.

משורר תהילים שואל: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ?". ההמשך הוא: "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים, וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ; כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו." (תהילים ח:5-7). המילים "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים" מתארות את האדם ככמעט אלוהים, וההמשך מתאר את האדם כשליט היקום בחסד אלוהים: "כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו".

מָאהָאארְשי מאהֵאאש יוֹוגי הגדיר רמת תודעה זאת כמצבו הטבעי של האדם, וציין שוב ושוב כי האפשרות להגיע לכך פתוחה לכל אדם בלי שים לב לרקעו, למצב בריאותו, לדתו, לגזעו ולמינו, והתהליך טבעי, פשוט ונטול מאמץ.

ככל שעולה המתרגל במדרגות רמות התודעה, הולך הערך של אהבה ותופס מקום מרכזי יותר – אצלו ובתפיסתו את היחס של אלוהים לאדם ולעולם. ביטוי בולט לכך יש בקוראן הנפתח בפסוק بِسْمِ اللَّهِ الرَّحْمَنِ الرَّحِيمِ בִּסְםִ אללַּהִ [מבוטָּא: '''לַאא'''הִ] רַּחְמַנִי רַּחִים – בשם אללה הרחמן הרחום. רחמיו של אללה הם ביטוי מובהק של מידת אהבתו, ופסוק זה מופיע לפני כל פרק בקוראן, למעט התשיעי. ביטוי מקביל באותה הוראה ממש מופיע כמה פעמים בתנ"ך: "אֵל רַחוּם וְחַנּוּן" (שמות ל"ד:6).

אישור להתנסויות ברמות תודעה גבוהות נמצא בספרות הוואאדית, שהיא רישום של הידע אשר מדענים קדמונים, בסַנְסְקְרִיטִית (שפת הספרות הוואאדית) רִישִים (רואים) השיגו על ידי חקירה שיטתית בתודעה.

מצבי התודעה הגבוהים מתוארים במדע הוואאדי של מאהאארשי כפשוטים יותר מאשר שינה עמוקה, חלימה וערות, וכן כזכותו הטבעית של כל אדם ובגדר יכולתו. זאת בלי שים לרמתו ולתנאים ההתחלתיים שלו, משום שזהו מצבו הנורמלי והטבעי, וכל מערכת בטבע שואפת לשוב למצבה הטבעי שהוא מצבה הפשוט ביותר.

בתנ"ך יש מקבילות לתפיסות היסוד של המדע הוואאדי של מָאהָאארְשי ואף אזכור טכניקה שמאפייניה נראים זהים לאלו של המדיטציה הטרנסנדנטלית – כל אלה תחת שמות אחרים המציינים אותה מהות. אין מדובר בניתוח בדרך של גימטרייה, של דְּרָש או של סוד, אלא בדרך של פְּשָט – הטקסט כפשוטו. הוא הדין בכתבי הקודש של דתות שונות ובעדויותיהם ובכתביהם של גדולי עולם במהלך ההיסטוריה.

המימצאים של 600 המחקרים על השפעות תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית (וטכניקות מתקדמות המבוססות עליה) וכן עדויות של אנשים רבים ממקומות שונים בעולם, בני תרבויות שונות, רקעים חברתיים שונים וגילים שונים, נותנים תימוכין להשערה שתרגול טכניקה זאת הינו פריצת דרך מדעית ממדרגה ראשונה.

פריצת דרך מדעית זאת גדולה אף ממה שניתן להסיק ממימצאיהם של 600 המחקרים שנערכו על תרגולה של המדיטציה הטרנסנדנטלית. חלק ממחקרים אלה מצביע על כך שתוצאות התרגול מצטברות, כלומר: הולכות וגדלות, ככל שאדם מתמיד בתרגול סדיר של 15-20 דקות בבוקר ואחרי הצוהריים. עד כה לא נמצאה בספרות המקצועית עדות לקיומו של גבול עליון להתפתחות מצטברת זאת של הפרט, והתוצאה – התוודעות האדם ל"אני" הגדול שלו והתנשאותו לרמות תודעה גבוהות. כאשר פרטים רבים כאלה חיים אלו עם אלו, נוצרת חברה בעלת מאפיינים בלתי מקובלים, כפי שאפשר להיווכח באוניברסיטת מאהאארשי למינהל.

מאהאארשי דיבר על ציוויליזציה חדשה, והשתמש במונחים The Age of Enlightenment - עידן ההֶאָרָה ו-Heaven On Earth - גן עדן עלי אדמות.

אשר לפְּרָט, אפשר לסכם את דברי מאהאארשי כך: הגיעה השעה שהאדם יחזור להיות בפועל מה שהוא ביסודו – האלוהי מהלך על שתיים. "זה פשוט מאוד; זה קל מאוד; זה אמיתי מאוד", אמר מאהאארשי. ^{[פרקים ותת-פרקים נוספים יתווספו בקרוב לגוף הערך.]}

הדחק נשחק

בני אדם בורחים מסבל ושואפים לאושר, לכבוד כלפי הערך של עצמם ולבריאות גופנית ונפשית. מדוע, אם כן, כה מקובל שהחיים הם סבל?

המדע נותן תשובה פשוטה – דְּחָק (עָקָה, סְטְרֵס الكَرْب stress).

הדחק והבעיה ה"קשה" של הפחתתו

דְּחָק (סְטְרֵס) ניתן להגדרה כ"אי-נורמליות בגוף הנובעת מהתנסות יֶתֶר", כלומר: אי-נורמליות הנובעת מאי-היכולת להחזיר את הגוף לאחר התנסות או חוויה חזקה – בין חיובית או שלילית - למצב המאוזן והמסודר יותר שהיה לפני כן. הגדרה זאת שונה מראיית דחק כלחץ הגורם לתגובה פיזיולוגית, והיא שמה דגש במצב הבלתי תקין הנוצר בגוף, מצב המפריע לתפקוד תקין של מערכת העצבים. בראייה זאת משמש דחק בסיס לקשת רחבה מאוד של מחלות, של בעיות ושל קשיים נפשיים, שלא תמיד רואים בבירור את הקשר שלהם עם דְּחָק (סְטְרֵס).

אי-נורמליות פיזיולוגית זאת יכולה להתבטא בעיוות מבני, כגון הסתיידות של עורקי הדם, או בעיוות תפקודי, כגון: משהו קורה בגוף בזמן לא-נכון או בעוצמה לא-נכונה. אפשר לתאר את הדְּחָק גם כשחיקה של הגוף ושל משאביו. מערכת העצבים הפאראסימפתטית איננה מצליחה למלא את תפקידה, שהוא שיקום הגוף אחרי התנסות יֶתֶר שיצרה בגוף מצב לקוי, והתוצאה היא דְּחָק (סְטְרֵס).

כמעט לכל אדם יש מידה מסוימת של דְּחָק, ולאו דווקא למי שהינו מתוח או עצבני. יש אנשים האומרים שהם זקוקים לסטרס או למתח כדי לתפקד טוב יותר, או שבתנאי סטרס הם יצירתיים יותר. יש כאן ערבוב מושגים: אותם אנשים מתכוונים לאתגר. לעומת זאת, כאשר החוויה חזקה מדי, והגוף איננו מצליח להתאושש ממנה, חדלה קליפת המוח הקדם-מצחית, שהיא מרכז החשיבה הגלובלית והמופשטת אשר קובעת ערכים ולפיהם - יעדים ומציבה תוכניות, חדלה לתפקד, ובמקומה באה תגובת "הילחם או הימלט". "אנו מאבדים את הראייה הרחבה, ובמקומה מופיעה ראיית מנהרה, המתמקדת בפרטים המיידיים ומפספסת את התמונה הגדולה. זה נאות, אם אנחנו, באמת, במצב מסוכן" .

זהו ביטוי של דְּחָק, שהוא היפוכו הגמור של מצב המעודד יצירתיות, ומאפשר חיים של הנאה ואושר. איש הרוח האמריקאי, הנרי דייוויד ת'וֹרוֹ (Henry David Thoreau), אמר: "האדם חי בייאוש חרישי (quiet desperation) כל חייו"[3] – ביטוי מובהק של דחק.

דְּחָק משבש את תפקוד המוח, ומכיוון שהמוח שולט בתפקודים בכל תחומי החיים: גופניים ופסיכולוגיים, מחליש דְּחָק ומשבש את תפקודן של מערכות גופניות ונפשיות, וגורם בכך למגוון עצום של בעיות. לפיכך מביאה הסרתו או אפילו צמצומו, להפחתת הסבל ולשיפור מגוון רחב של תחומים.

חרדה, תוצר מובהק של דְּחָק, נחשבת לסוג ההפרעה הנפשית הנפוץ ביותר בעולם, בעיקר בעולם המערבי. הכוונה בעיקר לחרדה יציבה המכונה "תכונת חרדה", "חרדה תכונתית" ו"חרדה כרונית". רווח גם התג "טיפוס חרדתי". חרדה נתפסת לגבי בני אדם רבים כחלק בלתי נפרד מחייהם, כ"גזרה משמים", בבחינת "החיים הם סבל, ואין מה לעשות". הוא הדין בדְּחָק, אשר יכול להיחשב לסיבה לא רק של חרדה, אלא אף של שורה ארוכה של הפרעות נפשיות ומחלות גופניות. ברוח זאת ניתן לתאר את הדְּחָק כאבי אבות אי הסדר וחוסר האיזון שבגוף.

אומנם מוצעות שיטות שונות להתמודד עם דְּחָק ועם חרדה, אך נראֶה שאילו היו יעילות, לא היו דְּחָק ותוצאותיו: חרדה, דיכאון, עצבנות ומגוון המחלות הפסיכו-סומטיות (נפשיות-גופניות) כה נפוצים. הדבר נתמך בחווות דעת של מומחים, למשל עמית אטקין מן המחלקה למדעי הפסיכיאטריה וההתנהגות בבית הספר לרפואה שבאוניברסיטת סטנפורד שאמר: "הטיפולים כיום להפרעות פסיכיאטריות כמו חרדה, סכיזופרניה או דיכאון לא ממש יעילים"[4].

מחקרים שבדקו את מידת היעילות של שיטות שונות לפתרון בעיית דְּחָק בתחום קלסי של דחק – יתר לחץ דם, מצביעים על כך ששיטות שנחשבו לטובות, מניבות תוצאות שוליות או בלתי משמעותיות. למשל, ד' אייזנברג (D. Eisenberg) ועמיתיו ערכו על-ניתוח (meta-analysis) של 26 מחקרים שבדקו את מידת היעילות בהפחתת יתר לחץ דם של טכניקת ההרפיה של בנסן (Benson), הרפיית שרירים פרוגרסיבית, ביו-פידבק, מדיטציה (לא כולל את המדיטציה הטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית) ועוד הליכים לטיפול בדחק. הם מצאו שיעילותן בהפחתת יתר לחץ דם לא עלתה על זאת של טכניקות פְּלָסֵבּוֹ (דֶּמֶה)

על-ניתוח נחשב לטכניקה הסטטיסטית הקפדנית ביותר לניתוח כמותי של מספר מחקרים בתחום מסוים, בניסיון לזהות מגמות כלליות שעולות מכל המחקרים ולא להיגרר אחר מחקר בודד שממצאיו יכולים להיות מוּטים, בלתי אובייקטיביים. אם כל המחקרים הנבדקים מצביעים בעקביות על אותו כיוון, מקבל כיוון זה אמינות גבוהה ביותר.

הפחתת דחק

בהקדמה לספר "המדיטציה הטרנסצנדנטלית" כתב האנס סלייה (Hans Selye), אנדוקרינולוג מאוניברסיטת מוֹנְטְרֵאוֹל (Montreal) שבקנדה, שהוא אבי תורת הדְּחָק (סְטְרֵס), כי "השפעתה של מט [קיצור של שם הטכניקה] על תחומים שונים – חילוף החומרים, הנשימה, התנגדות העור לחשמל, הפרשת חומצת מלח החלב בדם [חומצה לקטית], גלי-המוח ומערכת הלב וכלי-הדם – היא ההיפך הגמור של ההשפעה, שהגדירה הרפואה כאופיינית למאמץ של מילוי תביעות הדחק". במילים אחרות: תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, לפי דברי האנס סלייה, יוצר את ההפך מדחק.

משרד הבריאות של ישראל שלח ב-24.11.1980 אל האגודה הבינלאומית למדיטציה בישראל מכתב שעליו חתום ד"ר י. ויסבורט, סמנכ"ל רפואי, ובו כתוב: "אנו שמחים להודיעכם כי לאחר ברור ממושך ודיון, כולל בדיקת ועדה מיוחדת מטעם משרד הבריאות, נמצא כי שיטת המידיטציה הטרנסצנדנטלית אינה גורמת לשום סכנה מבחינה רפואית. אם כי אין היא יכולה לבוא במקום טפול רפואי קונבנציונלי, הרי היא עשויה לסייע לטפול הרפואי ע"י פתרון של בעיות הקשורות במתחים, חרדה ומצבי אי שקט."

מה בתרגול המדיטציה הטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית גורם לפריקת דחק עמוק?

המנוחה העמוקה שבה זוכה הגוף.

ומה בתרגול הטכניקה הזאת גורם לאותה מנוחה עמוקה?

התנסותו של האדם במהלך התרגול במה שמדענים מכנים "ערנות במנוחה" (restful alertness) - מצב שבו רוגעת פעילות החשיבה של המוח/ההכרה, ובה בעת גוברת ערנותו של האדם. הוא מזהה זאת כמצב הפשוט ביותר של התודעה, ה"אני" הגדול העיזוּז (הבלתי מנוצח), והניסיון מראה שזאת התנסות בשלוות נפש עמוקה ובשמחת עולם. בגלל הקשר ההדוק בין הפעילות המנטלית לפעילות הגופנית גורמת הרגיעה המנטלית לרגיעה גופנית. מנוחה זאת פורקת דחק עמוק, וכתוצאה מכך חווים אנשים בעלי רקעים שונים וסוגים שונים של בעיות – כולן בעיות של דְּחָק - חווים הקלה גדולה.

"אני חושבת שכשהתחלתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית,חשבתי שהסטרס, פשוט, ייעלם", כתבה טָאשָה דֵּנִיאֶלְס (Tasha Daniels) מן האוניברסיטה האמריקאית שבבירת ארצות הברית, אשר השתתפה במחקר על השפעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית על תפקוד המוח ועל התגובות לדחק, אשר נערך באוניברסיטה שלה. "זה לא שלא מופיעים מצבי סטרס. עדיין קורים דברים שיוצרים בעיות. העניין הוא שמה ששונה הוא איך אני מגיבה על סטרס. עכשיו אני יכולה לעשות צעד אחד אחורנית מהמצב ולהיות רגועה יותר, ולהגיב בדרכים הרבה יותר יצירתיות, יעילות. יש גם את כל העניין הזה שאת, פשוט, מרגישה יותר טוב: ההרגשה של הגוף שלך טובה יותר, את ישנה יותר טוב – וכל זה בטח טוב. אבל אני חושבת שהדבר הגדול ביותר לגבי המדיטציה הטרנסנדנטלית הוא שאת יכולה לטפל בסטרס טוב יותר."

דייויד אוֹרְם-ג'וֹנְסְן (David Orme-Johnson) וקֵנֵת' ו'וֹלְטְן (Kenneth Walton) מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל [5] סיכמו 8 על-ניתוחים הכוללים 597 מחקרים, אשר השוו טכניקות שונות להפחתת דְּחָק (Orme-Johnson, D. W., & Walton, K. G.. All approaches of preventing or reversing effects of stress are not the same. American Journal of Health Promotion,1998, 12(5), pp. 297-299.). מסקנותיהם היו:

• "טכניקות שונות מניבות תוצאות שונות" (עמוד 297).

• "טכניקת המדיטציה הטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית, שבסיסה הוא המסורת הוֵואאדית העתיקה, יעילה יותר מאשר גישות בעלות בסיס קליני, אשר עוצבו לפיה, בהפחתת חרדה, בשיפור בריאות הנפש ובהפחתת השימוש בסיגריות, במשקאות אלכוהוליים ובסמים" (עמוד 299).

יעילותה של המדיטציה הטרנסנדנטלית בהפחתת דחק וחרדה מודגמת בהפחתת הדיכאון.

"לפני שהתחלתי לתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית, היו לי הרבה דיכאונות", כתב אִבְּרָאהִים יאנסיין (Ibrahim Yansane) מאוניברסיטת מחוז קולוּמביה שבארצות הברית. "הייתי מתוסכל מכך שאינני מסוגל לממש את רצונותיי. עכשיו אני מצליח יותר בכל כך הרבה תחומים. קל לי יותר ללמוד ולהבין מאשר פעם. הראש שלי צלול יותר, ורמת המרץ שלי גבוהה יותר. אני עושה בחירות באופן טוב יותר, וכבר לא מרגיש מועקה בגלל לחץ הזמן. זה לא שאין לי רגעים של כעס או תסכול – העניין הוא שהרגשות האלה כבר אינם גורמים לי לדיכאון.

הלב שלי הרבה יותר רך. אני יותר טבעי עם בני אדם – מרגיש יותר חמלה, יותר סולח, ויש לי יותר הזדהות נפשית איתם. נוסף על כך, עוזרת לי המדיטציה הטרנסנדנטלית ליהנות יותר מהדת שלי. הרושם שלי הוא שכל אחת מהן מאשרת את האחרת. אני חווה יותר דממה בזמן התפילה, ואני תופס שהעיקר של הדת והעיקר של ה'אני' שלי זהים – אהבה בלתי מוגבלת ושלום-שלווה."

בעל-ניתוח (meta-analysis) שהקיף 32 מחקרים הושוו ההשפעות של טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית ושל מנוחה בעיניים עצומות על מדדים של דְּחָק.

החוקרים מצאו שיפור בשיעורים של הנשימה (דבר המעיד על ירידה בקצב חילוף החומרים), בכמות החומצה הלקטית (דבר המעיד שהירידה בחילוף החומרים הינה טבעית, ואינה יוצרת רעב לחמצן, "חוב של חמצן"), ובהתנגדות העור (GSR) (דבר המעיד על עמידות גבוהה יותר לדְּחָק). שיפור זה, מצאו החוקרים, היה יותר מאשר פי שניים מזה שנמצא בזמן מנוחה בעיניים עצומות. לנבדקים שתרגלו את המדיטציה הטרנסנדנטלית היו שיעורים נמוכים יותר של מדדים אלה כבר לפני שתרגלו, דבר התומך בהשערה שהירידה במדדי דְּחָק בשל התרגול מצטברת, כלומר: הולכת וגדלה עם הזמן.

יצירת ההפך מדחק באמצעות עשיית טְרַנְסֵנְדִּינְג, הליכה אל המֵעבר, יכולה להיות חוויה מענגת גם ברמה הגופנית. על כך מספר ג'ורג' קְרָוְ'לִי (George Crowley) מארצות הברית, אדם בשנות החמישים, אשר קבוצת היזמים שבראשותו בנתה ב-25 השנים האחרונות כ-40 חברות טלקומוניקציה וטכנולוגיה בשמונה מדינות: "אחת הדרכים שאני יודע שאני עושה טְרַנְסֵנְדִּינְג היא שאני מתחיל להרגיש את כל אותם פורקני סטרס בכל גופי. הם כמו שוֹקים קטנים או תחושות עקצוץ בראשי – כמעט כמו כשכף הרגל או היד נרדמות. קיבתי מתחיל לגרגר. רגליי נעשות קלות יותר. כמה פעמים קרה שפשוט פרצתי בצחוק, כי כשאני מגיע לזה, זאת חוויה כל כך נעימה שקשה להאמין. ...אני מוצא שזה מחדש את מלאי המרץ שלי. יש לי רמת מרץ שהייתה בלתי אופיינית לפני שתרגלתי את המדיטציה."

קיימת האפשרות שדחק מופחת לא על-ידי תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, אלא על-ידי אוטוסוגסטיה. אוֹטוֹ-סוּגֵסְטְיֵה היא מצב שבו משכנע אדם את עצמו באמיתותן לגבי עצמו של עובדות חסרות שחר, כגון: "אני מלכה" או "אני טיפש". לאפשרות זאת נוגעים דברים שכתב נורמאן רוֹזֵנְת'וֹל (ת' כמו th ב- three) (Norman Rosenthal) מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'וֹרְגְ'טַאון בארצות הברית בספרו מביא רוֹזֵנְת'וֹל את דיווחו של הווארד סטרן, מנחה רדיו וטלוויזיה פופולרי בארצות הברית, איל תקשורת, הומוריסט, שחקן וסופר יהודי-אמריקאי על אמו:

"סְטֵרְן מספר על אמו שבעקבות מות אחותה סבלה 'מהדיכאון הקשה ביותר שאני יכול לתאר לעצמי' ו'הגיעה לקצה גבול יכולת הסבל שלה', ובמשך שנים היה סטרן מודאג מאוד לגביה. יום אחד, הוא מספר, ב-1973 בעקבות תוכנית טלוויזיה, למדה את המדיטציה הטרנסנדנטלית, וכשצלצלה אליו בטלפון, נשמע קולה שונה. כשבא אליה לביקור מצא אותה 'סוּפֶּר-מאושרת, שבעת רצון. הייתה לה פילוסופיית חיים, והיא הבינה שהחיים חייבים להימשך'. הרבה מהחוליים הגופניים שלה, הוא מוסיף, כולל נדודי שינה, נעלמו. לדבריו, המשיכה אמו לתרגל את הטכניקה והרגישה טוב"[6][7]. רוֹזֵנְת'וֹל מוסיף, כי מן העובדה שסטרן מדבר בפומבי (בשנת 2008) על השיפור שחל אצל אמו, אשר למדה את הטכניקה עשרות שנים לפני כן (ב-1973), משתמע שהתוצאות לא רק חוללו אצלה מהפך, אלא אף התמידו (עמודים 146-148).

בספרות המדעית המקצועית אין מוכרים מקרים שאוֹטוֹ-סוּגֵסְטְיָה התמידה במשך 45 שנים.

בהסבר לעיל על מהותה של אוטוסוגסטיה כתוב כי היא מצב שבו משכנע אדם את עצמו באמיתותן לגבי עצמו של עובדות חסרות שחר, כגון: "אני מלכה" או "אני טיפש". לדעת אנשים רבים יש, אכן, אנשים שהינם טיפשים, כך שלפי תפיסה זאת, הדעה "אני טיפש" יכולה להיות נכונה.

לפי המדע הוֵואאדי (אא = תנועה ארוכה) של מָאהָאארְשי, פני הדברים שונים: לרשותו של כל אדם עומדת אינטליגנציה בלתי מוגבלת, יצירתיות בלתי מוגבלת (וכן אנרגיה בלתי מוגבלת) בבסיס של פעילות המוח שלו, הבסיס של אישיותו ושל גופו. כל שעליו לעשות הוא להרחיב את טווח ההכרה (mind) שלו, כך שתספוג או תתמלא באיכות זאת, שהיא טבע מהותו. אינטליגנציה בלתי מוגבלת זאת איננה, לפי המדע הוֵואאדי של מָאהָאארְשי, משהו שאדם צריך לרכוש, להביא מן החוץ, אלא רק לחשוף. אם אדם נראֶה למישהו אחר טיפש, בעל ערך נמוך או בעל כל איכות שלילית אחרת, אין אותו אדם כזה – זהו דחק המסתיר את טבעו הנשגב האמיתי, כשם שחלודה מסתירה את ברק המתכת שמתחת לה. די לחוות את מצב היסוד של פעילות החשיבה של המוח, של ההכרה (أَلذِّهْن the mind) באמצעות טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, והברק הטבעי נחשף – דחק הולך ונפרק. כך מתחיל האדם לחיות חיים נורמליים של הוד ושל שמחת עולם, חיים של כבוד ושל ידע שלם.

כדוגמה קלאסית לכך יכול לשמש אדם בשם גִּירִי, דמות ידועה במדע הוֵואאדי של מָאהָאארְשי: הוא היה מסור ביותר למורהו, ונחשב לאדם לא-מבריק ולא-משכיל – מעין חוטב עצים ושואב מים. תלמיד אחר של אותו מורה כינהו פעם "טיפש כמו הקיר הזה". גירי הגיע לרמת ההתפתחות האנושית הגבוהה ביותר – לפני אותו תלמיד ולפני תלמיד אחר, עמיתו וָאארְטטִיקָאקָאארָא (אא = א ארוכה), שנחשב לחכם וללמדן גדול , ממש סיניי ועוקר הרים. מאז נקרא גירי טְרוֹוטָאקָא (וֹו = וֹ ארוכה) (בסַנְסְקְרִיטִית, שפת הספרות הוואאדית, त्रोटक). הוא הפך למורה גדול – אַחד המורים במסורת של מורים שהעבירו לתלמידיהם, ואלו – לתלמידיהם את הידע של המדיטציה הטרנסנדנטלית הכלול במדע הוֶואאדי.

דייויד אוֹרְם-ג'וֹנְסְן (David Orme-Johnson) השמיע לנבדקים שחלק מהם תרגלו את המדיטציה הטרנסנדנטלית, שורה של צלילים רמים. כולם הגיבו בהפגנת תגובת דחק, הנמדדת על ידי התנגדות עור גלוואנית (galvanic skin resistance). אך לאחר שחזר והשמיע צלילים אלה, נמצא שקבוצת המדיטציה הטרנסנדנטלית חדלה להגיב כך לאחר מספר קטן יחסית של פעמים, דבר היכול להעיד על התאוששות מהירה מדחק. נבדקי קבוצת הביקורת, המורכבת מאנשים שלא תרגלו טכניקה זאת, נזקקו למספר גדול יותר של חזרות על הצלילים הרמים, עד שחדלו להפגין תגובת דחק.

תחום הנחשב לביטוי מובהק של דחק הוא יתר לחץ דם (לחץ דם גבוה).

אגודת הלב האמריקאית (the American Heart Association), אשר מספקת מידע מקצועי לרופאים ולקובעי מדיניות, פרסמה באתר שלה ב-22.4.2013 דּוּ"חַ המיועד לספק מידע אילו גישות להפחתת יתר לחץ דם נמצאו לפי מחקרים מדעיים אפקטיביות. בסיכום נאמר: "המדיטציה הטרנסנדנטלית יכולה להילקח בחשבון בפרקטיקה הקלינית לשם הפחתת לחץ דם. בגלל ריבוי מחקרים שליליים או תוצאות מעורבות ובגלל מיעוט ניסויים, כל שאר טכניקות המדיטציה (כולל MBSR) קיבלו המלצה Class III, no benefit, Level of Evidence C. לפיכך שאר טכניקות המדיטציה אינן מומלצות לפרקטיקה קלינית לשם הפחתת לחץ דם." MBSR הוא Mindfulness Based Stress Reduction המוכר כמיינדפולנס.

הדּוּ"חַ מציין כי המדיטציה הטרנסנדנטלית הפחיתה את לחץ הדם אצל נבדקים בעלי יתר לחץ דם או בסיכון גבוה ליתר לחץ דם, אך לא אצל נבדקים בעלי לחץ דם תקין.

הסיבה לכך היא שהמדיטציה הטרנסנדנטלית איננה טכניקה להפחתת לחץ דם, אלא לנירמוּל, ובמקרה זה – נירמול לחץ הדם. כשנבדקו אנשים בעלי לחץ דם נמוך – נתון שאיננו כלול בדּוּ"חַ - נמצא שתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית העלה את לחץ הדם שלהם, נרמל אותו.

כמו כן נאמר בדו"ח כי "המדיטציה הטרנסנדנטלית (או כללית טכניקות מדיטציה) איננה יוצרת סיכון בריאותי משמעותי". הקביעה שתרגול טכניקה זאת איננו גורם תופעות לוואי שליליות בולטת נוכח השפעות הלוואי השליליות של רוב או כל התרופות לטיפול ביתר לחץ דם.

הכותבים ציינו באופן מיוחד מחקר קליני מבוקר ואקראי, שפורסם ב-13.11.2012 בכתב העת של אגודת הלב האמריקאית עצמה Circulation: Cardiovascular Quality and Outcomes, ואשר נערך על ידי רוברט שניידר (Robert Schneider) ועמיתיו מאוניברסיטת מאהאארשי למינהל (Maharishi University of Management), אשר מצא הפחתה של תמותה, התקפי לב ושבץ (אירוע מוחי) בשיעור משמעותי של 48% אצל מתרגלי המדיטציה הטרנסנדנטלית בהשוואה לנבדקים שהשתתפו בקורס חינוך לבריאות. "מבחינה זאת", מציין הדוּּחַ, "נראֶה שהמדיטציה הטרנסנדנטלית מילאה תפקיד במניעת החמרה של לחץ דם הקשורה להזדקנות".

דּוּ"חַ זה קובע שיש הבדל בין השפעת התרגול של המדיטציה הטרנסנדנטלית בתחום מסוים להשפעת התרגול של טכניקות הנקראות אף הן "מדיטציה". ההבדל, אַלִּיבָּא דְּמאהאארשי, טמון בעצם שמה של מדיטציה זאת – היא טרנסנדנטלית.

פירושו של דבר שבמקום להתרכז במחשבה על נושא מסוים או להניח לתשומת הלב לעבור באופן בלתי מכוון מנושא אחד למשנהו (בשני המקרים זאת חשיבה בעלת תוכן), מאפשר המתרגל להכרה להיעשות מודעת לבסיס של עצמה שהוא בסיס החשיבה, מצב העירוּר הפחוּת ביותר של התודעה – הסביר מאהאארשי. בסיס זה נמצא מעבר ל(טרנסנדנטלי ל)כל מחשבה ספציפית, לכל תפיסת עולם, לכל דת או אמונה ולכל קונספציה. רמת מציאות זאת מתאפיינת בקוֹהֵרֵנְטִיּוּת ובשמחת עולם, וכשחוזר המתרגל אל הפעילות היומיומית – התחום הנתפס בחושים, דָּבֵק בו משהו מאותם ערכים.

מה ההסבר של המדע הוֵואאדי של מָאהָאארְשי לעדויות המדעיות והאישיות על הפחתת דחק וכך - לשיפורים בקשת רחבה של תחומים הן בבריאות הגופנית והן בבריאות הנפשית?

ההסבר הוא שטכניקה זאת הינה טרנסנדנטלית. תשומת לבו של המתרגל הולכת אל מעבר ל-(טְרַנְסֶנְדִּינְג) לפעילות החשיבה, אל בסיסה של פעילות החשיבה של המוח, של ההכרה, אשר המוח הוא ביטויה הפיזיולוגי. רמה זאת נמצאת מעבר לכל מחשבה ספציפית, כל כוונה או רגש, כל דת או אמונה וכל קוֹנְסֵפְּצְיָה או פָּרָדִיגְמָה (תבנית חשיבה מקיפה, השקפת עולם). בתחום האובייקטיבי-פיזי נמצאת רמה זאת מעבר (טרנסנדנטלית) לזמן, למרחב ולסיבתיות. זאת רמה של אחדות, אשר שולטת בכל הערכים הנפרדים שצוינו לעיל. רמה אחדותית זאת מתאפיינת בין היתר בקוֹהֵרֶנְטִיּוּת (סדר והרמוניה עקביים), ומכיוון שהיא בסיסית וטרנסנדנטלית לכל מגוון התפקודים הגופניים, הנפשיים והרוחניים של האדם, מתבטאת קוֹהֵרֶנְטִיּוּת זאת בירידה ברמת הדחק של המערכות הגופניות, הנפשיות והרוחניות, וכך הן מתפקדות באופן קוהרנטי יותר, מאוזן יותר ובריא יותר[8].

במקום לטפל בביטויים של דחק, ואף לעשות זאת באופן פרטני – טיפול בכל בעיה בפני עצמה, כלומר: במקום לסלק את העשן העולה מן האש – כל "פיסת" עשן בפני עצמה, גורם תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית ליצירת מצב אשר מכבה בהדרגה את ה"אש", קְרִי: דחק, שהוא שורש הבעיות, וכך יוצר את ההפך מדחק ומחרדה. את השפעתה המקיפה של פריקת דחק אפשר להמשיל לגאות: כאשר מתחוללת גאות, מתרוממות כל האוניות והסירות – כל מה שעל פני המים מתרומם. כך גם גורמת הפחתת הדחק לעלייה של שיפורים במגוון רחב של תחומים.

הודגש לעיל כי המגוון הרחב של שיפורים שנצפו בעקבות תרגול טכניקה זאת – מקורו בעובדה שהיא "טְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית". המילה המקבילה לכך בעברית היא "עולם", כשהיא משמשת כסומך. היא מציינת בתנ"ך את התחום המוחלט, השדה הטרנסנדנטלי שמעבר לכל דבר, מה שאיננו מוגבל בזמן (כלומר: נצח) ובמרחב (כלומר: אין-סוף). דוגמאות לכך בתנ"ך:

• "וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן" (ישעיהו נ"א:11) "שמחת עולם" היא האושר העצום שחווים בשדה הטרנסנדנטלי, המוחלט. "וְשמחת עולם עַל רֹאשָׁם" – and Transcedental/Absolute bliss on their mind.

איך משיגים זאת "פְדוּיֵי יְהוָה"? על ידי כך שהם "יְשׁוּבוּן" – שבים, עושים תשובה, לפי המדע הוואאדי של מָאהָאארְשי - אל הבסיס של פעילות מוחם, אל המצב הפשוט ביותר של התודעה, שהוא ה"אני" הגדול של כל אדם. כשהם במצב זה של שמחת עולם, שמחה טרנסנדנטלית, הם יבואו לציון.

• מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד." (ירמיהו ל"א:2) אהבת עולם – אהבה אוניברסלית שחווים בשדה הטרנסנדנטלי . "אוניברסלית" משום שמתרגלים מעידים על חוויית אהבה עצומה כלפי כל אדם וכל אובייקט, וזאת ללא כל סיבה ספציפית כלשהי – משום שזה, אמר מאהאארשי, טבעו של השדה הטרנסנדטלי.

• "כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד; הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת." (תהילים מ"ח:15). הביטוי "עולם ועד" נראה מציין את המוחלט והנצחי – הטרנסנדנטלי.

• "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם" (הושע ב:21) – כאן מציינת "עולם" את הנצח, התחום שמעבר לזמן-מרחב, שהוא לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי ולפי דיווחי מתרגלים, השדה הטרנסנדנטלי.

מבחינתו של קֵאלְוִין לים (Kelvin Lim) מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סְטֵאנְפוֹרְד שבקליפורניה, ארצות הברית, מתבטאת יצירת ההפך מדחק ומחרדה באמצעות המדיטציה הטרנסנדנטלית, בהגנה מדחק שהתרגול מעניק לו וביעילות של חשיבתו:

"יש לי ימים מורכבים וארוכים עם הרבה דרישות והרבה לחצים מתמשכים, אשר גולשים מיום אחד למשנהו ומשבוע אחד למשנהו. אני מנהל יחידת מִרְפָּאה, מטפל באנשים, מלמד סטודנטים לרפואה ורופאים מתמחים הגרים בבית החולים, ועורך מחקרים בדימות של המוח. מצאתי שהמדיטציה הטרנסנדנטלית נותנת לי חשיבה ברורה, ושאני מסוגל למקד את תשומת לבי בתחומים המצריכים את המידה הרבה ביותר של עבודה. הדחק איננו מצטבר. כשאני חוזר כל יום, אני רענן. המדיטציה הטרנסנדנטלית חיזקה את הקריירה שלי ואת חיי."[9]

המדיטציה הטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית איננה אמורה להיות טכניקה להסרת דְּחָק, הפרעת חרדה או בעיה ספציפית כלשהי. האוריינטציה שלה איננה פתרון בעיה כלשהי, כלומר: ביטול מינוס מסוים או במילים של מאהאארשי: "אין זה מספיק לשים קץ לחושך". היעד גדול יותר - יצירת פלוס, הפלוס הגדול ביותר שייתכן:

כל אדם שואף ליותר – יותר אושר, יותר שביעות רצון, יותר כבוד כלפי הערך של עצמו, וכן יותר כוח ויותר ידע-חוכמה. באדם טבועה הנטייה להפוך להכי טוב שהוא יכול להיות, כלומר: לממש את עצמו במידה מקסימלית. מימוש מלוא הפוטנציאל של האדם הוא יעדו של תרגול טכניקה זאת, ובכך מיושם גם עְֶקרון חשוב של המדע הוֶואאדִי של מָאהָאארְשִי: "מְנַע את הסכנה שטרם צצה". בדרך ליצירת פלוס זה מסולקים מכשולים המפריעים לכך - דחק. ניתן לדמות זאת למפלסת שלג: היא מתקדמת, ותוך כדי כך היא מסלקת שלג המפריע להתקדמותה. אפשר לראות בהסרתו ההדרגתית של דחק תוצר לוואי גרידא של המהלך הטבעי של האדם לעבר מימוש יותר ויותר בחייו באמצעות הספגת הערך המלא של התודעה המוחלטת של שמחת עולם בהכרה המודעת של האדם המתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית.

התקדמות ממצב קשה של דחק המתבטא בתחושת מחנק כללית, לעבר מימוש עצמי מדגים האסיר, פָּאפָּא נְגָ'איְ, מכלא קָאוְלַאק (Papa Ndiaye, Kaolack) שבסנגל, אשר למד בכלא את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, וכתב: "האמת, לעשות מדיטציה זה יקר מפז. זה כאילו הייתי כלוא בחדר, ופתאום הכל נפתח. אני במצב רוח טוב כל הזמן. המדיטציה עזרה לי לא לשקוע במחשבות רעות". "ענני במרחב יה"

יצירת ההפך מדחק ומחרדה יכולה לקבל ביטוי מוחשי בתחום החיים הפנימיים של האדם. על כך מצביעה עדותו של איש הדת, לֵאוֹנַארְד דּוּבִּי (Leonard Dubi) על צלילתו בהכרה "עמוק יותר ועמוק יותר ועמוק יותר", וגם עדותו של אָרְת'וּר אֶנְדֶּרְסְן (Arthur Anderson) מארצות הברית, אשר עבד כמרצה למשפטים, כתובע, כצבָּע, כנֶהג אוטובוס, ככרטיסן ברכבת, כבנַאיְ, כמורה מוסמך למדיטציה הטרנסנדנטלית, כאחד מעוזריו של הנשיא לשעבר, ביל קְלִינְטְן, כבַּרְמֶן, וככומר:

"נעשיתי מסוגל לתפּוס בקנה מידה קטן, אבל שורשי, את הקשר שביסוד כל הדברים כשלמוּת הוֹמוֹגֵנית [אחידה, ללא הבדלים] והרמונית.

...שאלות שנראו בלתי חדירות, ואשר הרהרתי עליהן מנעוריי על טבע המציאות, נענו על ידי מאהאארשי, או פשוט נפתחו ונפתרו מעצמן. אבל דבר אחד הוא לקבל תשובות, ודבר אחר לגמרי הוא להבין אותן. זה מה שהיה מדהים - הבנתי את מה שמאהאארשי אמר, כי ההתנסות בתודעה הטרנסנדנטלית שימשה לי כנקודת התייחסות. ההתנסות הייתה המפתח לפענוח הצופן של מסתרי החיים. כעת ראיתי הכול, כולל את עצמי, כחלק מאותה שלמות דינמית ועם זאת נקייה משוני (undifferentiated). ברגע שהשינוי הזה תפס את מקומו, הוא התפשט לתוך כל דבר בתוכי וסביבי, ושוב לא יכולתי ללכת אחורנית ולראות את הדברים באור שראיתי קודם לכן.

...אינני מסוגל להסתכל במשהו בלי להביא בחשבון את מסגרת ההתייחסות הרחבה יותר שבה הוא קיים. החתיכה החסרה סופקה לי, וסוף סוף הדברים נעשו הגיוניים. זאת הייתה מוּדעוּת מורחבת ומוֹעֲמֶקֶת של הזהות או האחדות הבסיסית של כל הדברים, והיא באה מן ההתנסות במדיטציה הטרנסנדנטלית בצירוף עם האזנה כל יום למאהאארשי הנותן לנו חזון של האפשרויות."

מורה הטכניקה, מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי, מסביר את תוצאות הסרת דחק במונחים של פיאור הערכים החומריים-חיצוניים לצד פיאור הערכים הפנימיים: "המסר שלי הוא המסר של פרח: פרח מזמין כל אדם ליהנות מיופיו החיצוני וליהנות גם מן הדבש שבתוכו. אני מזמין כל אדם ליהנות ממלוא הדר החיים החומריים וליהנות גם מן הערכים הפנימיים של החיים באמצעות התהליך הפשוט של המדיטציה הטרנסנדנטלית, אשר מוביל את ההכרה במישרין משדות הטבע המגושמים אל המעודנים יותר, ולבסוף מוביל אותה אל התחום הרווי שמחת עולם של המוחלט. מצאתי שקל לצלול פנימה ולהתנסות באושר הגדול."

יתר על כן, לפי הסברו של מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי, מקנה תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית עוגן טבעי לספינת החיים: כאשר מעוגנת הפעילות החיצונית השוטפת ביציבות, בעוצמה ובשמחת עולם, ומה שלא פחות חשוב – בידע ובחוכמה הטמונים בשדה הטרנסנדנטלי הפנימי, אין ספינת החיים מיטלטלת בין גלי החיים, וללא מאמץ נמנעים מתחים וחרדה. כך מתאפשרת באופן טבעי הנאה מלאה ב-200% מכל ערכי החיים: 100% של החיים הפנימיים ו-100% של החיים החיצוניים.

על יצירת ההפך מדחק ומחרדה לא רק בתחום האישי, אלא אף בתחום החברתי מעיד רָאתֶ'ארְפוֹרד (Rutherford) שניהל את בית הספר פְלֵאצֵ'אר-ג'וֹנְסְן (Fletcher Johnson) (יסודי וחטיבת הביניים) באַחד האזורים האלימים ביותר בוושינגטון הבירה:

"אחרי הצוהריים היו לנו הרבה בעיות להפסיק קטטות ברחוב שלפני בית הספר. אז בין 3:10 ל-3:30 קבענו עוד 'זמן שקט' (למדיטציה הטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית - נוסף לזמן בבוקר). ויותר לא היו לנו שום קטטות. הייתי רגיל לרדת לרחוב באופן קבוע כדי להפסיק את הקטטות, ולעשות את זה היה מסוכן מאוד. אחרי שקבענו את 'הזמן השקט' הצלחנו להגיע למצב של אפס קטטות. כך ידענו שהתועלת גדולה."[10]

הסבל האנושי, סיבתו והקלתו

המחקרים המצביעים על הפחתה בבעיות גופניות ונפשיות אצל אנשים המתרגלים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, מעידים על מגמה של הפחתת הסבל. מחקרים שבדקו זאת במספר נקודות בזמן, מראים שהשיפורים מצטברים, כלומר: הולכים וגדלים עם המשך התרגול הסדיר. במילים אחרות: הבעיות הולכות ומצטמקות – הסבל פוחת.

עדות להפחתה בסבל ברמה הפשוטה ביותר, ניתנה במחקר על כאב. דייויד אורם-ג'ונסן (David Orme-Johnson) מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל בפֵיירְפִילד, אָיוֹוָ'ה (Fairfiled, Iowa) ועמיתיו מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין, השוו מתרגלים ותיקים של טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית עם קבוצת ביקורת של אנשים שרק היו בהרצאת מבוא עליה, בתגובתם לכאב שבטבילת אצבעות ידיהם במים חמים מאוד הם הניחו שמכיוון שידוע שתגובת כאב מוגברת על-ידי חרדה, סביר שמתרגלים ותיקים יסבלו פחות בזכות הפחתת החרדה שלהם (ראה להלן). התוצאה הייתה ששתי הקבוצות חשו את הכאב באותה עוצמה, אך קבוצת המדיטציה הטרנסנדנטלית שמה לב פחות לכאב, כלומר: סבלה פחות. הדבר השתקף בעובדה שדימות תהודה מגנטית תפקודי (functional MRI, fMRI) הראה בהשוואה למדידה לפני טבילת האצבעות במים חמים מאוד, הפחתה בשיעור של 40-50% בפעילות התָאלָאמוּס (Thalamus), חלק חשוב של המוח, אשר מעבד גירויי כאב. הדבר מצביע על מגמה של הפחתה בסבל – לא קהות חושים, אלא הפחתה בתחושת סבל. מחקר זה אושש מימצאים של מחקר קודם

לפי המדע הוואאדי של מָאהָאארְשי, ההתנסות במהלך התרגול בשמחת עולם היא שמפחיתה את הסבל.

לא הרצונות, מוסיף מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי (כפל אימות קריאה: אא, וו מציין תנועות ארוכות, ר' מבוטאת כמו בערבית וברוסית), גורמים לאדם סבל, אלא אי יכולתו לממש את רצונותיו. ההתנסות פעמיים ביום בזמן תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית בתודעה מוחלטת של שמחת עולם מפחיתה דחק וחרדה ומאפשרת למתרגל לפעול באופן טבעי וספונטני לפי חוקי הטבע, וכך הולכות טעויותיו ופוחתות, ורצונותיו מתממשים. במסיבת עיתונים בינלאומית שערך בלונדון אמר:

"לכל אדם יש כמות עצומה של מרץ ושל פוטנציאל החבויה בתוכו, ולכל אדם יש היכולת להגיע אל אוצר גדול זה הנמצא בתוכו. עם מתנת טבע כזאת אין כל סיבה שהאדם יסבול בכל דרך שהיא. סבלו נובע רק מכך שהוא איננו יודע איך לגלות את היכולות הטמונות בו ולעשות בהן שימוש לתועלתו בחיי היומיום [וכך לממש את רצונותיו]. אפשר לחסל את כל הסבל האנושי על ידי כך שמחנכים את האדם באומנות פרישֹת התודעה שבתוכו ועוזרים לו לממש את הטבע האמיתי שלו עצמו ללא כל חסרונות."

מימוש "הטבע האמיתי שלו עצמו" מתייחס להסבר מעמיק יותר של מאהאארשי לסיבה לסבל בעולם – שיכחה. האדם שכח מי הוא, באמת. מאהאארשי דימה את האדם ל"גור של נמר או של אריה, אשר חי בקרב כבשים או חתולים, שוכח את העוצמה השואגת של טבעו, ומתחיל להשמיע 'מיאו, מיאו'. זה רק אובדן של הזיכרון, ואובדן זה של המודעות [כשזוכרים, הסביר מאהאארשי, מודעים, כך שזכירה היא מודעות] איננו טבעי". במהלך המדיטציה הטרנסנדנטלית מתנסה המתרגל במצב הפשוט ביותר של התודעה – התודעה הטרנסנדנטלית הטהורה, וכתוצאה מכך נפרק דחק, והוא נזכר בזהותו הבסיסית, ברוּם מעלתו, דבר המאפשר לו לחיות חיים של אצילות ושל הוד.

על היבט נוסף של השיכחה עומד מאהאארשי בשואלו: "מה קורה, כשנראֶה לנו ששכחנו?" תשובתו היא: "איננו שוכחים, באמת, כי שום דבר איננו משתכח לבלי שוב. מה שקורה הוא רק שבגלל ההשפעה של קהות בגלל תרגול כלשהו או מעשה שגוי, נפגמת יכולתה של ההכרה לזכור. כשחיים את המצב הפנימי של ההוויה במלואה, שום דבר איננו משתכח."

על מי, לדעת מאהאארשי, מוטלת, בסופו של דבר, האחריות לסבל של בני אדם?

"במציאות אין סיבה שהאדם יסבול. אין סיבה שדג יהיה צמא בברכה המלאה מים. מגוּחך שדג יהיה צמא בברכה המלאה מים. אם מוצאים שהדג, אכן, צמא, המסקנה ההגיונית היא שהוא בוחר להיות צמא. זה חייב להיות עניין של בחירה, משום שכל מה שעל הדג לעשות הוא לפתוח את פיו ולשתות. [ בעצם, אין הוא צריך אפילו לשתות – המים יתפרצו-להם מעצמם לתוך פיו].

מכיוון שהתודעה המוחלטת של שמחת עולם נמצאת בכל מקום, אין סיבה שהאדם יסבול בחייו. האדם, בנו של האב הרחום הכול-יכול, שוחה בתודעת שמחת עולם, כשם שדג שוחה במים, ובכל זאת צמא לאושר! זה מגוּחך, ממש כמו לגלות שבנו של מיליונר הינו עני ולבוש קרעים. אילו מצאנו את בן המיליונר במצב כזה, היינו מניחים שהוא בחר – אולי למען השינוי – להתהלך בסחבות. אם האדם סובל, זה רק משום שהוא דוחה בשתי ידיים את המציאות של החיים, משום שאיננו נהנֶה מן ההדר, משמחת העולם ומהחוכמה העומדים לרשותו לנצח.

אין ביכולתו של האדם לברוח מכאב ומסבל, אלא אם יגיע לשדה של המוחלט.".

בריאיון לתוכנית אירוח טלוויזיונית שאל המראיין, לארי קינג (Larry King), את מאהאארשי על אנשים שנפלו קורבן לסבל. בתשובתו אמר מאהאארשי בין היתר: "תקשיב לי טוב טוב – איש איננו אחראי ליצירת קשיים או לגרימת תענוג למישהו אחר. בעיות או הצלחות – כולן פרי מעשינו אנו. קָאארְמָא [ אא = א ארוכה]. הפילוסופיה של הפעולה היא שאף אדם אחר איננו הגורם לשלום או לאושר. זה הקאארמא של האדם עצמו - פעולותיו של האדם עצמו הן האחראיות לגרימת אושר, הצלחה או לא-משנה-מה."

יצירת ההפך מדחק ומחרדה מקבלת ביטוי בתחום ה-ADHD ובתחום תסמונת הדחק הפוסט-טראומטית (PTSD), הפוקד גם אנשים שחוו "שדה קרב" לא-צבאי:

הפחתת סימפטומים של ADHD

מחקר שהתפרסם באוגוסט 2011, מראה שיפור בתפקוד המוח והפחתה בסימפטומים של הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD – אֵי דִּי אֵייץ' דִּי) אצל תלמידים בני 11-14 , כפי שמספרים כמה מהם.

החוקרים חילקו את התלמידים באופן אקראי – מחציתם למדו מיד את המדיטציה הטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית. המחצית האחרת שימשה כקבוצת ביקורת, וכעבור 3 חודשים למדה אף היא את הטכניקה.

מה שבדקו החוקרים היה מדד אובייקטיבי - ההבדל בעוצמה בין גלי המוח תֵּטָא-Theta (שהתדר או המהירות שלהם 4-8 "פעימות" בשנייה) לגלי המוח בֵּטָא-Beta (מהירים יותר, שהתדר שלהם 13-30 "פעימות" בשנייה). מחקרים קודמים הראו שהבדל גדול בעוצמה מעיד על סימפטומים חמורים של ADHD. אחד מעורכי המחקר, פְרֵאד טְרֵאבִיס (Fred Travis), מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל[11] שפרסם מעל 50 מחקרים על השפעת תרגול המדיטציה הטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית על תפקוד המוח, מסביר כי עלייה בפעילות, בעוצמה של גלי תֶטָא במוח, במהלך ביצוע משימה על-ידי אנשים רגילים מאפשרת למוח לחסום מידע בלתי רלוונטי, וכך יכול האדם להתמקד בביצוע המשימה. אבל, הוסיף, אצל אנשים בעלי הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות - ADHD, יש עלייה גדולה יותר בפעילות, בעוצמה של גלי תטא, דבר הגורם למוח לחסום גם מידע רלוונטי.

המימצאים היו שאחרי 3 חודשים של תרגול הטכניקה חלה אצל התלמידים הפחתה גדולה בעוצמה של גלי תטא, כלומר: ההבדל בעוצמה בין גלים אלה לגלי בטא הצטמצם. אצל התלמידים שעוכבו מללמוד את הטכניקה חלה עלייה קלה בהבדל בעוצמה, כלומר: הרעה קלה. כעת למדו נבדקי קבוצת הביקורת את הטכניקה, ובדקו אותם כעבור 3 חודשים נוספים. נמצאה הפחתה בהבדל בעוצמה בין גלי תטא לבטא בשיעור של 48%.

אישור קודם לכך בשטח עצמו נמצא במחקר ראשוני שמצא כי אחרי שלושה חודשי תרגול המדיטציה הטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִית בקבוצה - דבר שנמצא פעמים רבות יעיל יותר מאשר תרגול לבד - חלה אצל קבוצת תלמידים הפחתה של 53% בדְּחָק (סְטְרֵס) ובחרדה כרונית-תכונתית ושל 26% בסימפטומים של ADHD, כולל לא רק קשב, הסתגרות ודיכאון, אלא גם כעס, זיכרון ואימפולסיביות, והשתפרו ביטחונם העצמי ויכולתם להכין שיעורי בית.

מורים של אותם תלמידים העריכו שחל אצלם שיפור בכמה מדדים של תפקוד ניהולי, דבר המעיד על עלייה ביכולת הקוגניטיבית (החשיבה) ובשליטה עצמית. נוֹרְמֶאן רוזֵנְת'וֹל מבית הספר לרפואה של אוניברסית ג'ורג'טאון בארצות הברית מציין ש"קשה מאוד לשפר תפקודים ניהוליים", ולכן הגדיר כ"מדהימים (startling)" את ה"שיפורים משמעותיים שנצפו במספר תפקודים ניהוליים" במחקר זה. הוא ציין את השיפור בזיכרון העבודה של התלמידים שהינו "חיוני להשלמת משימות הכוללות מספר צעדים, כגון: עשיית חישובים בראש או ביצוע הוראות מורכבות.

אחד מעורכי המחקר, סְטִיקְסְרוּד, שאל את אַחד הנבדקים, תלמיד אימפולסיבי, מה השתנָה, והלה ענה: "פעם, כשהייתי הולך במסדרון, ומישהו היה נתקל בי, הייתי מכה אותו. עכשיו, כשילד נתקל בי, אני שואל את עצמי: שאכה אותו או לא." החוקר מציין שמורים בבית הספר של אותם תלמידים "אהבו את זה. ...לא פעם כשהלכנו במסדרונות בית הספר, אנשים היו עוצרים אותנו ואומרים לנו שעכשיו, כשהילדים האלה עושים מדיטציה, באמת, שונה כאן."

בערך הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות כתוב: "הטיפול היעיל חייב להיות רב מערכתי ולעסוק בכל הצירים האנושיים: הביולוגי, הפסיכולוגי והחברתי‏" , וכן: "הפתרונות הטיפוליים בהפרעה הם חלקיים ויש צורך לקבץ פתרונות שונים כדי לשפר את איכות החיים והתפקוד של בעל ההפרעה". גישה זאת נראית מורכבת מאוד ומצריכה מאמץ, ונוסף על כך התוצאה המתקבלת מוגדרת כבלתי משביעת רצון – "הפתרונות הטיפוליים בהפרעה הם חלקיים". לעומת זאת בולטות הפשטות והתוצאות הטובות שבשימוש בשיטה אחת – טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית.

כדוגמה חיה משמש ג'וש גולדינג (Josh Goulding), סטודנט לפסיכולוגיה בשנה הרביעית באוניברסיטת ג'ורג'טאון (Georgetown), שסבל מ-ADHD, ואשר החל לתרגל את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית במסגרת עבודת מחקר שנערכה באוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון, בירת ארה"ב, על-ידי מדען המוח, פראד טראביס, מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל:

"לפני שמונה חודשים כרעו חיי תחת לחץ דְּחָק. היה לי קשה להיות בחברת אנשים, כולל משפחתי. לא הרגשתי שאני הנני אני. הייתי מלא חרדות לגבי דברים שמחוץ לשליטתי, והרגשתי שחלק ממני הלך לאיבוד.

כששמעתי לראשונה על המדיטציה הטרנסנדנטלית, היו לי ספקות. קראתי עליה הרבה, אבל היה לי קשה לקבל שמשהו כל כך פשוט יכול ליצור השפעה כל כך יוצאת מן הכלל על החיים של בן אדם.

אחרי החודש הראשון שמָּדַטְתי, עדיין תהיתי אם השינויים שחוויתי אמיתיים, או אולי אני חווה אפקט פְּלָסֵבּוֹ (טיפול דֶּמֶה) בעקבות התרגול. אבל השיפורים הלכו וגדלו. כל שבוע וכל חודש הרגשתי יותר טוב ויותר חזק.

אני מרגיש הרבה פחות מתח, הראש צלול יותר, ואני מסוגל להתמודד טוב יותר עם תנאי לחץ שאני נתקל בהם. בלימודים אני בהחלט מצליח יותר. אני מאורגן יותר ומוכן יותר. אני לא דוחה ודוחה, כפי שנהגתי לעשות, ויש לי תוספת מרץ וביטחון עצמי להשתתף בשיעורים, דבר שפעם חששתי לעשות. אני מרגיש שאני מסוגל לקיים קשרים עם סטודנטים אחרים ועם המורים שלי באופן קל יותר ויעיל יותר.

דרך אגב, מאז שאני בכיתה ב', אני לוקח תרופות רשומות ל-ADHD. אחרי שלמדתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית, הלימודים הלכו לי יותר בקלות. אחרי שעברו כמה חודשים התייעצתי עם הרופא שלי על כך. הוא החליט שאין לי ADHD, ואמר לי שאני יכול להפסיק לקחת את התרופות.

לגבי יחסים בין-אישיים, אני יותר סובלני לגבי התנהגותם של אנשים אחרים ומקבל אנשים יותר. זה דבר שהמדיטציה הטרנסנדנטלית אפשרה לי להשיג באופן טבעי וספונטני. אני מאמין שהמדיטציה הטרנסנדנטלית היא האוטוסטרדה להיות יותר מחובר ל"אני" הגדול, מרכיב קריטי לביטחון עצמי ולהצלחה.

אני מרגיש בר מזל מאין כמוני שלמדתי לִמְדוֹט."

"אבל השיפורים הלכו וגדלו. כל שבוע וכל חודש הרגשתי יותר טוב ויותר חזק." – חלק זה מעדותו של ג'וש גולדינג מבטא את התופעה המוכרת לכל מי שמתרגל את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית: ההתפתחות הדרגתית, ובדרך כלל אין השיפורים מופיעים בִּין לילה. התרשמות אישית זאת של מתרגלים נתמכת במימצאי מחקרים המצביעים על שיפורים מצטברים.

הפחתת פוסט טראומה-הלם קרב

במחקר שערכו הפסיכיאטר, ג'ים בְּרוּקְס (Jim Brooks) ועמיתו, הם חילקו באופן אקראי 28 חיילים משוחררים ששבו מווייטנאם וסבלו מהלם קרב, לשתי קבוצות: אחת למדה את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, והאחרת קיבלה טיפול פסיכו-תראפי. החוקרים בדקו 9 גורמים: התמכרות למשקאות אלכוהוליים, קהות רגשית, נדודי שינה, חרדה, סימפטומי דְּחָק (סְטְרֵס) הקשורים לחוויות הלם מלְחִימה, בעיות במשפחה, דיכאון, אבטלה והסתגלות של תגובת עור גלוונית לגירוי של דְּחָק (באיזו מהירות מתאושש אדם מאפקט של דחק). לאחר 4 חודשים נמצאו בקבוצת המדיטציה הטרנסנדנטלית שיפורים משמעותיים בכל התחומים להוציא האחרון, ואילו בקבוצת הביקורת לא חל שיפור באף תחום. ברוקס עצמו, כך סיפר, ראה אישית שיפור שחל "תוך ימים אחדים" אצל עובד מפעל שעבר מזריקת מברגים על עובדים אחרים לאדם שקט יותר, רגוע יותר ומאושר יותר. "הוא חדל לשתות והפך לעובד כוכב", ציין החוקר. בתום שלושת חודשי המחקר החליטו 70% מן הנבדקים שתרגלו את הטכניקה, ששוב אין הם זקוקים לשירותי מרכז דֵּנְבְר (Denver) לחיילים משוחררים.

מחקר נוסף נערך על-ידי נורמאן רוֹזֵנְת'וֹל (Norman Rosenthal), מבית הספר לרפואה של אוניברסית ג'ורג'טאון בארצות הברית וסארינה גרוֹסְוַ'אלְד (Sarina Grosswald), מומחית ללמידה קוגניטיבית. המחקר נערך על חיילים משוחררים הלומי קרב ששבו לארצות הברית מעיראק ומאפגניסטן והחלו לתרגל את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. החוקרים מצאו שכעבור 4 שבועות חלה אצלם הפחתה גדולה בסימפטומים של הלם קרב. ההפחתה גברה לאחר 4 שבועות נוספים, ועמדה על שיעור של 50% פחות בסימפטומים, דבר המצביע על כך שהשפעת תרגול הטכניקה מצטברת – הולכת וגדלה ככל שהנבדק מתמיד בתרגול[12]. נוסף על כך דיווחו הנבדקים על הפחתה במידת החרדה שלהם, וביטאו שביעות רצון מן השיפור באיכות החיים שלהם.

רוֹזֵנְת'וֹל כתב על נושא זה בספרוTranscendence: healing and Transformation Through Transcendental Meditation. בין היתר הוא מביא את סיפורו של דייויד, אשר פיתח סימפטומי הפרעת דְּחק פוסט-טראומטית בחודשים שלאחר שובו מעיראק, ואשר השתתף במחקר זה: "כשהתחלתי לעשות מדיטציה, ממש חיכיתי למדיטציה הבאה. בבוקר זה היה ככה: 'אוּף, אני לא יכול לחכות לעשות שוב מדיטציה אחרי הצוהריים', כי אלו היו הרגעים שבהם הייתי חופשי מחרדת קיום, והייתי די עצמי במשך עשרים דקות לפחות ואולי עוד עשר דקות אחר כך. כך רציתי להיות." רוֹזֵנְת'וֹל מוסיף: "הוא כל כך התרשם מהמדיטציה הטרנסנדנטלית, שהוא נרשם לאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל[13], שבה מדיטציה [טרנסנדנטלית] היא חלק מתוכנית הלימודים. על הטכניקה אמר דייויד: 'היא בהחלט החזירה לי את חיי'."

סארינה גרוסו'אלד, אשר השתתפה בעריכת מחקר זה, ציינה ששנתיים וחצי לאחר תום המחקר בדקה באופן לא רשמי את מצבם של משתתפים בו, והסתבר לה שהם עדיין מתרגלים את הטכניקה, ושהסימפטומים של תגובת דחק פוסט-טראומטית נעלמו אצלם לחלוטין או כמעט לחלוטין[14].

אֵיְיבִּי (Abi), אשתו של לוּק גֵ'נְסְן (Luke Jensen), הלום קרב ששב מאפגניסטאן, סיפרה: "הוא היה זועם מאוד, חרד מאוד לגבי כל מצב – מצבים חברתיים, אפילו זמן שקט בבית. הוא פשוט לא היה מסוגל אף פעם להירגע באמת." לוק הוסיף שערב אחד כיוון אקדח טעון לעבר ראשו בנוכחות אשתו ובתו בת החמש. הוא למד את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, והיא אפשרה לו, לדבריו, להירגע בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן. אשתו אמרה שהמדיטציה הטרנסנדנטלית הצילה את חיי בעלה.

במאמר שהתפרסם בהֶאפִינְגְּטן-פּוֹסְט (Huffington Post) מצוטטים דבריו של הפסיכיאטר, ג'יימס קְרֵאג (James Krag), לשעבר נשיא האגודה הפסיכיאטרית של וירג'יניה, ארצות הברית: "מחקרים מראים שהמדיטציה הטרנסנדנטלית לא רק מפחיתה סימפטומים של דְּחָק, חרדה ודיכאון – היא גם משפיעה במישרין על ההיבטים העצביים-ביולוגיים של הלם קרב. התוצאה היא איזון רב יותר של סרוטונין ונורפימפרין, ויסות מערכת העצבים הסימפתטית ויותר קוהרנטיות ואינטגרציה בתפקוד המוח."

בכינוס במחנה פוֹרְט הֵאמִילְטְן (Fort Hamilton) שבמדינת ניו-יורק שנסב סביב נושא זה, סיפרו דֵאבּוֹרָה ומייקל אוֹרְטִיז (Ortiz) על סבלו של מייקל שלקה בהפרעת דחק פוסט-טראומית עקב היחשפותו כשוטר למחזות קשים.

"רק אחרי שפרש מקריירה בת 22 שנה של אכיפת החוק", אמרה דֵאבּוֹרָה, "החלו מוראות הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית להופיע על פני השטח, ותוך זמן קצר מצאנו את עצמנו חיים בסיוט מוחלט. ראיתי איך האיש שפעם הכרתי, שוקע בעולם של חושך ושל יאוש. שאלתי את עצמי בייאוש מה קורה לנו. ...הייתה תחושה מוגברת של פָּרָנוֹיָה שבאה ממנו, כאילו כולם מנסים לתפוס אותנו.

מייקל אורטיז: ...מה שקורה לך אז הוא שתמונות של כל מיני דברים באות שוב ושוב לראש שלך. אני קורא לזה 'מקרן השְקופיות שלי'. לחלק מאיתנו יש במקרן הזה רק שְקופית אחת או שתיים. במקרן שלי יש מאות תמונות. אתה סתם יושב לך, למשל, בלילה, והתמונות האלה מתחילות לרוץ לך במוח – של אירועים טראומטיים. ...אני מכיר אנשים שעבדתי איתם שהתאבדו. עבדתי בזה. ...היו לי בחיים כמה מקרים טראומטיים קשים. כשלקחתי בידיים את הילד שנהרג בכביש המהיר, והוא מת בידיים שלי. או האמא נמצאת עכשיו בבית החולים עם האבא, כי גם בה פגעו – מי צריך ללכת לבית החולים ולהגיד לו: 'הילד שלך בן השש נהרג'. מי? אני. זה לא רק שלקחתי בידיים מהרחוב את הילד מת, עכשיו אני צריך ללכת ולספר להורים. עכשיו אני מתרגש, אבל מקודם זה היה 'תעשה את זה מהר!' – ' תשמע, פיט, גם הבן שלך מת בתאונה'. אז עשיתי את זה והלכתי. נו, באמת...

ניסיתי לקבל עזרה מכל כיוון שהוא, ולא קיבלתי. עדיין היו לי השְקופיות האלה של המקרן, ועדיין הייתה לי ההשתוקקות לשתות עד שאהיה שיכור, ועדיין הייתה לי ההשתוקקות לקחת סמים – סמים רשומים וסמים בלתי חוקיים. ואני אגיד בכנות, כמו שאני יושב כאן - באמצעות המדיטציה הטרנסנדנטלית כל זה נעלם.

דֵאבּוֹרָה אורטיז: ...הייתה לנו הזדמנות ללמוד את המדיטציה הטרנסנדנטלית, והיא, ממש, שינתה את חיינו. בעלי ניסה הרבה סוגים של תרפיה, ואחרי שלושה ימים של תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית, התחלתי לראות אור קורן מעיניו, שלא ראיתי זמן רב. אחרי 5 ימי מדיטציה בא אליי בעלי ואמר: 'אני לא יודע איך זה עובד; אני לא רוצה לדעת איך זה עובד.' כל מה שאני יודעת הוא שאחרי ארבעה פסיכיאטרים, שני תראפיסטים ואלפי דולרים שהוא הוציא על תראפיה, הוא סוף סוף באמת, התחיל להרגיש טוב יותר."

...חשבתי: אם זה הכול עסק של היפים, ואיזה ברנש אנטי-ממסדי יבוא עם חולצה פרחונית וחרוזים, תשמע – אני מחוץ לעסק הזה. וזה בכלל לא היה ככה. בכלל לא.

דֵאבּוֹרָה אורטיז: עשינו את זה ביחד, וזה היה ממש מדהים. ראיתי אור יוצא מהעיניים של האיש הזה שלא ראיתי – לא יכולה להגיד כמה זמן. זה היה נס. ממש ריחפתי באוויר.

מייקל אורטיז: השינוי הגדול אצלנו היה שנעשינו מסוגלים לתקשר, עמוק.

דֵאבּוֹרָה אורטיז: מאז שהתחלנו לתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית, יש לנו, באמת, עתיד. ידעתי שהוא עובר דברים ממש קשים, ולא רציתי להתרחק. לא רציתי להתרחק, כי לא רציתי להשאיר אותו במקום שהיה כל כך חשוך. עכשיו אני רואה את עצמנו מזדקנים ביחד. המדיטציה הטרנסנדנטלית לגמרי שינתה את חיינו. אין צל של ספק, לגמרי לא. זאת המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי אי פעם, באמת – שקיבלנו אי פעם. אנחנו כל כך אסירי תודה.

מייקל אורטיז: אין לי מושג איפה הייתי בחיים עכשיו בלי זה. אין לי מושג. אני לא יודע אם הייתי איזה מכור לסמים בביב באיזה שהוא מקום, אלכוהוליסט השוכב על המדרכה, שאלתי את עצמי בשיא הכנות. החיים השתנו! בלי זה לא הייתי כאן. תשמע, אתה שואל אותי אם זה שינוי של החיים, נכון? זה מה זה שינוי!"

מייקל גְּרִים (Michael Grimm), חבר בקונגרס של ארצות הברית, אמר בכינוס במחנה פוֹרְט הֵאמִילְטְן על המדיטציה הטרנסנדנטלית כעזר לסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית: "זה לא שהיא כל כך יעילה בהשוואה לעלות. זה שהיא יעילה עד כדי כך שהיא יכולה לשנות את החיים ולהציל את החיים של כה רבים מן הגיבורים שלנו."

מספרם של המחקרים הנסקרים לעיל לגבי ADHD ולגבי הפרעת דחק פוסט-טראומטית קטן, וכולם מחקרי פיילוט (חלוציים), אולם תכנונם טוב. מכיוון שהכיוון וההיקף של ממצאיהם דומים, נותן הדבר תימוכין להשערה שכולם מצביעים על השפעה יציבה, שאיננה מוטית על ידי מחקר בודד. מחקרים אלה נתמכים על-ידי מאות מחקרים, שרבים מהם מצביעים על שיפורים באותם תחומים הנחשבים לבעייתיים אצל הלוקים בשתי הפרעות אלה. הפחתה כה גדולה בסימפטומים של ADHD ושל הפרעת דחק פוסט-טראומטית איננה מוכרת בספרות המקצועית, ואף לא תוך שלושה חודשים, דבר שקיבל ביטוי אצל דֵּן בֵּארְקְס (Dan Burks), הלום קרב שחזר מוויטנאם וסבל נוראות.

מחקר מקיף יותר נערך על-ידי קולונל לשעבר של חיל הרפואה האמריקאי, בְּרָאיֶין רִיס (Brian Rees) ועמיתיו, וכלל 42 פליטים ממלחמת האזרחים בקונגו המתגוררים באוגנדה. מחצית למדו את המדיטציה הטרנסנדנטלית והמחצית האחרת שימשה כקבוצת ביקורת שלא למדה טכניקה זאת, אך הובטח לאנשיה שבתום המחקר יוכלו לללמוד אותה. הנבדקים זווגו לפי מין, גיל וחומרת הסימפטומים.

הרמה ההתחלתית של הסימפטומים אצל אנשי שתי הקבוצות הייתה גבוהה – בסביבות 65 נקודות במדד ה-PCL. החל ב-47 נקודות במדד זה נחשב אדם ללוקה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית. לאחר 30 יום עלתה במקצת רמת הסימפטומים אצל קבוצת הביקורת, ואילו קבוצת המדיטציה הטרנסנדנטלית ירדה אל מתחת ל-35 נקודות, כלומר: רמה של אפס סימפטומים. יצוין כי ירידה של אפילו 11 נקודות במדד זה נחשבת למשמעותית. ביום ה-135 שאחרי תחילת המחקר נבדקו האנשים שוב, ורמת הסימפטומים של שתי הקבוצות נשארה כפי שהייתה ביום ה-30.

אֵסְפֵּרָאנְסְ (Esperance Ndozi) מספרת על סבלה לפני שלמדה את המדיטציה הטרנסנדנטלית: "הייתי רגילה להתעורר בחצות ולהיזכר איך אנסו אותי והתעללו בי. ...עכשיו, כשאני עושה מדיטציה, אני מרגישה שזה קרה לאישה אחרת – לא לי. אני אישה בת חורין."

בתום המחקר למדו אנשי קבוצת הביקורת את המדיטציה הטרנסנדנטלית, ולאחר 10 ימים נמצא אצלם שיפור משמעותי בסימפטומים. מאמר על מחקר זה התקבל לפרסום.

על היקף השיפור בשלושת המחקרים המתוארים לעיל אפשר ללמוד מגודל האפקט שלהם. זאת דרך סטנדרטית לאמוד את מידת היעילות של שיטת התערבות כלשהי, ובמקרה זה – תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, וגם להשוות את מידת היעילות של שיטות התערבות שונות. גודל האפקט הוא התוצאה של חישוב הכולל את התוצאות של קבוצת הניסוי ושל קבוצת או קבוצות הביקורת. ככל שהמספר גדול יותר, משמע שאותה שיטת התערבות הביאה לתוצאה טובה יותר. גודל האפקט משמש לפיכך גם בעל-ניתוחים. גודל אפקט של 0.2-0.3 נחשב לתוצאה לא טובה. גודל אפקט סביב 0.5 נחשב לבינוני, וסביב 0.8 – נחשב לטוב.

שני המחקרים הראשונים על השפעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית בתחום הפרעת דחק פוסט-טרואמטית הגיעו ל-1.0, ואילו המחקר השלישי על פליטים מקונגו, הגיע למספר הבלתי רגיל – מעל 2.0.

הפסיכולוגית הקלינית, אָנָה בֵּאְנְסן (Anna Benson), אמרה בתגובה על דיווחי כמה חיילי מארינס שהסתייעו במדיטציה הטרנסנדנטלית כדי להקל את הפוסט-טראומטית: "מה שעורר את התעניינותי במדיטציה הטרנסנדנטלית היה כל המחקרים שנערכו, ומדהים עד כמה היא יעילה לגבי דחק טראומטי. יש כעת הוכחות שדחק של קרב ממש משנה את המוח, כך שהיכולת של החייל לווסת את עצמו נעלמת. המדיטציה עוזרת בעיבוד מידע, עוזרת בוויסות עצמי. יש כאן עוד מכשיר שהינו מעולה, ושחיילים יכולים להשתמש בו בשביל עצמם."

הצעתה של אנה באנסן להקדים תרופה למכה באמצעות המדיטציה הטרנסנדנטלית מתממשת באופן ראשוני אצל צוערים העוברים הכנה לקצונה באוניברסיטת נוֹרְוִ'יץ' (Norwich) שבוורמונט (Vermont), ארצות הברית (ראה להלן). בוועידה שנערכה שם במאי 2012 שנושאה "יכולת התאוששות, המוח ומדיטציה" נידון גם השימוש בטכניקה זאת לשם הקלה וריפוי של הלם קרב.

נשיא האוניברסיטה, אדמירל (Rear Admiral USCGR – Ret.) ריצ'רד שניידר (Richard Schneider), כתב באתר האוניברסיטה מאמר בשם Coping with PTSD - להתמודד עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית:

"המדיטציה הטרנסנדנטלית עוזרת לצוערים, לפי מחקרי אוניברסיטת נוֹרְוִ'יץ' [ראה להלן], לשפר את יכולת ההתאוששות שלהם , וכך יוכלו להיות חיילים טובים יותר בשדה הקרב וגם מצוידים טוב יותר להתאושש מטראומות המלחמה, ולנהל חיים נורמליים, אחרי שיחזרו הבייתה.

על סמך הראיות נראֶה שהמדיטציה הטרנסנדנטלית תוכל לעזור לאנשים לטפל במתחים המופיעים לפני ובמהלך השירות הצבאי, וגם כשיחזרו לחיים אזרחיים.

מחקר שנערך באוניברסיטת נוֹרְוִ'יץ' ב-2011 במימון קרן דייויד לינץ' וקרן החינוך של אמריקה, מראה שהמדיטציה הטרנסנדנטלית יכולה לעזור לסטודנטים להתמודד עם מתחים של מנהיגות, הנובעים מהיותם חברים בסגל הצוערים של אוניברסיטת נוֹרְוִ'יץ' [המחקר הקיף שתי מחלקות בפלוגה 4 – ראה להלן]. המדיטציה הטרנסנדנטלית נמצאה איסטרטגיה יעילה ביותר להתמודדות, וקבעה רף גבוה לבדיקות ולמחקרים בעתיד.

צוערים רבים הנכנסים לחיי צבא עלולים להיחשף לטראומה בעלת השפעה הרסנית על חייהם ועל חיי משפחותיהם. ...קשה לזהות טיפולים יעילים. נבדקו, למשל, הרבה צירופים יקרים של כימיקלים. אבל המדיטציה הטרנסנדנטלית היא טכניקה המושתתת על הוכחות, והיא זמינה בכל מקום ובכל זמן. אלו המתרגלים אותה מפתחים את היכולת לשפר את [העמידות] היומיומית למתחים במקום העבודה ובחיים.

הטכניקה מסייעת להתמודד עם חרדה, עם מצבי רוח משתנים ומשפרת את המודעות למצבים שונים. השפעתה רבת העוצמה יכולה להביא לשיפור איכות חיי היומיום לטווח רחוק."

זמן מה לאחר פרסום המחקר השלישי (פליטים מקונגו באוגנדה) על השפעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית על הלומי קרב ב-2012, הגיבו עליהם שני גופים ממשלתיים בארצות הברית:

מינהל החיילים המשוחררים של ארצות הברית יזם עריכת מחקר על השפעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית על הלומי קרב, והעניק לפסיכיאטר קֶלְווִין לִים (Kelvin Lim) מאוניברסיטת מִינֵסוֹטָה (Minnesota) שבמדינת מינסוטה, ארצות הברית, מענק של חצי מיליון דולר לעריכת המחקר. בהרצאה שנשא באוקטובר 2012 אמר לים כי התהליך כולו מיום שהוצע לו לערוך מחקר זה עד קבלת האישור למענק ארך 2-3 ימים. עובדה בלתי רגילה זאת מצביעה, לדבריו, על העניין הרב שעורר הנושא במינהל החיילים המשוחררים.

מכון המחקר של אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל והמרכז של ארגון החיילים המשוחררים בארצות הברית אשר בסאן דייגו, קיבלו ביחד ממשרד ההגנה מענק בסך 2.4 מיליוני דולר לשם עריכת מחקר קליני מבוקר ואקראי. החוקר הראשי הוא סֵנְפוֹרְד נִידִיץ' (Sanford Nidich) מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, המחקר יקיף 210 נבדקים, ויארך 4 שנים. תיבדק ההשפעה על הפרעת דחק פוסט-טרואמטית של שלוש קבוצות: המדיטציה הטרנסנדנטלית, תראפיה של חשיפה ממושכת (prolonged exposure) קוגניטיבית-התנהגותית הממוקדת בטרואמה, שהיא "ספינת הדגל" של ארגון החיילים המשוחררים, וחינוך לבריאות.

דייויד ג'ורג' (David George), חייל משוחרר הלום קרב שחזר מעיראק, ואמו ג'וליה (Julia) מדגימים בעדותם את תהליך ההקלה של הפוסט-טראומה:

ג'וליה ג'ורג':

"כשדייויד חזר, ראיתי שהוא יצא מדעתו בגלל המלחמה. הוא היה חסר נימוס, קילל אותי ולא ציית לחוק – הוא לא ציית לשום דבר. היו לו הרבה תאונות דרכים כי הוא שתה. הוא אמר: 'אמא, לא אכפת לי – לא אכפת לי אם מחר אתנגש במכונית ואמות.' הרבה פעמים פחדתי שהוא יהרוג את עצמו – הרבה הרבה פעמים – שיום אחד, כשאבוא מהעבודה או ארד במדרגות או אתעורר בבוקר, שהוא יהיה מת. כך חייתי הרבה שנים.

כשהוא מצא את המדיטציה הטרנסנדנטלית, הוא שינה את צורת החשיבה שלו. הוא התחיל להעריך את חייו. הוא אדם אחר. הוא נורמלי. הוא חושב על העתיד. הוא חושב הכי על כבוד לעצמו, אהבה לעצמו. הוא אמר: 'כל יום, כל פעם שאני מוֹדֵט, זה יותר טוב, ואני מרגיש טוב יותר ויותר ויותר.'

בזכות המדיטציה הטרנסנדנטלית הוא לא שותה. זה יפה, זה לא ייאמן."

דייויד ג'ורג':

"בפעם הראשונה שעשיתי מדיטציה, הרגשתי הקלה ממתקפת החרדה הבלתי פוסקת שהפכה להיות החיים שלי. [עד אז] לא תפסתי, באמת, שאני כזה לחוץ, אבל אחרי הפעם הראשונה של 20 דקות [המדיטציה הטרנסנדנטלית], כשגמרתי, תפסתי שיצאתי מזה. עכשיו, אחרי שאני מודט כבר שנה וחודשיים, אני כל כך מאושר. אף פעם לא אפסיק. יש לזה אפקט מצטבר שזה נעשֶה טוב יותר ויותר, וההרגשה הגדולה הזאת נמשכת זמן רב יותר ויותר."

ג'וליה ג'ורג':

"זה הילד שגידלתי.

המדיטציה הטרנסנדנטלית הצילה את חייו."

לשינויים ולהשפעה של הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית על האדם יש מקבילה במבנה ובתפקוד של המוח בשני היבטים חשובים: האמיגדלה וקליפת המוח הקדם-מצחית (הקורטקס הפּרֶה-פרונטלי].

עמוק במרכז המוח נמצא 'המוח הלִימְבִּי' אשר נקרא גם 'המוח הרגשי', ובו שוכנים האָמִיגְדָּלָה וגרעין האֵקוֹמְבֶּנְס שתפקידם לתת לחוויה כלשהי חתימה רגשית. האָמִיגְדָּלָה - תפקידה לתת לאדם מסר אם, למשל, אדם מסוים הוא שתלטני או מצב מסוים הינו מסוכן, ואילו לגרעין האֵקוֹמְבֶּנְס תפקיד הפוך – לתת לאדם חוות דעת חיובית. האמיגדלה מעבירה ומעבדת פחד וחרדה, והמסר הבא ממנה הוא 'זאת חוויה שכדאי להימנע ממנה', ואילו גרעין האֵקוֹמְבֶּנְס מעביר את המסר 'זאת חוויה שכדאי לחזור עליה', והוא חלק מהמעגל העִצְבִּי של הנאה (Pleasure circuit). תוויות רגשיות אלה "צובעות" את החשיבה, ומשפיעות על ההחלטות המתקבלות.

איך משפיעה האמיגדלה על קבלת החלטות? "למשל", כותב פראד טראביס, מדען המוח מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל בספרו, "את נמצאת בפגישה כדי לדון בביצוע עסקה מסוימת. את מחליטה לא להיכנס לשותפות איתם. מאוחר יותר את שומעת שאותו אדם היה בכלא עקב הלבנת הון. זה, כמובן, מצב המובא כדוגמה. עם זאת, היא מראה את ההשפעה של פעילות מערכת העצבים האוטונומית [המקבלת מסר מן האמיגדלה, וכך יוצרת 'תחושת בטן'] על קבלת החלטות. מכיוון שאף פעם איננו יכולים לדעת את כל הגורמים המשפיעים על החלטות, אנחנו מסתמכים על הערכת מצב גלובלית זאת מצד מערכת העצבים האוטונומית, שתכוון אותנו לכיוון זה או אחר."

המוח הלימבי סורק אוטומטית את הסביבה. אם האָמִיגְדָּלָה מעבירה מסר של סכנה, מופעל אוטומטית חלק ממערכת העצבים האוטונומית ("אוטונומית" משום שכל זה מתרחש באופן אוטומטי, ולא כתוצאה מחשיבה וניתוח המצב), ונוצרת תגובה המכונה "הילחם או הימלט": הגוף נדרך לפעולה, מתבצע "גיוס כללי" שבמסגרתו מוגברת הפעילות של חלקי גוף חשובים, וכן מנותבים משאבים מיעדם הרגיל לטיפול במה שנחשב לסכנה או לשם הימלטות. לאחר חלוף מצב הסכנה אמור חלק אחר של מערכת העצבים האוטונומית להחזיר את המצב לקדמותו.

פעולתה זאת של האמיגדלה חיונית ומבורכת, משום שברגע שהיא מזהה משהו שנראֶה לה מסוכן, נדרך הגוף לפעולה מידית ללא חשיבה וניתוח המצב, כלומר: ללא הפעלת קליפת המוח הקְדַם-מצחית – אין זה הזמן להרהר בדבר. אולם ככל שרמת הדחק בגוף גבוהה יותר, מוחזר המצב הנינוח הקודם לקדמותו במידה קטנה יותר של הצלחה. אצל אנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית פעילה האמיגדלה כל הזמן או כמעט כל הזמן, והיא גדולה יותר. הדבר מוביל לדריכות נפרזת קבועה, לאי אמון בזולת, לאי יכולת לחוש הזדהות עם הזולת ("כולם מסוכנים") ולנדודי שינה. נדודי שינה מצדם מגבירים את פעילות האמיגדלה: אצל סטודנטים שלא ישנו בלילה נמצאה עלייה של 60% בפעילות של האמיגדלה, "מושב הפחד", בהשוואה לסטודנטים שישנו בלילה, כותב פראד טראביס, "ולכן אנשים המפספסים שינה רגיזים יותר, חרדים יותר ומדוכאים יותר."

נוכח מימצאי המחקרים על השפעות תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית על ביטויים שונים של דחק, כולל חרדה, בעיקר אצל אלו הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, מעריכים חוקרים שאם ייערך מחקר על השפעת תרגול הטכניקה על האמיגדלה של אנשים אלה, יימצא שהן גודלה והן היקף פעילותה פחתו.

ההיבט השני של ההשפעה שיש להפרעת דחק פוסט-טראומטית על המוח מתייחס לקליפת המוח הקדם-מצחית (הקורטקס הפּרֶה-פרונטלי]:

קליפת המוח (המעטפת של המוח הגדול) הקְדַם-מצחית (pre-frontal cortex) והמעגלים העצביים המחברים אותה עם שאר חלקי המוח, מכונה לעתים "מנכ"ל המוח". היא שמה חוויות מוחשיות ספציפיות במסגרת רחבה, בהקשר רחב – מאפשרת לראות את התמונה הכוללת, ועוסקת בדברים מופשטים. זה חלק המוח העוסק בתפקודים ברמה הגבוהה ביותר: ערכים, ועל סמך ערכים אלה יעדים, תכנון וקבלת החלטות לשם השגת יעדים, שיפוט, שליטה בדחפים (נושא בעייתי בעיקר אצל צעירים, מכיוון שהחיבור בין קליפת המוח הקדם-מצחית לחלקים אחרים של מוחם עדיין נמצא בבנייה), שיפוט מוסרי (עד כמה אדם הינו הוגן ומתחשב בזולת) וזיכרון עבודה (זיכרון לטווח קצר). "מנכ"ל המוח" משמש כבסיס לפתרון יצירתי של בעיות וכבסיס לאינטואיציה. הוא מבטא, אם כן, את מה שהופך את האדם לאדם, ולכן טבעי שהוא גם אחראי (עם ה-DMN – ראה להלן) לתחושת ה"אני".

כשרמת הדחק גבוהה, "מכבה" האמיגדלה את קליפת המוח הקדם-מצחית, דבר המתרחש כל העת אצל מי שלוקה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית. נורמאן רוֹזֵנְת'וֹל מבית הספר לרפואה של אוניברסית ג'וֹרְגְ'טַאון בבירת ארצות הברית מדמה את האמיגדלה לכבאי, אשר מפריע למנכ"ל המוח, קליפת המוח הקדם-מצחית, לתפקד. אפשר לקבל מושג מה משמעם של חיים ללא תפקוד של קליפת המוח הקדם-מצחית ממצבו של אדם מאוחר בערב או בשעה שהוא מתעורר משנת הלילה:

אדם עייף המנסה ללמוד משהו בלילה, יכול לחזור על החומר שוב ושוב, אך החומר איננו נקלט, איננו נכנס לזיכרון, משום שקליפת המוח הקדם-מצחית "כבתה" בשל העייפות. והדוגמה האחרת: אדם המתעורר משנת הלילה, הינו ער – הוא מסוגל לראות חפצים שונים ולדעת איך ללכת ביניהם וכדומה, אך איננו מסוגל לעשות חישובים או לתכנן. רק לאחר מספר דקות (ומהר יותר אם הוא עושה משהו מרענן) הוא מתעורר באופן מלא – קליפת המוח הקדם-מצחית מתפקדת מחדש.

אצל אדם הסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית יש, אפוא, אמיגדלה המשדרת ללא הרף אזהרות על סכנה, בד בבד עם קליפת מוח קדם-מצחית שאיננה מתפקדת. מחקרים רבים תומכים בהשערה שתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית משפר במידה רבה את תפקודה של קליפת המוח הקדם-מצחית (ראה להלן), וכאמור לעיל, חוקרים מעריכים שמחקר מתאים יראה שהתרגול גם מקטין את גודלה ואת מידת פעילותה של האמיגדלה.

אוטיזם ותסמונת אספרגר

איבוֹן גֵ'קְסְן (Yvonne Jackson) בדקה אם תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית יכול לסייע בהקלת הפרעות למידה ובשיפור יכולת הלמידה של מתבגרים בעלי פיגור שכלי. המימצאים שלה הצביעו על שיפורים משמעותיים אצלם בעקבות תרגול הטכניקה בכל שלושת המדדים של התפתחות האישיות והתפתחות אינטלקטואלית.

מרילין ו'וּד (Marilyn Wood) מבית הספר לחינוך לילדים מיוחדים באוניברסיטת סֵאנְטְרֵאל פלורידה שבפלורידה, ארצות הברית, בדקה את השפעת התרגול של המדיטציה הטרנסנדנטלית על נער אוטיסטי בן 15 בתחום האֵקוֹלָלְיָה (Echolalia) – מצב שבו חוזר אדם על מה שאמרו לו, בלי שיוכל להטות הטיות ובכך להעביר מסר. לפי התרשמותם של 14 משקיפים עצמאיים, חלה הפחתה משמעותית בהתנהגותו האקוללית של הנבדק, וכן "חל שינוי באיכות האקולליה, כלומר: היא השתנתה מתבנית של עירור עצמי לאמצעי תקשורת".

יש עדויות אנקדוטיות לשיפורים אצל אנשים הלוקים בקשת האוטיסטית (Autism Spectrum Disorders), כולל תסמונת אַסְפֶּרְגֶּר בעקבות תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. נוֹרְמֶן רוֹזֵנְת'וֹל מבית הספר לרפואה של אוניברסית ג'ורג'טאון בארצות הברית, מסביר זאת בהסתמכו על ראיונות שערך עם צעירים בעלי הקשת האוטיסטית ועל המחקרים בתחום הדחק והחרדה (ראה לעיל) ובתחום שיפור תפקוד קליפת המוח הקדם-מצחית (הפרה-פרונטלית) אצל מתרגלי הטכניקה (ראה להלן): "נראה שהמדיטציה הטרנסנדנטלית מפחיתה דחק וחרדה של אותם אנשים, ובכך מקילה עליהם להעֵז לצאת, לנסות דברים חדשים וללמוד מיומנויות חדשות. נוסף על כך ידוע היטב שאצל אלו הלוקים בקשת האוטיסטית פגום תפקודה של קליפת המוח הקדם-מצחית. ידוע לנו שקליפת המוח הקדם-מצחית חיונית לקבלת החלטות טובות ולשיפוט טוב. במקרים רבים משפרת המדיטציה הטרנסנדנטלית את תפקוד קליפת המוח הקדם-מצחית – אולי על ידי הפחתת דחק. זה יכול אולי להסביר גם מדוע בעלי הקשת האוטיסטית מפגינים נכונות רבה יותר לתור סביבות חדשות ולנסות סוגי התנהגות חדשים, לאחר שהם מתחילים לתרגל את המדיטציה."

שיפור גופני: סרוטונין, קורטיזול ו- GSR

להלן תיסקר השפעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית על גורמים פיזיולוגיים אשר שינויים בהם "מזיזים" לאורך ציר דחק (סטרס) – התרוממות נפש: סרוטונין, קורטיזול ותגובת עור גלוונית – GSR.

סרוטונין

סֵרוֹטוֹנִין הוא נֵאוֹרוֹ-הורמון: מולקולה אשר פועלת בחלקים מסוימים של הגוף כהורמון, ובחלקים אחרים - כמוליך עצבי (neurotransmitter) המעביר מסר מתא עָצָב אחד אל תא אחר בגוף. מחקרים מראים בעקביות כי רמות נמוכות של סרוטונין קשורות לתוקפנות, לאלימות ולדיכאון ואחראיות להפרעות חרדה ולליקויי נפש אחרים. רמות גבוהות של סרטונין, לעומת זאת, אחראיות להתרוממות נפש ולשנת לילה טובה יותר. כמות הסרוטונין משפיעה גם על איכות הזיכרון והלמידה. את רמות הסרוטונין במוח אין מודדים ישירות, אלא באמצעות מדידת הכמות של תוצר לוואי מטבולי (כלומר: של חילוף החומרים) של סרוטונין – HIAA-5.

ג'יי מרקוס מדווח בספרו The Crime Vaccine על שני מחקרים המלמדים על חשיבותה של רמת הסרוטונין:

• נערך מחקר על 58 אסירים שהורשעו ברצח. החוקרים ניבאו בדייקנות של 84% מי מהם ירצח שוב לאחר שחרורו, וזאת רק על סמך רמות הסרוטונין בגופם.

• "כדי להראות שבעצם, כל אדם יכול להפוך לאלים כתוצאה מהפחתת סרוטונין, ערכו חוקרים מאוניברסיטת מֵקגִּיל שבמונטריאול, קנדה, מחקר על הסטודנטים שלהם: הראשון בין הסטודנטים שלחץ על כפתור, כשהבהב אור, העניש את שותפו במנה של חשמל. בשלבים הראשונים של המשחק נתן בדרך כלל כל סטודנט ליריבו מנה מתונה, שלא הייתה גבוהה יותר ממה שהוא עצמו קיבל. אולם כאשר השקו המדענים חלק מן הסטודנטים בשיקוי המנמיך את רמות הסרוטונין, הפגינו הנבדקים נטייה שפלה, והחלו לגרום לשותפיהם כאב גדול יותר, אף על פי שהם עצמם קיבלו מנות ברמה נמוכה. ואז קיבלו הסטודנטים מנה גדולה של טְרִיפְֹּטֹופָאן, חומר שהמוח משתמש בו לצורך הפקת סרוטונין. כשעלתה רמת הסרוטונין, פחתה עוצמת העונש שהם נתנו לשותפיהם."

עלתה האפשרות לתת לאנשים תרופות אשר תעלינה את רמת הסרוטונין. מתוך סדרת תרופות כאלה הנקראות SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor), כלומר: מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים. שתיים מתוכן ידועות בשמן המסחרי פרוזק וציפרלקס. אולם חוקרים של מינהל התרופות והמזון של ארצות הברית (FDA) מצאו קשר בינן לבין מימוש מחשבות אובדניות. יתר-על-כן, לתרופות אלה יש שורה של הפרעות לוואי שליליות, ובכללן עייפות, עצבנות, הפרעות שינה ואכילה, כאבי ראש והפרעות במערכת העיכול. תרופות כאלה - חייבים לקחת במשך שנים ואולי כל החיים, דבר היוצר כלפיהן סבילות. התרגלות זאת אליהן מצריכה את נטילתן במינון גבוה יותר, וזה מגביר את השפעות הלוואי השליליות. זאת ועוד, על-ניתוחים מצביעים על אפשרות חזקה שהשפעתן של תרופות אלה היא בעיקר אפקט פְּלָסֵבּוֹ (תרופת דֶּמֶה העשויה מלקטוז שהוא סוכר בלתי מתוק).

מחקר נוסף בתחום זה נערך על ידי מדענים מן המוסד לכימיה עצבית בבית חולים בוינה שבאוסטרייה. הם בדקו שתי קבוצות: אחת הייתה מורכבת מאנשים בני 19-61 שנבחרו באופן אקראי, ושתרגלו את המדיטציה הטרנסנדנטלית יותר משנתיים. הקבוצה השנייה ששימשה כקבוצת ביקורת, הורכבה מעובדים במקום שזווגו בגיל ובמין למתרגלי טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. החוקרים מצאו שלמתרגלי הטכניקה היו רמות גבוהות יותר במידה משמעותית של HIAA-5, ולפיכך – של סרוטונין מאשר לאנשי קבוצת הביקורת (well above controls). כמו-כן מצאו שמיד לאחר תרגול הטכניקה עלו רמות ה- HIAA-5 אף יותר, דבר שהם פירשו כעדות לכך שתרגול טכניקה זאת הוא שהיה אחראי לשינוי. שחזורים של מחקר זה העלו ממצאים דומים.

הֵאתֶ'ר הָארְטְנֶאט (Heather Hartnett), סטודנטית ב-Maharishi University of Management - אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל היא דוגמה לאדם המפגין מאפיינים של רמה גבוהה של סרוטונין – הנאה מלימודים, יחסים טובים של קבלה ונתינה עם הזולת וביטחון עצמי: "אני כל כך נהנית מלימודיי בעזרת החינוך המבוסס על התודעה [הגישה החינוכית הייחודית של MUM]. אני מתחברת עם מה שאני לומדת ברמה אישית יותר. עם תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית כבסיס של פעילותי במשך היום, אני יכולה לתת ולקבל את המקסימום. אני מרגישה שאני יכולה להשיג כל דבר שארצה בחיים."

קורטיזול

קורטיזול הוא הורמון המופק על-ידי בלוטות יותרת הכליה, בעיקר כדי להתמודד עם תנאי לחץ, אולם כמות גדולה מדי שלו בגוף יוצרת נזקים. לכן מכונה קורטיזול "הורמון הסטרס".

יורם קירש מן האוניברסיטה הפתוחה מציין בספרו "מסע אל האושר", כי במדידות שנערכו על נבדקים לאורך היום נמצא קשר הפוך בין רמת האושר בדיווח העצמי לבין רמת ההורמון קורטיזול בדם, שהפרשתו מוגברת במצבי לחץ[15]. במילים אחרות: ככל שפוחתת כמות הקורטיזול בדם, מדווחים אנשים על רמת אושר גבוהה יותר.

מספר מחקרים מראים שתרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית לא רק מפחית את כמות הקורטיזול במהלך התרגול, אלא אף רמות נמוכות שלו קיימות גם מחוץ לזמן התרגול במשך פרקי זמן ארוכים.

קֶנֶת' ו'וֹלְטְן (Kenneth Walton) מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל ועמיתיו השוו את השפעת תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית על רמת הקורטיזול עם השפעת קורס עיוני שבו עסקו המשתתפים בניתוח חוויות מלחיצות ולמדו איך להתמודד איתן. הם בדקו את רמת הקורטיזול של 29 גברים, ואחר כך חילקו אותם באופן אקראי לשתי קבוצות: אחת למדה ותרגלה את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, והאחרת עברה מדי יום את הקורס העיוני. כעבור 4 חודשים נבדקה שוב רמת הקורטיזול. אצל קבוצת המדיטציה הטרנסנדנטלית נמצאה ירידה ניכרת בהשוואה לזאת של קבוצת הקורס העיוני. לא פחות חשובה העובדה שכאשר יצרו החוקרים תנאי לחץ המחייבים את הגוף להתגייס להתמודדות עמם, עלתה רמת הקורטיזול של מתרגלי טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית יותר מאשר זאת של נבדקי הקורס העיוני, אך לאחר שאותו מצב חרום חלף, היא חזרה לרמה הנמוכה הרגילה שלהם. החוקרים ציינו כי הדבר מצביע על תפקוד יעיל יותר ומאוזן יותר של המערכת האנדוקרינית (המפרישה לגוף הורמונים).

יצוין כי ההורמונים, ובכללם קורטיזול - אם הם מופרשים בגוף בכמות לא נכונה או בזמן לא נכון או במקום לא נכון, הם גורמים נזקים. גורם המפתח, אם כן, לתפקוד תקין ומועיל של הורמונים הוא קיום סדר אצל הגורם המפקח על המערכת האנדוקרינית – חלק המוח הנקרא הִיפּוֹתָלָמוּס (hypothalamus).

עקרון הפעולה המינימלית, כלומר: הפעולה היעילה, אומר שיצירת אפקט אחד בלבד, במקרה זה הגברת הסדר במוח, יכולה להביא לתפקוד מסודר יותר של מערכות הגוף למיניהן. במספר לא קטן של מחקרים נמצאה טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית יעילה בהעלאת רמת הקוהרנטיות (סדר והרמוניה עקביים) הן בחלקים שונים של המוח והן במכלול המוח – בזמן התרגול ואחריו.

תגובת עור גלוונית

מדד הנחשב למדויק של מידת הרוגע של אדם הוא תגובת עור גלוונית (Galvanic Skin Response - GSR), הבודקת באיזו מידה מעביר עורו של אדם פעילות חשמלית. הדבר משמש, למשל, כאחד המדדים בגלאיְ שקר ("מכונת אמת"): אם, למשל, אחרי שאדם ענה על שאלה, פוחתת התנגדות העור שלו להעברת זרם חשמל מתון, משמעות הדבר שהוא חרד, והמסקנה המקובלת היא שהוא שיקר. אם, לעומת זאת, עולה התנגדות עורו להעברת זרם החשמל, משמעות הדבר שהוא רגוע, ומקבלים זאת כעדות לכך שדיבר אמת.

מספר מחקרים מראים שלאנשים המתרגלים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית יש באופן עקבי רמת GSR גבוהה, כלומר: הם רגועים יותר מן המקובל. מחקר שהקיף שמונה נבדקים, הראה שלפני שלמדו את הטכניקה עמד ממוצע ה-GSR שלהם בזמן מנוחה בעיניים עצומות עלkilohms 107. לאחר שעה אחת שבמהלכה למדו את הטכניקה, עלה ממוצע ה-GSR שלהם, ל- 461 kilohms במשך הדקה הראשונה של המדיטציה הראשונה שלהם.

סרוטונין, קורטיזול ותרגול קבוצתי

שרה לוֹלִיגֶר (Sarah Loliger) מאוניברסיטת מאהאארשי למינהל[16] ניגשה לבדוק אם מתחוללים שינויים ברמת הסרוטונין לא לאחר שאדם מתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית, אלא לאחר שמשתנה גודלה של קבוצה גדולה של אנשים בפֵיירְפִילְד, אָיוֹוָ'ה (Fairfield, Iowa), שהוא מתרגל במסגרתה כל יום את טכניקות הסִידְהִים, המבוססות על המדיטציה הטרנסנדנטלית, וכוללות את התעופה היוֹוגית (וו = תנועה ארוכה). היא בדקה במשך 50 יום 11 מתנדבים מבין אנשי הקבוצה. נוסף על כמות הסרוטונין (באמצעות מדידת הכמות של תוצר לוואי מטבולי של סרוטונין – HIAA-5), בדקה גם את איכות השינה ואת רמת מצב הרוח. במילים אחרות: היא רצתה לבדוק אם לשינוי בתודעה קולקטיבית (התודעה של הקבוצה) יש השפעה הן על מדדים ביו-כימיים שהם מדדים אובייקטיביים, והן על מדד סובייקטיבי.

הניתוח הסטטיסטי הצביע על כך שעל כל גידול של 100 אנשים בקבוצה, חלו שיפור של -9.6% במצב הרוח, שיפור של 31% באיכות השינה ועלייה של 17.2% ב- 5-HIAA (סרוטונין). בימים שבהם לא עלה מספר אנשי הקבוצה, לא נצפתה עלייה במדדים אלה. בספרות המקצועית אין כלל מימצאים על סם כלשהו או שיטה פולשנית כלשהי המעלים את רמת הסרוטונין בשיעור המתקרב ל-17.2%.

קֶנֶת' ו'וֹלְטְן מאותה אוניברסיטה ועמיתיו ניגשו לבדוק רעיון מרחיק לכת יותר – אם השינויים במספר המתרגלים באותה קבוצה, שמנו בממוצע בתרגול אחרי הצוהריים כ-1400 איש, ישנו את רמות הסרוטונין והקורטיזול ואת היחס בין השניים, וזאת לא רק אצל חברים בקבוצה, אלא אף אצל שישה נבדקים, הגרים ועובדים באזור פיירפילד במרחק של עד 20 מייל מן הקבוצה, ושאינם מתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית. כלומר: כמו שרה לוליגר בדקו חוקרים אלה אם שינויים בתודעה קולקטיבית של קבוצה משפיעים על מדדים ביו-כימיים, שהם מדדים אובייקטיביים. אך הם בדקו זאת באוכלוסייה הכללית שאין לה דבר עם תרגול טכניקות אלה.

החוקרים מצאו שב-77 ימי הניסוי היה מיתאם בין עליות במספר האנשים המתרגלים באותה קבוצה את טכניקות הסִידְהִים של המדיטציה הטרנסנדנטלית, ובכללן התעופה היווגית, לבין רמות המדדים שנבדקו: עלייה במספר המתרגלים בקבוצה אחרי הצוהריים ניבאה שיפורים במדגמי מצבם של הנבדקים שנלקחו מיד באותו לילה כדלקמן: עלייה בשיעור 5.9% ב- 5-HIAA (סרוטונין), 7.7% בקורטיזול ו-10.5% ביחס שבין הסרוטונין לקורטיזול. ככל שעלתה רמת הסרוטונין ("הטוב") וירדה רמת הקורטיזול ("הרע") גדל הפער ביניהם, גדל היחס ביניהם.

מידת המובהקות, כלומר: האפשרות שהתוצאות לגבי היחס בין כמויות הקורטיזול (המיוצגות על ידי 5-HIAA) לבין כמויות הסרוטונין מקריות, נמצאו קטנות מאחת ל- 10,000 (p < .0001). תוצאה כזאת נחשבת למשמעותית מאוד והופכת הסברה של התוצאות האלה כמקריות לדחוקה ביותר.

שיטת הניתוח הסטטיסטי שנקטו החוקרים - Time series analysis, לא רק מראה מיתאם בין המדדים הביו-כימיים שנבדקו לבין מספרי המתרגלים בקבוצה, אלא אף מעלה את האפשרות שהיה כאן אפקט סיבתי, כלומר: א' (מספר המתרגלים) הוביל ל-ב' (השינויים הביו-כימיים). הסבר סיבתי נתמך גם, ציינו החוקרים, על ידי העובדה שכיוון השינוי בשלושת המדדים הביו-כימיים היה זהה לתוצאות המתקבלות, כשאנשים מתרגלים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית.

התוצאות האמפיריות (ניסוייות) של מחקר זה עולות בקנה אחד עם מחקר קודם שבדק את השפעת התרגול הקבוצתי של אותן טכניקות על כמות ה- 5-HIAA (סרוטונין).

החוקרים דנים בהסברים אלטרנטיבייים למימצאים: היפותזת המגע החברתי, היפותזת מזג האוויר והיפותזת אפקט סוף השבוע, ומוסיפים: "תוצאות המחקר הנוכחי תומכות בהשערה שתרגול קבוצתי של תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית מפחית דחק חברתי על ידי יצירת אפקטים נאורו-אנדוקריניים על אנשים שאינם מתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית מחוץ לקבוצה".

מימצאי מחקר זה נתמכים על ידי כ-50 מחקרים נוספים, אשר מחציתם פורסמו בכתבי עת מדעיים הנתונים לבקרת שופטים-עמיתים, שהם מדענים – בדרך כלל מן השורה הראשונה – הבודקים את המאמרים המוצעים לפרסום, וללא אישור מצדם לא יפורסמו.

המימצאים של מחקר זה ושל אותם 50 מחקרים מוסברים במדע הוֵואאדי (אא = א ארוכה) של מאהאארשי באמצעות קיומו של שדה התודעה המשמש כבסיס ליקום כולו. התודעה מתייחסת אל עצמה, והתייחסות עצמית זאת היא הנבט הראשון של היווצרות היקום. כל דבר ביקום "עשוי" בסופו של דבר מן התודעה המוחלטת, מן ההוויה המוחלטת שבבסיס הכול. שדה זה נמצא מעבר לזמן, למרחב ולסיבתיות, והוא מתאפיין בקוהרנטיות (סדר והרמוניה עקביים) מלאה. משום שאיננו לוקאלי, השפעה במקום אחד היא השפעה בכל מקום.

הוצע ששדה התודעה מקביל בפיזיקה לשדה המאוחד, מונח שטבע הפיזיקאי, אלברט איינשטיין, ושכיום מגבשים תאוריה לתיאורו במסגרת תאוריית העל-מיתר (Super-string) שבמסגרת תאוריית M. השדה המאוחד הקוואנטי הוא מהות אחת אחדותית בבסיס המגוון של היקום כולו. כל אובייקט נחשב לעירור של השדה המאוחד, וכל הקיים ביקום הוא תוצאה של "הישברות ספונטנית משתלשלת של סימטריה", שהוצע לראות אותה כמקבילה להתייחסות התודעה אל עצמה.

התודעה הטהורה והשדה המאוחד נתפסים כשמות שונים מכיווני ידע שונים של אותה מהות אחת בבסיס של הכול, עובדה שהביאה להיווצרות הכינוי הבלתי רשמי בתחום הפיזיקה – התאוריה של הכול. הבדל מהותי בין שתי הגישות הוא שגיבוש תאוריית השדה המאוחד הוא עניין לפיזיקאים בלבד, ואילו התוודעות לתודעה הטהורה, להוויה הטהורה, היא בגדר יכולתו של כל אדם - הוא יכול לחקור בהכרתו רמת מציאות זאת ולהיווכח בתקפותה.

גימודה של חרדה

בניגוד לפחד שהוא ממוקד, חרדה עמומה יותר, ואיננה נתפסת כנובעת מסיבה מוגדרת, ולפיכך – בשל הקושי לאתר יעד מוגדר – יש לרבים קושי בטיפול בה.

בקשת הרחבה של בעיות וקשיים הנובעים מחרדה מצוי העדר ביטחון עצמי. האסיר, אָדִיקֵא וָ'אד (Aadicke Wade) אשר למד את הטכניקה בבית הכלא בסנגל במסגרת פרויקט ארצי, קבע: "המדיטציה שיפרה את יחסי לסוהרים ולחבריי לכלא. בזכותה יש לי חשיבה ברורה יותר, ההתנהגות שלי טובה יותר, ויש לי יותר ביטחון עצמי. לומר את האמת, אני מודה שכאשר התחילה התוכנית, לא כל כך הסכמתי איתה. אבל עכשיו אני רק יכול לומר: 'אני בר מזל. הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שהתחלתי כל כך מאוחר."

קֶנֶת' אֵפְּלִי (Kenneth Eppley) ועמיתיו באוניברסיטת סְטֵאנְפוֹרְד שבארצות הברית ערכו על-ניתוח (meta-analysis) שהשווה את תוצאות כל המחקרים שנערכו עד אותו זמן, ושהם הצליחו להשיג, לגבי הפחתת חרדה תכונתית (trait anxiety), שהיא חרדה קבועה, כרונית, וניפו מחקרים שלא ענו על קריטריונים מדעיים נאותים. העל-ניתוח כלל בסופו של דבר 146 מחקרים.

המחקר הקיף אוכלוסיות מגוונות: תלמידים וסטודנטים, מבוגרים, אנשים בטיפול פסיכיאטרי, צורכי סמים (פסיכו-אקטיביים), אסירים מבוגרים ועבריינים צעירים וכן קשישים. הטכניקות שנבדקו כללו את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, הרפיה פרוגרסיבית, טכניקת תגובת ההרפיה של בנסון, מדיטציות ריכוז, מדיטציית מָאאנְטְרָא בעלת גישה מתירנית, משוב ביולוגי (ביופידבק) EMG וטכניקות פְּלָסֵבּוֹ (תרופות דֶּמֶה). העל-ניתוח נטרל מספר גדול של משתנים, כגון ציפיות הנבדקים, גיל, מין, משך הטיפול וסוג הפרסום. אחד המימצאים היה שלטכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית הייתה השפעה גדולה יותר מאשר פי שניים על הפחתת החרדה התכונתית מאשר כל שאר שיטות הטיפול. אף אחת מאותן שיטות לא נמצאה יעילה יותר מאשר טכניקות פלסבו. מדיטציות של ריכוז אף נמצאו מגבירות את החרדה.

לממצאים של אפלי ועמיתיו יש אישור בעל-ניתוח של אייזנברג ועמיתיו שהשווה 26 מחקרים מבחינת מידת היעילות בהפחתת יתר לחץ דם, מדד מובהק של דחק, גורם מרכזי לחרדה. השיטות שנבדקו היו טכניקת ההרפיה של בֵּנְסְן (Benson), הרפיית שרירים פרוגרסיבית, ביו-פידבק, מדיטציה (לא כולל את המדיטציה הטרנסנדנטלית) ועוד דרכים לטיפול בדחק. גם הם מצאו שיעילותן בהפחתת יתר לחץ דם לא עלתה על זאת של טכניקות פְּלָסֵבּוֹ (דֶּמֶה).

מכל שיטות הטיפול רק לגבי טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית מצאו אפלי ועמיתיו מיתאם חיובי בין משך התקופה שתרגלו אותה לבין ההפחתה בחרדה, כלומר: ככל שאדם תרגל אותה פרק זמן ממושך יותר, הייתה ההפחתה בחרדה גדולה יותר. מימצאים אלה מצביעים על כך שרק תרגול טכניקה זאת ולא גורם אחר הוא שגרם להפחתה בחרדה התכונתית.

"אני מאותם בני אדם שתמיד מרגישים שהכול חדגוני, שכל הזמן לחוצים, שהכול יותר מדי בשבילם", כתבה אֶרְמָה אָלְבָּה (Irma Alba) מן האוניברסיטה האמריקאית שבבירת ארצות הברית, אשר למדה את המדיטציה הטרנסנדנטלית במסגרת מחקר על השפעתה על המוח ועל איכות התגובה לדחק, שנערך באוניברסיטה שלה. "לקחתי תרופות לחרדה, והן לא הביאו לתוצאות של ממש. תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית יצר שינוי עצום: אני הרבה יותר חיובית ואופטימית. ההרגלים האישיים שלי והרגלי הלמידה השתפרו מאוד מאוד. אף פעם לא היה לי ציון A (מקביל בערך ל-95), אבל בסמסטר הזה נכנסתי לרשימת הדיקן."

על-ניתוח נוסף נערך באוניברסיטת קֶמְנִיץ (Chemnitz) שבגרמניה על ידי חוקרים אשר התמקדו בהשפעות הפסיכולוגיות של טכניקות מדיטציה שונות. המימצאים שלהם מצביעים על כך שטכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית נמצאה מפחיתה חרדה יותר מטכניקות מדיטציה אחרות. עדותה של טְרִישְיָה סְפָּארְיוֹ (Tricia Spurio), סטודנטית שהחלה באוניברסיטת ג'ורג'-מֵיְיסְן (George Mason University) והייתה אחר כך באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, משמשת דוגמה חיה לכך שאף חרדה רבה ניתנת להפחתה, כשמופעלת התערבות יעילה:

"בתיכון הייתי משותקת מרוב חרדה. המצב היה גרוע עד כדי כך שלא רציתי לצאת מהבית. המדיטציה הטרנסנדנטלית עזרה לי להיות חופשית מדְּחָק ומחרדה יותר ויותר. אני הרבה יותר פתוחה, מעריכה יותר ומעניקה יותר. יחסיי עם הזולת נעשו עשירים יותר, כי יחסיי עם עצמי הרבה יותר עמוקים וטובים. הביטחון העצמי שלי גבר, והיכולת שלי להתמקד השתפרה. כעת העתיד נראה לי הרבה יותר בהיר.

אפלי ועמיתיו בדקו טענה רווחת נוספת – שמדענים שבעצמם מתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית יהיו משוחדים ויפיקו מימצאים התומכים בטכניקה הזאת. העל-ניתוח העלה שדווקא המדענים הללו היו שמרניים וזהירים כלפי המדיטציה הטרנסנדנטלית במידה רבה יותר מעמיתיהם שאינם מתרגלים אותה או אף מתנגדים לה.

ההסבר שניתן הוא שחוקר המתרגל את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית יוצר אצל עצמו את ההפך מדְּחָק ומחרדה, דבר המתבטא בין היתר בעלייה בקוהרנטיות (סדר והרמוניה עקביים) של מכלול פעילות המוח שלו (ראה להלן). לפיכך חוקר כזה יכול להיות משוחרר יותר מעמיתיו, שאינם מתרגלים טכניקה זאת, מגורמים היכולים להטות ולערפל את שיקול דעתו המקצועי, וחשיבתו יכולה להיות צלולה ומשוחררת יותר מרעש רקע. חוקר כזה יכול להיות מציאותי יותר ואובייקטיבי יותר (הן בחיים והן במחקריו).

האם השיפורים שמרגישים אנשים בעקבות תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית, ובראשם בתחום החרדה, אינם אלא אפקט פְּלָסֵבּוֹ (דֶּמֶה)?

בריאיון איתו התייחס החוקר, דייויד אוֹרְם-ג'וֹנְסְן, לטענה זאת על סמך המימצאים הקיימים:

"השפעות פלסבו הן רבות עוצמה, אך הן פסיכולוגיות, קִצְרות חיים ודועכות במשך הזמן. מקובל בקהילה המדעית שאפקט של טיפול איננו נובע מאפקט פלסבו, אם אפשר להפגין באמצעים אובייקטיביים שיש לו השפעות לטווח ארוך.

במחקרים רבים נמצא שטכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית יצרה השפעות לטווח ארוך, שהלכו וגברו, ככל שהאדם התמיד בתרגול סדיר של טכניקה זאת. כמו פלסבו יכולה טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית ליצור השפעות ממשיות לטווח קצר. זה הודגם במספר מחקרים שמצאו כי המדיטציה הטרנסנדנטלית הפחיתה חרדה במידה ניכרת כבר בשבועיים הראשונים של התרגול. אבל את זה עושות גם כמה טכניקות פלסבו. עם זאת מראים מחקרים על טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית גם שינויים פיזיולוגיים ברורים, אשר יוצרים באופן טבעי בסיס להתפתחות לטווח ארוך, כגון הפחתה ממושכת בחרדה.

הנה דוגמאות אחדות של שינויים פיזיולוגיים שנמצאו במחקרים:

1) מבחינה פיזיולוגית תהליך ההליכה אל המֵעבר (טרנסנדינג) הוא היפוכו של מצב החרדה, כפי שרואים בהפחתת שיעור הנשימה ומתח השרירים, הפחתת הקורטיזול בפלזמה, הגברת היציבות של מערכת העצבים האוטונומית וכן הגברת הקוהרנטיות בתפקוד המוח כפי שמראה עלייה בקוהרנטיות EEG במוח.

2) ההפחתה במקבילות הפיזיולוגיות של חרדה נשמרת ונמשכת מחוץ לזמן המדיטציה - בחיי היומיום, דבר שעליו מצביעה הירידה בשיעור 50% בתגובתיות לדחק אצל אנשים שתרגלו את המדיטציה הטרנסנדנטלית במשך 5 חודשים, רמות קורטיזול נמוכות לאחר המדיטציה ועלייה בקוהרנטיות EEG במשימות מלחיצות לאחר המדיטציה.

3) מחקרים מבוקרים ואקראיים מראים שתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית מגביר את היכולת להתאושש: שיפור ביכולת החשיבה הלוגית, בזמן תגובה, באינטליגנציה מעשית וביצירתיות – כולן יכולות חשובות המאפשרות להתמודד ביעילות עם איומים ולהתגבר על חרדה.

4) מחקרי אורך מצאו שתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית מפחית בעיות התנהגות הקשורות לחרדה, כגון: חזרה לפשיעה, עישון סיגריות, שתיית משקאות אלכוהוליים, שימוש לרעה בסמים וכן הפחתה בהשעיות מבית הספר.

5) במספר מחקרים שמומנו על ידי המוסדות הלאומיים לבריאות (NIH) ברמה הפדרלית נמצא שהמדיטציה הטרנסנדנטלית מפחיתה מחלות הקשורות לחרדה, כגון: יתר לחץ דם והיבטים נוספים של מחלות כליליות, כולל התקפי לב, שבץ ותמותה במחקר שארך 10 שנים"

נשיא מוזמביק לשעבר, יוֹאָקִים אלברטו צִ'יסָאנוֹ (Joaquim Alberto Chissano) מעיד על השינוי בתחום החרדה:

"אני מעריץ את אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, משום שאני יכול לראות עדות חיה ליעילותה בסטודנטים ממוזמביק, שבאו לבקר אותי במהלך חופשתם. מכיוון שהכרתי אותם בעבר, הרגשתי בקלות את השינוי הגדול שנוצר אצלם על-ידי השנתיים שלהם באוניברסיטה. היה להם יותר ביטחון עצמי, יותר ביטחון ביכולות שלהם. הם עשו עליי רושם שהתודעה שלהם התפתחה מהר, ושהפוטנציאל היצירתי שלהם נפרס."

היבט חשוב של החרדה נוגע לחשיבות הרבה שמייחסים אנשים להבטחת תחושת הכבוד שלהם, הכבוד כלפיהם – מצד הזולת, ובעיקר ובסופו של דבר, מצד עצמם. כבוד עצמי הוא ערך עליון לגבי בני אדם רבים, והחרדה המתמדת שכבוד זה ייפגע, מלווה בני אדם ונטועה כה עמוק בהם, עד כי הפכה כמעט לטבע שני, למובנת מאליה – חֶרְדת כבוד עצמי.

מילת המפתח בביטוי כבוד עצמי היא עצמי. זאת חרדה שאחרים לא יכבדו במידה מספקת את "עצמי", והעיקר - שאני לא אכבד במידה מספקת את עצמי. זאת חרדה לכבוד של "עצמי", של "אני".

דוגמה מובהקת לחרדה זאת, המוכרת כמעט לכל אדם מופיעה בויכוחים רבים בין עובד למנהל שלו, בין מורה לתלמיד, בין שני בני זוג ובין הורה לילדו או בין ילד לאחיו או לאחותו. ברבים ממקרים אלה אין חשיבות לנושא הוויכוח, משום שבין שני המתווכחים שורר עימות: "אתה לא תכוכף אותי, ואני לא אקבל את דעתך בשום אופן, כי אם אכנע לך, ארגיש השפלה, ארגיש שכבודי נרמס".

מה שמזין את חֶרְדת הכבוד העצמי, את מהותה של החרדה הזאת, בהתבסס על דברי מורה טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי, הוא חוסר היכולת לדעת עמוק בפנים ש"אני" כל כך מרומָם, כל כך מלא הדר, בלתי מנוצח ויציב לחלוטין, כלומר: חסין לחלוטין בפני כל שינוי, עד כי אין כלל מקום לחרדה זאת. חוסר יכולת זה, או המצב שה"אני" הגדול איננו ער בתוך האדם, נובע מדְּחָק. לפיכך ברגע שמתחילים להסיר דְּחָק, ולו מעט, נוצרת תחושת רווחה גדולה – "אני" מרגיש טוב יותר לגבי "עצמי"; משהו מאותו "אני", אותו "עצמי" נחשף, ודי בכך כדי להשקיט - ולו חלקית - את החרדה.

ה"אני" הגדול מתואר במדע הוֶואאדי של מאהאארשי כבלתי מנוצח, כעִיזוּז (השווה: "מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? יְהוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְהוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה." תהילים כ"ד:8), משום שהשדה הטרנסנדנטלי, שמתרגל המדיטציה הטרנסנדנטלית מזהה כ"אני" הגדול, נחווה כמהות אחת, כאחדות בלתי מתחלקת – שלמוּת. אין לצדו של שדה זה כל שדה אחר, משום שהשדה הטרנסנדנטלי נחוֶוה כשדה הבסיסי ביותר של כל דבר (ראה להלן). מכיוון שאין לצדו כל מהות נוספת, אין בנמצא משהו היכול לאיים על שדה זה ולפגוע בו - הוא עיזוּז, מתאפיין בעוז, דבר שהוא ניגודה הגמור של חרדה.

יוסי יעקב מישראל, מתרגל ותיק של המדיטציה הטרנסנדנטלית, סיפר על התנסות ברוח זאת שהייתה לו, ואשר שינתה את תפיסתו לגבי פחד וחרדה: "תפסתי גם שהיה לי <nowiki[עד כה]</nowiki> איזה שהוא פחד בסיסי, שאיכשהו לא היה קיים [כעת]. פתאום תפסתי שאני נצחי, אני אלמותי. ולא ידעתי שהפחד הבסיסי הזה היה קיים, אבל רק כשלא היה לי אותו, אז תפסתי שהוא היה קיים. עכשיו אני משוכנע שבעצם, רוב האנשים, פרט לנאורים בעולם – יש להם הפחד הבסיסי הזה משינוי. ורק כשאתה תופס את עצמך כאי-שינוי, אז נעלם הפחד הזה."

איך נראית יצירת ההפך מחֶרְדת הכבוד העצמי מן הזווית המחקרית?

מארק הוקינס (Mark Hawkins) מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למחקר ועמיתיו בדקו 149 אסירים לעומת קבוצת ביקורת של 151 איש – כולם בני 16-62 באנטילים ההולנדיים, ומצאו אצל הקבוצה הניסויית אחרי מספר חודשי תרגול של הטכניקה שיפור משמעותי ברווחה הפסיכולוגית, ובכלל זה עלייה בדימוי העצמי, שהוא ההפך הגמור של חרדת הכבוד העצמי. ניתוח נוסף העלה כי העלייה בדימוי העצמי הייתה הגורם העיקרי לשיפור ברווחה הפסיכולוגית. זוֹ כללה גם יחסים רגשיים כלפי משפחה וחברים ועלייה בהתנהגות פרו-חברתית. מימצאי מחקר זה נתמכים על ידי מחקר קודם שאף הוא מצא שתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית שיפר את הדימוי העצמי, יצר דעה טובה יותר מצד הנבדק על עצמו, הגביר את שביעות רצונו מעצמו, ושיפר את תחושת הערך האישי.

דורית גולדשמידט עברה מתחושת חוסר אונים משתק לניהול "מרכז הבריאות מהרישי איור-ודה" בהררית:

"בצעירותי סבלתי באופן קבוע מחרדות קשות מאוד. כשהייתי קמה בבוקר, לא הייתי 'רואה את האור בקצה המנהרה'. כל מצב של לחץ היה מעלה רגשות קשים של פחדים וחוסר אונים שהיו משתקים אותי. לזה גם התווספה הרגשה של פסימיות קשה בנוגע לחיי ולחיי המין האנושי.

בגיל 24 למדתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית. הגעתי לזה די במקרה, ובטח לא ציפיתי שזה ישפיע על החרדות שלי. כעבור כחודש לאחר לימוד הטכניקה התחלתי להרגיש הקלה בחרדות. הייתי קמה בבוקר ורואה קצת יותר אור 'בקצה המנהרה', וקצת יותר אור 'בקצה המנהרה', והאור הזה הלך וגבר עם הזמן ועם התרגול הסדיר במשך השנים. הענן השחור הכבד הזה שרבץ עלי הלך ונמוג, והחיים הלכו ונעשו יותר ויותר מלאי שמחה, התלהבות ואופטימיות."

מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי מתאר את החיים במצב שבו נעלם הדחק לחלוטין (ראה להלן). על סמך תיאורו ניתן לומר כי במצב זה אין כלל בעיה של חרדה. אין הכוונה שבעיה זאת באה על פתרונה, אלא שאין כל אפשרות שתופיע חרדה, ובכללל זה חרדת כבוד עצמי, חרדה ל"אני" – לעצם הקיום של "אני" ולכבוד ולערך של "אני".

נראֶה שחרדת הכבוד העצמי היא חרדה בסיסית ביותר – אולי "אם כל החרדות", מכיוון שזה מסביר מדוע עשיית דבר אחד – תרגול טכניקה פשוטה אחת, המדיטציה הטרנסנדנטלית, מחולל קשת כה רחבה של שיפורים נפשיים. "יצירת ההפך מדְּחָק (סְטְרֵס) ומחרדה" היא התוודעות האדם אל עצמו, אל מהותו הבסיסית, אל ה"אני" הגדול, מסביר מורה הטכניקה, מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי (כפל אימות קריאה: אא, וו מציין תנועות ארוכות, ר' מבוטאת כמו בערבית וברוסית). זהו תהליך טבעי ביותר, הוא מוסיף – וכי מה יכול להיות קרוב יותר לאדם וטבעי יותר מאשר "אני" עצמי?! כאשר ה"אני" הגדול ער בתוך האדם, שוב אין מקום לחרדה. כאשר זורח שמש הצוהריים במלוא עוזו (ראה "כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" שופטים ה:31), שוב אין מקום לשמץ של חשכה, של חרדה.

חרדת כבוד עצמי זאת קשורה להבחנה שעושה מָאהָאארְשי בין התייחסות לחיים שהיא מכוּוּנת לאובייקט (object-referral), כלומר: האובייקט, העולם החיצון, הוא נקודת המוצא, לבין התייחסות לחיים שהיא מכוּונת לעצמי (subject-referral) ), כלומר: האדם מתייחס אל עצמו; המרכז שלו איננו העולם החיצון, אלא ה"אני". נראֶה שחרדת הכבוד העצמי מתבטאת בין היתר בכך שבני אדם שואבים בדרך כלל את תחושת הכבוד שלהם מן הזולת, מן החוץ – מן האובייקט, ותלויים במידת הכבוד שהם מקבלים. אך כשה"אני" הגדול ער בתוכם דרך קבע כמודעות רחבה מאוד, בלתי מוגבלת, התוצאה היא שהדְּחָק ועמו כל מה שנובע ממנו, נעלמים. שוב אין האדם תלוי במישהו או במשהו – עצמאות מוחלטת, חרות גמורה. אדם כזה מודע לחלוטין לערכו ולערך של הזולת.

אביבה אדלמן - פסיכולוגית שיקומית מתל אביב:

"מניסיון אישי ומקצועי נוכחתי לדעת עם השנים שרוב החרדות מהן אנו סובלים אינן קשורות בהכרח לאירועים חיצוניים "אובייקטיביים", אלא מתבססות על הפירוש שאנו נותנים לאותם אירועים הפוקדים אותנו, או שהן נובעות בכלל ממקור פנימי. לכן "הניהול" שלהן חייב אף הוא להתרחש מבפנים. מניסיוני, המדיטציה הטרנסנדנטלית מקדמת ניהול שכזה. הרפיה עמוקה כפי שזו מושגת בעזרת המדיטציה הטרנסנדנטלית תורמת לוויסותן של החרדות מכל הסוגים ומקדמת את תחושת השלווה הפנימית."

אם נכונה ההשערה שגמגום מבטא חרדה, אולי את חרדת הכבוד העצמי, מסביר הדבר את המימצאים שההתנסות במצב הפשוט ביותר של התודעה, ערנות במנוחה, מתבטאת בין היתר גם בהפחתת תופעה זאת, ולעתים - אף בהיעלמותה לגמרי.

בערך גמגום כתוב: "כיום אין טיפול מרפא גמגום. בעבר, הגמגום הוערך כתופעה נפשית שניתנת לריפוי באמצעות טיפולים פסיכולוגיים לסוגיהם. היום המרכיב של טיפול פסיכולוגי מתמודד עם קבלה עצמית של המגמגם.

קיימות שיטות טיפול מדיסציפלינת קלינאות תקשורת שמתמקדות בטיפול ממוקד אינטנסיבי במשך מספר שבועות. בגמר הטיפול יש שיפור ניכר בשטף הדיבור עד כדי שטף מלא, אולם שמירה על השטף דורשת תרגול רב ומתמשך, למעשה לאורך כל חיי המגמגם. טיפול זה יוצר עיוות מסוים בצליל שמשמיע המגמגם. השפעות הטיפול יורדות במשך הזמן."

מחקרים ועדויות של אנשים המתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית, ואשר סבלו מגמגום, מצביעים על ההפך מהערכה זאת.

קשיים בדיבור הם לא רק נחלתם של מגמגמים. דייויד סטוֹוְ'נְהִיל (David Stonehill) מן האוניברסיטה האמריקאית שבבירת ארצות הברית, אשר השתתף במחקר על השפעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית על תפקוד המוח ועל התגובות לדחק, אשר נערך באוניברסיטה שלו, ציין: "המדיטציה הטרנסנדנטלית עזרה לי באופן מיוחד להשיג דיבור שוטף יותר. תמיד סבלתי מכך שהייתי יותר מדי מודע למה שאני אומר. מאז שהתחלתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית, נעלמה כמעט לגמרי הנוירוזה הזאת, ואני מוצא את עצמי מדבר מהמרכז הפנימי שלי ביתר קלות ובקצב טבעי. איזו הקלה!"

מה בהתעוררותו של ה"אני" הגדול באדם יוצר בו את ההפך מחרדה – מהו טבעו של ה"אני" הגדול?

מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי, האיש שהביא למזרח ולמערב את המדיטציה הטרנסנדנטלית, מסביר כי במהלך תרגול טכניקה זאת חווה המתרגל את רמת היסוד, מצב הקרקע של פעילות החשיבה שלו (פעילות המוח במישור האובייקטיבי-גופני ופעילות ההכרה - mind – במישור הסובייקטיבי-"האדם הפנימי"). המתרגל מזהה רמה זאת המתפקדת כשדה - כמו השדה האלקטרו-מגנטי ושדה הגרביטציה - כַּתודעה. אין זה זיהוי ברמה האינטלקטואלית, לא תוצאה של ניתוח, אלא הוא חווה-יודע זאת, ממש כשם שאדם היודע שהוא מתפלא על משהו איננו צריך לתהות אם הוא מתפלא או צריך לנתח את פליאתו כדי לוודא שאכן הוא מתפלא. הפליאה ברורה ביותר. הפליאה היא עובדה המובנת מאליה. כך גם מובן למתרגל מאליו קיומה של התודעה, שאותה הוא חווה-יודע בבסיס של פעילות החשיבה שלו בתור הרמה שמעבר ל- (טרנסנדנטלית ל)כל פעילות ולכל דבר: לדעות, לאמונות, לדתות, לתפיסות עולם, לקונספציות ולפרדיגמות. זאת הרמה של המוחלט הבלתי משתנה, של יציבות מוחלטת שדבר איננו יכול להשפיע עליה או לפגוע בה. כשאדם חווה מצב זה בבירור, אין כל אפשרות שתתעורר אצלו חרדה.

סטודנטית באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל סיפרה שסבלה מחרדה מפני הופעה לפני קבוצה קטנה של אנשים שהיא מכירה, וציינה: עצם היכולת להיות "אני" – בזה עזרה לי המדיטציה הטרנסנדנטלית מאוד לגבי אותה חרדה.

ה"אני" הגדול (Self ב-Capital letter), הבהיר מאהאארשי, הוא ההוויה הטהורה או התודעה הטהורה. כשמתרגל המדיטציה הטרנסנדנטלית חווה את התודעה הטהורה, אין הוא מודע למשהו מסוים, אין זאת מודעות למשהו ספציפי, אלא מודעות כשלעצמה, התודעה כשלעצמה, התודעה הטהורה. המתרגל מזהה אותה כ"אני" הגדול, כלומר: הוא יודע בוודאות (ראה להלן) שזהו ה"אני", וה"אני" נתפס כרחב ביותר, כבלתי מוגבל על ידי המרחב (אין בו מרחב, מקום – אי אפשר לקבוע שיש בו מרחק מ"כאן" ל"שם") והזמן (אין בו מעבר מנקודת זמן כלשהי לאחרת, אין בו עבר או עתיד) – ה"אני" נחוֶוה כמעבר למרחב ולזמן, כבסיס של היקום וכל אשר בו. בחווייתו של המתרגל התודעה אמיתית לא פחות מן הדברים הקונקרטיים המוכרים לו, בין במישור האובייקטיבי ובין במישור הסובייקטיבי. הסיבה להיותה ברורה לא פחות מכל אותם דברים היא, לפי דברי מָאהָאארְשי, היא היותה (כלומר: היא לא רק נחווית, אלא הינה ממש) הבסיס, המקור של הכול: של המוח, של הגוף, של היקום כולו. "והתודעה הטהורה הזאת היא אני".

ג'וּוֶ'ל אֶבְּרֶאמְס (Jewel Abrams), הסבתא של ליאורה רוזנברג, סטודנטית באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל – MUM מדגימה בעדותה את יצירתו של ההפך מדחק ומחרדה:

"החלטתה של נכדתי ליאורה ללמוד באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל הייתה נפלאה. מאז שהיא שם, אני רואה אצלה שינוי ניכר. בוֶואסֶאר [מכללת Vassar - יוקרתית מאוד וסלקטיבית - שבמדינת ניו-יורק, ארצות הברית] היא הסתדרה יפה, אבל לא ראיתי את השינויים שאני רואה כעת. הערכים שלה התפתחו. היא הרבה הרבה יותר רגועה ומאושרת. היא מכירה חברים נפלאים, דבר שאני לא חושבת שהיה לה בוואסאר. יש לה יותר ביטחון עצמי מאשר אי פעם. העובדה שהיא כל כך בטוחה בעתידה מחממת את לבי. אני כל כך גאה בסוג האדם שנכדתי הופכת להיות."

התפתחות מואצת של העובר

מֶארי דּוֹוְ'ן (Mary Doan) מאוניברסיטת המדינה בסן דייגו, קליפורניה שבארצות הברית, בדקה את השפעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית וטכניקות הסִידְהִים המבוססות על המדיטציה הטרנסנדנטלית, והכוללות את התעופה היווגית (ראה להלן), על ידי אמהות בהיריון, על התדירות ומשך פרקי הזמן של "ערנות שקטה" (Quiet Alert) אצל הילדים שנולדו להן. היא הגדירה פרק זמן של "ערנות שקטה" כ"מתאפיין במצב של ערנות, שבו עיני התינוק בהירות וניכר בו שהוא שבע רצון ואיננו שרוי במצוקה (distress) ...והוא פתוח מאוד ללמידה".

במשך 4 שבועות הושוו תינוקות של 15 נשים מתרגלות עם קבוצת ביקורת באותו מספר של נשים שלא תרגלו טכניקות אלה. נבדקו 25 משתנים דמוגרפיים הקשורים להתרחשות של "ערנות שקטה", כגון: הרגלי סגנון החיים של האם, וכן המין, המיקום בסדר הלידות והתזונה של התינוק. משך פרק הזמן הממוצע ליום של "ערנות שקטה" אצל ילדי האמהות שתרגלו את אותן טכניקות, היה יותר מפי שניים מאשר אצל ילדי קבוצת הביקורת – 8.8 דקות לעומת 3.3 דקות בהתאמה (באותו סדר). במשך 4 שבועות הניסוי נעשתה "הערנות השקטה" של ילדי האמהות המתרגלות את הטכניקות הן ממושכת יותר והן תכופה יותר. לעומת זאת ניכר מן התרשים שמשך פרק הזמן הזה אצל ילדי קבוצת הביקורת הלך והתקצר.

אניטה אוליבן-ליבוביץ, מומחית ברפואת ילדים, נאונאטולוגיה (ילודים, פגים וטיפול נמרץ) והתפתחות הילד, ראשון לציון:

"בעולם הרפואה הסביב–לידתית ( פרינטאלית) ידוע שלמצב הנפשי והגופני של האם לפני ובזמן ההריון יש השפעה משמעותית על התפתחות העובר. מחקרים רבים הוכיחו שמצבי לחץ אצל האם, חרדות ודיכאונות, משפיעים בצורה ברורה על התפתחותו המוחית (קוגניטיבית ורגשית-התנהגותית) של העובר, כמו גם על התכנון העתידי של תאי המוח שלו בתחומים אלה. אפשר לראות בעזרת אולטראסאונד עוברי בשבועות ה- 27-28 להריון את שינויי ההתנהגות של עוברים של אימהות במצבים אלה לעומת קבוצות ביקורת. שינויי התנהגות אלה נשארים גם לאחר הלידה ומשפיעים על ההתפתחות של התינוק לאורך זמן. (כפי שידוע היום ממחקרים ארוכי טווח). לכן חשוב ביותר לעשות כל מה שניתן כדי למנוע את מצבי הלחץ האלה בזמן ההריון ולאחר הלידה.

ישנם, כמובן, עוד מצבים רפואיים אחרים אשר משפעים על התפתחות העובר, כגון מחלות של האם -סכרת, לחץ דם, מצבה התזונתי, תרופות בזמן ההריון, אלכוהול, עישון ולקיחת סמים. גם כאן יכולה המדיטציה הטרנסנדנטלית לעזור מכיוון שמהמחקרים ידוע שהיא מפחיתה ב-50% את התחלואה וגם את השימוש בסיגריות, באלכוהול ובסמים. לכן חשיבותה רבה מאוד לפני ובזמן ההריון וגם אחריו.

מצבי חרדה ולחץ בזמן ההריון משפיעים בצורה שלילית על איכות הקשר של האם עם סביבתה הקרובה, עם העובר ובמיוחד עם עצמה. וכך היא יכולה לאבד את מקור הידע העיקרי שלה - הידע הפנימי, המאפשר לה לפעול נכון באופן ספונטאני. ראיתי את החתולה שלנו יולדת כל כך בקלות, והיא ידעה בכל שלב ושלב בדיוק מה לעשות ואיך לטפל בכל גור שנולד. לצערי, היום אנשים מסתמכים פחות ופחות על הידע הפנימי העשיר כל כך, כי הוא נשכח, ונוטים יותר לסמוך על ספרים, אינטרנט וייעוצים של מומחים.

מכל הסיבות הללו מומלץ מאוד שהאם תהייה מסוגלת לווסת בעצמה את מצבה הנפשי - לטובתה ולטובת העובר והתינוק - במיוחד לפני ובזמן ההריון, ולאחר הלידה .

אני ממליצה בחום על המדיטציה הטרנסנדנטלית, מכיוון שמבחינה סובייקטיבית היא קלה ונעימה מאוד לתרגול, ולכן קל לתרגל אותה בסדירות לאורך זמן כדי לקבל תוצאות משמעותיות, ומבחינה אובייקטיבית היא מבוססת מאוד באופן מדעי, דבר הנותן לי כרופאה ביטחון שההשפעות שלה על הנפש והגוף הן אכן אמיתיות ולא דמיוניות, וללא תופעות לוואי מזיקות."

ירדנה ורדי, מזכירה בכירה ממושב מצליח:

"שני ההריונות הראשונים היו קצת קשים עם לחץ דם גבוה ובצקות. קצת לפני ההריון השלישי למדתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית ותרגלתי אותה לכל אורך ההריון. התוצאה הייתה מדהימה מבחינתי, ההריון עבר בקלות וללא שום קושי, ללא לחץ דם גבוה או בעיות אחרות.

הלידה הייתה הרבה יותר קלה. זאת בניגוד ללידות הראשונות שהיו קשות ועם הרבה שעות של צירים. עם כל ציר שהגיע עשיתי כמה דקות מדיטציה ונרגעתי. התינוק נולד הרבה יותר שליו מאחיו

.

הילדים שלי הרגישו בי שינוי גדול מהרגע שלמדתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית. לפני כן הייתי מאוד מתוחה ועייפה, כשהייתי חוזרת הביתה לאחר יום עבודה. לאחר שלמדתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית תרגלתי עם חזרתי הביתה מהעבודה. הרגשתי שאני נרגעת, המתח והעייפות מתפוגגים, ואני מתמלאת בכוחות מחודשים להמשיך ולטפל בבנים ובבית."

התפתחות מואצת בגילים 4-10

ילדים בגילים 4-5 עד 10, שהוריהם מתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית, יכולים לתרגל גרסה של הטכניקה לילדים, טכניקת "מילת החוכמה", וזאת פעמיים ביום למשך מספר דקות בעיניים פקוחות, כשהם עוסקים בפעילות קלה, כגון: משחק או הליכה. בגיל 10 יכולים הם ללמוד את הטכניקה של מתבגרים ומבוגרים. טכניקת "מילת החוכמה", הסביר מאהאארשי מאהאאש יווגי, מחזקת ויוצרת אינטגרציה בהכרה ובמוח Craig Pearson, The Complete Book of Yogic Flying (Fairfield, Iowa: Maharishi University of Management Press, 2008), p. 99..

צ'ארלס אָלֵגְזָאנְדֶּר (Charles Alexander) מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל ועמיתיו מתארים אותה כ"טכניקה לחיזוק ההכרה ולייצוב תהליך החשיבה של הילד. ...היא אמורה לשפר את האיזון בהכרה ובגוף ולהגביר את האינטגרציה בתפקוד מערכת העצבים. אינטגרציה מוגברת זאת יכולה להיות בבסיס השיפורים שנצפו בקשת רחבה של משימות."

קֵארְל דִּיקְסְן (Carol Dixon) מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל בדקה פעמיים בהפרש של שישה חודשים 73 ילדים מגני ילדים שבהם מתרגלים את טכניקת "מילת החוכמה" בהשוואה לקבוצת ביקורת של 33 ילדים מגני ילדים מתקדמים – כולם בני ארבע.

החוקרת בדקה אם הילדים שתרגלו בסדירות את טכניקת "מילת החוכמה" יתפתחו מהר יותר מילדי קבוצת הביקורת ביכולות קוגניטיביות: עצמאות שדה (היכולת להתמקד במשהו תוך ראיית השדה כולו), קשב ממושך ואימפולסיביות, וכן בביטויים מובהקים של מעבר לשלב ההתפתחות הבא לפי תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה. הפסיכולוג השוויצרי-צרפתי זָ'א(ן) פְּיָאזֵ'ה (Jean Piaget) חילק את התפתחות האדם מלידה עד התבגרות למספר שלבים, חלוקה המקובלת כיום על העוסקים בפסיכולוגיה התפתחותית של דרכי החשיבה המודעת.

החוקרת בדקה אם ילדים בני ארבע אלו יפתחו מוקדם מן הרגיל יכולות של שימור ושל שינוי הפרספקטיבה (נקודת הראות), המעידות על מעבר לשלב התפתחות, לפי התאורייה של פיאז'ה, שבדרך כלל מגיעים אליה רק בגיל שבע – שלב האופרציות המוחשיות. "עד גיל שבע מתקשים ילדים להבין שימור. בניסוי מפורסם מאוד פיאז'ה הציג שלוש כוסות לפני ילדים: שתיים מהן זהות ואחת צרה וגבוהה. הוא מזג משקה לשתי הכוסות הזהות, עד שהילד סבר שאכן יש כמות דומה של נוזל בשתיהן. עתה הועבר הנוזל מאחת הכוסות לכוס הצרה. הילד הטיפוסי בן החמש משוכנע כי עתה אין כמות זהה של משקה בכוס הצרה ובכוס הרגילה. טעות זו של הילד מכונה 'טעות מרכוז', שבה הילד מסוגל להתמקד רק במְמד אחד. טעות זו היא גם הגורם לאגוצנטריות [יכולת פגומה לראות את הדברים מנקודת הראות של מישהו אחר]: ...פיאז'ה הדגים כי ילדים בשלב זה אינם מסוגלים לתפוס אפילו את ההבדל בין שדה הראייה הנשקף מעיניהם למה שרואים אחרים הנמצאים בזווית שונה מהם."[17]

ניתוח המימצאים הראה שהילדים אשר תרגלו בסדירות את טכניקת "מילת החוכמה" התפתחו במדדים המצוינים לעיל יותר מאשר ילדים אשר לא תרגלו אותה בסדירות, ואלו מצדם התפתחו יותר מאשר ילדי קבוצת הביקורת שלא תרגלו טכניקה זאת כלל. כאשר נותחו המימצאים הנוגעים לילדי קבוצת הביקורת באופן נפרד כדי למנוע את האפשרות שהבודק משוחד בדעותיו (הטיה), נמצא שהשיפור אצל הילדים המתרגלים בהשוואה לקבוצת הביקורת היה אף גדול יותר.

"תוצאות אלה", ציינה החוקרת, "מצביעות על כך שאפשר להקל התפתחות קוגניטיבית הוליסטית על ידי פיתוח ישיר של יכולות קוגניטיביות הטבועות באדם על ידי כך שילדים מתרגלים בסדירות את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית לילדים – ללא צורך בהעשרה סביבתית נוספת."

צ'ארלס אָלֵגְזָאנְדֶּר (Charles Alexander) מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל ועמיתיו השוו קבוצה בת 45 ילדים המתרגלים את טכניקת "מילת החוכמה", ושגילם הממוצע היה 7.8 שנים, עם קבוצת ביקורת בת 47 ילדים שלא תרגלו טכניקה זאת, שגילם הממוצע היה 7.7 שנים, ושבית ספרם היה קשור למכללה סמוכה. שתי הקבוצות היו דומות גם במעמד הסוציו-אקונומי (חברתי-כלכלי) של ההורים. החוקרים בדקו את מידת הרכישה והייצוב של תופעת השימור (למשל, כמות המים בשְלוש הכוסות) על ידי כך שביקשו מן הילדים למלא 7 משימות.

43% מילדי קבוצת הביקורת הגיעו לשליטה בכל שבע המשימות – שיעור גבוה בהרבה מן הממוצע באוכלוסייה הכללית. שיעור הילדים המתרגלים את טכניקת "מילת החוכמה", שהגיעו לשליטה בכל שבע המשימות עמד על 82%. אשר לאחוז הילדים שהיו בשלב מעבר, כלומר: ילדים שעמדו בהצלחה במשימות שימור פשוטות, אך לא במורכבות, הוא עמד אצל ילדי קבוצת הביקורת על 51%, ואילו אצל ילדי טכניקת "מילת החוכמה" – על 7%. כל התוצאות היו משמעותיות מאוד.

"כללית", מציינים החוקרים, "אחרי שילדים מתחילים לשלוט במשימות שימור פשוטות, הם זקוקים למספר שנים – בדרך כלל 5 עד 7 שנים – בטרם יגיעו לשליטה מלאה במשימות מורכבות יותר". החוקרים מצאו לנכון לציין: "נוכח העובדה שבעצם, כל הילדים שתרגלו את טכניקת "מילת החוכמה" הגיעו לשימור מלא בגיל 5.08, ושבדרך כלל אין שימור מלא מושג לפני גיל 11 או 12, המסקנה האפשרית החזקה ביותר של נתונים אלה היא שייתכן כי תרגול טכניקת "מילת החוכמה" מאיץ את ייצוב השימור ב 5-7 שנים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית."

החוקרים מרחיבים את היריעה בציינם: "במחקר זה לא קיבלו המשתתפים כל הכשרה בחומרים הקשורים למבחנים או נחשפו למערכות אמונה. כמו כן הם לא קיימו קשר הדוק עם מדריכים או עם בוחנים. מימצאים אלה קוראים תִּיגָר על עיקרון יסודי המקובל על פסיכולוגים ועל מחנכים שונים – החל ב- B.F. Skinner (ב' פ' סְקִינֶר) וכלה ב- Jean Piaget (זָ'אן פְּיָאזֵ'ה)– שאינטראקציה עם סביבה חיצונית מסוג זה או אחר היא גורם קריטי בהתפתחות קוגניטיבית."

החוקרים מצאו לנכון לכתוב בסיכומם שייתכן כי "התנסויות פנימיות מביאות לאופטימום את ההתפתחות האנושית הטבעית במהלך מחזור החיים: א) אצל צעירים אפשר להאיץ את ההתפתחות ולייצב אותה; ב) אצל מתבגרים ומבוגרים צעירים אפשר "להפשיר" (unfreeze) התפתחות שהגיעה לנקודת קיפאון; ו-ג) אצל בעלי גיל מתקדם אפשר להפוך את כיוונם של גירעונות בהתפתחות."

קְרֵייג פִּירְסְן (Craig Pearson) כותב בהסתמכו על 4 מחקרים, כי ככל שהילדים תרגלו את טכניקת "מילת החוכמה" זמן ממושך יותר, היו הישגיהם טובים יותר, וככל שהוריהם תרגלו זמן ממושך יותר, היו הישגיהם טובים יותר.

הטכניקה

המדיטציה הטרנסנדנטלית מתורגלת פעמיים ביום 15-20 דקות בישיבה נוחה ובעיניים עצומות. לדברי מאהאארשי מאהאאש יווגי, היא טכניקה של פעולה הדומה למשיכת חץ על פני קשת, וכך עושים מעט ומשיגים הרבה: החץ שמונח על מיתר מתוח איננו זז, לכאורה מתבטל, אבל הוא טעון דינאמיות גדולה, אנרגיה פוטנציאלית גדולה. די שמשחררים את החץ, והוא יטוס במהירות ויפגע במטרה בעוצמה גדולה. האנרגיה הקינטית שלו, האנרגיה בפעולה, תהיה גדולה. לכאורה, במקום לעשות זאת היה עדיף לזרוק אותו הישר קדימה. אבל אז מפסידים את האפשרות לטעון אותו באנרגיה פוטנציאלית גדולה. אם אין מושכים את החץ אחורנית, הפעילות איננה יעילה ואיננה מביאה את התוצאות הרצויות.

כך גם, לפי המדע הוֶואאדי של מאהאארשי, "מתיחת חץ" ההכרה (أَلذِّهْن mind) לאחור – הבאת המודעות לרמה הבסיסית של ההכרה – המצב של ערנות במנוחה, שהוא שדה התודעה הטהורה – מאגר בלתי נדלה של אושר, של עוצמה ושל חוכמה-ידע, חושפת באופן ספונטני את השדה שבו כל האפשרויות פתוחות. החשיבה נעשית חדה יותר, והמחשבות – רבות עוצמה יותר. ההכרה נעשית מודעת לאצילות של עצמה, למהותה הבסיסית כַּתודעה הבלתי מוגבלת, לפוטנציאל האינסופי שלה.

פרט לישיבה נוחה ועיניים עצומות, אין דרישות נוספות, ואין המתרגל צריך לשמור על כללי התנהגות נוקשים. אם, למשל, הוא חש צורך לגרד את עצמו, הוא יכול להתגרד כאוות נפשו; רוצה לקנח את אפו – כמה פעמים שירצה. העיקרון השולט הוא זרימה טבעית, נוחות.

את הטכניקה הזאת לומדים אצל מורה מוסמך בקורס סטנדרטי בן שבעה שלבּים, הכולל הרצאת מבוא והרצאה מכינה, ריאיון אישי קצר וארבעה ימי הוראה בארבעה ימים עוקבים – כשעה ליום. ארבעת ימי ההוראה כוללים הוראה אישית ואחר כך פגישות קבוצתיות. לאחר הקורס באים התלמידים פעם בחודש או יותר, כפי רצון התלמיד, באופן פרטני לשם וידוא נכונות התרגול. כמו כן ניתנת האופציה להשתתף במפגשים שבועיים שבהם דנים בהתנסויות במהלך תרגול הטכניקה, במחקרים מדעיים על השפעות התרגול וביישומה של הטכניקה בתחומי חיים שונים. אופציות אלה הן למשך כל החיים, והן תקפות גם אם עובר האדם לארץ אחרת.

בּוֹבּ רוֹת' (Bob Roth), מורה מוסמך לטכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, הרגיל לענות על שאלות בנושא זה, מרחיב את הדיבור על לימוד הטכניקה:

"המָאאנְטְרָא (או כלי הרכב) הנכון הוא רק ההתחלה. השאר הוא ללמוד איך להשתמש במאאנטרא [ראה להלן] באופן נכון, כלומר: באופן שיאפשר להכרה לעשות טְרַנְסֵנְדִּינְג (ללכת אל המֵעֵבר), לחוות רמות מעודנות יותר של מחשבה, בעוד הגוף נח. זאת הסיבה שתמיד לומדים את המדיטציה הטרנסנדנטלית בהוראה אישית פנים-אל-פנים אצל מורה מוסמך במשך ארבעה ימים.

כל אדם שונה. כל אחד לומד בקצב שונה, ושום ספר או טייפ איננו יכול לחזות שאלות שאדם מסוים עשוי להעלות, או מתי הן תצוצנה. לכן כשאתה לומד את המדיטציה הטרנסנדנטלית, אתה לומד אותה בהוראה אישית – כדי להבטיח שקורה משהו משמעותי. איננו רוצים שתבזבז את זמנך בחלומות בהקיץ."

החוק השלישי מאוד שימושי

בפיזיקה יש חוק בסיסי - החוק השני של התרמודינמיקה: במערכת מבודדת, כלומר: שמניחים לה "לנפשה" בלי להתערב במתרחש בה, יכולה האֶנְטְרוֹפְּיָה (entropy) (אי-סדר) להישאר קבועה או לגדול. בני אדם ובעלי חיים מתמודדים עם מצב זה באמצעות החוק השלישי של התרמו-דינמיקה, שלפיו עם הפחתת הפעילות המולקולרית במערכת, היא נעשית יותר מסודרת או יותר קוהרנטית.

כשמולקולות מקיימות פעילות רבה מאוד, זה אומר שהטמפרטורה של אותו חומר גבוהה מאוד (תרמו – חום; דינמיקה – פעילות). אפשר גם לנסח זאת בכיוון ההפוך: טמפרטורה גבוהה מאוד של חומר אומרת שהמולקולות שלו מתרוצצות "כאחוזות תזזית". זה, למשל, המצב באדי מים שהם במצב צבירה של גז. אם מקטינים את הפעילות, כלומר: מפחיתים את הטמפרטורה של חומר מסוים, מתקבל מצב שאותן מולקולות ממשיכות, אומנם, להתרוצץ, אך באופן מתון יותר. מתקבל מצב צבירה של נוזל - מים. אם ממשיכים להפחית את הפעילות (המולקולות עוברות מהתרוצצות לתנודות קלות יותר), קְרִי: מנמיכים את הטמפרטורה, מתקבל מצב צבירה של מוצק - קרח. קרח עשוי כגבישים שהם בעלי סדר פנימי גבוה יותר.

מצב דומה קיים לגבי פעילות החשיבה של ההכרה (أَلذِّهْن mind). כאשר מתרגלים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, פוחתת או רוגעת פעילות המערכת – ההכרה, פוחתת ה"טמפרטורה" המנטלית. התוצאה, לפי החוק השלישי של התרמו-דינמיקה, היא חשיבה מסודרת וקוהרנטית יותר. במוח רואים זאת במחקרים, המצביעים על אפשרות חזקה שתרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית מגביר את הקוהרנטיות בתפקוד המוח כולו (ראה להלן). בהכרה חווים זאת כסדר גבוה, כאחדות דוממת וכחוסר גבולות או אי-מוגבלות.

לפי החוק השלישי של התרמו-דינמיקה (חום-פעילות), מערכת פיזיקלית הנמצאת במצב העירור (הפעילות excitation) הפחוּת ביותר שלה, מתפקדת ברמה של סדר מושלם או של קוהרנטיות מושלמת.

ב-2001 ניתן פרס נובל לפיזיקה לשלושה פיזיקאים אשר הראו תופעה חדשה הנקראת עיבוי בוז-איינשטיין, ומבוססת על החוק השלישי של התרמו-דינמיקה. הם קיררו גז של אטומי רובידיום, כלומר: הפחיתו את הפעילות שלהם, עד קרוב לאפס המוחלט שהוא 273.15-. לא ניתן להביא חומר לאפס המוחלט עצמו, משום שאז תהיה פעילות החלקיקים אפסית, והדבר עומד בסתירה לעקרון אי-הוודאות של הייזנברג. אולם החוקרים הצליחו לקרר את גז אטומי הרובידיום עד כדי 170 ננו-קלווין (אחד חלקי מיליארד של קלווין) – קרוב מאוד לאפס המוחלט. רוב האטומים קרסו למצב היסוד שלהם, ועברו למצב צבירה חדש של החומר, השונה משלושת המצבים המוכרים: גז, נוזל ומוצק. מצב צבירה זה קיבל את השם "גז בוזונים מנוון". ייחודו של מצב צבירה זה הוא ברמת הסדר או הקוהרנטיות הגדולה שלו, והדבר התבטא במקרה זה בכך שכל האטומים שנותרו בדגימה שנבדקה, ושנפלו לרמת האנרגיה הנמוכה ביותר שלהם, תפקדו כאטום אחד. אחד משלושת הזוכים בפרס נובל, וולפגאנג קטרל (Wolfgang Ketterle), אמר כי במצב זה האטומים "שרים בהרמוניה", ונותנים למדענים "שליטה ללא תקדים על אבני הבניין היסודיות של הטבע".

רמת הפעילות של אטומי הרובידיום הופחתה, אם כן, יותר ויותר, עד שהם הגיעו לרמת האנרגיה המינימלית שלהם – מצב העירור הפחוּת ביותר שלהם, ואז תפקדו בהרמוניה מלאה – "כאטום אחד", כדברי המדען. במהלך תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית הולכת ורוגעת פעילות החשיבה, עד שהיא רוגעת לחלוטין במצב העירור (הפעילות) הפחוּת ביותר של ההכרה. זה המצב הפשוט ביותר שלה, מצב היסוד או הקרקע שלה, שהוא מצב של סדר מושלם. כאשר המוח, הביטוי האובייקטיבי של ההכרה, מתחיל לתפקד כרשת או כצוות מתואם, נודעת לכך השפעה מרחיקת לכת על תפקוד כל הפונקציות התלויות בו, והדבר מתבטא בקשת רחבה ביותר של שיפורים גופניים, נפשיים והתנהגותיים.

ההתנסות

מן העובדה שהמדיטציה הטרנסנדנטלית היא טכניקה, משתמע שהיא מכנית, ולכן אין תרגולה כרוך בשיקול דעת או בשיפוט. שיטה מכנית איננה כרוכה במצב רוח כלשהו, כך שיעילות התרגול איננה תלויה בשאלה אם האדם מתוח או רגוע. לערכים תרבותיים, דתיים או פילוסופיים אין כל מקום בשיטה מכנית. מכניות הטכניקה – משמעותה שתרגולה איננו מותנה בדעותיו, באמונותיו או בתפיסת עולמו של המתרגל או בשאלה אם הוא דתי. עצם המכניות שלה משחררת או מנתקת אותה מרמת ההשכלה וממנת המשכל (I.Q.) של המתרגל ואף מסוג האישיות שלו. מכיוון שמכניות איננה כרוכה בהתרכזות, אין חשיבות גם למידת יכולתו להתרכז.

מורה המדיטציה הטרנסנדנטלית, מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי, מסביר את המכניות של טכניקה זאת: "היא נקראת נתיב 'מכני' כדי לציין שהתהליך של תפיסה פנימה נעשֶׂה בתום לב גמור, ואיננו מצריך שום עזרה אינטלקטואלית או רגשית. אין הוא מתקדם באמצעות אבחנה אינטלקטואלית או הרגשה. נתיב תפיסה מכני זה מצליח בזכות עצמו ללא התערבות אינטלקטואלית או רגשית."

על מה חושבים במהלך התרגול?

כל מחשבה על משהו, ואין זה משנה עד כמה נשגב ונפלא תוכנה, כגון אלוהים או אהבה, היא פעילות של המוח, של ההכרה. מטרת תרגול הטכניקה היא לאפשר לחשיבה לרגוע, עד למצב העירור (הפעילות) הפחוּת ביותר, מצב שבו מזהה ההכרה המודעת את עצמה כתודעה בעלמא ללא כל מושא לחשיבה – רק התודעה הטהורה. "טהורה" מציינת שאין מעורב בה כל דבר אחר: לא מחשבה כלשהי, לא רגש, לא רצון כלשהו. זאת התודעה לכשעצמה. כל חשיבה בעלת תוכן, חשיבה על-, היא ביטוי של פעילות. "מדיטציה" (חשיבה meditation أَلتَّأَمُّل) מציינת, אומנם, חשיבה, אך במדיטציה הטרנסנדנטלית החשיבה נטולה כל תוכן – היא רק צליל. מכיוון שהיא נטולת תוכן, אין במדיטציה הזאת כל התעסקות בתוכן.

את ההתנסות במהלך תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית מתאר מאהאארשי כך:

"ניקח, לדוגמה, פרח. אנחנו מסתכלים בו, כשהוא קרוב לעינינו, והוא נראֶה גדול. אם מזיזים אותו מאיתנו לאט, הוא נעשֶה קטן יותר וקטן יותר, עד שהוא לא יותר מנקודה – כבר אי אפשר לזהות אותו כפרח. בסוף הוא נעלם לגמרי. ברגע זה, אם נעצום את עינינו, עדיין נוכל לראות את הפרח כתמונה מנטאלית; נוכל לחשוב את הפרח. אם נוכל אז להפחית את עוצמת המחשבה של הפרח לרבדים מעודנים יותר, נחווה מחשבה במצביה המעודנים יותר. בסוף תפחית המחשבה של הפרח את עצמה לנקודת מחשבה בלבד. כשהמחשבה של הפרח מופחתת כך למצב המעודן ביותר – נקודה-מחשבה בלבד – החושב שבתוכנו (זה שחוֹוֶה) עדיין ימשיך להתקיים, כל עוד קיימת אותה נקודה-מחשבה. כשמופחת אובייקט ההתנסות, מה שנֶחוֶוה, לנקודה המעודנת ביותר שלו, וכשהולכים אל מעבר לאותו מצב נקודתי של המחשבה, חדֵל מה שנֶחוֶוה להתקיים, והקשר חוֹוֶה-נֶחוֶוה (subject-object) נעלם. במצב כזה נשאר רק החוֹוֶה בהוויה הטהורה שלו. זה המצב של התודעה הטהורה הבלתי נגלית, שטבעה שמחת עולם מוחלטת, ושהיא המאגר של כל האנרגיה היצירתית והחוכמה."

ו'וֹלְטר קוֹץ' (Walter Koch), מורה לטכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, השתמש במשל חזותי כדי להבהיר את טיבה של ההליכה אל המעבר (transcending): דמה בנפשך, אמר, שאתה רואה רכבת המתרחקת ממך לעבר האופק. מגיע רגע שבו אתה מודע לצורה המעודנת ביותר של הרכבת באופק, ואז היא חומקת-לה, ואתה מודע למרחב של האופק עצמו.

מה טיבה של ההתנסות בתודעה הטהורה, בהוויה האלוהית הטהורה?

אם מסבירים לאדם שטעמו של תות שדה הוא מתוק-חמצמץ, יתקשה לתאר זאת לעצמו. רק כשיטעם, יידע. הוא הדין, מסביר מאהאארשי מאהאאש יווגי, בתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית. התודעה הטהורה או ההוויה הטהורה – בהיותן מעבר לזמן-מרחב, מעבר לדברים שאפשר לתפוס באמצעות החושים או החשיבה, נמצאות מחוץ לטווח ההתנסות של הרוב הגדול של בני האדם. לכן ללא התנסות בשדה הטרנסנדנטלי אי אפשר לדעת מהו. קריאה או שמיעה על כך אינן יכולות לתת את ההתנסות. גם אי אפשר להשוות התנסות זאת למשהו אחר שיהיה קרוב במידה זאת או אחרת, מכיוון שכל דבר אחר יהיה מן התחום היחסי של המציאות הכפוף לזמן, למרחב ולסיבתיות, כלומר: שונה לחלוטין במהותו הבסיסית מן השדה הטרנסנדנטלי.

ההתנסות היא שמקנה ומעמיקה ידע, אמר מאהאארשי לא פעם, והתייחס בעיקר לידע מעמיק, ידע של מהויות היסוד ועקרונות היסוד של החיים, כלומר: חוכמה. ידע (חוכמה), אמר לא פעם, איננו ניתן להשגה מקריאת ספרים. תופעה מקובלת אצל אנשים המתרגלים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית היא שמדי פעם מסתבר להם שחומר תאורטי מסוים שפעם נראה להם בלתי ברור, נעשֶה לאחר זמן מה של תרגול-התנסות מובן מאליו, תופעה הנתמכת על ידי מחקרים המחזקים את ההשערה שתרגול טכניקה זאת מעלה את רמת האינטליגנציה (ראה להלן).

לימוד ההיבט התאורטי של המדע הוואאדי של מאהאארשי או קריאת ספרות מקצועית על נושא הדחק אינם יכולים לשמש תחליף להתנסות ישירה בשדה הטרנסנדנטלי באמצעות תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית ובעקבות זאת - לפריקת דחק. מחקרים שהשוו אנשים שלמדו את התאוריה שמאחורי טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית עם לימוד הטכניקה עצמה או בלי ללמוד אותה כלל, העלו שרק אצל אלה שלמדו את הטכניקה עצמה חלו שיפורים. התאוריה איננה יכולה ליצור את ההפך מדְּחָק ומחרדה, גם אם אדם מאמין בה בכל לבו.

על הקשר בין ההתנסות לבין הידע מעידה בערבית המילה "התנסות" שהיא إِخْتِبَار אִחְ'תִבַּאאר. המילה خَبَر חַ'בַּר מאותו שורש – משמעה יֶדע, חדשה, ו- خَبِير חַ'ּבִּיר – משמעה מומחה. הערבית, אם כן, מציגה קשר הדוק בין התנסות לבין ידיעה.

אף על פי שהציב את הידע במקום השני לאחר ההתנסות, ייחס מאהאארשי ערך רב לידע. הוא קרא למדע הוואאדי שלו मधु विद्या מָאאדְהוּ וִיידְיָאא (ידע דבש), והסביר שכדי לעבור אל מצב התודעה השביעי והעליון חיוני לרכוש ידע שכינהו "ידע עליון" (supreme knowledge).

"בעקבות התנסות ממושכת בתחום האובייקטיבי המגושם", הבהיר מאהאארשי, "נעשתה היכולת להתנסות קהה. עלינו לחדד את היכולת להתנסות. איך נוכל לחדד אותה? אנחנו מתחילים לחקור רבדים מעודנים יותר של הטבע. אנחנו מתחילים להתנסות בשדות מעודנים יותר של הטבע, וכך מגבירים את היכולת להתנסות.

...המדיטציה הטרנסנדנטלית היא הליך מדעי של טיפוח ההכרה (أَلذِّهْن mind), אשר מאפשר לה להתנסות בשדה העמוק והמעודן ביותר של המציאות ולהתנסות בטבע של ההכרה עצמה. זאת המדיטציה הטרנסנדנטלית.

הדבר מוביל מיד לתודעת ה'אני' בפנים, אותה תודעה טרנסנדנטלית של ה'אני'. כאשר מסתפגת תודעת ה'אני' בטבע של ההכרה, היא נעשית תודעה קוסמית. בכל פעם שההכרה הולכת פנימה והולכת אל המֵעבר, נספג הערך של השדה הטרנסנדנטלי בהכרה המודעת יותר ויותר, ככל שמתמידים בתרגול. כאשר נספג הערך המלא של התודעה הטהורה בהכרה המודעת, ומתקיים במודעות בלי שים לב לאופנים (מוֹדוּסים) השונים של ההכרה [מָאהָאארְשי מתייחס לשלושת מצבי התודעה הראשיים: שינה עמוקה, חלימה וערות], אז אנחנו קוראים לזה 'תודעה קוסמית'. ...אין כל אפשרות לספק או לכל דבר שהוא. אין זאת מיסטיות, אין זה ספיריטואליזם [דרישה אל המתים], ואין כל השפעה מבחוץ או כל דבר שהוא. זאת דרך מדעית בטוהרתה לפרישֹה עצמית."

המאאנטרא

בטכניקת המדיטציה הזאת חווים מצבים מעודנים יותר ויותר של צליל-מחשבה ספציפי, מָאאנְטְרָא (בסָנְסְקְרִיטית मन्त्र) שאין לו משמע – קיים רק הערך הצלילי של אותו מָאאנְטְרָא. הדבר עומד בניגוד למקובל ברוב המדיטציות המבוססות על מָאאנְטְרָא. התעניינות או התעסקות במשמע - ואין זה משנה עד כמה הוא נשגב או יפה – הייתה מפנה את תשומת הלב אל הכיוון המקובל - כלפי חוץ.

לפי דברי מאהאארשי, "המטרה של ההתנסות באותם מצבים מעודנים של המאאנטרא היא לרכוש את היכולת להיות פעיל ברמות המעודנות של המודעות, אף על פי שאין הדבר כרוך בשום משמע. תפיסה זאת של המאאנטרא ברמה מעודנת אפשרית, רק כשאין הדבר כרוך במשמע. אם יש משמע בהכרה שלנו, אין לו כל ערכים מעודנים."

מאהאארשי מדגים קביעה זאת: "משמע: המילה 'ציפורן' – משמעה הפרח הזה. בין אם אנחנו אומרים: 'ציפורן' בקול רם או נמוך, 'ציפורן' – משמעה הפרח הזה. בין אם אנחנו לוחשים למישהו: ^{'ציפורן'} או אומרים לו בקול רם: 'ציפורן', המשמע הוא אותו משמע. אם כך, אם המשמע שולט במודעותנו – מכיוון שהמשמע הוא תמיד אותו הדבר – אין למודעותנו סיכוי להיכנס לשלב מעודן יותר של המשמע, משום שאין למשמע שלב מעודן יותר. 'ציפורן' – משמעה ציפורן.

...אבל לצליל יש שלב מעודן יותר. אנחנו יכולים לומר 'ציפורן' בקול רם או בקול נמוך. אפשר, אם כן, לשנות את גובה הצליל. אבל אי אפשר לשנות את המשמע. לכן, אם ההכרה עוסקת בגובה הצליל, הוא יכול להיות פחוּת, ואחר כך פחות ופחות. אם ההכרה עוסקת במשמע, מרחפת-לה ההכרה באותה רמה אופקית – כמו לשחות על פני ברֵכה. כשהמשמע שולט בהכרה, זה כמו לשחות על פני ברֵכה. אדם כזה לא יתנסה במצבים מעודנים יותר, כי בשדה המשמע אין מצב מעודן יותר. אבל אם מסלקים את המשמע, לצליל יש מצבים מעודנים יותר ומעודנים יותר.

...וכך, כשאיננו עוסקים במשמע, יש להכרה הזדמנות להגיע לפעילות שהינה מעודנת בהרבה. כשזה הופך להרגל, כשההכרה מתרגלת להיות פעילה ברמה מעודנת יותר, יכולה היא לעסוק אפילו במשמע.

...הרגל זה – להתנסות במצבים מעודנים יותר של המאאנטרא, מושג על ידי כך שאין מעסיקים את ההכרה במשמע. מאוחר יותר, כשיש כבר יכולת לפעול ברמה מעודנת, תעסוק ההכרה במחשבות בעלות משמע במלואו. ואז יהיה כוח המחשבה גדול מאוד. הרצונות יהיו חזקים מאוד. לרצונות, למחשבות יש תמיד צליל ומשמע – שניהם. אבל בתחילה – כדי לרכוש את היכולת להיות פעילים ברמות מעודנות יותר – עלינו להיות מחוץ לטווח ההשפעה של המשמע, ושכל מה שיהיה הוא צליל, צליל וצליל. ...מאוחר יותר בתרגול, יוכלל המשמע. הכללה זאת של המשמע תיתן לנו חשיבה רבת עוצמה. מחשבה מאותן רמות מעודנות תהיה בעלת עוצמה גדולה מאוד, רבת עוצמה. אבל הטכניקה לשיפור עוצמת המחשבה היא להימנע ממשמע – רק צליל, ולהתקדם בתום לב גדול."

כמו כן, בניגוד למדיטציות המבוססות על מָאאנְטְרָא אין במדיטציה הזאת תהליך של ריכוז. "טכניקות של ריכוז", הסביר מאהאארשי, "מקבעות את ההכרה בהיבט החיצוני של הדברים, בעוד שהמדיטציה הטרנסנדנטלית היא תהליך דינאמי ...אשר לוקח את ההכרה פנימה אל המקור שלה", והמקור הדומם הזה מושך מאוד. יתר על כן, ריכוז הוא אופן של מאמץ מחשבתי, ומאמץ כזה הכרוך בתוכן (כל מחשבה על כל דבר שהוא כרוכה בתוכן) היה משאיר את תשומת הלב על פני השטח בלי לאפשר למָאאנְטְרָא להתעדן. המָאאנְטְרָא יכול להתעדן, רק משום שאיננו כרוך בתוכן, איננו חשיבה "על", ואיננו כרוך בשום מאמץ.

במקום התרכזות במחשבה, במקום התעסקות בתוכן כלשהו – משתמש המתרגל במָאאנְטְרָא ככלי רכב, המעביר את תשומת הלב מרמת החשיבה הרגילה המגושמת של פני השטח לרמות מעודנות יותר ויותר של פעילות החשיבה, של פעילות התודעה. לבסוף עוברת תשומת הלב מאליה אל מֵעבר ל(טְרַנְסֵנְדִּינְג, הליכה אל המֵעבר)רמה המעודנת ביותר של פעילות החשיבה של המוח, של ההכרה (أَلذِّهْن mind), ומגיעה אל מצב העירור (הפעילוּת, excitation) הפחוּת ביותר של התודעה. המחשבה (אותו ערך צלילי, המָאאנְטְרָא) שנֶעֶשתה מעודנת ביותר, מתאפסת, נעלמת, והתודעה נשארת ללא מחשבה ספציפית, כלומר: ללא תוכן, ללא מושא למודעות. זאת התודעה בלבד, התודעה הטהורה.

לא פחות חשוב מן הצליל הוא אופן השימוש בו. מכונית שאדם רוכש – אין לה ערך אם אין הוא לומד לנהוג, ונהיגה בלתי נכונה איננה מניבה את התוצאות הרצויות.

בּוֹבּ רוֹת', מורה מוסמך למדיטציה הטרנסנדנטלית, מבהיר נקודות נוספות לגבי המאאנטרא:

"המורה שילמד אותך את המדיטציה הטרנסנדנטלית איננו ממציא את המאאנטרא יש מאין. המאאנטרָאִים באים מהידע הוואאדי העתיק. ובתשובה לשאלה שאתה עומד לשאול: לא, אין מאאנטרא שונֶה לכל אחד מ-6.7 מיליארדי האנשים בעולם. אפשר לומר שזה בערך כמו סוגי הדם: לכל אדם יש כדוריות דם אדומות, אבל אין 6.7 מיליארדי סוגים שונים של דם. יש מספר קבוע של סוגים (למשל, B, A ו-O, וכן ואריציות של Rh. וכו'), ואדם שעבר הכשרה יכול לקבוע באיזה סוג דם להשתמש בשביל אדם זה או אחר. בה במידה, מי שהינו מורה מוסמך למדיטציה הטרנסנדנטלית, עסק במשך חודשים רבים בלימוד ברמה של תואר שני – איך לבחור את המאאנטרא המתאים לאדם מסוים, איך ללמד אותו להשתמש בו, ואיך לתת לו הנחיות לתוכנית מעקב לכל החיים, התפורה לפי צורכי אותו אדם."

מאאנטרא או משהו דמוי-מאאנטרא היה מוכר ביוון הקדומה, מציין ג'וֹנָתֶ'ן שיר (Jonathan Shear), מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת וירג'יניה קָמֶנְוֵ'לְת' (Virginia Commonwealth) שבארצות הברית:

"אָפְּלָטוֹן (אפלטון) אפילו דן בכך שסוֹקְרָטֶס (סוקרטס) [שני פילוסופים יווניים נודעים] השתמש ולימד איך להשתמש בשיטה הדומה למאאנטרא במדיטציה הטרנסנדנטלית ככלי תחבורה כדי ללכת אל המֵעבר (טרנסנדינג).

...זה מופיע בדיאלוג 'כארמידס (דיאלוג אפלטוני)'. אמרו לי שבימי הביניים זה היה הדיאלוג הראשון של אפלטון שאנשים למדו בדרך כלל, אבל כיום קוראים אותו לעתים נדירות. בדיאלוג זה נאמר כי סוקרטס קיבל מהרופאים בחצרו של מלך תרקיה 'אֵפִּידוֹס'. ההגדרה הטכנית של אֵפִּידוֹס היא 'מילה, שאם חוזרים עליה, היא אמורה להביא לגוף בריאות, להכרה – שלמות, ולשאפתן – מימוש'. זה מקביל בבירור למה שאנחנו מכנים 'מאאנטרא'. אפלטון כותב כי סוקרטס ידע ללמד אנשים איך להשתמש באֵפִּידוֹס הזה לא רק כדי לרפא כאבי ראש, אלא אף ליצור סוֹפְרוֹסִינה (sophrosyne) – המידה הנעלה ביותר אצל היוונים, הקשורה ליישוב הדעת, לשלמות של ההכרה, לידיעה עצמית ולחוכמה."

המכניזם של הטכניקה – איך היא פועלת

לפי המדע הוֶואאדי (אא = א ארוכה) של מאהאארשי, מאפשרת טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית לפעילות החשיבה של המוח, להכרה (أَلذِّهْن mind) להימשך באופן טבעי לרמת היסוד שלה - מצב שבו ההכרה איננה פעילה, אך איננה פסיבית. ערנותו של מתרגל הטכניקה גבוהה, החשיבה צלולה וקלה, והוא חווה יותר מרץ. בגלל הקשר ההדוק בין המצב הנפשי למצב הגופני חווה המתרגל לצד מצב מנטלי זה מנוחה גופנית עמוקה. מצד אחד שלוות נפש, פחות רעשי רקע פנימיים, פחות סערות נפש, ומן הצד האחר, ככל שהוא מתמיד בתרגול סדיר, הוא חווה מנוחה עמוקה יותר ויותר. מדענים מכנים צירוף יחיד במינו זה "ערנות במנוחה" (ראה להלן). במשך הזמן הולכת שלוות הנפש ולובשת אופי של דממה עמוקה תוך ערנות מוגברת.

תהליך זה אפשרי בגלל נטייתו הטבעית של האדם ליותר ויותר – יותר אושר, יותר עוצמה, יותר ידע וחוכמה ויותר כבוד כלפי הערך של עצמו. במהלך תרגול הטכניקה נעשֶׂה האדם מודע לרמות גבוהות יותר ויותר של ערכים אלה, תשומת לבו נמשכת אֲליהם באופן טבעי, וכך הוא נעשֶׂה מודע לרבדים מעודנים עוד יותר של החשיבה שלו, של הבריאה, עד שההכרה מגיעה אל רמת היסוד שלה, מצב הקרקע, שם נמצאים ערכים אלה ברמתם הגבוהה ביותר. חילופים קבועים של התנסות במצב זה, שהוא ה"אני" הגדול של כל אדם, ושל פעילות שגרתית מייצבים זאת במודעותו, וכך "זוחלת" לה התנסות מרוממת זאת ופולשת יותר ויותר לפעילות היומיומית.

למה הכוונה במושג "רמה מעודנת" או "רובד מעודן"?

כאשר עומד אדם להירדם – ממש לפני שהוא נרדם, וכן ממש עם התעוררותו משינה, צצות בראשו בדרך כלל מחשבות בלתי מכוונות, המתאפיינות בקלילות רבה ולא פעם ביצירתיות רבה. מחשבות אלה נֶחוות כ"דקות", כ"אווריריות" וכמהירות מאוד. אלו מחשבות מעודנות, וזאת התעדנות של החשיבה.

כאשר צצה בראש מחשבה יצירתית, תובנה עמוקה של תחום חיים מסוים או חוויית "אהא!" (אֵאוּרֵקָה ו"האסימון נפל"), ואפילו כאשר מופיעה "תחושת בטן" או קול פנימי המעודד את האדם לפעול או דווקא לא לפעול בכיוון מסוים, באים כל אלה מרמה מעודנת יותר או עמוקה מן הרגיל של הפעילות המנטלית, ההכרה. ככל שפעילות נעשית ברמה מעודנת או עמוקה יותר של המציאות, היא מבטאת יותר אינטליגנציה וחוכמה, יותר עוצמה ויותר קוהרנטיות וסדר.

לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי, מחשבות מעודנות אלה הנחוות בהכרה, מתקיימות ברבדים מעודנים של הבריאה:

פרח, למשל, עשוי מחלקים זעירים - מולקולות. כל מולקולה עשויה מחלקים זעירים יותר – אטומים. אלו מצדם עשויים מחלקיקים זעירים יותר. בסופו של דבר, מגיעים לאלקטרונים ולקווארקים, ואף אלו אינם אלא עירורים של שדות קוואנטיים, כשם שגל הוא עירור של האוקיאנוס. גם שדות אלה הם עירורים של מספר הולך וקטֵן של שדות בסיסיים יותר.

בתחום המציאות הפיזיקלית המוכרת המעבר מרובד אחד לאחר מתבטא בשינוי בגודל – מאובייקט גדול לקטן יותר ולקטן עוד יותר, ולבסוף – שדות (שהם מהויות ערטילאיות יותר, אך ממשיות מאוד ורבות חשיבות.) אולם מַעֲבר תשומת הלב ממחשבות ברמה המקובלת, מחשבות מגושמות, למחשבות מעודנות יותר, כלומר: מעבר על ציר המעודנות (מגושם-מעודן), איננו קשור כלל לגודל, ואיננו כלל בתחום האובייקטיבי-פיזיקלי, אלא בתחום הסובייקטיבי.

מחשבות מעודנות אלה או תפיסות מעודנות אלה, הסביר מאהאארשי, אינן סגורות "בתוך קופסת" ההכרה, אלא הן ברבדים מעודנים של הבריאה. רבדים אלה מתאפיינים לא רק באינטליגנציה גדולה יותר, כפי שניתן להסיק ממגוון הביטויים היצירתיים הקיימים בהם, אלא אף ברמות גבוהות של אושר, של שמחת עולם, ברמות גבוהות של יופי ושל עוצמה. כאשר מתפתח אדם מעבר לתודעה קוסמית לעבר תודעת אלוהים, הוא תופס, לפי דברי מאהאארשי, רבדים מעודנים ומרוממים אלה גם בחושים החיצוניים שלו.

ממדים מעודנים אלה הם, כפי שהדגיש מאהאארשי פעמים רבות, תופעה מדעית הניתנת לחקירה שיטתית מסודרת ולהפקת מימצאים הדירים. ייתכן שזהו מְמָד המצטרף לארבעת המְמדים המקובלים: אורך, רוחב, גובה וזמן – אולם בתחום הסובייקטיבי.

אם לצורך תנועה על ציר מְמד הגודל נחוץ להשתמש במכשירים, כגון מיקרוסקופ אלקטרוני, הנה לצורך תנועה על ציר המעודנות אין צורך באמצעי חיצוני – ההכרה האנושית היא האמצעי הטוב ביותר לכך. אם זה מְמָד, אין הוא נמצא בתחום האובייקטיבי-פיזיקלי, ולכן אי אפשר לחקור אותו באמצעים פיזיקליים, אלא באמצעות ההכרה. באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל עושים הסטודנטים לצד לימודיהם הרגילים מחקר בתודעה – באמצעות ההכרה.

וכך מסביר מורה הטכניקה, מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי, את התעדנות החשיבה ואת תוצאותיה:

"כאשר גל של האוקיאנוס בא במגע עם הרמות העמוקות יותר של המים, גְּדֵלה עוצמתו. כך גם, כאשר מתרחבת ההכרה (mind) המודעת וחובקת רמות עמוקות יותר של החשיבה, גְּדֵלה עוצמת המחשבה-גל.

היכולת המורחבת של ההכרה המודעת מגבירה את עוצמת ההכרה, והתוצאה היא יותר מרץ ואינטליגנציה. האדם, שבדרך כלל משתמש בחלק קטן בלבד של ההכרה הטוטלית העומדת לרשותו, מתחיל לעשות שימוש במלוא הפוטנציאל המנטלי שלו.

אפשר להגדיר את הטכניקה כהפניית תשומת הלב פנימה לעבר רמות מעודנות יותר (subtler) של מחשבה, עד שההכרה הולכת אל מֵעֵבֶר להתנסות במצב המעודן ביותר של המחשבה, ומגיעה אל מקור המחשבה. זה מרחיב את ההכרה המודעת ובה בעת מביא אותה במגע עם האינטליגנציה היצירתית אשר מחוללת כל מחשבה.

מחשבה-דַּחף (a thought-impulse) מתחילה מן המרכז היצירתי השקט שבפנים, כשם שבועה מתחילה מקרקעית הים. כשהבועה עולה, היא נעשית גדולה יותר, ובהגיעה לרמה המודעת של ההכרה, היא נעשית גדולה מספיק כדי שאפשר יהיה להעריך אותה כמחשבה. משם היא מתפתחת לדיבור ולפעולה.

הפניית תשומת הלב פנימה לוקחת את ההכרה מהתנסות במחשבה ברמה המודעת (החלק העליון של הקונוס) אל המצבים המעודנים יותר (finer) של המחשבה, עד שההכרה מגיעה אל מקור המחשבות (השטח הצהוב למטה). המהלך הזה פנימה של ההכרה מביא להתרחבות ההכרה המודעת מגובה הבועה העליונה בלבד אל גובה כל טווח ההכרה מן הבועה למעלה עד השטח הצהוב למטה.

הטכניקה מתוארת כמדיטציה הטרנסנדנטלית. תרגולה פשוט. אין תנאים מוקדמים כדי להתחיל לתרגל, פרט לקבלת הוראה אישית ממורה מוסמך. [מאוחר יותר הוסיף מָאהָאארְשי דרישה להימנע מנטילת סמים שלא נרשמו על-ידי רופא, לפחות 15 יום לפני לימוד הטכניקה, כדי לאפשר התנסות ברורה.]

יש לציין שהמדיטציה הטרנסנדנטלית איננה עניין של שקיעה במחשבות (contemplation) או ריכוז. תהליכי שקיעה במחשבות וריכוז – שניהם מחזיקים את ההכרה ברמת החשיבה המודעת, בעוד שהמדיטציה הטרנסנדנטלית לוקחת את ההכרה אל מקור המחשבות, השדה הטהור של האינטליגנציה היצירתית."

רוברט קית' ו'אלאס (Robert Keith Wallace) היה המדען הראשון, שערך כעבודת דוקטורט באוניברסיטת הארווארד, ארצות הברית, מחקר על המקבילות הפיזיולוגיות של ההתנסות הרגילה במהלך תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית, ופרסם אותו בכתב העת Science‏. מחקרו הראה כי טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית היא תהליך דינמי של מהלך פנימה ומהלך החוצה:

בזמן המהלך פנימה עוברת ההכרה המודעת אל מעבר למחשבות ספציפיות, והמתרגל מזהה את עצמו כתודעה הטרנסנדנטלית. באופן מקביל רוגעת פעילות גופו, וגוברת הקוֹהֵרֵנְטִיּוּת (סדר והרמוניה עקביים) בין גלי המוח בתדרים שונים ומחלקי מוח שונים (ראה להלן). מצב זה שאותו כינה קית' ו'אלאס – וזה כינויו מאז בספרות המקצועית – "ערנות במנוחה" (restful alertness) גורם נורמליזציה פיזיולוגית – הגוף נפטר מהדחק שהינו זר לו. היפרקות הדחק גורמת לעלייה בהיקף המחשבות. מחשבות אלה מהוות פעילות, וזהו המהלך החוצה של המדיטציה הטרנסנדנטלית. המהלך פנימה מתרחש בגלל טבעה של ההכרה, והמהלך החוצה – בגלל טבעו של הגוף. במדיטציה אחת, או ישיבה אחת טיפוסית בת 15-20 דקות יכולים להתרחש מספר מחזורים של מהלך פנימה והחוצה. נורמליזציה זאת של דחק במהלך תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית היא אַחד השיפורים החשובים ביותר שמניב התרגול נוכח "תרומתו" של הדחק לסבל של בני אדם.

עקרון הקסם הגובר

מה מאפשר למתרגל המדיטציה הטרנסנדנטלית לממש את המקבילה המנטלית של החוק השלישי של התרמו-דינמיקה (ראה לעיל) - להתנסוֹת ברבדים עמוקים ומעודנים יותר של תהליך החשיבה של המוח/ההכרה? תשובתו של מאהאארשי היא - טבע החיים, וכך הוא מסביר את מהותו של טבע החיים:

"ברמה המעשית בורח כל אדם מסבל. איש איננו אוהב לסבול. לכן סבל איננו יכול להיות טבע החיים – כי קיים הפתגם 'מצא מין את מינו' (وَافَقَ شَنّ طَبَقَة Birds of the same feather flock together ). אילו היו החיים סבל, לא היו החיים בורחים מסבל. החיים חייבים להיות אושר, כי הם רצים לעבר אושר. טבע החיים חייב להיות אושר ולא סבל, רק משום שבתחום המעשי אנו מוצאים שהחיים רצים לעבר אושר. אושר הוא טבע החיים, וזאת הסיבה שהם נעים בגלי אושר.

...אם כך, אמרתי, כאן הטעות. אם כך, נמצאה הטעות והסיבה לכך שהאדם ממשיך לסבול – הוא מתעקש לא למשוך את חץ ההכרה במידה הרבה שאפשר למשוך אותו; והוא מתעקש לא לטעון את החץ הזה ביכולת הדינמית הגדולה לעוף ולפגוע במטרה."

אדם רואה פרח יפה, ונהנה – חווה אושר. הנאתו יכולה להימשך דקות אחדות, אך מגיע הזמן שמראה הפרח חדל לתת לו סיפוק – מראה הפרח גורם לו אושר במידה מוגבלת, ואף זאת למשך פרק זמן מוגבל. אם יחליט שברצונו להמשיך להסתכל בפרח, יהיה עליו לשלוט בהכרה ולכוון אותה, כלומר: לעשות מאמץ כדי למקד בפרח את תשומת לבו. עשיית מאמץ איננה עולה בקנה אחד עם טבעיות.

"מדוע יש צורך בהקניית משמעת במשך זמן רב או באימון ממושך של ההכרה להתנסות בשמחת עולם – הלוא ההכרה כבר מחפשת יותר ויותר אושר?!", תוהה מאהאארשי, ומדגים זאת:

"יש שתי דרכים לאלף כלב - האחת קשה, והאחרת קלה:

רוץ אחרי הכלב, נסה לתפוס אותו, ואז קשור אותו ליד הדלת. זאת דרך אחת לשלוט בכלב.

אל תרוץ אחריו; אל תנסה לתפוס אותו; אל תנסה לקשור אותו ליד הדלת. במקום זאת הנח לכלב להיות חופשי ללכת לאן שירצה. רק שים לו מזון ליד הדלת – בדיוק מה שהכלב אוהב לאכול. הכלב יימָצֵא תמיד ליד הדלת בכל פעם שתרצה. זאת דרך פשוטה להשיג שליטה על הכלב בלי [להשתדל] לשלוט בו.

אנחנו רוצים לאלף את ההכרה, והדרך הקלה היא לא לנסות להטיל עליה הגבלות. ההכרה נמשכת אל שדות של אושר גדול יותר. אם כך, הובל אותה לעבר שדות של אושר גדול יותר בחיים, ותיווכח שהיא נשארת שם מתוך רצונה היא, כדי ליהנות מאותו אושר. תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית, בהביאו שביעות רצון באמצעות ההתנסות בהוויה (Being) יוצר באופן טבעי תודעה קוסמית."

במהלך תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית מודע המתרגל לרבדים עמוקים ומעודנים יותר ויותר של הצליל שהוא חושב. התנסותו היא שככל שהרובד או השדה עמוק ומעודן יותר, הוא נותן יותר - יותר אושר, יותר אינטליגנציה וידע-חוכמה ויותר עוצמה, וזאת ללא מגבלה של זמן. לפיכך, באופן טבעי נמשכת תשומת לבו למה שנותן יותר סיפוק. דומה הדבר לאדם המאזין לדברי חברו. אם לפתע נשמעת מנגינה יפה, תפנה תשומת לבו לאותה מנגינה. אין כל צורך שהאדם יאמן את עצמו להפנות את תשומת לבו לכך, ואין הוא משקיע בכך שמץ של מאמץ, משום שבאופן טבעי נמשכים בני אדם למה שנותן יותר סיפוק.

לפיכך אין זה נכון לאפיין את תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית כ"קל". המילה "קל" – משמעה שתרגול הטכניקה כרוך במאמץ קטן או זעיר, אבל הימשכותה של תשומת הלב אל שדה הנותן סיפוק גדול יותר איננה כרוכה בשום מאמץ. תשומת הלב נמשכת באופן טבעי, מאליה, כשם שכל חפץ נמשך אל כדור הארץ באופן טבעי - בשל כוח המשיכה. מאהאארשי קרא לכך "עֶקְרון הקסם הגובר".

"כשניתנת להכרה (أَلذِّهْن mind) הבחירה בין סיפוק קטן יותר לגדול יותר", הבהיר מאהאארשי, "היא בוחרת בגדול יותר. השלווה מלאת האושר של התודעה המוחלטת של שמחת עולם היא כזאת, ששום אושר או תחושה בתחום הנגלֶה אינם יכולים להשתוות לה. ההכרה – אפילו ללא התנסות בכך או הכשרה – מזהה זאת." "כשם שמים זורמים במורד מדרון, כך זורמת ההכרה אל שדה של אושר גדול יותר. אין להכרה צורך בהכשרה – רק להגיב על משהו שהוא כבר חלק בלתי נפרד מטבעה."

איש עסקים מהונג קונג הבליט את העובדה שעקרון הקסם הגובר פועל באופן אוטומטי: "ההיבט המרשים ביותר של המדיטציה של מָאהָאארְשי הוא שהיא אוטומטית. אנחנו לא מרגישים שום לחץ. אנחנו לא מרגישים שאנחנו מנסים לעשות מדיטציה. התהליך כולו אוטומטי; הוא מתנהל בכוחות עצמו. כשם שמים זורמים במורד מדרון מעצמם, כך אנחנו מרגישים שההכרה הולכת באופן טבעי פנימה לעבר אוקיאנוס האושר, שמחת עולם, שהיא מטרת החיים של כל אדם."

על התוצאה של הפעלת עקרון הקסם הגובר עומד ג'וֹנָתֶ'ן שיר (Jonathan Shear), מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת וירג'יניה קָמֶנְוֵ'לְת' (Virginia Commonwealth) שבארצות הברית:

"במשך חמש שנים תרגלתי זֵן שעה ביום נוסף על תרגול ג'ודו. ...כשעבדתי על הדוקטוראט שלי באוניברסיטת קליפורניה בבֵּרְקְלִי, שאל אותי חבר טוב על המדיטציה של מָאהָאארְשי, ואמרתי לו שאני חושב שזה נראֶה אותנטי. חברי הלך להרצאת מבוא אשר ניתנה על ידי מָאהָאארְשי עצמו. הוא התחיל לתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית, ויכולתי לראות שינויים מיידיים תוך יום-יומיים. אני עצמי למדתי כשהייתה לי הזדמנות בקורס הבא בפברואר 1968.

ביום הראשון לא התרשמתי, אבל אחרי יומיים התרשמתי מאוד, ואחרי שבועיים הייתי משוכנע לחלוטין שזאת טכניקה עמוקה מאוד. ...היה לי ברור שמָאהָאארְשי הביא משהו אמיתי מאוד, ולא סתם מילים. במקום המלל שרק נשמע טוב - החומר של רוב הפילוסופים – מה שמָאהָאארְשי הביא הוא התנסות אמיתית. עם הטכניקה שלו יכול אדם ממוצע לרגוע בקלות בתוך עצמו ולהגיע לאותה רמה של התודעה הטהורה.

הייתי אחד מאותם בני מזל שבמקרה השיגו תוצאות טובות מזֵן. ידעתי להתרכז. כשעבדתי על התואר שלי במתמטיקה טהורה צברתי כבר שפע של ניסיון בריכוז פנימי עמוק. אף על פי כן הייתי הולך אל המֵעבר (טרנסנדינג) רק פעם כל חודשיים-שלושה, וזאת לאחר כמה שנות ניסיון בזן. אבל לרוב האנשים יש קושי גדול להתרכז כך. המורים לזן נהגו לומר שאולי אחוז אחד מן האוכלוסייה עשוי להתנסות בטרנסנדינג עמוק, אפילו אחרי שנים של עבודה קשה. לכן, באמת, הופתעתי, כשמצאתי את עצמי אחרי 2-3 ימים בלבד של תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית בעומק הגדול ביותר שהגעתי אליו אי פעם באמצעות זן. ברור שהמדיטציה הטרנסנדנטלית מאפשרת לרוב האנשים להתחיל לחוות סוג זה של חוויות תוך ימים אחדים. זה נטול מאמץ ומיידי. הניגוד בינה לבין זן הוא הגדול ביותר שייתכן."

גם את השיפור ביכולת להתרכז בעקבות תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית מסביר מָאהָאארְשי תוך הסתמכרות על הנטייה האנושית הטבעית להימשך אל מקור של אושר גדול יותר, אושר קבוע:

"התפיסה המקובלת היא שהיכולת להתרכז תלויה ביכולת, בעוצמה או בכוח של ההכרה [ההיבט הסובייקטיבי שהמוח, ההיבט האובייקטיבי-פיזיולוגי, הוא ביטוי שלו]. אולם היכולת להתרכז תלויה במידת השמחה או האושר, שנקודת תשומת הלב מסוגלת לספק להכרה. אם השושנה יפה, תתרכז בה ההכרה באופן טבעי. אם מסיבה כלשהי אין השושנה מקסימה ומושכת, לא תישאר ההכרה מרוכזת בה. כל דבר מקסים מושך את ההכרה. היא נשארת מרוכזת זמן רב יותר, אם נקודת תשומת הלב מסוגלת לספק קסם גדול יותר ואושר גדול יותר. להכרה של כל אדם יש כוח ריכוז בכל מידה שהיא. אין צורך שההכרה תרכוש זאת, כי זה כבר נמצא בהכרה. ההכרה של אף אדם לא תישאר מרוכזת במשהו מכוער או במשהו שאיננו מספק שום אושר. אבל ההכרה של כל אדם תימשך אל משהו מקסים ומשמח. לפיכך, לכל אדם יש כושר ריכוז בכל מידה שהיא. [אותו סטודנט המתקשה להתרכז בלימודים, יכול לשבת שעות מרותק למשחק מחשב, ואותו אדם המשתעמם בעבודה – אין לו כל קושי לצפות בסרט ארוך.]

עם זאת, ההתנסות המוכרת לכול היא שההכרה איננה נשארת מרוכזת בנקודה ספציפית כלשהי. הסיבה לכך היא שאין זה משנה לאן פונה תשומת הלב – נקודת תשומת הלב איננה מצליחה לספק להכרה אושר גדול יותר, וההכרה רוצה ללכת לשדה אחר של אושר. נראֶה שאין בעולם נקודה של אושר כה גדול, היכול לרַוות תמיד את הצמא של ההכרה לאושר, ולכן רואים שההכרה איננה נשארת מרוכזת באף נקודה. היא מחפשת תמיד משהו – גיוון כלשהו, משהו בעל אושר גדול יותר. כשזה המצב – שדבר איננו מסוגל לרַוות את הצמא של ההכרה לאושר, האם היא יכולה להישאר ממוקדת ומרוכזת? התשובה היא 'כן'. הדבר אפשרי, רק כאשר ההכרה יכולה להיות מבוססת על משהו, אשר מְרַווה את הצמא שלה לאושר. אם ההכרה תוכל לגלות [1)] את האושר הגדול ביותר, שהינו [2)] בעל אופי קבוע, היא תישאר מרוכזת.

...דבר בשדה הבריאה המגושמת (gross creation) איננו משמח במידה כזאת, שהוא יְרַווה כל הזמן את צמאונה של ההכרה לאושר. הניסיון מראה שהרמות המעודנות (subtleties) של הבריאה מקסימות יותר מאשר המגושמות. לפיכך, אילו היה אפשר לגרום לתשומת הלב לפנות אל שדות מעודנים יותר של הבריאה, ואילו יכלה ההכרה לחוות אותם כמקסימים יותר מן הרבדים המגושמים של הבריאה, באופן טבעי הם היו מושכים את ההכרה. אילו הייתה דרך להוביל את תשומת הלב מן הרבדים המגושמים לרבדים מעודנים יותר ויותר של הבריאה, הייתה ההכרה מוצאת בכל צעד קסם גובר. אילו הייתה דרך ללכת אל מעבר לכל המצבים היחסיים של הבריאה המעודנת [אל מעבר לרובד המעודן ביותר של הבריאה] ולהגיע אל אותה התודעה הטרנסנדנטלית של שמחת-עולם, שם הייתה ההכרה מוצאת את אותו אושר, העולה על האושר הגדול ביותר של הקיום היחסי, ומשיגה שמחת-עולם מוחלטת נצחית. כשההכרה משיגה שמחת-עולם נצחית מוחלטת זאת, אין היא יוצאת ממנה לעולם. היא מחזיקה בה במידה כזאת, שתודעת שמחת-עולם נספגת [is infused] בעצם טבעה של ההכרה, ואז ההכרה הינה תודעת שמחת עולם. זה קורה באמצעות תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית.

...ההכרה מסוגלת להישאר מרוכזת, רק במצב של תודעת שמחת עולם. כל ניסיון לטפח את יכולת הריכוז אינו אלא עבודה קשה ללא הישג. תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית, שהינו כה פשוט, ושמביא בלי שום קושי את התודעה של שמחת עולם לעצם טבעה של ההכרה, הוא הדרך המתאימה ביותר והמעשית ביותר להתרכז. כפי שראינו, לא יכולת ריכוז היא מה שצריכים להשיג; יש ליצור בהכרה מצב של תודעת שמחת עולם, כך שמטבעה תישאר ההכרה יציבה ומרוכזת.

...יש שתי דרכים לדאוג לכך שכלב יישאר ליד הדלת. דרך אחת היא לרוץ אחריו, להביא אותו בכוח אל הדלת ולקשור אותו בשרשרת. אבל זאת משימה קשה. אף אם הכלב עייף, הוא ימשוך את השרשרת בניסיון לברוח. יהיה קשה להבטיח שיהיה שָקֵט ליד הדלת. הדרך האחרת להבטיח שהכלב יהיה שם היא לא לרוץ אחריו ולא לקשור אותו, אלא לשים לו מזון טוב לאכול. הכלב יאכל את המזון ויבחר להישאר ליד הדלת.

בה במידה, אין צורך לנסות לשלוט בהכרה. הדרך המעשית ביותר, הקלה ביותר והטובה ביותר לאפשר להכרה להישאר מרוכזת מטבעה, היא לתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית ולהניח לה להביא לתודעת שמחת עולם. כשההכרה נשארת מרוכזת בעצם מהותה, באופן טבעי אין היא נודדת, ובכל מקום שאנחנו שמים את ההכרה, שם היא נשארת מרוכזת."

מאמץ לא יאומץ

במהלך תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית מתבקש הלומד לא להשתדל, לא להתאמץ כלל, משום שאין כלל צורך בזה. בדומה לחפץ הנמשך אל כדור הארץ בכוח הגראביטציה, כך נמשכת תשומת הלב מאליה, ללא כל מאמץ אל המצב הפשוט והשליו ביותר של התודעה.

מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי מסביר כי השתדלות להשיג שליטה (control) על פעילות ההכרה, או מאמץ מכל סוג שהוא רק מפריעים לתהליך טבעי זה: "אל לו לאדם להתאמץ כדי ללכת אל הטרנסנדנטלי. מאמץ מכל סוג שהוא רק מעכב את תהליך המעבר לטרנסנדנטלי. ההכרה מתקדמת באופן טבעי לעבר ה'אני' הגדול, כי היא נמשכת בכיוון זה על-ידי האושר ההולך וגובר... אל לו לאינטלקט לתפקד במהלך תהליך זה. מוטב שהאינטלקט לא יצפה, לא ינתח ולא יבדוק בקפדנות את מה שקורה. אין צורך בבדיקה בקרנית של התהליך. האינטלקט צריך להיות רק במצב של קבלה והוקרה, ובשום אופן לא לעסוק באבחון או לעמוד על המשמר. עליו רק לקבל את ההתנסות כמות שהיא."

עשיית מאמץ, לפי דברי מָאהָאארְשי, רק מקלקלת את השורה בבחינת "כל המוסיף גורע", והמלצתו היא לקבל את ההתנסויות במהלך תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית בקַלּילות, כמות שהן. "כשאנשים אינם יודעים איך, באמת, להרפות (let go)", הדגיש, "המדיטציה הטרנסנדנטלית היא, פשוט, להרפות [ואז הטבע "תופס פיקוד"] - כשאנשים אינם יודעים איך להרפות ולהגיע אל האצילות של אלוהים הכול-יכול, הם ממשיכים להתאמץ ולהיאבק וכל מה שכרוך בזה"

הדבר עומד בסתירה לגישה המקובלת על רבים, שלפיה רק מי שמתאמץ משיג תוצאות. מָאהָאארְשי ציין לא פעם, תוך הרחבת המכניזם של המדיטציה הטרנסנדנטלית לַדרך להצלחה בחיים בכלל - לא באמצעות עבודה קשה (לא "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" או המקבילה בערבית مَنْ جَدَّ وَجَدَ), אלא באמצעות חשיבה "רכה". ססמתו ליעילות היא "עשה פחות, והשג יותר" (Do less and accomplish more). הדרך שהציג למימוש מצב כזה היא חילופים חוזרים ונשנים של התנסות ברמה הטרנסנדנטלית, שהיא ה"אני" הגדול העיזוּז (הבלתי מנוצח), עם פעילות יומיומית שוטפת המייצבת את תוצאות התרגול.

ההצלחה היא תוצאה בלתי נמנעת של העובדה שהכרתו של מתרגל הטכניקה סופגת יותר ויותר את איכות ההוויה הטהורה, שהיא מקור חוק הטבע. כך, בסופו של דבר, הוא פועל באופן ספונטני לפי כל חוקי הטבע, ואיננו עושה טעויות. המתרגל עשוי לקרוא לאירועים שונים בחייו "מזל", "נס" או "חסד ממרומים", אך זה רק משום שאין הוא מכיר את אופן תפקודו של הטבע. הסברו של מאהאארשי הוא, בפשטות, שאדם כזה מתפקד יותר בתיאום עם חוקי הטבע.

כדוגמה למאמץ - ניסיון להירדם על-ידי חשיבה על נושא מסוים, כלומר: עשיית מאמץ כלשהו, נידונה לכישלון. אפילו ניסיון לא לחשוב על דבר– "אני רוצה לא לחשוב!" הוא מחשבה. זה מקיים הלאה את פעילות החשיבה של המוח, ההכרה. הדרך היחידה לעבור ממצב התודעה של ערנות למצב התודעה של שינה הוא להרפות או לשחרר את החשיבה – let go. כל פעילות, כל חשיבה יזומה, כלומר: כל ניסיון לשלוט סותר את המעבר ממצב תודעה אחד למשנהו. זה חל גם על המעבר ממצב התודעה הראשי של ערות למצב התודעה הראשי הרביעי, תודעה טרנסנדנטלית – מעבר דרך "צוואר בקבוק" צר מאוד. "זה כמו לצלול – לוקחים את הזווית הנכונה ומרפים – let go, ובאופן ספונטני צוללים לתוך הדממה הפנימית המרעננת שלנו. הקהות מתפוגגת, ונפרסת בהירות. ואז יש לנו יותר תחושת פליאה בחיים."

צוין לעיל כי דג בברכה יכול למות מצמא. הכיצד? אם הוא בוחר לקפוץ את פיו, להחזיק אותו סגור היטב. כל שעליו לעשות הוא לפתוח את פיו, ומים יתפרצו לתוכו מאֲליהם ללא כל מאמץ מצדו. יתרה מזאת, אין הדג צריך להכיר ולהבין את חוקי הטבע הגורמים למימי האוקיאנוס להתפרץ לפיו. די בכך שהוא פוער את פיו, כלומר: פועל באופן טבעי וספונטני לפי אותם חוקים, והמים מתפרצים לתוך פיו. חוקי הטבע "תומכים" בו בלי שים לב למידת הכרתו את המכניזם שלפיו הם פועלים.

הנמשל הוא שאין האדם צריך להכיר ולהבין את חוקי הטבע הנחוצים להצלחתו. די שהוא מתנסה במצב הפשוט ביותר והקוהרנטי (המסודר וההרמוני בעקביות) ביותר של התודעה אשר בבסיס פעילות המוח שלו, והכרתו לובשת יותר ויותר את איכות שדה התודעה הטהורה, שדה ההוויה הטהורה, ואז הוא פועל באופן ספונטני בהתאם לחוקי הטבע.

דוגמה נוספת לעניין העדר מאמץ בתרגול טכניקה זאת נותן ג'וֹנָתֶ'ן שיר מאוניברסיטת וירג'יניה קָמֶנְוֵ'לְת' שבארצות הברית: "זה כמו לדחוף ילד היושב על נדנדה – כשאתה מגיע לתנופה יציבה, נע הילד מהר יותר ללא מאמץ. זה כאילו אינך עושה דבר. זה גם העיקרון של הרבה אומנויות לחימה פנימיות – כשזה עובד, הרושם הוא שאינך עושה דבר. המצב הזה – שהרושם הוא שאינך עושה דבר – הוא האות לטכניקה במיטבה. היא עובדת בחן, כשאתה נע בתיאום עם טבע השיטה."

אם כן, בזכות עקרון הקסם הגובר התרגול כולו מכני ומתנהל באופן אוטומטי. מידת אמונתו של המתרגל במדיטציה הטרנסנדנטלית או תפיסת עולמו אינן משפיעות לטובה או לרעה על האפקטיביות של התרגול, משום שהמדיטציה הטרנסנדנטלית מבוססת על הנטיות הטבעיות של תהליך החשיבה של המוח ופעילות ההכרה. לפיכך אין צורך בכל מאמץ שהוא, והמכניזם של פעולתה פשוט ביותר.

אין מנתחים בעיה או מטפלים בה

מקובלת הגישה כי הדרך הנכונה לפתור בעיה היא לנתח אותה, להבין אותה, ואז לטפל בה, להתקיף אותה ישירות. תפיסת היסוד של המדע הוֵואאדי של מָאהָאארְשי, שונה לגמרי - בתרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית אין, למעשה, כל ניסיון להפחית דְּחָק או חרדה או להשיג יעד כלשהו. במקום לנתח בעיה ולטפל בה מפעילים את מה שמורה הטכניקה, מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי, מכנה "עקרון האלמנט השני" (The principle of a second element). חושך אין מגרשים בכך שמנסים להבין את החושך, להיאבק בחושך, לטפל בו ולנסות להפחית אותו , אלא באמצעות הבאת אור. הלהבה הקטנה ביותר של נר משנה כליל את מצב התאורה בחדר חשוך. זאת ועוד, כאשר השמש איננה נראית, משתרר חושך, ואנשים מוצאים את דרכם באמצעות אורות מלאכותיים. אבל כשהשמש זורחת מחדש, נעלם-לו הצורך באמצעים מלאכותיים.

דוגמה מחיי היומיום היא עייפות: כל ניסיון לטפל בעייפות באופן יסודי נידון לכישלון. מה שעושה אדם עייף שונה לחלוטין – הוא מביא אלמנט אחר, כלומר: הולך לישון.

תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית 15-20 דקות פעמיים ביום איננו כרוך בניסיון לטפל בבעיה כלשהי, אלא, לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי, זאת טכניקה המאפשרת לתשומת הלב של המתרגל להימשך באופן טבעי על ידי האושר והסיפוק ההולכים וגוברים ברבדים העמוקים והמעודנים יותר של הבריאה שהוא חווה בהכרה, ולהחיות במודעות את בסיס פעילות החשיבה – המצב הפשוט ביותר של התודעה. חילופים סדירים של התנסות בתודעה המוחלטת של שמחת עולם עם פעילות יומיומית רגילה היא - לפי המדע הוֵואאדי של מָאהָאארְשי – שמביאה לנינוחות, להרפיה, ובסופו של דבר - לפריקת דחק. טכניקה זאת פועלת כמו מפלסת שלג: תוך כדי התקדמות (החייאת התודעה המוחלטת של שמחת עולם בהכרה) היא מסלקת את מה שזר לגוף (דְּחָק).

מאהאארשי מחדד זאת: "יש לנו פתְרון אחד - תהליך הטרנסנדינג (ההליכה אל המֵעבר) באמצעות תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית – ואיננו מתעסקים בחושך. אנחנו יכולים לבלות את 100 השנים הבאות בניתוח בעיות והסימפטומים שלהן. זאת משום שאינך יכול לחסל בעיות ברמה של הבעיות עצמן, ממש כשם שאינך יכול לחסל חושך על ידי חקירת מקור החושך. אין לחושך כל מקור – חושך הוא, בפשטות, העדר אור." "אינני צריך להבין בעיות. אני מספק פתרון לכל הבעיות. אינני צריך להבין את החושך – אני מביא אור."

למי מתאימה הטכניקה

האם לאנשים אשר למדו את המדיטציה הטרנסנדנטלית ומתרגלים אותה יש מאפיינים המבדילים אותם מאנשים אחרים בחברה? האם טכניקה זאת מתאימה למגזר מסוים של האוכלוסייה?

טוֹלִיוֶור (Tolliver) מאוניברסיטת פְּרִינְסְטְן (Princeton) אשר בניו-ג'רזי, ארצות הברית, השוותה בין טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית לבין הטכניקה שפיתח הֵרְבֶּרְט בֶּנְסְן (Herbert Benson), מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארווארד (Harvard). מטרתה הייתה לבדוק את תכונות האישיות של אלו שיבחרו לתרגל את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית ושל אלו שיעדיפו את הטכניקה של בנסן. טוליוור העבירה ל-26 אנשים מבדק אישיות, ולאחר מכן למדו חצי מהם את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, והחצי האחר – את טכניקת בנסן. כעבור שבועיים למדה כל קבוצה את הטכניקה האחרת. כמה שבועות מאוחר יותר מילאו כולם שאלון מפורט המתאר את התנסויותיהם. להפתעתה, לא היה אפשר לערוך כל השוואה, משום שכל 26 הנבדקים כתבו שהם מעדיפים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. לא נודעה כל חשיבות לשאלה אם הנבדק תויג "חרדתי מאוד", "חרדתי במקצת", "מוחצן", "מופנם", "תלותי" או "עצמאי".

את הטכניקה הזאת למדו ומתרגלים אנשים בעלי רקעים שונים, ואין בספרות המקצועית מחקר כלשהו שמצא מאפיין משותף או מאפיינים משותפים מסוימים ללומדי טכניקה זאת.

אחת החלוקות המשפיעות ביותר בין בני אדם היא החלוקה לדתות. עם זאת אין חלוקה זאת ניכרת בתחום המדיטציה הטרנסנדנטלית, ואין ידועים מימצאים המצביעים על כך שהיא מתאימה דווקא לבני דת זאת או אחרת. להלן דיווחים של יהודי, מוסלמית ונוצרי המדגימים זאת:

הרב אֵייבּ שיינברג (Abe Shainberg) מניו-יורק שבארצות הברית:

אני אייב שיינברג. אני בנם של ניצולי שואה. הוריי הגיעו לארצות הברית מוורשה שבפולין בדרכים שונות. גדלנו בניו יורק בחלק המזרחי התחתון, בעולם מופלא של יהדות. אבל הוריי רצו להיות גם מודרניים. אז אבי, הרב נתן שיינברג ז"ל, היה ללא זקן, לבש חליפה אפורה, נכנס לעסקי נדל"ן והשקיע בבתי חולים סיעודיים. הוא חי את החלום האמריקאי.

הלכתי לבית הספר של הרב גֵ'יְיקֶבּ ג'וֹזֵף מגן ילדים עד למכללה. למדתי במכללת ברוקלין בקמפוס שבפלטבוש. הרבה אנשים הלכו לשם. אף על פי שגרתי בחלק המזרחי התחתון, זאת הייתה המכללה שלומדים בה. למדנו תורה, וככל שלמדת יותר תורה - חיית את התורה יותר. נעשיתי רב, הוסמכתי כרב עם עוד 17 איש שנשארו בסוף. היינו שישים שהתחילו. ירדנו ל-40, ל-30. זאת תוכנית של שנתיים-שלוש. אז אתה לומד את כל החוקים, איך להכין מזון ובשר וכל מיני, ואז אתה עובר ממש לחוקים.

על המדיטציה הטרנסנדנטלית שמעתי בפעם הראשונה לפני כעשר שנים מג'וֹאָנָה פְּלָאסְקִי, שהייתה מורה מוסמכת. רציתי ללמוד יותר, וביקשתי ממנה להראות לי במה מדובר. היא הראתה לי כמה קלטות וידיאו של הרצאות של מהרישי. מהרישי אינו הרב שלי, לא המורה הרוחני שלי, אבל כל מה שהוא אמר היה בדיוק כמו בתורה – ממש קשה להאמין. לא היתה כל סטייה – אפילו לא מילה אחת. זה לא "העידן החדש". זאת חוכמת הדורות. הם שונים, כי זאת התורה וזה בְּהָאגָאוָואד גִייטָאא או כל דבר שהוא מביא ממנו, אבל החוכמה ותהליך החשיבה הם אותו הדבר. הוא הגיע לאותה מסקנה שהרבנים הגדולים ביותר היו מגיעים אליה. אבל כיהודי אינך יכול פשוט ללכת אחריו. מהרישי היה אומר לך את זה בעצמו. שמעתי אותו אומר: "עכשיו לך ותהיה יהודי טוב".

כעבור כשנה, אני חושב, ביקשתי ממנה ללמד אותי את המדיטציה, ונעשיתי מוֹדֵט. ומאז אני מתרגל 20 דקות בבוקר ו-20 דקות אחרי הצוהריים. אני חייב להודות שלא תמיד אני עושה את אחרי הצוהריים. אני בניו יורק - מקום מטורף. שמעתי את מהרישי אומר שאם אינך יכול לעשות את ה-20, עשה 15 – רק עשה את זה! המדיטציה הטרנסנדנטלית מובילה אותי להתפלל טוב יותר, לקיים את המצווות טוב יותר, ואני מרגיש שאני בדרך אל אלוקים יותר ממה שהייתי אי פעם.

המדיטציה הטרנסנדנטלית בכלל לא דת, כי אף אחד איננו צריך לעשות משהו. עליך ללכת בה בדרך שלך. אתה צריך למצוא את עצמך בתוך המדיטציה הטרנסנדנטלית. אתה יכול להיות יהודי גדול. אתה יכול להיות קתולי גדול, נוצרי, פרוטסטנטי, אולי פראסביטרי – מה שלא יהיה. טוב, אולי לא פראסביטרי, סתם בדיחה. אבל אתה יכול להיות כל דבר שאתה רוצה להיות בדרכך אל אלוהים. זה לא עסק של אלוהים – זה רק פותח אותך אל אלוהים, כי זה אלוהים שבתוכנו. וזה היופי של המדיטציה הטרנסנדנטלית. זה הליך; זאת טכנולוגיה, שיטה, תרגול. זאת בכלל לא דת. אפֶס. מהרישי היה הראשון שיאמר לך: תהיה טוב בלא-משנה-מה שאתה הינך, ולא משנה מה הרקע שלך. ואל תלך אחריי. אל תתפלל אליי, אל תשתחווה לי. אין בעסק הזה פסילים. אם אי פעם תראה מישהו במדיטציה הטרנסנדנטלית עושה את זה – זה לא מה שמהרישי אמר לך לעשות.

יהודים עושים מדיטציה. יש לנו את המדיטציות שלנו. יש לנו את התפילות שלנו. כך שיש שלווה גדולה מאוד מהבחינה הזאת שאתה מקצה חלק מהיום למודעות רוחנית או התפתחות רוחנית. אני יהודי אורתודוקסי המקיים את המצווות: אני מתעורר כל בוקר, מתפלל שחרית, הולך למניין, אוכל רק כשר, לובש את הבגדים הנכונים, שומר שבת. אני מדבר דוגרי על איך שאני מקיים את המצווות. אם אתה שואל אותי על המהות שלי, מה העיקר בי, זה זה שאני תמיד קודם כול יהודי אורתודוקסי. וזה העיקר בי.

מזה תשע שנים אני מתרגל את המדיטציה, והיא רק עושה אותי ליהודי שומר מצווות טוב יותר. היא חיזקה את הקשר שלי עם הנשמה שלי. זאת טכניקה, וזה כל מה שזה – לא דת. זאת טכניקה הבאה לשפר אותך, מי שלא תהיה. במקרה שלי אני יהודי אורתודוקסי שומר מצווות, אז אני יהודי אורתודוקסי שומר מצווות טוב יותר. עכשיו זה בעל משמעות רבה יותר לגביי מאשר אי פעם, מכיוון שיש לי את הטכניקה הזאת, שממש כל יום מקשרת אותי יותר עם הנשמה שלי."

מִירָאל שַעְבַּאן (ميرال شعبان) מקהיר שבמצרים כתבה:

"אני מוסלמית רעולה המתרגלת את המדיטציה הטרנסנדנטלית, ולעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שהתפללתי אחרי המדיטציה הראשונה שלי. למדתי את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית בדצמבר 2006: המילים נעתקו מפי, ולא יכולתי להסביר את המצב הזה של שלווה מלאה, של שביעות רצון ושל הכרת תודה לאלוהים. המדיטציה הטרנסנדנטלית הגבירה את מידת קבלתי והערכתי לדת שלי וחיזקה את אמונותיי.

למשל, הקריאה בקוראן הופכת למהנה יותר ובה בעת מנחמת יותר, כי כעת אני יכולה לקשר אותו יותר טוב לכל מה שסביבי, ורמת ההבנה שלי של משמעו עולה כל יום. ברור לי שככל שאני מתרגלת את המדיטציה הטרנסנדנטלית ואת תוכנית הסִידְהִים של המדיטציה הטרנסנדנטלית (מערך של טכניקות מתקדמות המבוססות על המדיטציה הטרנסנדנטלית, וכוללות את התעופה היווגית), אני מממשת עמוק יותר היבטים שונים של דתי ושל שליחותי בחיים.

כל חיי שאלתי את עצמי הרבה שאלות על הבריאה ועל מטרת החיים, אבל עכשיו קיבלו התובנות הצנועות שלי אישור, שכן תמיד היה לי ביטחון רב שלכל דבר יש סיבה. הסתבר לי שקל יותר להאמין שהחיים נפרשים באמצעות חוכמתו של אללה, אם אני מרגישה בטוחה יותר ורגועה יותר בתוך עצמי. אפילו אם אני לא לגמרי מבינה מבחינה אינטלקטואלית מה קורה, מאפשרת לי שלוות הנפש ההולכת וגוברת בתוכי להרגיש שקל לי יותר להסתדר עם כל מצב שהחיים מציבים אותי בו.

ברור לי שהתרגול היומי של המדיטציה הטרנסנדנטלית ושל תוכנית הסידהים של המדיטציה הטרנסנדנטלית פתח את עיניי ולבי ליותר ידע וליותר התנסות. בגלל התרחבות זאת של הלב ושל ההכרה [أَلذِّهْن mind] הסתבר לי שספונטאנית אני מתייחסת לזולת באופן חיובי ומרומם נפש יותר, ביתר אהבה, סלחנות וחמלה, וזה בדיוק התוכן של דתי ושל אמונותיי. אני נהנית מכך שאני מרגישה יותר הרמוניה עם הבריאה של אללה ורוצה לעזור לחברה בכל דרך שאוכל.

עם המדיטציה אני מרגישה בלתי מוגבלת בתוכי, ואחרי שאני מתרגלת אותה, אני מרגישה גמישה יותר, ערנית יותר, מסוגלת להתמקד יותר בעבודתי ויכולה לחשוב בצלילות וביצירתיות רבות יותר. כמו-כן, כשאני מקיימת את מצוות דתי, נעשית כל ההתנסות עמוקה בהרבה ויותר רוחנית.

ולבסוף, הייתי אומרת שאף-על-פי שהמדיטציה הטרנסנדנטלית ותוכנית הסידהים של המדיטציה הטרנסנדנטלית אינן דת ואינן מצריכות כל שינוי שהוא באמונות או במנהגי החברה, הן משלימות היטב את הדת, משום שהן עוזרות לחסל דְּחָק ומתח מנטליים, רגשיים וגופניים. מנסיוני אני יכולה לומר שפורקן דְּחָק ומתח מטהר ומחזק את הגוף, את הלב ואת ההכרה, ומגביר את יכולתך לחיות בהרמוניה עם היעדים הנעלים ביותר של חיי הדת."

הכומר, תומס ר' מילר, פיירפילד, איוו'ה (Thomas R. Miller, Fairfield, Iowa):

"אחרי 39 שנות תרגול של המדיטציה הטרנסנדנטלית אני יודע מניסיוני שהיא מחזקת את האמונה הנוצרית שלי. למעשה, ברור לי שהיכרותי ההולכת וגוברת עם המצב הפשוט הזה של מודעות פנימית באמצעות המדיטציה הטרנסנדנטלית, פתחה את אוזני ל'קול דממה דקה' שבתוכי, וסללה את דרכי ככומר נוצרי לפני 22 שנים.

מניסיוני ככומר אני יודע שהרבה מתרגלים של המדיטציה הטרנסנדנטלית, אשר עזבו את הדת הפורמלית בשלב מוקדם בחייהם, כמעט כולם חזרו אליה, אחרי שלמדו לתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית. רובם אומרים שתרגול הטכניקה הזאת הוא שהוביל אותם בחזרה לאמונה שלהם.

מחקרים מדעיים מראים שתרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית מפחית סטרס ומשפר את הבריאות, בהירות בחשיבה, אחריות חברתית ובגרות מוסרית. שיפורים אלה מסייעים ישירות לחיים של התפתחות רוחנית, דבקות באלוהים ושירות לו."

במהלך ריאיון לטלוויזיה של פינלנד נשאל מאהאארשי: "אבל אתה מאמין שכאן, בפינלנד, כשאדם בא הבייתה מהעבודה ומתרגל את המדיטציה 5 דקות, לפני שהוא פותח את הטלוויזיה, הוא יכול להשיג אותם שיפורים כמו הודי המתרגל את המדיטציה בסביבה התרבותית השונה שלו?"

מאהאארשי ענה: "בדיוק. מכיוון שהחיים הפנימיים הם אותו הדבר בכל מקום – ממש כמו החלק הפנימי של העלה, החלק הפנימי של עלה הכותרת, החלק הפנימי של הגבעול. החלק הפנימי הוא אותו הדבר בכל מקום – מוֹהַל [ أَلنَّسْغ sap - נוזל החִיוּת השקוף העובר בצמח ומזין את חלקיו השונים] . כך גם הפְּנים של החיים – האינטליגנציה, האינטליגנציה הטהורה היא אחת וזהה אצל כל בני האדם. מה ששונה הוא אופן הביטוי שלה בחיים החיצוניים."

כל אדם זקוק לנשימה. אין בנמצא אנשים שמתאים להם לנשום ואחרים שמתאים להם משהו אחר. נשימה היא צורך אוניברסלי המשותף לכל בני האדם. גם מצב התודעה הראשי הראשון – שינה, הוא צורך אוניבסלי. אין זה עניין של נטייה אישית – כל אדם זקוק לשינה.

בה במידה זקוק כל אדם, גורס מאהאארשי מאהאאש יווגי, למצב התודעה הראשי הרביעי, תודעת שמחת עולם טרנסנדנטלית. בלי להיות בתודעת שינה, אמר, יכול אדם למות. בלי להיות בתודעת שמחת עולם האדם סובל.

צורך היסוד של כל אדם

אֵבְּרֵאהֵאם מֵאזְלוֹוְ' (אברהם מאסלו) (Abraham Maslow), פסיכולוג אמריקאי ואבי "הפסיכולוגיה ההומניסטית", פיתַּח תאוריה של צורכי האדם, שמימוש עצמי עומד בשיאה. תאוריה זאת תואמת את תפיסתו לעיל של מאהאארשי לגבי אי עשיית אבחנות בין סוגי בני אדם, אך נבדלת מכלל גישתו של מאהאארשי באשר לדירוג הצרכים:

לפי תאוריית הצרכים הזאת, "קיימת הירארכיה של צרכים, אשר מאורגנים על-פי סדר חשיבות. התאוריה מניחה כי רמה מסוימת של צורך עשויה לבוא לידי מימוש, ואז לא תפעל עוד כגורם המניע את האדם. עם זאת, כאשר רמה מסוימת של צורך מסופקת, האדם פונה להגשמת הרמה הגבוהה הבאה במעלה. ... לא ניתן לעבור לרמה עליונה יותר של צורך, בלי סיפוק צרכים ברמה תחתונה יותר." בתאוריה של מאזלוו' אין הבחנה בין סוגים שונים של בני אדם – כולנו זקוקים לאותם צרכים כלל-אנושיים, וכולנו עוברים מרמה אחת לאחרת בתהליך מימוש צורכינו.

מאזלוו’ הציג את התאורייה שלו בצורת פירמידה בעלת 5 שלבים: תחילה יש למלא את הצרכים הבסיסיים ביותר שבתחתית הפירמידה:

החל במספר 1 - הצרכים הפיזיולוגיים,

עבור לשלב 2 – צורכי הביטחון,

ומשם לשלב 3 – הצורך בהשתייכות לקבוצה, לחברה,

שלב 4 – הצורך בהערכה חברתית,

ורק בסוף מגיעים לשלב מספר 5 שהוא מימוש עצמי, כלומר: מתן ביטוי מלא לפוטנציאל הטמון באדם.

לפי תאוריית הצרכים הזאת, בנויים השלבים "בצורת פירמידה על מנת להמחיש את סדר השלבים, וגם על מנת להמחיש כי אחוז האוכלוסייה המגיע לכל אחד מהשלבים הולך וקטן. כלומר מספר האנשים הנמצאים בשלב הצרכים הפיזיים בעולם גדול מאלו הנמצאים בשלב השייכות, למשל, ובהתאם לכך רק מעטים מאוד מגיעים לשלב האחרון."

בא מאהאארשי מהאאש יווגי ומחולל שינוי דרסטי: אין הוא הופך את הפירמידה על פיה, ומציב את המימוש העצמי במקום הראשון, אלא מבטל לחלוטין את התפיסה שצריך לעלות בפירמידה שלב-שלב, עד שמגיעים לשלב החמישי העליון – מימוש עצמי. אין כלל צורך, לדברי מאהאארשי, לדאוג לארבעת השלבים הראשונים, אלא רק למימוש עצמי; יש רק צורך אחד בלבד - להפוך את ההוויה הטהורה, התודעה המוחלטת של שמחת עולם למציאות קבע יומיומית חיה בהכרה האנושית. וזה תקף לגבי כל בני האדם בלי שים לב להבדלים בין אדם אחד למשנהו ובין קבוצת אנשים אחת לאחרת. לא השגת צורכי הקיום הבסיסיים, קובע מהאארשי, מאפשרת התפתחות, אלא התפתחות מאפשרת השגה של צורכי הקיום – הבסיסיים והבלתי בסיסיים. לדבריו, הצבת הדאגה למזון ולביגוד במקום הראשון מעידה על הבנה גרועה של החיים.

אך אם אדם רעב, שאלו אותו, מה תועיל לו המדיטציה הטרנסנדנטלית – תחילה עליו לדאוג להשיג מזון. אדם כזה, ענה, יהיה רעב, אך מאושר. לכך אפשר להוסיף שהתודעה המוחלטת של שמחת עולם, בהיותה הבסיס של כל היבטי החיים, משפיעה על כל ההיבטים הללו. כשם שהזזת רגל אחת של שולחן גורמת לתזוזת השולחן כולו, כך העלאת הרמה של שורש החיים, התודעה המוחלטת של שמחת עולם, תביא לשיפור כל היבטי החיים – כל שאר שלבי הפירמידה:

אדם כזה שחשיבתו קוהרנטית וצלולה, שהכרתו מפיקה רעיונות יצירתיים, ואשר פועל לפי חוקי הטבע, יהיה בעל יכולת גבוהה יותר מאשר בעבר לממש את רצונותיו ולמלא את צרכיו:

1) הוא ידאג באופן יעיל לצרכיו הפיזיולוגיים

2) ולצורכי הביטחון שלו.

3) הגידול הטבעי בערך האהבה שלו וביחסיו הבינאישיים יממש מאליו את הצורך שלו בהשתייכות לקבוצה, לחברה.

4) הירידה ב"חרדת הכבוד העצמי" שלו (ראה לעיל) והעלייה בדימוי העצמי שלו לא רק תמלאנה את הצורך שלו בהערכה חברתית, אלא תהפוכנה אותו לבלתי תלוי בהערכת הזולת, וכללית – לאדם המספק את צורכי עצמו.

5) משמע שבמקום לדאוג לחמישה היבטים שונים די לדאוג להיבט אחד - העלאת רמת התודעה, וכל שאר צרכיו יבואו על פתרונם – מימוש עצמי מלא.

אדם כזה שאהבתו לזולת ולעולם תלך ותגבר, לא רק ירצה לסייע לזולת ולחברה כולה, אלא אף יכולתו לעשות זאת תגבר.

זאת ועוד, אם לפי פירמידת הצרכים הזאת, מגיעים רק מעטים לשלב העליון, שלב המימוש העצמי, הנה מציב מהרישי את השלב הזה כדבר שכל אדם יכול לממש במלואו בלי שים לב להשכלתו ולמצבו השכלי, הרגשי והגופני. העדויות המחקריות בספרות המקצועית תומכות בגישתו זאת.

מקרה דומה הוא גישתו של מאהאארשי אל פיתוח योग יוֹוגַא (וו – תנועה ארוכה) – אחְדוּת. יווגא הוא אחדות של ההיבט החיצוני היחסי של החיים עם ההיבט הפנימי הטרנסנדנטלי, ההיבט המוחלט. היבט חשוב של הספרות הוֶואאדית (אא = תנועה ארוכה), योगसूत्र יוֹוגָא סוּוטְרָא, עוסק במה שבסַנְסְקְרִיטִית, שפת הספרות הוֵואאדית, נקרא अष्टांग योग אַאשְטַאאנְגַא יווגא.

המילה אַאשְטַא – 8 (שמונה) דומה בהגייתה לכתיב של ספרה זאת באנגלית, eight. נראה שבאנגלית קדומה נהגה העיצור gh כמו ב- 8 בגרמנית כיום – אָחְט (אַאשְטַא – אָחְט).

לפי התפיסה המקובלת של אַאשְטַאאנְגַא יווגא יש שמונה צעדים של התפתחות האדם לעבר אחדות, והצעד העליון והאחרון הוא הצעד השמיני, समाधि – סַאמַאאדְהִי. הרכיב אַאנְגַא במילה אַאשְטַאאנְגַא מתורגם בדרך כלל כ"צעד". אולם בא מהאארשי ומסביר שהתרגום הנכון הוא "איבר". האיברים מתפתחים ביחד באופן מקביל ולא זה אחר זה, ולכן אין מניעה "להזיז רגל אחת של השולחן", ובכך להזיז בו-זמנית את שאר ה"רגליים", כלומר: באמצעות אחד מאותם אַאשְטַא – שמונה איברים לפתח את שאר השבעה. מאהאארשי מעמיד הכול על סַאמַאאדְהִי, כלומר: במקום לעבור 7 צעדים ואז להגיע לצעד הנחשב לעליון, הוא מציג טכניקה, המדיטציה הטרנסנדנטלית, אשר מאפשרת להתנסות מיד באיבר זה, סַאמַאאדְהִי (דְהִי – אינטלקט; סַאמַא – מאוזן), שהוא תודעת שמחת עולם, וכך לממש את יעדיהם של שאר שבעת האיברים. יצוין כי מה שמכונה בציבור "יווֹגָא" הוא קיצור של "אַסַאנוֹת של יווגא" "תנוחות יווגא". אף כאן אין כל הבחנה בין סוגי אנשים: כל אדם ללא יוצא מן הכלל צריך, לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי, לעשות רק דבר אחד לשם מימוש כל צרכיו – להפנות את תשומת לבו לאוצר שבתוכו, "לצלול" בהכרתו אל המהות שלו עצמו ולאפשר להכרה להסתפג בערך המלא של ההוויה הטהורה, התודעה הטהורה, אשר ירומם את כל היבטי חייו ויספק את כל צרכיו.

תפיסה זאת מבטאת חוק טבע בסיסי במדע הוואאדי של מאהאארשי - חוק הקָאארְמָא. בתחום הפיזיקה נקרא חוק טבע זה החוק השלישי של ניוטון, ובניסוח פשוט הוא קובע: "לכל פעולה יש תגובה שווה והפוכה". אייזיק ניוטון, אומנם, כיוון אותו כלפי עולם החומר, אך רבים מחילים חוק זה גם על התחום הסובייקטיבי-נפשי ועל התחום החברתי.

חז"ל ניסחו חוק טבע זה באופן דומה: "במידה שהאדם מודד - בה מודדים לו" (המשנה, מסכת סוטה, פ"א, משנה ז') - מידה כנגד מידה.

עד כמה נפוצה המודעות לחוק טבע זה, חוק הקאארמא, אפשר ללמוד מביטוי שרווח בקרב ילדים – "הכול [כל דבר שאמרת/עשית] חוזר אליך".

מאהאארשי ביטא את חוק הקאארמא כשענה על שאלת מראיינו, לארי קינג (Larry King), על אנשים שנפלון קורבן לסבל. בתשובתו אמר מאהאארשי בין היתר: "תקשיב לי טוב טוב – איש איננו אחראי ליצירת קשיים או לגרימת תענוג למישהו אחר. בעיות או הצלחות – כולן פרי מעשינו אנו. קָאארְמָא [ אא = א ארוכה]. הפילוסופיה של הפעולה היא שאף אדם אחר איננו הגורם לשלום או לאושר. זה הקאארמא של האדם עצמו - פעולותיו של האדם עצמו הן האחראיות לגרימת אושר, הצלחה או לא-משנה-מה."

לפי מדע הוואאדי של מאהאארשי, אדם הרוצה לכוון את חוק הקאארמא (החוק השלישי של ניוטון בתחום הבלתי פיזי), כך שיממש את רצונותיו ואת יעדיו - מוטב לו לטפח ולפתח את ההיבט העמוק ביותר של המציאות או של עצמו – ללא כל שלבים מוקדמים שהם, אשר חולש על כל תחומי החיים. גישה זאת מומלצת לכל אדם ללא כל הבחנה בין הסוגים השונים של בני אדם.

בספר יסוד של המדע הוֶואאדִי של מאהאארשי, בְּהָאגָאוַאד גִּייטָאא, כתוב: योगस्थः कुरु कर्माणि יוֹוגָאסְטְהָאה קוּרוּ קַאארְמָאאנִי = כשאתה מעוגן ביוֹוגא (אחדות), בַּצַּע פעולות! מאהאארשי מסביר בפירושו לקביעה זאת, כי באמצעות תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית (הפעולה) נעשֶׂה המתרגל מעוגן ביווגא (התגובה, התוצאה) - מצב התודעה החמישי, תודעה קוסמית, מצב שבו טבעה של ההכרה נעשֶׂה כולו התודעה הטרנסנדנטלית של שמחת עולם או ההוויה האלוהית. מצב זה מתקיים בד בבד עם כל אחד משלושת מצבי התודעה: שינה עמוקה, חלימה וערות. ההכרה האינדיבידואלית המפורדת והמוגבלת התרוממה בזה לאצילות של האחדות האוניברסלית האינסופית האלוהית.

במצב זה נהנֶה האדם מן היתרונות שמצב התודעה הזה מקנה לו, ככתוב בהיבט הראשון של הספרות הוודית, ריק/ריג וֵאאדָא: यतीनां ब्रह्मा भवति सारथिः – לאלה המבוססים בתודעה הטהורה, בהוויה הטהורה, משמש הכוח המארגן האין-סופי של הבורא כרַכָּב של כל פעולותיהם, כלומר: מספק את כל צורכיהם ומממש את כל רצונותיהם.

חוק זה, ציין מאהאארשי, מופיע במסורות של הדתות הגדולות השונות, אשר קובעות כי אם רוצה אדם שהחסד האלוהי ישרה על מעשיו, עליו תחילה לעשות משהו נאות, והמעשה הנאות ביותר הוא שיבה אל אלוהים, ובעקבות זאת יבוא על גמולו.

תפיסה זאת היא אבן יסוד בתפיסת העולם המקראית, והדרך להשיג זאת מתוארת בתנ"ך לא כעשיית פעולה גשמית, אלא כשיבה אל יהוה, אל ההוויה האלוהית, כדברי האמרה העממית: "אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו". זהו מימוש של חוק הקאארמא. להלן דוגמאות לשיבה אל המוחלט – הליכה אל מֵעבר לתחום היחסי, עשיית טְרָנְסֵנְדִּינְג:

• "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, שׁוּבוּ אֵלַי, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת - וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת." (זכריה א:3)

• "לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם; 'שׁוּבוּ אֵלַי, וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם', אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" (מלאכי ג:7)

• "אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם, חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר." (ישעיהו א: 19-20).

הקוראן אומר זאת אף הוא בשני אופנים: חוק הקאארמא והשיבה אל אלוהים-אללה:

• فَمَنْ يَعْمَلْ مِثْقَالَ ذَرَّةٍ خَيْرًا يَرَهُ. وَمَنْ يَعْمَلْ مِثْقَالَ ذَرَّةٍ شَرًّا يَرَهُ (سورة الزلزلة 7-8). כל העושה מעשה טוב, גם אם הוא כמשקל גרגר, יראהו [את גמול מעשהו]. וכל העושה מעשה רע, גם אם הוא כמשקל גרגר, יראהו (פרק א-זלזלה 7-8).

• إِنَّ اللّهَ كَانَ عَلَى كُلِّ شَيْءٍ حَسِيبًا (سورة النساء 86) – אללה דורש דין וחשבון על כל דבר (פרק א-ניסא 86)

• "يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا تُوبُوا إِلَى اللَّهِ تَوْبَةً نَّصُوحاً" – המאמינים, שובו [תוּבוּ – מן השורש המקביל ל:ש-ו-ב בעברית] אל אללה בכנות! (פרק א-תחרים التحريم :8). אללה אף מכונה אַ-תַוַ'אבּ: "اللّهَ هُوَ التَّوَّابُ الرَّحِيمُ" (פרק א-תו'בה التوبة :104) - המקבל את השבים אליו והרחום.

בברית החדשה, אמר מאהאארשי, נקראת ההוויה הטרנסנדנטלת "מלכות השמים" או "מלכות אלוהים": "מלכות אלוהים בקרבכם היא" (לוקס י"ז:21), והיא המפתח להצלחה בחיים: "אַל תִּדְאֲגוּ לֵאמֹר: מַה נֹּאכַל? מַה נִּשְׁתֶּה? וּמַה נִּלְבַּשׁ? הֵן אֶת כָּל אֵלֶּה מְבַקְשִׁים הַגּוֹיִים, וַהֲרֵי אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יוֹדֵעַ שֶׁצְּרִיכִים אַתֶּם לְכָל אֵלֶּה. אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה [אוכל, בגדים ושאר הצרכים הפיזיים – השלב הראשון אצל מאזלוו'] יִוָּסְפוּ לָכֶם." (הבשורה על פי מתי ו:31-33) – הבסיס להצלחה בחיים, לפי זה, טמון במימוש "מלכות אלוהים" – ההוויה האלוהית הטרנסנדנטלית בחיי היומיום.

אימרה עממית ידועה קובעת: "במקום לתת לאדם דגים, לֶמֵּד אותו לדוג!" אבל אדם כזה עלול לא לרצות כלל ללמוד לדוג, או ללמוד מיומנות זאת ולא להפעיל אותה. יתר על כן, השגת דגים, כלומר: דאגת אדם לצרכיו הפיזיולוגיים, היא השלב הראשון והנמוך ביותר בפירמידה של מאזלוו'.

אַלִּיבָּא דמאהאארשי, האימרה צריכה להיות: "במקום ללמד אדם לדוג, אַפשר לו להעלות את רמת התודעה שלו!" התנסותו במה שמדענים מכנים "ערנות במנוחה", התודעה המוחלטת של שמחת עולם תפתח את אושרו, את יכולותיו ואת המוטיבציה שלו. החייאת מצב העירור (excitation) הפחוּת ביותר של התודעה במודעותו - המצב שבו פתוחה ההכרה לעצם טבעה כתודעה הטהורה, כהוויה הטרנסנדנטלית האלוהית, וטבע זה הופך להיות המהות שלה, של ההכרה - יעמיד לרשות האדם את "שדה כל האפשרויות". הוא יפעל לפי כל חוקי הטבע באופן טבעי וספונטני, וכך תהיה ההצלחה שוֹרָה בכל היבטי חייו: הפיזיולוגיים, הנפשיים, הרוחניים והחברתיים. מאהאארשי מסכם זאת באימרה "השקה את שורשיו, ותיהנה מפירותיו".

מאהאארשי המשיל תפיסה זאת למצב שבו יש אזור ובו מכרה זהב, מכרה כסף, מכרה יהלומים וכו'. יכול אדם להשתלט על המכרה הראשון, אחר כך – על השני וכן הלאה. טיפול פרטני זה מצריך זמן רב, ומספר המכרות באזור גדול מכפי יכולתו של אותו אדם להשתלט על כולם. במקום זאת עדיף להשתלט על המצודה, אשר שולטת באזור כולו, וכך בפעולה אחת בלבד מפעיל אותו אדם את חוק הקאארמא לטובתו - תוך זמן קצר הוא משיג שליטה על כל המכרות – ביטוי של יעילות. עיקרון זה – כוחו יפה לכל אדם ללא הבחנה בין הסוגים השונים של בני אדם.

שתי העדויות שלהלן מדגימות כיצד לוקח אדם את "הגורל שנחרץ" בידיו, ונותן לקאארמא שלו כיוון חדש חיובי:

סגן מנהל בית ספר יסודי באָלֵגְזָאנְדְּרָה (Alexandra) שבדרום אפריקה:

"בכיתה שלי יש ילדה צעירה – רק בת 12. היא הייתה ילדה במשפחה חד-הורית. אביה נהרג לפני שנים. קרתה טרגדיה גדולה, ואמה מתה ממחלה. כעת היא בודדה. היא נשלחה לחיות אצל בני משפחה, אבל מאותו יום היא אומללה מאוד. ילדה כל כך צעירה, אבל מאז כבר לא הייתה מאושרת. אף פעם לא חייכה או צחקה. עשה רושם שהיא איבדה כל רצון לחיות. היא הפסיקה לטפל בעצמה ובאחרים. למעשה, היא אפילו הפסיקה לנקות את עצמה. היא נהגה לבוא כל יום לבית הספר באותם בגדים שנעשו מלוכלכים יותר ויותר. אף פעם לא עשתה אמבטיה, והתחילה להסריח יותר ויותר. שאר הילדים ניסו בהתחלה להבין, אבל הפסיקו להיות חברים איתה. היא נעשתה בודדה יותר ויותר. שאר הילדים – נו, אנחנו יודעים איך הם, ילדים – אפילו התחילו להתחבר נגדה, ואף אחד לא ישב לידה.

אחרי שלמדה לעשות מדיטציה, וכל הכיתה שלה למדה לעשות מדיטציה, היה השינוי מדהים. כבר למוחרת היא התחילה לבוא לבית הספר בצורה מסודרת יותר. אחרי בערך שבועיים היא בטח הייתה התלמידה המסודרת והנקייה ביותר בכיתה. נקייה, מסודרת ולבושה בתלבושת האחידה של בית הספר בצורה הכי מושלמת. גם שאר הילדים השתנו, והם התחילו לשחק איתה ולשבת לידה. עכשיו היא שוב צוחקת ומשחקת ונראית מאושרת ומאוזנת כמו שאר הילדים."

ייתכן שחלק מן הילדים המתוארים בעדותו של דֵּייב פֵאלִיסִי (Dave Felicy), מנהל תוכנית אחרי- בית הספר בנֶבְּרָסְקָה שבארצות הברית, באו ממצב הדומה לזה של הילדה המתוארת לעיל:

"אני ממליץ מאוד להשתמש בחינוך המבוסס על התודעה [הגישה החינוכית העושה שימוש במדיטציה הטרנסנדנטלית] כדי לעזור לתלמידים להישאר בבית הספר. כל הילדים במועדוני (הבנים והבנות), אשר למדו, הפיקו תועלת, ובמקרים רבים החיים השתנו מן הקצה אל הקצה.

ילדים שהיו אבודים ומסוגרים, החלו להרגיש בטוחים בעצמם ומסוגלים לתקשר עם אחרים. ילדים שהיו תוקפניים, החלו להתרכך ולהבחין ברגשות של אחרים. ילדים שהיו היפר-אקטיביים ומפוזרים, נעשו ממוקדים יותר ומסוגלים יותר לעקוב אחרי הוראות. אני ממליץ על החינוך המבוסס על התודעה לכל מועדון או בית ספר המנסה לעזור לצעירים לגדול ולקבל אחריות לחייהם."

טכניקות הסידהים

שלב מתקדם יותר מטכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית הוא מערך של טכניקות בעלות השפעה גדולה יותר – טכניקות הסִידְהִים (ביחיד "סִידְהִי"), המבוססות על המדיטציה הטרנסנדנטלית, וכוללות את התעופה היוֹוגית (וו = תנועה ארוכה). ההבדל בין השתיים הוא שהמדיטציה הטרנסנדנטלית מאפשרת התנסות במצב הפשוט ביותר של התודעה, התודעה הטהורה הטרנסנדנטלית, בעוד טכניקות הסִידְהִים, הסביר מָאהָאארְשי, מכשירות את המתרגל לחשוב ולפעול מרמה זאת. כך יכול הוא להגיע למיצוי מלוא יכולתו – להיות הטוב ביותר שהוא יכול להיות בכל התחומים. טכניקות אלה, אשר מוזכרות ב"יוֹוגַא סוּוטְרַא" שבספרות הוֶואאדית (וֹו, וּו, אא = תנועה ארוכה), מאיצות את ההתפתחות לעבר רמה התודעה הגבוהה ביותר, תודעת אחדות, כפי שאפשר ללמוד מדיון מקיף על טכניקות אלה. מידת המימוש של כל אחת מהטכניקות הללו מאפשרת למתרגל לדעת באיזה שלב התפתחות הוא נמצא – מדד אובייקטיבי של מידת ההתפתחות הסובייקטיבית.

מורה למדיטציה הטרנסנדנטלית תיאר זאת כך: "המדיטציה הטרנסנדנטלית היא כבר רבת עוצמה, אבל תוכנית הסידהים של המדיטציה הטרנסנדנטלית חזקה אפילו יותר: באמצעות המדיטציה הטרנסנדנטלית חופרים באֵת; באמצעות תוכנית הסידהים חופרים בבולדוזר."

"ביצוע הסידהים, אשר בימי הבורות הוגדרו כ'יכולות על-אנושיות' ", ציין מאהאארשי, "איננו בגדר על-אנושי. הכול נמצא בטווח הנורמלי של יכולת האדם".

באַחד המחקרים על השפעת תרגול הסידהי של התעופה היווגית על המוח מצאו החוקרים שממש לפני שהגוף התרומם בתעופה יווגית, נרשמה קוֹהֵרֵנְטִיּוּת (סדר והרמוניה עקביים) ב-EEG בכל אזורי הקרקפת שנבדקו, וזאת בטווח רחב של תדרים: 4.7-17.9 Hz, הכוללים גלי תטא, אלפא ובטא.

התעופה היווגית לא רק מתוארת על ידי מָאהָאארְשי כטכניקה היעילה ביותר להתפתחות אישית וליצירת השפעה חיובית על הסביבה כולה (ראה להלן), אלא אף בניגוד לטכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית ולשאר הסידהים כאן גורם התרגול לפעילות הנראית לעין – המתרגל מתרומם מעט ונופל, מתרומם מעט ונופל. זה נחשב רק לשלב הראשון מתוך שלושה של התעופה היווגית. לפי הסברו של מאהאארשי, סידהי זה באופן מיוחד, בשלבו דממה עם פעילות, מכשיר את המתרגל לחשוב ולפעול מרמת התודעה.

לארי קינג (Larry King) מרשת ה-CNN שאל בריאיון עם מאהאארשי:

מהי התעופה היווגית:

"התעופה היווגית", ענה מאהאארשי, "היא אותה רמה של האינטליגנציה היצירתית בתודעה המתייחסת אל עצמה, אשר מממשת את הכוונות. אין זה משנה מה הכוונות – היא מממשת אותן.

מה זה? זאת אותה האינטליגנציה היצירתית מחוק הטבע, אשר גורמת ליקום הגל

קטי העצום לרחף בחלל הריק. כל גלקסיה היא בעלת משקל עצום, וכולן מרחפות להן בחלל הריק. זאת האינטליגנציה היצירתית ברמת האינטליגנציה הטהורה, כאשר האינטליגנציה הטהורה במצבה המאוחד מתייחסת אל עצמה, נוטלת על עצמה את התפקיד של תנודות, של גלים.

כך נתפס אותו חוק טבע בשדה הטרנסנדנטלי של תודעת האדם. ואז, עם המחשבה 'אני צריך להיות באוויר' מתרומם הגוף."

"אם כך", שאל המראיין, "האם אתה אומר שהאדם מסוגל לעוף, אם הוא משיג את התודעה הזאת?"

והתשובה: "זה הוכח כל כך הרבה פעמים – כמספר הפעמים שאנשים עפים. ארבעה-חמישה מיליוני אנשים [בפועל, מספרם בעולם היה אז קטן יותר] עפים בערכים הפרטיים שלהם. כעת אנחנו רוצים ליצור קבוצות גדולות יותר. מצאו שקבוצות גדולות יותר יוצרות השפעה כלל-עולמית. הן משפיעות על תודעת העולם כולו בכיוון של חיוביות, בכיוון של הרמוניה, בכיוון של ערכי אינטליגנציה גבוהים יותר. ...יש לנו די הוכחות מהמדע המודרני שהידע שלנו הוא בעל השפעה זאת אשר תיצור עולם טוב יותר, כלומר: עולם חיובי, עולם הרמוני"

האם יש הסבר לתעופה היווגית בתחום הפיזיקה?

היבט אחד של התעופה היווגית מוכר בתחום האובייקטים הדוממים:

"אם שמים על מוליך מעל מגנט, הוא ירחף באופן ספונטני מעל המגנט. תכונה בלתי רגילה זאת נובעת מן הקוהרנטיות וההרמוניה המושלמות שבתוך העל-מוליך. אם זה מוליך רגיל, השדה המגנטי של המגנט חודר לתוכו בקלות, והמוליך נופל מיד על המגנט. אולם כאשר מקררים [מוליך מ]חומר מתאים לטמפרטורה נמוכה מאוד [מעלות ספורות מעל האפס המוחלט], הוא הופך לעל-מוליך בגלל העלייה הדרמטית בקוהרנטיות שבתוכו. החומר מפגין אז את אפקט מייסנר – הוא דוחה את כל השדות המגנטיים החיצוניים [הוא מאפשר להם לחדור רק לפֵּרִי'''פֵרְ'''יָה, לשוליים, ושם יוצר שדות מגנטיים זהים אך הפוכים בכיוונם, ואלה דוחים את השדות החיצוניים – ביטוי של עוז, אי-מנוצחוּת], ומאפשר לעל-מוליך לרחף.

דוגמה זאת מראה שכאשר מפחיתים פעילות בלתי מסודרת – פעילות תֵּרְמִית [של חוֹם] במקרה זה [ראה לעיל – החוק השלישי מאוד שימושי] - יוצרים קוהרנטיות פנימית מושלמת. כשכל האלקטרונים מתאגדים לפונקציית גל קוואנטום-מכנית אחת, יכולה המערכת לרחף באוויר."

אנציקלופדיה Britannica – Academic Edition מציינת בערך Maglev שהוא קיצור של magnetic levitation (ריחוף מגנטי): "הטכנולוגיה היפנית מבוססת על דחייה מגנטית של מגנטים על-מוליכים רבי עוצמה המקוררים באמצעות הליום על גבי כלי הרכב ושל סלילים בעלי אותה קוטביות בנתיב המַנְחֶה (guideway). רכבת מאוישת בת שלושה קרונות, אשר השתמשה בטכנולוגיה זאת במסלול מבחן ביפן, הגיעה ב-2003 למהירות של 581 ק"מ (361 מייל) לשעה." (ראה גם כאן.)

קְרֵייג פִּירְסְן (Craig Pearson), סגן הנשיא המשמש כמנכ"ל אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, מסביר את התעופה היווגית, שהיא בתחום האנושי, בספרו The Complete Book of Yogic Flying תוך הסתמכות על דברי הפיזיקאי ג'אן הייגלין (John Hagelin) מאותה אוניברסיטה וציטוטים מדבריו:

" 'כדי להבין את הפיזיקה של התעופה היווגית, עלינו להבין את החוקים הפועלים ברמה הבסיסית ביותר של הטבע, הרמה הקוואנטום-מכנית. הנקודה העיקרית שיש להבין היא שחוקי טבע אלה הם חוקים סטטיסטיים. הם תלויים בייתכנות של התרחשות (probable occurrence) מאורעות מיקרוסקופיים רבים.'

אף על פי שהזמן-מרחב רותח בסקאלת פּלָאנְק [רמת תפקוד הטבע העמוקה והבסיסית ביותר באשר לאנרגיה], המרחב שסביבנו נראה יציב לחלוטין. הסיבה, מציין ד"ר הייגלין, היא שהתנודות הרבות מספור של הזמן-מרחב בסקאלה אינפיניטאסימאלית (זעירה ביותר) זאת יוצרות ממוצע (average out). בסקאלות הזמן והמרחקים של התנסותנו היומיומית אנחנו רואים רק את התוצר הסופי של תהליך יצירת הממוצע הזה – העולם, כפי שאנחנו מכירים.

ד"ר הייגלין מסביר את התהליך הזה של יצירת ממוצע סטטיסטי על ידי משל:

'תארי לעצמך חולצה הארוגה מחוטים דקים אדומים ולבנים. באמצעות זכוכית מגדלת באפשרותך לראות את החוטים האדומים והלבנים חוצים זה את זה שתי וערב. אבל ממרחק של שני מטרים הולכים הפרטים הקטנים לאיבוד. החולצה נראית ורודה.

בה במידה הולכות לאיבוד אין-ספור התנודות אשר יוצרות את מבנה הגאומטרייה של הזמן-מרחב ברמה הקוואנטום-מכנית, כשמתבוננים בהן מן 'המרחק' של הרמה הקלאסית, אשר נמצאת בסקאלת זמן ומרחק גדולה בהרבה. התנודות יוצרות ממוצע. מה שאנחנו רואים הוא התוצאה הייתכנותית (probable) ביותר של אותם אין-ספור אירועים מיקרוסקופיים, כלומר: עולמנו הקלאסי הרגיל.'

זה התהליך שדרכו מופיע כוח המשיכה. במשוואות של איינשטיין, מציין ד"ר הייגלין, יש תמיד לזמן-מרחב צורה מוגדרת אחת בקרבת חומר. בקרבת כדור הארץ, למשל, מכוון כוח המשיכה תמיד "למטה", לעבר מרכז כדור הארץ.

תאוריית הקוואנטים מסכימה שלזמן-מרחב יש צורה, אבל לא צורה יחידה. בהתחשב באופי הדינמי ביותר של זמן-מרחב, יש לזמן-מרחב כל הצורות האפשריות בו-זמנית. כוח המשיכה מכוון בו-זמנית לכל הצדדים.

כל ריבוא ריבואות הצורות האלה מתאגדות בתהליך שפיזיקאים מכנים 'יצירת ממוצע סטטיסטי'. כשתנודות מיקרוסקופיות דינמיות ביותר אלה מתאגדות ויוצרות ממוצע, הן מכוונות לעבר מרכז כדור הארץ – הן יוצרות ברמה הקלאסית היומיומית שלנו את המשיכה למטה של כוח המשיכה שאנחנו מכירים. ...לפיכך, הוא מסביר, החוקים הקלאסיים של כוח המשיכה אינם מוחלטים'.

...אם אתה פועל ברמה המיקרוסקופית, אתה יכול להשפיע על תבניות היסוד של יצירת ממוצע סטטיסטי, וכך למוטט את החוקים הקלאסיים הפועלים בפני השטח של החיים. מבחוץ יכולה התוצאה להיראות כפלא או כנס. היא יכולה להיראות כהפרה של חוק טבע. אבל שוב – החוקים הקלאסיים הם רק תבניות סטטיסטיות המבוססות על התוצאה הייתכנותית ביותר של הרבה מאורעות מיקרוסקופיים אשר נשלטים ברמה הקוואנטום-מכנית. במילים אחרות: רוב החוקים הקלאסיים אינם חוקים – אין להם מעמד מוחלט.

אנחנו יכולים לפעול ברמות היסוד של מערכת בלי ללכת לרמה המיקרוסקופית, מציין ד"ר הייגלין. אם תשים ציפורן לבן בכוס של מים כחולים, יעשה הצבע את דרכו במעלה הפרח, וייצור ורידים כחולים על עלי הכותרת הלבנים. 'מבחוץ זה יכול להיראות כיוצא מן הכלל, כנס בתחום הגננות', הוא אומר. 'אבל הנס הזה מושג על ידי כך שפשוט יודעים לפעול מרמה מעודנת יותר, ובמקרה זה – רמת השורש או רמת המוֹהַל [أَلنَّسْغ sap - נוזל החִיוּת השקוף העובר בצמח ומזין את חלקיו השונים].

...טכניקות הסידהים של המדיטציה הטרנסנדנטלית הן הליכים מנטליים פשוטים אשר מאפשרים לנו להכניס רצון, מטרה, כוונה ברמת התודעה הטהורה, השדה המאוחד, הרמה שממנה נובעים כל חוקי הטבע. על ידי הכנסת השפעה קוֹהֵרֵנְטִית מתמשכת ברמה זאת, אפשר לתת כיוון חדש לחוקי הממוצע הסטטיסטי שהם מקור ההתנהגות הקלאסית הקונבנציונלית. זה מצדו יכול לחולל שינויים דרמטיים ברמת חיי היומיום.

זה כולל שינוי של צורת שדה כוח המשיכה, והתוצאה היא שברמת פני השטח פועל כוח המשיכה באופן שונה:

'בדרך כלל מושך תהליך יצירת ממוצע סטטיסטי את כוח המשיכה כלפי מטה. אבל ברמה הקוואנטום-מכנית יש לך גישה לכל עיקומי הזמן-מרחב האפשריים, לכל הצורות האפשריות של כוח המשיכה.

באמצעות התעופה היווגית אנחנו יוצרים כוונה מודעת ברמה הקוואנטום-מכנית. זה מקנה כיוון קוהרנטי לחוקי הטבע באותה רמת יסוד. בעיקרון, אנחנו יכולים להשפיע על יצירת הממוצע הסטטיסטי אשר אחראי לכוח המשיכה המוכר לנו. אנחנו יכולים להטות את הכף - אם אפשר לומר כך – וליצור, ממש, בשדה כוח המשיכה כל צורה שהיא שברצוננו.

באופן זה יכול אדם לשנות את התוצאה המיקרוסקופית הייתכנותית ביותר ממשיכה כלפי מטה למשיכה כלפי מעלה. במקום לפול למטה – התוצאה הייתכנותית ביותר – ייפול המעופף היווגי למעלה. או הצידּה או בכל כיוון שנרצה. המעופף היווגי יכול ליצור תוצאה שונה, כיפוף שונה בזמן-מרחב, ולנוע בו.

...אי אפשר לומר שהתעופה היווגית מְפֵרה את חוק ניוטון או את חוק איינשטיין, פשוט משום שאין אלה חוקים. במקום 'לקרוא תיגר' על כוח המשיכה, מאפשרת, פשוט, התעופה היווגית גישה לרמה עמוקה יותר של חוק הטבע, רמה עמוקה יותר של כוח המשיכה – כוח המשיכה הקוואנטי – ושם יוצרים תוצאה אחרת של כוח המשיכה. האדם, פשוט, פונה אל רשות בעלת סמכות גבוהה יותר.

העניין הוא בכך שיש רמות שונות של חוק הטבע. רמות עמוקות יותר הן הוליסטיות (כוללניות) יותר ומאוחדות יותר, ולכן – רבות עוצמה יותר. ברמות עמוקות יותר ורבות עוצמה יותר אפשר לבצע טְרַנְסְפוֹרְמָצְיוֹת (שינויים) יסודיות יותר.

המפתח לשליטה בכל חוק טבע שהוא, מסביר ד"ר הייגלין, הוא ללכת אל מֵעבר (טְרַנְסֵנְדִּינְג) לאותו חוק, וללכת אל מקורו. אז אפשר להכניס לרצף של תהליכים מיקרוסקופיים מטרה כלשהי בלי להפר שום חוק טבע בסיסי. תופעת התעופה היווגית מראה שכאשר אנחנו מתרגלים את טכניקות הסידהים של המדיטציה הטרנסנדנטלית, אנחנו יוצרים גישה למקור חוק הטבע, רמת כוח המשיכה הקוואנטי – השדה המאוחד:

התעופה היווגית, כשהיא מפותחת במלואה [בשלב השלישי], מראה שליטה בכוח המשיכה. אינך יכולה לשלוט בכוח המשיכה בלי ללכת אל מעבר לחוקים הקלאסיים, בלי להשיג גישה לרמת כוח המשיכה הקוואנטי, שהיא רמת השדה המאוחד עצמו.

מכיוון שמקורו של כוח המשיכה ברמה כה עמוקה של הטבע, תעופה יווגית אפשרית, רק אם ההכרה האנושית יכולה לתפקד מרמת השדה המאוחד עצמו. כך תוכל הדגמת התעופה היווגית – בעיקר השלב השני והשלב השלישי של התעופה – לאשר את יכולתה של מערכת העצבים האנושית לתפקד באופן קוהרנטי ברמת השדה המאוחד. זה יראה שפיזיולוגיית המוח של האדם מפותחת במבנה שלה, עד כדי כך שביכולתה להתנסות בשדה המאוחד וליצור בו עירור.

...אם התעופה היווגית עובדת, היא מציבה את התודעה האנושית ואת מערכת העצבים האנושית באופן הברור ביותר ברמת השדה המאוחד. אם ביכולתך להראות מומחיות ברמת כוח המשיכה הקוואנטי, חייב בסיס התודעה להיות ברמת השדה המאוחד.

שליטה בתעופה היווגית מהווה, אם כן, הוכחה דרמטית לכך ששורשי התודעה האנושית נמשכים עמוק לתך מבנה חוק הטבע. למעשה, מראה התעופה היווגית שהרמה הבסיסית ביותר של ההכרה האנושית, התודעה הטהורה, היא רמת היסוד של הטבע עצמו, השדה המאוחד. מרמה זאת אפשר להשיג שליטה גמורה בחוק הטבע.

...המדע המודרני הגיע לרמה די טובה ביישום חוקי הטבע שגילה: פיתחנו טכנולוגיות כימיות מתוחכמות הפועלות ברמה המולקולרית, טכנולוגיות אלקטרוניות הפועלות ברמה האלקטרו-מגנטית, טכנולוגיות גרעיניות הפועלות ברמה האטומית וברמת גרעין האטום. כעת יש בידינו הוכחות לגבי הטכנולוגיה הבסיסית מכולן – טכנולוגיית השדה המאוחד של חוק הטבע.' "

ניסיון להסביר את התעופה היווגית במונחים של הפעלת שרירים – אפילו באופן בלתי מודע – איננה מסבירה את תוצאות המחקרים על השפעת תרגול הסידהי הזה. הוא הדין בתוצאותיהם של כמה עשרות מחקרים על השפעת תרגול טכניקות הסידהים של המדיטציה הטרנסנדנטלית, ובכללן התעופה היווגית, על ידי קבוצות של מתרגלים - על החברה שבסביבה. מחציתם של מחקרים אלה פורסמו לאחר בדיקה קפדנית מן הרגיל בכתבי עת הנתונים לבקרת שופטים-עמיתים (ראה להלן). היו מדענים שהציעו הסברים אלטרנטיביים לתוצאות של אותם מחקרים. מאמריהם גרמו להופעת מאמרים נוספים שניתחו את הנתונים לאור אותם הסברים אלטרנטיביים. מאמרים אחרונים אלה תומכים בהשערה שהתעופה היווגית של אותן קבוצות מתרגלים היא הסיבה לתוצאות שנצפו (ראה להלן).

דרור פיקסלר, אלקטרו-אופטיקאי באוניברסיטת בר-אילן, מצטט בריאיון איתו קטע האהוב עליו מדברי הרמב"ם: "הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות שבמשנה, ביקש לתאר דבר שניתן לחשוב עליו רק בדמיון. וכך כתב: "לפיכך ירכיב זה הכח [הדמיון]... דברים שלא השיגם כלל, ואי אפשר להשיגם, כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר", ואדם שראשו בשמים ורגליו בארץ, וחיה בעלת אלף עינים, על דרך משל, והרבה מאלו הנמנעות".

"אם כבר עשינו ספינת ברזל שרצה באוויר (מטוס)", מוסיף דרור פיקסלר, "הגיע הזמן לעבור לאדם שאינו כפוף לחוקי הכבידה ".

מה שפעם, לרמב"ם, נראָה בלתי אפשרי בעליל, נראֶה כיום עם המצאת המטוס כחלק בלתי נפרד מן המציאות. וכך, כדברי דרור פיקסלר, "הגיע הזמן לעבור לאדם שאינו כפוף לחוקי הכבידה".

"תרגול סדיר של התעופה היווגית", הסביר מאהאארשי מאהאאש יווגי, "מוביל את ההכרה האינדיבידואלית ליהנות משליטה בלוח הבקרה המרכזי של הטבע, שממנו שולט חוק הטבע בחיים של כל אחד, ומנהל את היקום כולו מפנימיות האינטליגנציה של כל גרגיר בבריאה.

מרמה זאת של הפוטנציאל הטוטלי של חוק הטבע יכול האדם לשלוט בכל ערוצי היצירתיות האין-סופית של הטבע ושל הכוח המארגן העיזוּז [הבלתי מנוצח] של חוק הטבע. ממש כשם שפקודה של ראש הממשלה שולטת במלוא הסמכות והמשאבים של העם לשם ביצוע הפקודה, כך כל כוונה המשוגרת מן השדה המאוחד של חוק הטבע, שולטת בכוח המארגן האין-סופי של חוק הטבע לשם מימושה המידי."

במסיבת עיתונאים נשאל מאהאארשי: "מאהאארשי, כדי לממש רצון מרמת 'החשיבה הרכה', האם עליך להכניס באופן מודע את הכוונה הספציפית שאתה רוצה לממש, או זה המקרה של אמא טבע היודעת מה אתה רוצה, אפילו לפני שאתה רוצה זאת?"

תשובתו הייתה:

"המצב הוא שאתה בחיקה של אמא טבע, ואז כל רצונותיך הם רצונותיה. אנחנו מתוודעים לשדה הטרנסנדנטלי של טוטליות חוק הטבע, ואז נובע כבר כל רצון מרמה זאת. אם כך, לכל רצון הנובע מרמת הטוטליות של חוק הטבע, יש תמיכה טוטלית מצד הטבע. הטבע הוא עיזוז, כל-יכול ונמצא בכול. לכן מתממש כל רצון באופן אוטומטי, כשאנחנו מתוודעים במידה נאותה לרמה בסיסית זאת של מקור כל מחשבה – השדה הטרנסנדנטלי, שבו חוקת היקום ערה תמיד.

אם כך, עלינו להיות ערים ברמה הזאת. וכל כך קל לעשות זאת. זה כל כך קל כי איננו צריכים לצאת למקום כלשהו כדי להגיע לשם. זה הערך שלנו עצמנו. במשך חמישים השנים האחרונות לימדנו את העולם כמה פשוט ללכת אל המֵעבר (טְרַנְסֵנְדִּינְג) ולהיות בהרמוניה עם זה. עם התרגול אנחנו מכירים זאת באופן יסודי יותר ויותר, ואז אתה מתחיל להקרין באמצעות מחשבות, דיבורים ופעולות.

זה פשוט מאוד; זה קל מאוד; זה אמיתי מאוד." .

שיפור האיכות של ארגונים

לפי המדע הוודי של מָאהָאארְשי, האיכות ורמת התפקוד של חברה ושל ארגון הן פועל יוצא מובהק של איכות החיים הפנימיים של כל חבר. כדי שיער יהיה ירוק, ממשיל מָאהָאארְשי, נחוץ לדאוג לכך שכל עץ יהיה ירוק. כך גם, כדי שחברה או ארגון ייהנו מרמת תפקוד גבוהה, נחוץ לדאוג לכך שכל חבר יתפקד בשיא יכולתו, ויהיה שבע רצון. היחסים הבין-אישיים בכל ארגון, עניין המוכר כמהותי וכחיוני להצלחתו של ארגון, הם פועל יוצא של איכותו הפנימית של כל אדם בארגון. יחסו של חבר ארגון לעמיתיו ולארגון כולו משקף את איכותו הפנימית של אותו חבר.

במהלך ריאיון ל-BBC הבריטי הציג המראיין, לֵזְלִי סְמִית' (Leslie Smith), למָאהָאארְשי שאלות נוקבות על יחסו של מתרגל המדיטציה הטרנסנדנטלית אל הזולת. תשובותיו של מָאהָאארְשי מתמצתות נושא זה:

"סמית': כל מה שאדם עושה, ייעשה טוב יותר לאחר המדיטציה?

מָאהָאארְשי: ייעשה באופן טוב יותר ויסודי יותר.

סמית': אם כך, אם אדם הינו אכזרי, הוא יהפוך אחרי המדיטציה לאכזרי יותר.

מָאהָאארְשי: תראה, אכזריות היא ביטוי של דְּחָק ומתח. דחק ומתח פשוט מתמוססים, כשאדם מגיע לתודעת שמחת עולם. כל הנטיות הפליליות וההרגלים הרעים ומציאת הנאה בעשיית צרות לאחרים – כולם ביטויים של חשיבה מלאת דחק. הדחק מופיע כגינוי וכגרימת נזק לזולת. כשאדם מגיע לתודעת שמחת עולם באמצעות המדיטציה הטרנסדנטלית, הוא נעשֶה יותר שבע רצון, ובה בעת חשיבתו נעשית צלולה יותר, ויש לו מחשבות בעלות עוצמה גדולה יותר. לכן אין סיכוי שהרגלים רעים של אדם יגברו. הוא חדל להיות רע. כל מעשיו נעשים נכונים יותר וישרים יותר, ובה בעת – הגיוניים יותר לעצמו ולזולת. רכות האהבה גוברת.

סמית': אין לזה דבר עם החברה בכללותה. זה, פשוט, לגמרי אנוכִיִי.

מָאהָאארְשי: בהחלט – זה אנוכיי לגמרי, והופך את האדם לאדם טוב יותר.

סמית': כשאתה אומר שזה לגמרי אנוכיי, למה בְּדיוק אתה מתכוון?

מָאהָאארְשי: כל עץ חייב להיות אנוכיי בספיגת מים ובקיום צבעו הירוק, אם רוצים שהגן כולו ייהפך לירוק.

סמית': אבל אנחנו לא עצים – אנחנו בני אדם, ויש לנו אחריות זה כלפי זה. נכון?

מָאהָאארְשי: כן, כמובן. איננו יכולים לחשוב על חברה טובה יותר בלי לחשוב על אדם טוב יותר. וכדי להיות אדם טוב יותר, חייו החיצוניים צריכים ליצור אינטגרציה עם החיים הפנימיים של ההוויה.

סמית': אם אתה ממשיך לדבר עם אנשים על תודעת שמחת עולם זאת, כאילו בדרך זאת או אחרת אדם המגיע לכך חדל להתנסות בסבל...

מָאהָאארְשי: נכון מאוד! אדם צריך לא לסבול. למה שיסבול?!

סמית': טוב, אתן לך סיבה אחת למה אפשר לומר שעליו לסבול – מכיוון שאם איננו סובלים, אם איננו מתנסים עם אחרים בסבל שלהם, אנחנו מאבדים את הדחף שלנו לאיכפתיות.

מָאהָאארְשי: לא לא לא. סבל מזיק לחיים ומזיק להתקדמות.

סמית': איך אפשר להיות איכפתי לגבי אנשים, אם אינך חווה איתם את הסבל שעובר עליהם?!

מָאהָאארְשי: באמצעות הגברת היכולת לאהוב. תודעת שמחת עולם היא שגורמת לאדם להתרומם לאהבה אוניברסלית.

סמית': איך אפשר לאהוב בלי לסבול?

מָאהָאארְשי: הו לא – אנחנו אוהבים ומתוך שמחה.

סמית': ברגע שאתה אוהב, אתה חייב לסבול.

מָאהָאארְשי: הו לא...

סמית': כי ברגע שאתה אוהב, איכפת לך.

מָאהָאארְשי: אבל איכפת לך מתוך שמחה ותודעת שמחת עולם.

סמית': איך אתה יכול להיות שמח, כשאתה רואה סביבך אנשים סובלים ובצרות רציניות?

מָאהָאארְשי: כן, כי בשמחה הזאת יש יכולת גדולה יותר לעזור להם ולהקל את סבלם, וזאת חברות טובה. אם עשרה אנשים סובלים והאַחַד-עשר שמסוגל לשמוח, גם הוא בא בדמעות על החיים, אז הוא רק מוסיף לדיכאון שבאווירה. אדם היודע איך לחיות מתוך שמחה ואושר מקרין את ההרמוניה ואת האהבה האלה, וזאת עזרה אמיתית לאלה שסובלים.

סמית': אתה חושב שכל הסבל הוא רק מין חוויה מוטעית, נכון?

מָאהָאארְשי: זה בהחלט מזיק לחיים ולאופי החיים שהינו תודעת שמחת עולם. החיים הם שמחת עולם.

סמית': אתה מתכחש לגמרי לכך שכל אחד מאיתנו חייב לשאת את סבלו, נכון?

מָאהָאארְשי: איננו חייבים לשאת סבל ולזרוק את עצמנו לסבל. בהחלט לא. אנחנו רק צריכים לחשוף את אותה תודעת שמחת עולם ולחיות אותה בחיי היומיום. כך נעשה שימוש מושכל יותר בחיינו ונועיל יותר לסביבתנו.

כאשר מתחיל אדם לתרגל את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנלית, הוא מתחיל, כדברי מָאהָאארְשי לעיל, "לחשוף את אותה תודעת שמחת עולם ולחיות אותה בחיי היומיום" – בינו לבין עצמו וביחסיו עם הזולת. "יחסיי עם אחרים טובים יותר, כי יחסיי עם עצמי טובים יותר", קבעה אָן בֵּארְטְן-וִינְקֶאנְט (Anne Barton-Veenkant), סטודנטית באוניברסיטת ג'וֹרְגְ'טַאון (Georgetown University) שבבירת ארצות הברית.

אותה שמחת עולם היא בה בעת דממה או שלוות נפש עמוקה ותחושה של עוז ושל שביעות רצון, שערכם גדול מאוד ביחסי אנוש, כפי שמעידה גֵ'קְלין בּוֹיְל (Jaclyn Boyle) מן האוניברסיטה האמריקאית שבבירת ארצות הברית, אשר השתתפה במחקר על השפעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית על תפקוד המוח ועל התגובות לדחק, אשר נערך באוניברסיטה שלה:

"המדיטציה הטרנסנדנלית שינתה את חיי. השינויים לא התחוללו בין לילה או אפילו לא באופן מספיק פתאומי, כך שאוכל להבחין בהם מיד. אבל כשאני מסתכלת אחורנית – איך הייתי לפני שהתחלתי את המדיטציה, קשה לי להאמין עד כמה התקדמתי.

אַחד השיפורים הבולטים ביותר הוא, פשוט, עד כמה אני יותר יצרנית. אני אוהבת להיות עסוקה, והמדיטציה טוענת אותי מחדש במרץ, וכך אני יכולה לעשות כל דבר שאני רוצה, ולעשות דברים בקלות גדולה ובפחות סטרס.

המדיטציה עזרה לי גם להסתגל לכל מצב שאני נתקלת בו. יש לי כעת מרכז שליו אשר מאפשר לי להתמודד עם כל אתגר שהחיים מציבים בפניי. לא חשוב מה קורה – אני מרגישה בטוחה ומוגנת, כי אני יודעת שיש לי מקום שקט ושבע רצון בתוכי. ככל שאני ממשיכה לעשות מדיטציה כל יום, אני מרגישה את השלווה הולכת וּגְדֵלה. אני מסוגלת לטפל במצבים ובסכסוכים מלחיצים בקלות רבה יותר, ואני יכולה להעביר את רגשותיי ודעותיי באופן ברור יותר. בעבר, אם היה לי סכסוך עם מישהו, הייתי מרגישה כעס ותסכול ומטפלת במצב לפי רגשות אלה. כעת אני מבינה הרבה יותר טוב את התסכולים שלהם בלי שאלו שלי יפריעו, ואני יכולה לדאוג לתיקון המצב באופן שקט ושליו. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה נאלצתי להרים את קולי, אף על פי שפעם היו צעקות מנגנון ההגנה העיקרי שלי.

אני אסירת תודה שלמדתי את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, ואינני מסוגלת לדמיין את חיי בלעדיה."

מה שגֵ'קְלין בּוֹיְל ואנשים אחרים המתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית מדווחים, מקבל ביטוי מסוים במערכת החינוך הפינית:

"מערכת החינוך הפינית היא מושא לקנאה ברחבי העולם, ומדינות רבות מנסות לחקות אותה. היא נחשבת לטובה ביותר באירופה, ורבים רואים בה את מערכת החינוך הטובה בעולם. תלמידי פינלנד מובילים במבחני פיז"ה הבינלאומיים, והפערים בהישגי התלמידים הם מהנמוכים בעולם המערבי."

פאסי סאלברג מתואר בריאיון איתו על הגישה החינוכית בפינלד כ"חוקר חינוך ומרצה מבוקש. הוא עבד כמורה, כמנהל בתי ספר, כמרצה בבתי ספר להוראה וכיועץ חינוכי בפינלנד, והיה מעורב בתכנון הרפורמה במערכת החינוך בפינלנד בשנות ה–90. לאחר מכן עבד כמומחה לחינוך בבנק העולמי ובנציבות האירופית וכיועץ ב-OECD."

"רווחה (well being), אושר (happiness) ‏ וביטחון (security)‏", אמר, "הם שלושת הנדבכים של החינוך בפינלנד. אלה הם דברים שילדים בבית ספר בפינלנד צריכים לקבל בראש ובראשונה, אומר סאלברג חזור ושוב. ולדבריו יש סימוכין בשטח: בתי הספר הפיניים נראים נינוחים ומעניקים תחושה של בית."

"אושר?", נשאל, "אפשר להבין את שאר הנדבכים, אבל איך אתה מלמד מורים להעניק אושר לתלמידים?"

"אני לא בטוח שאפשר ללמד את זה", ענה. "הדרך הכי טובה לעשות את זה היא לעצב מחדש את בתי הספר, כדי שהם יהיו מקומות שבהם אפשר להיות מאושרים ולא רק ללמוד". "ההרגשה הכללית בבתי הספר שלנו היא אושר", הוסיף המומחה הפיני.

הן מחקרים על השפעות תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית והן עדויות של מתרגלים הפזורות כאן, תומכים בהשערה שתרגול טכניקה זאת מקדם את ההתנסות באותה שלישייה: רווחה, אושר וביטחון.

ככל שתודעת שמחת עולם חיה, ערה יותר בהכרתו של אדם, כלומר: ככל שהוא יוצר את ההפך מדחק ומחרדה, משתפרים יחסיו עם הסביבה – האנושית והדוממת. בשיחה שבה עמד על הזיקה ההדוקה והישירה בין רצון חופשי לבין היכולת להפיק תועלת מן הסביבה, התייחס לכך מָאהָאארְשי, ונתן הסבר אשר מאיר תופעה מוכרת ביחסי אנוש: שני אנשים מתארים חבר אחר בארגון או בחברה שלהם - האחד מתאר אותו כאנוכִיִי ובלתי נעים, וזאת על סמך ניסיונו, ואילו האחר, אף הוא על סמך ניסיונו, מתאר את אותו חבר ארגון כאוהב אדם וכנעים ביותר. מָאהָאארְשי אומר באותה שיחה:

"הסביבה [הן הדוממת והן האנושית] היא מה שאנחנו מייחסים לה. ...אם אנחנו רוצים לייחס לכל דבר סביבנו את הערך של אדום, אנחנו מרכיבים משקפיים אדומים, והכול נעשֶׂה אדום. עם משקפיים ירוקים נעשֶׂה הכול ירוק. אם אנחנו רוצים לראות כל דבר ממש יפה ומאושר, אנחנו נחים היטב, הראש מתרענן, ויש מצב רוח מאושר. כשמצב הרוח מאושר, כל הסביבה מועילה מאוד ויפה מאוד.

אותה סביבה עצמה – אם אנחנו זורקים את עצמנו לתוך משהו מוטעה מאוד, איננו יכולים להסתכל במה שסביבנו; איננו יכולים לראות דבר. הכול סגור בפנינו. ...אם יש לנו סטרס, איננו יכולים לפתוח את עינינו בבירור, אף על פי ...שהעיניים פתוחות. אבל הן מלאות עשן. בגלל הסטרס הראוּת מלאה עשן.

הערך של הסביבה תלוי ברמת התודעה שלנו, ברמת המודעות שלנו. ...אם כך, לסביבה שלנו יש ערך לגבינו בַּמידה שאנחנו מסוגלים להעריך אותה. זה הקשר ביננו לסביבה. משהו יכול להיות קיים, אבל מה ערכו לגבינו – זה כבר תלוי בכמה ערך אנחנו מסוגלים להקציב לו.

...כשרצון חופשי מתפקד, ערכה של הסביבה מקסימלי. כשרצון חופשי איננו מתפקד, כשהרצון כבול - וזה במקרה של מערכת עצבים מלאת סטרס – כשהרצון כבול, גם האינטלקט כבול. האדם איננו מסוגל לקבל החלטות באופן חופשי. במצב זה כל הערך של הסביבה מוגבל.

אם כך, אם נוכל לשחרר את עצמנו [מאהאארשי משתמש כאן בכוונה במילה ourSelf לציון ה"אני" האחד הגדול של כולנו] מסטרס ומלחץ, באופן ספונטני יהיו לנו ערכים גבוהים של סביבתנו. זאת הסיבה לכך שאנחנו מצדנו מייחסים ערך רב לתודעה, ולכן מנקים את התודעה, מטהרים את המודעות באמצעות המדיטציה הטרנסנדנטלית. וזה מגביר את הערך של הסביבה לגבינו."

הסביבה – הן בני אדם והן התנאים בסביבה - קובע מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי, יכולה להיות מסבירת פנים לאדם ולסייע לו, אם הוא מסוגל לראות אותה באור חיובי, להיות מודע לטוב ולמועיל שבה. מצב כזה הוא פועל יוצא של רמת התודעה שלו, אשר נקבעת לפי מידת הטוהר של מערכת העצבים שלו. היופי, אַלִּיבָּא דמָאהָאארְשי, טמון בתודעת המסתכל. לפי זה, הדרך להפיק את מֵרַב התועלת מן הסביבה היא ליצור את ההפך מדחק ומחרדה – להעלות את רמת התודעה. משום כך לא ייחסו בתרבות הוודית חשיבות רבה לטיפוח ערכים חיצוניים ודאגו לפיתוח הערך הפנימי – התודעה, מתוך התפיסה שרמת תודעה גבוהה תבטיח גם ערכים חיצוניים גבוהים. במקום להשקיע מאמצים וזמן בטיפוח ערכים רבים ושונים באופן פרטני – אחד-אחד, משקיעים, מסביר מאהאארשי, רק בדבר אחד, וזאת פשטות ויעילות.

תפיסה זאת מעוגנת במה שנקרא במדע הוֶואאדי (אא = א ארוכה) של מאהאארשי "חוק הקָאארְמָא" - מילה בסַנְסְקְרִיטִית, שפת הספרות הוואאדית, שמשמעה פעולה. את חוק הטבע הזה (המקביל להחוק השלישי של ניוטון), שהחברה או הסביבה מחזירה לאדם את מה שהוא מקרין ונותן לה, מוצאים, למשל, בעדותה של מֵארִיאֵטָה פליבאנובה (Marieta Pehlivanova) מן האוניברסיטה האמריקאית שבבירת ארצות הברית, אשר השתתפה במחקר על השפעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית על תפקוד המוח ועל התגובות לדחק, אשר נערך באוניברסיטה שלה.

"שמתי לב", כתבה, "שכעת אני רואה אנשים באור די שונה מאשר מקודם. אני הרבה יותר פתוחה לאנשים ומעריכה אותם יותר. ההרגשה שלי היא שאני נהנית הרבה יותר להיות איתם. אני חושבת שלפני שהתחלתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית, הייתי לחוצה יותר מדי בגלל העבודה שלי מכדי להבחין, באמת, באנשים, ולא הייתה לי רגישות כלפיהם, כפי שיש לי כעת. מכיוון שאני פתוחה יותר וידידותית יותר כלפי אנשים, אנשים גם הם הרבה יותר נחמדים אליי. זה גדול! ...בזמן מדיטציה קבוצתית [המקובלת כאפקטיבית יותר מאשר מדיטציה לבד] אני חווה הרגשה מלאת אושר של קשר עם שאר המודְטים וגם עם כל האנושות. ההתנסות אז [במדיטציה קבוצתית] עמוקה יותר, מעודנת יותר, אוהבת יותר ומקרינה יותר – פשוט, מדהים."

ככל שגל באוקיאנוס רוגע, אמר מאהאארשי מהאאש יווגי, נעשֶׂה בסיסו רחב יותר. כשהגל רוגע לגמרי בסיסו רחב ביותר, ובעצם הוא האוקיאנוס כולו. הוא הדין בפעילות החשיבה של המוח/ההכרה: במהלך תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, נמשכת תשומת לבו של המתרגל מאליה, באופן טבעי ביותר, לרבדים עמוקים ומעודנים יותר ויותר של ההכרה, ותהליך זה מתרחש בתום לב ובפשטות בשל טבעה של ההכרה (ראה להלן). כשגל ההכרה מגיע לשיא התרחבותו, נעשית ההכרה ערה עד מאוד ומלאת חיים. זהו המצב הפשוט ביותר של ההכרה, והוא מתאפיין בשלמות, בהוליסטיות. ההכרה המודעת מתרוממת לאצילות של אוקיאנוס החיים - התודעה הטהורה, על העוצמה והידע הגלומים בה ועל איכותה של שמחת עולם, שהיא טבעה של התודעה הטהורה. זהו, אמר מאהאארשי, תהליך ספונטני, טבעי ופשוט.

במצב זה, כשהמתרגל חווה ומזהה את המצב הפשוט ביותר של ההכרה, התודעה הטהורה, כ"אני" הגדול העיזוז (הבלתי מנוצח) שלו, מאפשרות לו מודעותו הרחבה עד מאוד וערנותו המחודדת לתפוס בו-זמנית הן נקודה שהוא ממוקד בה והן את סביבתו (ראה להלן: עצמאות שדה). הוא מודע במידה מלאה לכל אדם בתא האנושי שבו הוא נתון, לצרכיו ולרצונותיו: בן משפחה, חבר לעבודה או חבר ללימודים. מכיוון שהערכים של שמחת עולם ושל אהבה לכל מי שנתפס במודעותו הרחבה, גוברים ומתעצמים בתוכו, מתבטא הדבר באכפתיות חברתית מוגברת. נוכחות של אנשים נוספים באותה מסגרת חברתית, אשר מתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית, משפרת, לפיכך, במידה ניכרת את האקלים הבין-אישי, דבר המשפיע על כל אחד מחברי הארגון או החברה.

בלימודים

באוקטובר שנת 1957 שיגרה ברית המועצות לחלל החיצון את הלוויין הראשון בעולם, הישג טכנולוגי שחולל זעזוע בארצות הברית. הרשויות שם הגיעו למסקנה שהאשם בניצחונה הטכנולוגי של ברית המועצות על ארצות הברית הוא במערכת החינוך. הקונגרס הגיב ב-1958 בחקיקת ה- National Defense Education Act. ארצות הברית נחלצה לפרויקט חינוכי שאפתני מן האדירים ביותר בתולדות האנושות לשיפור ההישגים במדעי הטבע, במתמטיקה וכן בשפות זרות. לא עוד שינון עובדות ולמידת מידע לעוס מפי מרצה - הדגש הועבר ללמידת חקר. נבנו תוכניות לימודים חדשניות (New Math, PSSC Physics, BSCS Biology), רבבות מורים הועברו קורסים מיוחדים. פרויקט שאפתני זה עלה לא מעט, והתקוות שנתלו בו היו גדולות.

והתוצאות?

כבר בתחילת שנות ה-70 קבעו גורמי חינוך בארצות הברית, כי ה- New Math (המתמטיקה החדשה) מתה. הקרן הלאומית למדע חדלה לממן תוכניות לימודים מסוג זה, והחלה תנועת "החזרה ליסודות" במתמטיקה ובשאר מדעי הטבע. ב-1983 פרסמה הוועדה למצוינות בחינוך דּוּ"חַ שעורר הדים רבים - "אומה בסכנה: הכורח ברפורמה בחינוך". דּוּ"חַ זה קבע כי בתי הספר של ארצות הברית מוצפים ב"גל גואה של בינוניות". סקר שבדק בכמה אחוזים שיפר אותו פרויקט שאפתני את רמת הידע של תלמידי ארצות הברית, מצא שלא חל כל שיפור.

יעדי הפרויקט היו מצוינים: שיפוט ביקורתי של עובדות, חשיבה עצמאית, הסקת מסקנות מן העובדות ממש כמו מדען העובד עם נתונים, שימוש במעבדות וממש הפעלת הידיים, וכך יגלה התלמיד דברים בכוחות עצמו. אף על פי כן לא הניב הפרויקט את השיפור המיוחל. ככל הידוע, לא הובילו תוצאות אלה לחשבון נפש עמוק, ל"רעידת אדמה" תפיסתית, וכך – לשינוי מהותי.

במאמר מקיף על מערכת החינוך בארצות הברית החל בתחילת המאה ה-21 שפורסם ב"הארץ" נאמר בין היתר: "ב–2001 חוקק ממשל הנשיא ג'ורג' וו. בוש את חוק 'אף ילד לא נותר מאחור', שדחף לרפורמה נרחבת בחינוך. החוק מבסס ומעודד האחדה של מדידת הישגי התלמידים, מעניק עצמאות רבה למדינות ומתווה את התקצוב הפדרלי הנדרש בחינוך. המטרה העיקרית שלו היתה סגירת פערים, אך בעשור וקצת שחלף מאז נראה כי כשל בכך - עד כדי כך שדיאן רביץ, פרשנית והיסטוריונית של חינוך, קראה לו 'כוכב המוות' של החינוך האמריקאי. "

לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי, הופנה כל מה שהושקע באותם פרויקטים ורפורמות לכיוון בלתי נכון - כמו עריכת קניית ענק בסופרמרקט ושליחת מה שנקנה לכתובת שגויה. מדע זה גורס שהמעש החינוכי מורכב משלושה: הלומד, (החומר) הנלמד ותהליך הלימוד המקשר את שניהם. נסיונות לשפר את הישגי מערכת החינוך על ידי התמקדות בפיתוח הנלמד - דברים טכניים חיצוניים, ולא בפיתוח הלומד, ה"אני", כמוהו, לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי , כשפיכת מים לחבית ללא תחתית. זאת משום שהתהליך החינוכי מתחולל בראש ובראשונה לא על הלוח, לא בספרי הלימוד ולא בתוכניות הלימודים, אלא בהכרה, במוח של האדם, והבסיס הוא האדם עצמו, ה"אני".

אדם רגיל לחשוב על עצמו , על ה"אני", במושגים של מחשבות, רצונות ודעות או בכיוונים של עשייה או של קבוצת הזדהות: אני רופא או אני רווקה וכדומה. אולם המילה "אני" מציינת את ה"אני" בלבד – ללא דעות, ללא תחום עשייה או קבוצת הזדהות, כלומר: "אני" טהור, הלומד עצמו ותו לא.

ה"אני" או הלומד הוא הבסיס למעש החינוכי, מסביר מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי, משום ש"אני לומד משהו חשוב" הוא ביטוי המציין העדר בסיס, אם אין הדובר יודע מי הוא עצמו, מיהו "אני". החינוך באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל - MUM, למשל, יוצר את ההפך מדְּחָק (סְטְרֵס) ומחרדה, משום שבאמצעות תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית מתחיל הסטודנט להיות מודע מן היום הראשון לתרגול ל"אני" - השלמות שבבסיס אישיותו וחייו, כפי שמסבירים מספר סטודנטים ב-MUM בסרטון בסגנון המטריקס, שהפיקו.

עדיף לפעול, גרס מאהאארשי מאהאאש יווגי, כמו גנן מנוסה: גנן כזה בראותו עלים חולים של עץ, אין הוא פונה לטפל בעלים - הם רבים, ובעצם, אי אפשר לטפל בכולם, והטיפול עצמו יהיה סימפטומטי גרידא. הוא פונה באמצעות המוח, ההכרה אל השורש – התודעה, ולכן נקראת גישה חינוכית זאת "חינוך המבוסס על התודעה" – Consciousness-Based Education.

מנכ"ל ועדת ההסמכה של אוניברסיטאות ומכללות בכירות של the Western Association of Schools and Colleges המסמיכה בקליפורניה ובכל מערב ארצות הברית - WASC, רָאלְף ו'וֹלְף (Ralph Wolff) קבע: "תלמידים זקוקים ליותר מאשר עובדות כדי להיות אזרחים יעילים בעולם של היום. הם זקוקים למשהו שייתן להם ביטחון להשתתף, יכולת ללמוד ולכבד זה את זה, ויכולת לכבד את עצמם ולחיות חיים בריאים. המדיטציה הטרנסנדנטלית היא דרך לפתח תלמידים מבפנים החוצה. לפני 25 שנה, כשנעשיתי מודע לראשונה למדיטציה הטרנסנדנטלית, התרשמתי מן המחקרים הראשוניים על התועלת שהיא מביאה, אשר נערכו באוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג'לס ובבית הספר לרפואה של הארווארד. נעשיתי אז מודע גם לטענות שליליות מצד אנשים מסוימים על המדיטציה הטרנסנדנטלית. חקרתי טענות אלה, ולא עלה בידי למצוא להן בסיס. לאחר מכן התחלתי לתרגל אותה, וב-25 השנים האחרונות מצאתי שהתועלת האישית עצומה ."

התודעה, לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי, מצויה בתחום הטרנסנדנטלי, והיא משכן הידע הטהור. ממנה בוקעים ומתבטאים באמצעות הדינמיקה המתייחסת אל עצמה של התודעה, כל ענפי הידע למיניהם, כל צורה או תופעה ביקום ואף היקום כולו בוקעים ממנה (אך בעצם, ממשיכים להיות אותה תודעה, כשם שגלים עולים מן האוקיאנוס, אך ממשיכים להיות חלק בלתי נפרד מן האוקיאנוס.) הסטודנט והמרצה, או: התלמיד והמורה מזהים את התודעה שהם חווים, התודעה המוחלטת של שמחת עולם, כ"אני" הגדול הבלתי מנוצח. מכיוון שהם חווים את התודעה - ה"אני" כמקור של כל ענפי הידע, של כל דבר, משמשת התודעה - ה"אני" כמכנה משותף לכל ענפי הידע, למגוון או לריבוי שבעולם – כל תחום ידע נתפס כביטוי של התודעה, וכך מקושרים כולם זה לזה, ומקורם המשותף מקושר לאדם עצמו.

זאת למידה בין-תחומית היוצרת אינטגרציה של כל ענפי הידע, של כל תחומי החיים. כולם ביטויים של מהות שלמה אחדותית אחת, וכולם משתזרים בהכרתו של המתרגל לשלמות אחת. התודעה המוחלטת של שמחת עולם שחווים הסטודנטים/התלמידים, המרצים/המורים והעובדים במוסדות חינוך, אשר מיישמים את ה"חינוך המבוסס על התודעה", מאפשרת להם לחוות מכלי ראשון ובאופן בלתי אמצעי כל ענף ידע בלי לאבד את הראייה של כלל השדה, את המקור המשותף של כל ענפי הידע. במילים אחרות: לחיות את הגבולות תוך קיום מודעות לבלתי מוגבל שבבסיס של הכול; לחיות במסגרת הריבוי תוך קיום מודעות לאחדות, שהאדם חי אותה כ"אני" הגדול הבלתי מנוצח.

"בשיעור מדע", כותב מנהל בית הספר מאהאארשי של עידן ההארה שליד אוניברסיטת מאהאארשי למינהל, ריצ'ארד בֵּל (Richard Beall), "מקשרים התלמידים את לימוד הגנטיקה לעקרונות אוניברסליים – אותם עקרונות שהם מוצאים בשיעור ספרות או בשיעור מתמטיקה." אלו עקרונות היסוד של התודעה, של חוק הטבע – ה"אני". עקרונות אלה משותפים לכל ענפי הידע, משום שהם העקרונות של בסיס כל אותם ענפים, והם מצויים גם באדם עצמו, בתלמיד עצמו. כך מתרגלים התלמידים לחשוב באופן אנכי, מעמיק, ולהיות מודעים הן לקשר בין ענפי ידע שונים זה לזה ולקשר בין מקורם, התודעה, לבין האדם, והם נעשים מודעים יותר לאחדות הבסיסית של כל הצורות והתופעות בעולם. בכל שיעור מקשרים התלמידים את חלקי הידע עם השלמות שבבסיס הכול, ואת השלמות הזאת – עם האני.

שלמות זאת, ה"אני" הגדול היא תחום כל האפשרויות. הסיבה לסבל האנושי, הסביר מאהאארשי, היא אי יכולתו של האדם לממש את כל רצונותיו. אך כאשר רוכש הוא במודעותו את "בית כל חוקי הטבע", תחום כל האפשרויות", הוא פועל באופן טבעי וספונטני לפי כל חוקי הטבע. כך מתממשים רצונותיו ומסופקים צרכיו, אף בלי שיצטרך לדאוג לכך.

את השלמות הזאת ביקש להגדיר בזמנו הפיזיקאי, אלברט איינשטיין, בתור מה שכינה "השדה המאוחד". פיזיקאים עוסקים כיום בעיבודה של תורת השדה המאוחד של כל חוקי הטבע לכלל תאוריה מגובשת – תאוריית העל-מיתר (Super- string) במסגרת תאוריית M, שם שאין הסכמה על משמעו.

התת-חלקיקים נתפסים כל אחד כביטוי או כעירור (excitation) של שדה קוואנטי, כשם שגל הוא עירור של האוקיאנוס, הפרעה לחַלְקוּת פניו. לצד החלקיקים ותת-החלקיקים והשדות הקוואנטיים שלהם – שדות חומר, קיימים שדות כוח (אינטראקציות). ככל שחוקרים רבדים עמוקים יותר של הטבע, של חוק הטבע, נתקלים באחדות הולכת וגוברת. למשל, השדה החשמלי והשדה המגנטי אינם אלא במבט מעמיק יותר ביטויים, עירורים של שדה אחד, שדה מאוחד יותר – השדה האלקטרו-מגנטי. ככל שמעמיקים, נתפסים שדות קוואנטיים אלה כמאוחדים יותר ויותר, ולבסוף אמורים כל שדות החומר ושדות הכוח להיות עירורים של שדה מאוחד אחד של כל חוקי הטבע.

השדה המאוחד הזה הוא הרמה הדוממת, רמת הרִיק (הוואקום), שממנה צמחה וממנה מתקיימת הבריאה כולה. מכיוון שאין ברמת השדה המאוחד שום מהות אחרת, חייבת היווצרות הבריאה לנבוע מן השדה המאוחד עצמו. הוא מקיים אינטראקציה עם עצמו, מתייחס אל עצמו, וזהו המנגנון שבאמצעותו מבטאת האחדות של השדה המאוחד את עצמה כריבוי של הבריאה.

הדינמיקה המתייחסת אל עצמה של התודעה הטהורה היא דרכה של התודעה להביא להיווצרות המגוון של היקום. האינטראקציה של השדה המאוחד עם עצמו היא דרכו להביא באמצעות הישברות משתלשלת ספונטאנית של סימטרייה (Spontaneous sequential symmetry breaking), להיווצרות המגוון של היקום. התודעה הטהורה נתפסת כבסיס של הכול, והשדה המאוחד נתפס כבסיס של הכול, ויש פיזיקאים המעריכים כי שני אלה אינם אלא אחד– זה מן הכיוון הסובייקטיבי, וזה מן הכיוון האובייקטיבי.

פיזיקאי יכול להתוודע אל השדה המאוחד רק באמצעות בניית תאוריה וניתוח לוגי, אך מדען המתרגל את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית יכול, לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי, גם לחוות את השדה המאוחד ולהתחיל לחקור אותו מכלי ראשון. תלמידים וסטודנטים במוסדות חינוך הפועלים לפי גישת החינוך המבוסס על התודעה, חווים את השדה המאוחד של כל חוקי הטבע כתודעה הטהורה, כ"אני", ולומדים כל מקצוע כביטוי של אותו שדה מאוחד – ה"אני" הגדול.

"ידע מיועד לפעולה", מסביר מאהאארשי מאהאאש יווגי; "פעולה מיועדת להישג; הישג – למימוש עצמי. כך, נוגע ידע ישירות למימוש עצמי. בעבור מימוש עצמי שלם נחוץ ידע מלא. ידע שלם צריך להיות ידע טוטלי של מושא החקירה [הידוע] וידע טוטלי של הנושא [היודע]: ידע טוטלי הן של הידוע והן של היודע. כשהיודע איננו יודע את עצמו, חסר בסיס הידע. במצב זה של ידע חסר בסיס, יהיה מימוש עצמי תמיד חסר בסיס. עם מצב זה לגבי החיים נאלצה האנושות להמתמודד במשך כל הדורות. כעת, בעידן מדעי זה, הגיע הזמן שהידע יהיה שלם, ושמימוש עצמי יהיה שלם - לגבי כל אדם, לגבי כל חברה, לגבי כל המין האנושי."

"הידע", מוסיף מאהאארשי מאהאאש יווגי, "חייב להיות עמוק [חוכמה] ושלם. רק ידע שלם יכול להביא להגשמה עצמית. וָלא – אם הידע איננו שלם, יהיו החיים תמיד חיפוש ללא הגשמה עצמית, מסע אינסופי בלי להגיע, צעידה לעבר יעד שאף פעם אין מאתרים אותו או משיגים אותו במלואו."

נראה שהצלחתם של הסטודנטים באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל (ראה להלן) נובעת מהשילוב של התנסות בתודעה הטהורה, השדה המאוחד של כל חוקי הטבע ושל קישור החומר הנלמד אל רמה זאת, וממנה – אל ה"אני". מכיוון שכולם מתרגלים בסדירות את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, הם חווים רמת מציאות זאת בבהירות הולכת וגוברת, ולכן נעשֶׂה השדה המאוחד, נעשֶׂית התודעה הטהורה מוכרת ואינטימית יותר ויותר. המרצים והסטודנטים כאחד בראותם את תחום הלמידה שלהם כרלוונטי ביותר לעצמם, נהנים ללמוד וללמד.

"סטודנטים באוניברסיטאות אחרות", קובע מייקל דִּילְבֶּאק (Michael dillbeck), לשעבר חבר סגל Maharishi University of Management - MUM, "לומדים רק תחומים מסוימים של חוק הטבע, כגון חוקי הפיזיקה, המינהל או ההנדסה. למידה מקוטעת (fragmented) זאת מחיה רק אזורים מסוימים במוח – לעולם לא את מלוא המוח. העדר תפקוד של מלוא המוח הוא שורש כל הבעיות והטעויות שאנשים עושים בצעירותם ובמשך כל חייהם. הדרך היחידה לעורר את מלוא הפוטנציאל של המוח היא על-ידי התנסות ברמה ההוליסטית הדוממת של התודעה שלך עצמך, התודעה הטרנסנדנטלית. בזה מתנסה בקלות כל סטודנט באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל במהלך תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. מחקרים מדעיים רבים תומכים בהשערה שמסקנה זאת נכונה."

א) בי"ס למדע ולפיתוח המוח והתודעה

בית הספר הראשון בעולם שיישם את עקרונות החינוך המבוסס על התודעה, שהציג מָאהָאארְשי מאהאאש יווגי, היה בית ספר מָאהָאארְשי של עידן ההארה - Maharishi School of the Age of Enlightenment - MSAE שליד אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל [18] בפֵיירְפִילְד, אָיוֹוָ'ה (Fairfield, Iowa) שבארצות הברית. בית-ספר משתרע מגן רשות עד כיתה י"ב. כל יום מתרגלים בו התלמידים ביחד במשך 10-15 דקות את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית לפני תחילת הלימודים ובסיומם. תלמידים מבוגרים אף מתרגלים את טכניקות הסִידְהִים המבוססות על המדיטציה הטרנסנדנטלית וכוללות את התעופה היוֹוגית.

תרגול הטכניקה בבית הספר, אמר מנהל בית הספר, ריצ'ארד בֵּל, "משתלם משתי בחינות: הם נפטרים מסטרס וגם מביאים את מוחם למצב הטוב ביותר, כך שכשהם הולכים לכיתה – הילדים ההולכים לבית הספר או היוצאים ממכוניותיהם – הם אינם הולכים הישר לכיתה – הם הולכים לעשות מדיטציה; הם עושים יוֹוגא [תנוחות של יוֹוגא] ומדיטציה. התלמיד שהולך [אחר כך] לכיתה, איננו אותו תלמיד שיצא כאן מן המכונית. עלה בידם להיפטר מסטרס, ועכשיו הם, באמת, ערים, וזה משתלם מכל מיני בחינות במשך היום."

פּוּקִי פְרִיבֶּרְג (Puki Freeberg) מדגישה בעדותה את התחזקות אישיותה במהלך לימודיה ב-MSAE, בעיקר כלפי לחץ חברתי, ביטוי מובהק של עלייה בעצמאות שדה: "דבר אחד שהבחנתי בו בבירור הוא כמה קל לי לקבל את עצמי ולהרגיש נוח במצבים חברתיים. אני יודעת שזאת בעיה ממש קשה לרוב בני העֶשְׂרה. עם המדיטציה הטרנסנדנטלית אני מרגישה שבעת רצון בתוכי ממי שאני, ואני לא מרגישה שאני צריכה לשנות את עצמי כדי להתאים את עצמי לחבריי. חוץ מזה, נהדר להיות ב-MSAE, מקום שכל התלמידים מרגישים כך, כך שאין בעיה חברתית גדולה. כולם מרגישים נוח עם כולם ומקבלים ואוהבים כל אחד אחר."

אֵשְׁלִי דִּינְס (Ashley Deans) שהחל את דרכו כטייס וכפיזיקאי והפך למנהל בית ספר זה לפני ריצ'ארד בֵּל, מתאר בספרו A Record of Excellence את בית הספר ואת הייחוד של גישתו החינוכית. (המקורות להלן, שלא צוין אחרת, הם מספרי העמודים בספרו הניתן להורדה.) הוא מציין כי מבקרים אמרו לו שהוא יושב על הסוד השמור ביותר בעולם.

פיל (Phil), תלמיד י' שהגיע מבית ספר אחר, מתאר כך את השפעת התרגול עליו:"אתה מתעורר בבוקר, ופעם זה היה: 'אוי לא - אני צריך להתעורר וללכת לבית הספר, משהו כזה. אבל פה זה: אתה מתעורר, הולך לבית הספר ועושה מדיטציה. תהליך ההתעוררות כבר לא מכאיב. (0:50)"

95% מהבוגרים מתקבלים ללימודים גבוהים באוניברסיטאות ובמכללות נחשבות של 4 שנות לימוד (חלק מהם - ביוקרתית מכולן, לדעתם, אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל) ומשום כך זה אחד מבתי הספר היחידים במדינת איוו’ה, שמחלקת החינוך של המדינה נתנה להם מעמד של מכינות לאוניברסיטה. הדבר בולט נוכח העובדה שכל הרוצה יכול להתקבל לבית ספר זה ללא מבחן כניסה.

גורם המעודד רבים מבוגרי MSAE להמשיך ללימודים אקדמיים הוא התפתחות אהבת הלמידה שלהם, כפי שמעיד גָ'אן אָרְמְסְטרוֹנְג (John Armstrong), בוגר בית הספר: "סיימתי את התיכון כאן באהבת למידה כל כך עזה. כשיצאתי מבית הספר ועברתי לאוניברסיטה - זה משהו שאני תמיד אסיר תודה עליו. (3:43)"

פָּאשָׁא (Pasha), תלמיד י', שהגיע מבית ספר אחר מייחס את אהבת הלמידה לאופן ההוראה ב-MSAE: "אני אוהב את השיעורים פה הרבה יותר, כי המורים שמלמדים אותך אוהבים את מה שהם מלמדים, ולא סתם מקריאים מתוך ספר. (2:39)"

אשלי דינס מדווח בספרו) על אירוע אשר מצביע על אהבת הלמידה של תלמידות ב-MSAE בכיוון בלתי מקובל – מתמטיקה: "לקחתי כמה מבקרים לראות את כיתה ו'-בנות. כשהגענו גילינו שהבנות חגגו יום הולדת בחדר אחר. אורחיי הופתעו לראות באיזו להיטות סיימו בנות הכיתה את מסיבת יום ההולדת, ומיהרו בחזרה לחדר שלהן כדי להסביר מה למדו במתמטיקה באותו יום. החזרה על השיעור במתמטיקה נראתה להן ככיף גדול יותר מאשר המסיבה. (עמוד 57)" יש באירוע זה הסבר חלקי לעובדה שתלמידי MSAE זכו 4 פעמים באליפות ארצות הברית במתמטיקה לבתי ספר תיכונים. כמו כן זכו לא מעט פעמים במקום הראשון או במקומות ראשונים בתחרויות מדע, טכנולוגיה והנדסה ברמת המדינה וברמה הארצית.

שמעון זילבר, בוגר אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, צפה בשיעור מתמטיקה של כיתה י"א ב-MSAE: "ראיתי דבר מעניין: בדרך כלל כל כיתה נחלקת: יש המצטיינים, יש המתקשים, ויש הבינוניים, אבל הרושם שלי היה שכל התלמידים מצטיינים. גם היה לי ברור שהתלמידים נהנים מאוד מן השיעור, ממש משתעשעים."

ריצ'ארד אִינְקוֹרְבִיָה (Richard Incorvia), מורה לאנגלית ולהיסטוריה, מדגיש את תחושת הביטחון של התלמידים כנובעת מן היצירתיות הרבה שלהם: "אַחד ההבדלים הגדולים ביותר שאני רואה הוא שהתלמידים כאן הרבה יותר יצירתיים, והם רואים יותר אפשרויות של מציאת פתרונות. כשאדם או תלמיד רואה יותר אפשרויות של הצלחה, יש פחות חרדה מכישלון. (0:38)"

המורה לטניס, לוֹרֶאנְס אָיֶיר (Lawerance Eyer), אשר נבחר על ידי אגודת הטניס של ארצות הברית – USTA כמאמן השנה במערב התיכון של ארצות הברית (עמוד 81), מדגיש את מה שנראֶה לו בסיסי ליכולת הלמידה של תלמידים המתרגלים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית: "לימדתי בבתי ספר רבים – בתי ספר פרטיים, בתי ספר ממלכתיים, ומידת הקליטה של מה שאני אומר תמיד גדולה יותר כשהילדים עושים מדיטציה. אין כל ספק. עוזר לי כשהתלמידים שלי ממש מתנסים בנושא שאני מדבר עליו. כשאני מדבר על חוק הטבע, כשאני מדבר על ערנות במנוחה – הם מתנסים בזה פעמיים ביום באמצעות טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, וגם אני. אני חושב שהעובדה שלמורה ולתלמידים יש חוויות משותפות כמכנה משותף לחקירת המקצועות שבתוכנית הלימודים, היא דרך מצוינת להתחיל. (0:14)"

אמילי מרקוס (Emily Marcus) שהגיעה להישגים לימודיים גבוהים ביותר ברמה הארצית "מייחסת את הצלחתה ליכולתה להתמקד בלימודיה, ובה בעת לקיים מצב רוח יציב. 'זה כאילו הידע הבא מן המורה נקלט בברֵכה הדוממת של מודעותי, ונשאר שם בלי הפרעה, וכך אני יכולה לשלוף אותו בכל פעם שאני זקוקה לו.' (עמוד 50)"

על אותה יכולת התמקדות עמד צ'ארלס מֵאתְ'יוּס (Charles Matthews), פרופסור לחינוך למדע באוניברסיטת המדינה של פלורידה: " לתלמידים בבית ספר מאהאארשי - מגן ילדים עד הכיתות הגבוהות יש הקשב הממושך ביותר שראיתי ב-30 שנות הוראה וחקר החינוך בבתי ספר ממלכתיים ופרטיים. אני מוצא שהתלמידים ממוקדים במשימה יותר מ-95% מן הזמן. בדרך כלל אני מוצא שתלמידים קשובים לשיעור פחות ממחצית זמן שהותם בכיתה."

"כיועצת קריאה" בבתי הספר שבאזור הבירה, וושינגטון, "ביקרתי בהרבה בתי ספר ממלכתיים ופרטיים", מציינת ג'וליה הֶרְבֶּרְט (Julia Herbert), "ואף פעם לא הרגשתי באווירה כה שקטה ודוממת בבית ספר של ילדים ערניים, מלאי חיים ומבריקים כפי שחוווים בבירור בבית הספר מאהאארשי של עידן ההארה."

צוותים המייצגים את בית ספר מָאהָאארְשי של עידן ההארה זכו 18 פעמים באליפות המדינה בהקראה והצגות. בית ספר זה גרף יותר פרסים ב-Iowa High School Large Group Speech Competition מאשר כל בית ספר אחר במדינה מאז החלה תחרות זאת להיערך לפני כ-40 שנה. שופטים בתחרויות אלה הגיבו בין היתר כך:

• "הלוואי שיכולתי רק לשבת הלאה בשקט בלי שאצטרך להעיר הערות."
• "לכולכם יש פנים מאירות מאוד. ...נפלא לצפּות בכם."

• "התגלמות ההצטיינות. כל תנועה לוטשה עד מושלמות. כל שיר, כל תנועת יד וניד ראש היו ממש נכונים. הופעה נפלאה. לא רציתי להתיק את מבטי מכם כדי לכתוב את הערותיי. נהדר – מהנה מאוד."

• "כולכם נראים כל כך נאים; אני משערת שזה תנאי מוקדם לקבלה לבית ספרכם. (עמודים 61-62)"

המורֶה שלהם לתיאטרון, רוֹדְנִי פְרֵאנְז (Rodney Franz) אמר: "מכיוון שתלמידי MSAE מגדילים את 'מְכל הידע' שלהם, הפרספקטיבה שלהם רחבה יותר. הם רואים דברים במונחים של שלמוּת. נפלא לבמאי שיש לו שחקנים וזמרים צעירים, הרואים את העולם דרך עדשות רחבות-זווית. (עמודים 62-63)"

מנהל בית הספר, ריצ'ארד בֵּל (Richard Beall) אמר: "בשנה שעברה זכינו באליפות המדינה ברובוטיקה, בשירה, ב-Destination ImagiNation, בדרמה ובתחרות של יריד המדע וההנדסה. נבחרת הטניס שלנו זכתה 16 פעמים באליפות המדינה. (2:42)" מאז גדל המספר ל-18.

בצילום זכו תלמידים במקום הראשון או באַחד המקומות הראשונים בתחרויות שונות ברמה הארצית והבינלאומית, כגון מקום ראשון בתחרות של the International Photo Imaging Education Association. "התלמידים שלנו הם בעלי כושר הסתגלות, קולטים היטב ונכונים לנסות דברים חדשים", מסבירה המורה לצילום, קֵארוֹלין וֵ'אקְסְמֶאן (Carolyn Waksman) את סוד הצלחתם. "הם יצירתיים מעל ומעבר למה שאפשר להאמין. שנה אחר שנה אני נותנת אותה משימה, ועדיין אני רואה תצלומים שאף פעם לא ראיתי מקודם. היצירתיות באה מעמוק בפנים, וזורמת ללא מאמץ אל תוך הביטויים היצירתיים שלהם. (עמוד 69)"

תמונה דומה מצטיירת בתחום האומנות: ארבע פעמים קיבלו תלמידים מ-MSAE את "פרס האומנות של הקונגרס", כלומר: זכו במקום הראשון בתחרות האומנות בין בתי ספר תיכונים בארצות הברית, דבר המאפשר להם להציג את יצירותיהם בבית הנבחרים שבוושינגון, בירת ארצות הברית. "הילדים האלה יוצאים מן הכלל", קובע גְּרֵאג תֵ'אצֵ'אר (Greg Thatcher), מורה לאומנות ב-MSAE. "אתה חייב להיות בעל אמונה בעצמך כדי להתעסק בגורמים בלתי ידועים בביטוי אומנותי, כגון: באילו חומרים להשתמש, איך להשתמש בהם, מה יקרה אם אעשה את זה, מתי לסיים וכו'. הם לומדים לבטוח בעצמם. הם יודעים לקחת רעיון ולהפוך אותו למציאות חיה. ...זה כמעט כאילו הם רבי-כשרונות, כי אחוז גבוה מהם מפגינים יכולת בכל קשת תוכנית הלימודים – החל באומנות וכלה במדע." (עמודים 67-68) מישל פונג' (Michelle Punj) שזכתה במקום הראשון בסקציית הכיתות הגבוהות ביריד המדע של המדינה בהיותה תלמידת י"א, זכתה כתלמידת י"ב במקום הראשון באליפות המדינה בטניס ליחידים (עמודים 75-76).

טניסאי MSAE זכו, כאמור לעיל, 18 פעמים באליפות המדינה בטניס. בית ספר זה הוא היחיד בתולדות איוו'ה שזכה פעמיים ב"כתר המשולש" של טניס ליחידים, לזוגות ולקבוצה (עמודים 78-79). נֵארֵאן קלארק (Naren Klark) אשר זכה שלוש פעמים באליפות המדינה בטניס ליחידים, עורר את התפעלותם של צופים בתחרויות ושל אַחד המאמנים בזכות קור הרוח שהפגין "תחת אש". וכך הסביר זאת נאראן עצמו: "התלמידים בבית הספר שלנו משחקים יותר מתוך עצמם. הרבה פעמים (בתחרויות) רואים שאנשים די מגיעים לאלימות מילולית. ...אני מסוגל להישאר שקט וממוקד בתחרות במקום להניח לרגשותיי לסחוף אותי. (עמוד 80)" התרשמות דומה הייתה לאיצ'אק אדיזאס (Ichak Adizes), יועץ ניהול, אשר כתב: "התרשמתי עמוקות משלוות הנפש, מצד אחד, ומרמת היצירתיות, מן הצד האחר. היצירתיות השליווה בבית ספר מאהאארשי פנטסטית. בשום מקום אחר אי אפשר לראות את שניהם יחד.

"התלמידים שלנו", אמר המורה לטניס, לוֹרֶאנְס אָיֶיר (Lawerance Eyer), אשר נבחר על ידי אגודת הטניס של ארצות הברית – USTA כמאמן השנה במערב התיכון של ארצות הברית, "...שמתי לב שהקואורדינציה המעודנת שלהם בין הגוף לנפש משתפרת, דבר הנותן להם יצירתיות רב-צדדית ויציבות בעיצומו של אתגר. אין כל ספק – המדיטציה הטרנסנדנטלית היא המפתח. (עמוד 81)"

בתחרות הבינלאומית לפתרון בעיות באופן יצירתי בעבודת צוות Destination ImagiNation (היעד דמיון) לא רק זכו תלמידי בית ספר זה שלוש פעמים במקום הראשון בעולם וחמש פעמים במקום השני, אלא אף יש להם יותר נציגים בעשרת המקומות הראשונים מאשר לכל בית ספר אחר בעולם.

"המאמן מארק הֵאדְלִי (Mark Headlee) ...אומר: 'כשהתלמידים שלנו הלכו לתחרויות והופיעו, העירו שופטים רבים על היְציבה הגופנית הטבעית שהם מבטאים. בניגוד לכך, זקוקים תלמידים אחרים לשיעורים איך להחזיק את גופם לפני קהל. לתלמידים שלנו יש יכולת טבעית להיות מאוזנים לפני כל קהל שהוא, ולא להיות ביישנים או מסוגרים.

שנה אחת בתחרות המדינה ... קפצו כמה מן השופטים וחיבקו אחר כך את הילדים. שופט אחר אמר: 'כמה אתם מסודרים ונראים טוב, כמה אתם חזק ביחד כקבוצה. אתם תומכים מאוד זה בזה – לא סתם הצגה. מרגישים את זה עמוק. הפתְרון שלכם היה מאוד בלתי רגיל.

שופט אחר, שראה את התלמידים שלנו בשנים האחרונות, אמר לי פעם: 'הילדים שלכם כל כך מושלמים. אני אוהב אותם. עושה רושם שיוצקים יצירתיות לתוך כל תוכנית הלימודים בבית ספר מאהאארשי. (עמוד 65)"

התרשמות דומה הייתה לאם של תלמיד שבא ל-MSAE מבית ספר אחר, בביקורה הראשון בבית הספר: "די לי לראות את הפנים הקורנות של התלמידים כדי לראות שיצרתם פה פלא (עמוד 53)".

"הפנים הקורנות של התלמידים" – זהו ביטוי מובהק של הסתפגות התודעה המוחלטת של שמחת עולם במודעות של התלמיד. ל"פנים הקורנות" יש, לפי דבריו של מאהאארשי, השלכה על היחס אל הזולת. בית ספר מָאהָאארְשי של עידן ההארה שימש זירה למספר לא קטן של מחקרים, וחלק מהם בדקו את תפיסת הזולת ואת היחס לזולת.

אחד מאותם מחקרים מבוסס על מחקר שערכו לורנס קוֹלְבֶּרְג ואָן היגינס (Lawrence Kohlberg and Ann Higgins) מהמרכז לחינוך מוסרי (Center for Moral Education) שבאוניברסיטת הארווארד, על הישגי רשת "בתי הספר של חברה הוגנת" שהקים קולברג במטרה לקדם את התפתחותו המוסרית של התלמיד. חוקרים מצאו שלתלמידים בבתי ספר של "חברה הוגנת" יש רמה מוסרית גבוהה בהרבה מזאת של תלמידים מבתי ספר תיכונים ממלכתיים רגילים. סֵאנְפוֹרְד ורֵאנְדִּי נידיץ' (Sanford and Randi Nidich) מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל השוו את התוצאות שהתקבלו משני בתי הספר ברשת זאת שנמצאו בעלי התוצאות הגבוהות ביותר בלימודים והרמה הסוציו-אקונומית הגבוהה ביותר עם התוצאות באותו מבחן של תלמידי MSAE. התחומים שנבדקו היו: עזרה לתלמיד בלתי פופולרי, שמירה על הסכם (קיום הבטחה), אי גנבה וכן עשיית פעולה המבטאת תחושת אחריות ועזרה לאדם בקהילה שנגרם לו נזק, אף על פי שהתלמיד אינו נושא כלל באחריות לכך. המימצאים היו שתלמידי MSAE הפגינו רמה גבוהה יותר של שיפוט מוסרי (באיזו מידה איכפת לאדם מאחרים והוא מתחשב בהם) מזו של תלמידי אותם שני בתי ספר, מימצאים שהיו משמעותיים מבחינה סטטיסטית.

"הסביבה בבית הספר קוהרנטית", קבע התלמיד ג'וֹי גראנט (Joy Grant), שחקן כדור-עף מצטיין. "זה כמו משפחה מאושרת אחת גדולה. אני מרגיש שאני מכיר את כולם, ואני מרגיש נוח עם כולם. (עמוד 51)"

"כשלמדתי בתיכון הממלכתי המקומי", כתבה ג'ניפר מֵיידְמֶאנְט (Jennifer Maidment) שעברה לבית ספר מאהאארשי של עידן ההארה מבית ספר אחר, "התחלתי כל יום בפקעת של חרדה ודאגות בקיבה שלי. כשנכנסתי לבית ספר מאהאארשי כתלמידת י', הרגשתי כמו בחלום – המורים היו טובי לב ומלאי אהדה, והתלמידים קיבלו אותי מיד וצירפו אותי. איזה הבדל! (עמוד 53) "

סוּורְיָא (Surya), תלמיד תיכון: "אין כאן משהו כמו 'אוי, הילד הזה, אני צריך להיות בקבוצה עם הילד הזה'. זה: יופי! אני איתו בקבוצה! יופי! הוא כמו החבר הכי טוב שלי. (3:09) "

"שיר-אל כהן שהוריו [אסתר ויהושע כהן] היגרו מישראל, רק כדי שהוא יוכל ללמוד בתיכון שלנו, אומר: 'מוצא חן בעיניי שאנחנו עושים את תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית בקבוצה יחד. זה יוצר הרמוניה גדולה בקרב התלמידים.' (עמוד 47) "

מדינת אָיוֹוָ'ה שבה נמצא בית ספר מָאהָאארְשי של עידן ההארה, תופסת מדי שנה אחד משלושת המקומות הראשונים בארצות הברית בתוצאות מבחני הכניסה לאוניברסיטאות של בוגרי בתי הספר התיכונים. ג'יל אוֹלְסְן-וִירְלִי (Jill Olsen-Virlee), שנבחרה ב-1996 למורה של השנה של מדינת אָיוֹוָ'ה, מעריכה את MSAE כך: "בית הספר שלכם היה, באמת, מקור להשראה. שלוות הנפש הפנימית, הדאגה זה-לזה, הכבוד לזולת, הצמא לחוכמה והגישה ההוליסטית לילדים הם פנטסנטיים. (עמוד 52) "

המנהל הקודם, אשלי דינס (Ashley Deans), כותב בספרו: "רואים שהתלמידים מאושרים ומראים כבוד עמוק למוריהם. חבר בוועדת ההסמכה העיר, כי במהלך ביקור בן שלושה ימים לא שמע אף מילה קשה בין תלמידים או בין מורה לתלמיד. המנהל מספר בסוד כי בעשור האחרון מעולם לא נאלץ להפסיק קטטה. (עמוד 12) "

על האיכות הגבוהה של היחסים הבין-אישיים בקרב תלמידי MSAE עומד בֵּן פולאק (Ben Pollack), שעבר לבית ספר זה מבית ספר בניו יורק: "שם, בניו יורק, היו לי בדרך כלל מעט מאוד חברים, אבל בבית הספר הזה כולם חברים של כולם. שמתי לב גם שכאשר כל הילדים ב-MSAE מתרגלים (את המדיטציה) בקבוצה, יש תחושה של קשר בין כולם, ובסוף יוצאים הילדים מחייכים וצוחקים."

צוות טלוויזיה שבא להסריט בבית הספר ציין שאין מנעולים על תאי התלמידים במלתחה (עמוד 51).

בדיקה שנערכה על ידי בית ספר מָאהָאארְשי של עידן ההארה במסגרת תהליך הסמכתו בהיותו בית ספר עצמאי, העלתה ש-99% מבוגרי בית הספר מקיימים קשר עם בוגרים אחרים וכן עם נציגים של בית ספרם זה. אחוז זה גבוה בהרבה מן המקובל, אפילו בקרב בתי ספר עצמאיים.

"לצד העובדה שלתלמידים יש ביטחון עצמי, והם מבטאים את דעותיהם בגילוי לב", ציינה קֵיְיתי קירְבָּאק (Katy Kirbach), שעברה ל-MSAE מבית ספר אחר, "הם משתדלים 'לומר את האמת המתוקה', וב-3.5 השנים שהייתי ב-MSAE, אף פעם לא אמרו לי משהו משפיל או אכזרי."

את הבסיס להתנהגות מסוג זה רואה גֵ'אנֵאט תומס (Janet Thomas), שלימדה 27 שנים בבתי ספר פרטיים באוסטרליה ואחר כך ב-MSAE, באיכות הפנימית של התלמידים: "הדבר הראשון שהבחנתי בו, כשראיתי את התלמידים האלה המתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית, היה פניהם המאירות. כשהכרתי אותם, ראיתי שהם לא ידעו פחד. שום פחד שהוא. מאוד בלתי רגיל אצל בני עֶשְׂרֵה. קור רוחם, האינטליגנציה שלהם והביטחון העצמי שלהם הופכים את ההוראה לתענוג צרוף."

רוֹקְסִי טיג (Roxie Teague) שלימדה בבית ספר זה מסכמת כך את התרשמותה:

"לימדתי במשך 22 שנים בבתי ספר שונים, כולל ילדים בבית הספר המעבדתי של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ובית הספר היסודי של אוניברסיטת סטאנפורד. התלמידים ב-MSAE הם המיוחדים ביותר, שהיו לי אי פעם. באמצעות יכולתם להתמקד בלימודים בכיתה הם לומדים דברים כבר בפעם הראשונה.

בבית הספר המבוסס על התודעה שבאיוו'ה מצאתי כי הודות לעובדה שהן התלמידים והן המורים התנסו במצב השקט ביותר של תודעתם באמצעות המדיטציה הטרנסנדנטלית, התפתחה אינטימיות מתוקה בין המורים לתלמידים. התקשורת הייתה קלה, היחסים היו הרמוניים, וההתמקדות בלמידה באה באופן טבעי.

ניכר היה שהתוכנית המבוססת על התודעה פיתחה אצל התלמידים צמא פנימי ללמידה, ובה בעת שיפרה את החשיבה השיפוטית, את היצירתיות ואת האינטגרציה של הידע. התוכנית אף הגבירה את אושרם, את חביבותם ואת השתתפותם ברגשי הזולת. ראיתי בוגרים שבאמת מסוגלים לממש את שאיפותיהם ובה בעת לתרום לאיכות החיים של החברה.

תוכנית החינוך המבוסס על התודעה מממשת, לדעתי, את השאיפות הנעלות ביותר של מחנכים באשר הם, תוך יצירת בסיס לחברה אידאלית. (עמוד 49) "

מִינְקָה בּוֹרְג (Minca Borg) בת ה-12 זכתה במקום הראשון בתחרות כתיבת חיבור שהקיפה צעירים בגילים 6-18 מכל רחבי ארצות הברית. בחיבור A World Fit for Children (עולם המתאים לילדים) היא כתבה בין היתר:

"אני מאמינה שעולם המתאים לילדים יהיה עולם של שלום ושלווה, כי בסביבה של שלום ושלווה יכולים לגדול בנו אהבה, חדווה וכל הדברים הטובים.

עולם המתאים לילדים יהיה עולם המתאים לכל בן אדם, לכל בן אנוש ולכל חיה, לכל צמח ולכל מקווה מים. בעולם נאור זה, יזרמו שלום, שלווה ואהבה מנשמתו של כל אדם, וייצרו גלים של שלום, שלווה ושמחת עולם נצחיים. כל חלק מן הבריאה יחוש סיפוק ויתפתח במהירות. כוכב הלכת שלנו יהיה אור פנימי של היקום שלנו, המקרין לנצח גן עדן, כי יהיה זה, למעשה, גן עדן עלי אדמות.

כל דבר עלי אדמות יזרום בהרמוניה. פירושו של דבר שנחיה בטבע כחלק מן המערכת האקולוגית, וניהנה מהנוכחות אפילו של אותם עכבישים קטנים, שרבים מאיתנו פוחדים מהם. זאת משום שכאשר ישרור בפנים רוגע כל כך שליו, ואל היקום תזרום אהבה אשר תעלה על גדותיה, לא יהיה מקום לשליליות.

בריאות פנימית זאת תלך ותגבר. כל אדם יהיה אז בריא בגופו, ומכיוון שלנו כבני אדם יש השפעה כה חזקה על האדמה - לכשנהיה במצב נאור זה, נתפוס שהיקום הוא כפי שאנחנו הננו. בטוהר פנימי זה נרצה שהאוויר יהיה טהור ולא מלא זיהום. אנחנו נרצה שהמים יהיו מתוקים, שהיערות, הביצות, יערות הגשם, ההרים, כרי הדשא והחופים יהיו נקיים מלכלוך, וכך יוכלו ידידינו, בעלי החיים, שעל פני אדמה זאת להתקיים באופן טבעי – ואנו איתם. שוב לא נרצה להיות עשירים בחומר למען עצמנו, אלא עשירים בערכים פנימיים למען היקום שלנו...

עולם זה המתאים לילדים הינו אפשרי. כשיְיַשְּׂמו חינוך אידאלי, הוא יקרין שלום ושלווה לקהילה, וזוֹ מצדה תשפיע על קהילות אחרות ברחבי העולם כולו. כך ייווצר עולם המתאים לילדים על ידי ילדים. כל אחד מאיתנו יכול להפוך את העולם למתאים לילדים. אם כך, הבה נתחיל! הבה ניצור בתוך עצמנו שלום, שלווה ואיזון, וכך נוכל להפיץ שמחה פנימית זאת בעולם כולו.

תודה לך על עזרתך ליצור עולם המתאים לילדים." (עמודים 70-72)

מעל הכניסה לבית הספר כתובים דברים שאמר מאהאארשי על תלמידי בית ספר זה: "באינטליגנציה שלהם תזרח חוכמת העולם המושלמת ביותר".

ב) בי"ס למדע ולפיתוח המוח והתודעה

במחוז לָאנְקֵשֵר (Lancashire) שבבריטניה פועל זה שנים בית ספר, שבו כל העובדים והתלמידים מתרגלים פעמיים ביום ביחד את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. באופן דומה לבית ספר מאהאארשי של עידן ההארה שבפֵיירְפִילְד, אָיוֹוָ'ה (Fairfield, Iowa) שבארצות הברית, ננקטת בבית ספר זה[19] גישת ה"חינוך המבוסס על התודעה", העושה שימוש בעקרונות המדע הוֶואאדי (אא = תנועה ארוכה) של מאהאארשי.

בית ספר מָאהָאארְשִי זה הוגדר כ"מצוין" (outstanding), כלומר: בקטגוריה הגבוהה ביותר, על ידי Ofsted - the Office for Standards in Education, Children’s Services and Skills – המשרד לסטנדנטים בחינוך, שירותי ילדים ומיומנויות. Ofsted שהוא ארגון עצמאי המדווח ישירות לפרלמנט הבריטי, קבע על בית ספר זה: "התמקדותו של בית הספר באנשים, השימוש שהוא עושה במדיטציה והיותו שוחר איזון מחזקים את כל מה שהוא עושה. התלמידים שקטים, בטוחים בעצמם, בעלי תפיסה עצמית טובה, אדיבים ומתחשבים בזולת. הם משתוקקים לרכּוש ידע ומיומנויות ונהנים ללמוד."

תוצאות מבחני GCSE (General Certificate of Secondary Education) מציבים את בית הספר מָאהָאארְשִי ב-2.5% העליונים בבריטניה, וזאת למרות העדר מבחני כניסה. תוצאות אלה יציבות מאז החלו תלמידי בית ספר זה לגשת למבחנים אלה ב-1990. אחוז התלמידים מבית ספר מָאהָאארְשִי, שעברו את מבחני ה-GCSE בציונים 95-100 הוא 39% בהשוואה לאחוז הארצי באותה תקופה – 14%, כלומר: כמעט פי שלושה.

תלמידים של בית ספר מָאהָאארְשִי זכו בפרסים בתחרויות הארציות השנתיות של "אתגר המתמטיקה" (“Mathematics Challenge”). כמו כן זכו בפרסים בתחרויות ארציות של שירה וכתיבה יצירתית. השירים קובצו כאנתולוגיה ופורסמו עם הקדמה מאת חתן פרס שירה של בריטניה.

עדויות של תלמידים בבית ספר מָאהָאארְשִי בלָאנְ'קֵשֵר:

• תלמידה: "למרות שזה מרגיע אותך, זה גם עוזר לך להישאר ערנית בשיעור. אז אחרי מדיטציה טובה בבוקר או בזמן הפסקת הצוהריים, את מרגישה תמיד רעננה יותר ומוכנה יותר להתחיל שיעור. (1:30)"

• תלמיד: "זה עושה לך את הראש צלול. (1:45)"

• תלמיד: "זה עושה אותך רגוע יותר. (1:47)"

• תלמיד: "אתה נהנה יותר לדבר עם אנשים. ויש לך שיחות טובות יותר עם אנשים, ואז אתה מוצא חן בעיניהם יותר. אז אתם נעשים חברים טובים יותר. (2:14)"

• תלמידה: "כולנו חברים. אין בריונות. (0:51)"

• תלמידה: "כולם פה מאושרים יותר ונחמדים יותר מבבית הספר הקודם שלי. (0:54)"

• תלמידה: "זה פשוט בית הספר הכי טוב. באמת. (0:57)"

מנהל בית ספר מאהאארשי, דֶּארֶאק קָאסֵאלְס (Derek Cassells), מייחס את הישגי תלמידיו להתנסות במשך כ-15 דקות פעמיים ביום במצב של ערנות במנוחה שגורם תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית.

הישגי בית ספר מָאהָאארְשִי גרמו להורים באזור, אשר לא תרגלו את המדיטציה הטרנסנדנטלית, לשלוח אליו את ילדיהם. אלה למדו את הטכניקה, וההורים למדו איתם או אחריהם בבחינת "מעשה בנים סימן לאבות". "מאז החלו שני ילדיי ללמוד בבית ספר מאהאארשי", ציינה אם שהכניסה לשם את ילדיה לפני זמן לא רב, והיא עצמה מורה מנוסה, "לא רק חייהם, אלא גם חיי המשפחה כולה התמלאו מאוד בסיפוק וביצירתיות."

שֵֹרָה בָּאוִ'י (Sarah Bowey), מורה לשעבר בבית ספר זה, כתבה: "מניסיוני בהוראה בבתי ספר קודמים, לא הייתי מעלה בדעתי, אבל אני ממש מרגישה טוב יותר בסוף יום לימודים מאשר בתחילתו, ואני מצפה לשוב אליו ביום שני בבוקר!"

ההישגים הלימודיים והאווירה החברתית הטובה מאוד בבית ספר מָאהָאארְשִי גרמו למשרד החינוך הבריטי להעניק לו באוגוסט 2011 את המעמד של "בית ספר חופשי". משמעות הדבר היא שהוא מנוהל לא על ידי המועצה המקומית, אלא על ידי מנהל בית הספר ומוריו, ובית הספר הוא שקובע את אורך יום הלימודים, את תוכן תוכנית הלימודים ושמשרד החינוך קיבל על עצמו לשאת בכל הוצאות בית הספר, כולל משכורות, אך בית הספר מחליט על מה להוציא את הכסף.

הוחל בבניית שני בתי ספר שיפעלו באותה מתכונת, וזאת, כאמור, במימון משרד החינוך. עוד בטרם החלה מלאכת הבנייה עצמה, התמלאה רשימת התלמידים שנרשמו ללמוד בהם.

סקר שיזם אַחד ההורים וערך ב-2013 בקרב הורי התלמידים העלה תוצאות של שביעות רצון גמורה מכל בחינה שהיא שנכללה בסקר[20].

עדויות של אמהות לתלמידים בבית ספר מָאהָאארְשִי בלָאנְ'קֵשֵר:

• "אני חושבת שזה בית הספר האידאלי. (7:13)"

• "האישיות שלהם פורחת. (6:06)"

• "עכשיו יש לו סוּפֶּר-ביטחון עצמי. (6:12)"

• "אין בריונות. אין לחץ חברתי מופרז. (7:03)"

• "אני חושבת שהם הרבה יותר יציבים, ואני חושבת שהם הרבה יותר מאושרים. (5:38)"

• "בואו תראו את זה. בואו תסתכלו בילדים. בואו ותסתכלו באהבת החיים שלהם. (6:57)"

לורד היל (Hill), לשעבר תת שר המדינה לחינוך, אמר: "אני בטוח שבית הספר החופשי מאהאארשי (לָאנְקְ'שֵר) ישפר את המיבחר ויעלה את הסטנדרטים, ויכירו בו כספינת הדגל של תוכנית בתי הספר החופשיים"[21].

תיכון שהיה אלים זכה בפרס החינוך הארצי

בית הספר התיכון דבוריה שלמרגלות הר תבור היה במצב קשה. מעיד המורה לספרות שם, נג'יב אטרש: "בית-הספר עמד בפני קריסה. היתה הרבה אלימות פיזית ומילולית". מצב זה גרם לקבוצת הורים לפתוח בכפר בית ספר עצמאי ולהעביר לשם את ילדיהם. חלק מהמורים החלו לחפש עבודה במקומות אחרים.

בחודש מאי 2007 ביוזמתו של המנהל ובתמיכתם של חלק גדול מן המורים, למדו את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית המנהל, עבד סלאם מוסאלחה, כמחצית צוות המורים ושתי מזכירות, והם תרגלו אותה ביחד בבוקר לפני תחילת הלימודים ושוב לאחר הלימודים. מורים דיווחו על שינוי ביחסים ביניהם ובאווירה של כלל בית הספר:

• נַסים נג'אר, מורֶה למדעי הסביבה: "המורים יותר מעורבים בנעשה בביה"ס. זה מתבטא בחיי החברה בתוך בית הספר, מרגישים חברה חיובית, עניינית ודואגת, המורים יותר מלוכדים ועוזרים הן האחד לשני והן האחד לבית הספר. עקב כך השתפרה אווירת ביה"ס, והיא כעת יותר חיובית".

• שאפע מוסאלחה, יועץ חינוכי ומורה לאזרחות: "מאז לימוד המדיטציה אני מרגיש שינוי בתכונות אישיות שונות. נהפכתי להיות יותר בעל השפעה ומסוגל להחליט מהר בלי להתלבט זמן רב. הפכתי להיות יותר כריזמטי ובעל תכונות אישיות שמקסימות את סביבתי הקרובה. בעבודה השתפרה היכולת הביצועית שלי ואני מבצע את רוב המטלות ברוגע ובמנוחה בלי לחץ. אני גם מרגיש שיפור בחדר המורים. יש יותר הרמוניה וגיבוש חברתי."

חודש וחצי לאחר לימוד הטכניקה נערכו בחינות הבגרות, ועל כך מסר המנהל:

"המבחן האמיתי של בית ספר הוא בתקופת בחינות הגמר. בעבר הצטיינו תקופות הבחינות בבית ספרנו בהרבה לחץ ומתח. אולם השנה, באופן בלתי צפוי, הייתה האווירה הכללית שונה לחלוטין מבעבר. הן התלמידים והן המורים היו הרבה יותר רגועים, והאווירה הכללית הרבה יותר הרמונית ושלווה.

נכון שהיו לנו שינויים בארגון הבחינות, אבל זוהי הפעם הראשונה מאז שעשינו את השינויים הללו, שהבַקָּרים של משרד החינוך מרגישים בשינוי משמעותי באווירה החינוכית המיוחדת והשקטה. המפקח הקבוע מטעם משרד החינוך התרשם מאוד מהשינוי לטובה שחל באווירת בית הספר, וציין זאת בדו"ח ששלח למשרד החינוך. כתוצאה מכך לא נשלחו פקחים לבחינת הבגרות במתמטיקה, הנחשבת לבעייתית ביותר, ושבעבר היה משרד החינוך שולח אליה 3-4 פקחים."

מפקח בחינות הבגרות הקבוע של בית הספר, שנהג להגיע עם שני שומרי-ראש ציין שבניגוד לשנים הקודמות הוא מרגיש בטוח ונהנה לשהות בבית הספר. לבחינה במתמטיקה, שנערכה מאוחר יותר, הגיע המפקח ללא שומרים.

בנובמבר 2008 זכה בית הספר במקום השני בדירוג הארצי של פרס החינוך הניתן על-ידי ארגון המורים, ושרת החינוך דאז העניקה את הפרס בטקס חגיגי למנהל בית הספר.

מורים דיווחו שהשיפור שחוו לא היה מוגבל לעבודתם:

• עאטף מוסא, מורה לחשמל ולאקטרוניקה: "המדיטציה היא קלה, שלוה ונוחה. זה מתבטא ביחסים החברתיים בתוך קבוצת המורים שלמדו את הטכניקה. זה מוריד מתחים ומשפר את האווירה החברתית בין הקבוצה בפרט ובין המורים בכלל. המחשבות נקיות ובנויות על בסיס טהור ונקי ללא אינטרסים פרטיים.

המדיטציה שיפרה לי את היחסים במשפחה. הם אומרים שאני יותר רגוע ולא שולף תשובות מהמותן."

• עאטף סח'ניני, מורה למתמטיקה: "המשפחה שלי מרגישה שאני יותר רגוע, לא מתעצבן בחודשים האחרונים בכלל. אני אישית מרגיש שאני יותר נהנה מהחיים ומהסביבה. אני רגוע יותר, רואה את הדברים בצורה שונה - יותר טובה ומהנה".

• זינה אטרש, יועצת חינוכית ומורה לאנגלית: "אני מרגישה שזכיתי בפרס גדול בזה שניתנה לי ההזדמנות להשתתף בקורס. חל בי שיפור רב – אני יותר חיובית ומתעסקת רק בעיקר, ערנית ופעילה הרבה יותר".

תחושת השיפור הקיפה גם את שתי המזכירות שלמדו את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. מכיוון שהן למורים והן לתלמידים יש מגע שוטף עם המזכירות, נודעת חשיבות לתרומתן לאווירה של כלל בית הספר:

• בדיעה מוסאלחה, מזכירה: "אני מרגישה שאני יותר חיובית ומסתכלת על החצי המלא של הכוס. המדיטציה שינתה את המבט שלי כלפי מה שמתרחש בחיים שלי, וזה משפיע על חיי ועל הקשר עם בעלי והילדים שלי בצורה חיובית. אני גם מרגישה שיש לי יותר מזל בחיים."

• ראופה עזאיזה, מזכירה: "המדיטציה היא הדרך לאושר והצלחה וכמה החיים פשוטים. אני מרגישה יותר רגועה ויותר חיובית".

אחרי דצמבר 2008 למדו את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית תלמידי יו"ד וי"א:

• אחת התלמידות אמרה לחברה שלה מספר ימים לאחר שלמדה את המדיטציה הטרנסנדנטלית: "מקודם היית مجنونة מַגְ'נוּנַה (משוגעת) - עכשיו יש לך יותר שכל".

• אחמד נג'אר, תלמיד ב-י': "לפני המדיטציה הייתי עצבני מאוד, והיו לי הרבה בעיות בעיקר בשינה. הייתי מתעורר כל חצי שעה. עכשיו כמעט אין לי שום בעיה, כולן נפתרו מעצמן. היחסים גם יותר טובים ואני יותר רגוע עכשיו ".

• מורג'אן סח'ניני, תלמידה בי"א: "לא הייתי מודעת לחשיבות המדיטציה. חשבתי כבר שאף פעם לא אמצא פתרון לעצבנות הפנימית שלי. כעת אני מרגישה ברת מזל שלמדתי והתנסיתי. המדיטציה גורמת לי שקט ושלווה נפשית, ומחזקת את בטחוני העצמי יותר ויותר".

• ספאא עזאיזה, תלמידה ב-י"א:"אני מתרגלת את המדיטציה באופן יומיומי. הדבר מסייע לי לשלוט בעצמי וברגשותי והחיים שלי הפכו יותר יפים. אני ממליצה לכל אדם השואף שחייו יהיו טובים, ושואף לחיים חדשים, לקחת את המודל החדש – את המדיטציה, כאמצעי לאורח חיים חדש ולחיים יפים ".

• רנא ג'יג'יני, תלמידה ב-י"א: "לאחר לימוד המדיטציה נעשיתי יותר שקטה אפילו ברגעים של עצבנות. אני יותר רגועה ומרגישה שאפילו ברגעים של דיכאון יש אושר עצמי שיוצא מהגוף שלי ומשתלט על התנהגותי. אני מקבלת את הדברים בשקט, בדיוק ההפך ממה שהיה לפני המדיטציה שהייתי עצבנית מאוד".

כשבית הספר יצא לחופשת חג מוסלמי, נקטו הבנות יוזמה: כל יום הן התכנסו ביוזמתן הן ותרגלו יחד, כשם שנהגו לעשות כל בוקר בבית הספר (عفارم عليكنّ).

נטען כי היה שיפור ניכר בציוני בחינות הבגרות, ולא נתגלה אף חשד להעתקות – לא צוין באיזו שנת לימודים.

כעבור שנה ב-22.11.2009 זכה בית הספר התיכון דבוריה במקום השלישי בארץ בדירוג פרס החינוך של ארגון המורים. במעמד הענקת הפרס למנהל בית הספר נכחו שר החינוך גדעון סער, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת וחברי כנסת. מנהל בית הספר שנאם בפני הנאספים ציין כי תוכנית החינוך המבוסס בתודעה באמצעות טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית היא שהביאה לשיפורים הגדולים אצל המורים ואצל התלמידים בבית הספר. המנחה, דניאל פאר, ציין כי זאת הפעם הראשונה בישראל, מאז הוחל במתן פרס זה שבית ספר כלשהו מקבל פרס זה פעמיים ברציפות.

במסמך הפרס נאמר:

"תיכון דבורייה

הפרס ניתן לביה"ס על בניית תכנית למניעת אלימות ולשיפור

האקלים הבית ספרי: 'חינוך המבוסס בתודעה'

תכנית החינוך המבוסס בתודעה מבוססת על פיתוח יכולתם של התלמידים והמורים. היא חושפת את הפוטנציאל היצירתי הבלתי מוגבל של האדם.

התכנית מונעת את הבעיות על ידי טיפול בשורשן ומספקת את הבסיס להגשמה של שאיפותיהם החינוכיות והלימודיות של התלמידים, המורים וההורים.

המרכיב המרכזי בחינוך המבוסס בתודעה הוא תכנית המדיטציה הטרנסצנדנטלית. זו טכניקה חשיבתית טבעית ופשוטה המשפרת את יכולת הלמידה ואת ההתנהגות, מביאה לידי הצלחה והנאה בלימודים, ויוצרת אווירה ממוקדת בכיתה, שיפור בהישגי התלמידים, עלייה בדימוי העצמי, צמצום של אלימות ושל אי סדר וסיפוק רב יותר של המורים בעבודתם.

לכל השלבים שותפים המורים, ההנהלה וההורים. כולם צמודים לכל המהלכים בביה"ס [22]."

תפיסה רחבה מן המקובל הציג התלמיד, אחמד מוסאלחה, מכיתה יו"ד:

"כשאני עושה מדיטציה, אני מרגיש כל כך רגוע, כאילו אני שוכח את כל העולם, אני כאילו רק עם עצמי. אני בן זכר יחיד בבית, וכל הזמן היו צעקות, אבא שלי צועק עלי ואני צועק עליו חזרה. אחרי שלמדתי את המדיטציה אין צעקות בבית. למעשה, אמרתי לאבא שלי 'אבא, שמת לב שאני לא צועק, שאתה לא צועק יותר?' ואבא אמר לי כן. אני ממש מרגיש כל כך רגוע בחיים שלי.

בבית הספר שלנו הייתה הרבה אלימות, לאחר שהכניסו את המדיטציה כמעט שאין אלימות בבית הספר. למעשה, לא כל התלמידים למדו את המדיטציה, אבל אלה שלמדו הפכו את בית הספר למקום בטוח, למקום שאתה רוצה ללמוד בו. אם כל בתי הספר בישראל יעשו זאת, נשיג את מה שאנחנו צריכים – שלום – עם שכנינו, עם הפלסטינים, עם מצרים, עם סוריה."

אחמד מוסאלחה מציג ניתוח, העולה מתצפיתו, של היחס בין פרט במערכת לבין כלל המערכת בתחום האלימות ומסקנתו מכך:

• ברמה המצומצמת ביותר, רמת הבית, הוא ראה שינוי ברמת האלימות: הוא נעשה תקין יותר – "אני מרגיש כל כך רגוע" בינו לבין עצמו – "אני כאילו רק עם עצמי", ותקינותו האינדיבידואלית הזאת הובילה לתקינות של הבית: "אחרי שלמדתי את המדיטציה" הוביל ל-"אין צעקות בבית". השתפרות של פרט הובילה להשתפרות כלל המערכת.

• ברמה רחבה יותר, רמת בית הספר, ראה שקבוצה המורכבת (מחלק מן המורים ו)מחלק מן התלמידים החלה לתרגל את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנלית (ונעשתה תקינה יותר), וייחס לעובדה זאת את השינוי שראה ברמת האלימות של כלל בית הספר (שנעשה תקין יותר): "למעשה, לא כל התלמידים למדו את המדיטציה, אבל אלה שלמדו הפכו את בית הספר למקום בטוח, למקום שאתה רוצה ללמוד בו." השתפרות של פרט או של חלק הובילה להשתפרות כלל המערכת.

• תצפית זאת בשתי הרמות שלעיל הובילה אותו למסקנה שאותו עיקרון, אותו תהליך, יכול להתרחש גם ברמה הבינלאומית: "אם כל בתי הספר בישראל יעשו זאת", (וכך יהפכו לתקינים יותר), כמרכיב חשוב ומייצג של כלל מדינת ישראל, "נשיג את מה שאנחנו צריכים – שלום – עם שכנינו, עם הפלסטינים, עם מצרים, עם סוריה." כלומר: השתפרות או היווצרות תקינות של פרט, של חלק, תוביל - כך הוא מעריך – להשתפרות או להיווצרות תקינות במערכת כולה.

מיסרה ג'יג'יני, תלמיד ב-י': "אני מרגיש שאני נרגע, יותר שלווה, יותר שלום. לפני המדיטציה הייתי מתוח ובודד, אבל עכשיו אני רגוע לגמרי, ויש לי קשרים חדשים עם חברים וחברות. גם התלמידים נרגעו. קודם היה בלגאן, הם היו צועקים ומפריעים. אבל עכשיו התלמידים רגועים, לא מתוחים, נהנים ואין אלימות. אני חושב שאם כולם יעשו מדיטציה, יהיה לנו קשרים יותר טובים בין האנשים, יותר חברים, יותר שלום, עולם יפה."

תוצאות התצפית של מיסרה ג'יג'יני הובילו אותו למסקנה בתחום יחסי אנוש הדומה לזאת של אחמד מוסאלחה:

• ברמה המצומצמת ביותר, יחסיו עם בני גילו, הוא השתפר, נעשה תקין יותר: ממצב של "לפני המדיטציה הייתי מתוח ובודד" עבר למצב של "אני מרגיש שאני נרגע , יותר שלווה, יותר שלום". מה שקרה בעקבות זאת היה "יש לי קשרים חדשים עם חברים וחברות". השתפרות של פרט הובילה להשתפרות של מערכת – הוא וחבריו החדשים.

• ברמה הרחבה יותר של כלל בית הספר נעשו התלמידים תקינים יותר: "אבל עכשיו התלמידים רגועים, לא מתוחים, נהנים ואין אלימות."

• באופן הדומה לזה של אחמד מוסאלחה, הובילה אותו תצפיתו בשתי הרמות שלעיל למסקנה שאותו תהליך יכול להתרחש גם ברמה רחבה יותר: "אני חושב שאם כולם יעשו מדיטציה", יוביל הדבר, להערכתו, להשתפרות או להיווצרות תקינות ברמת "האנשים" ואפילו ברמת ה"עולם": "אני חושב שאם כולם יעשו מדיטציה, יהיה לנו קשרים יותר טובים בין האנשים, יותר חברים, יותר שלום, עולם יפה."

אוניברסיטה למדע ולפיתוח המוח והתודעה

הניסיון האישי מלמד שאם אדם נמצא בחברת מישהו מאושר, משתפרת הרגשתו. אם אפשר, אם כן, לחיות לאורך זמן בחברה של אנשים מאושרים יותר מן המקובל, תהיה ההרגשה טובה מן המקובל. אם אדם מתרגל את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, וכך יוצר אצל עצמו את ההפך מדְּחָק (סְטְרֵס) ומחרדה, דבר המתבטא בין היתר ברמה גבוהה יותר של אושר, וגם אנשים סביבו מתרגלים אותה טכניקה וחשים אותו דבר, תורם כל אחד בחברה כזאת למאגר הכללי, לתודעה הקולקטיבית, וניזון ממנה בחזרה. כך יכולה להיווצר חברה מיוחדת.

החברה הגדולה ביותר בעולם המערבי של אנשים המתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית נמצאת באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהלMaharishi University of Management – MUM שבפֵיירְפִילְד, אָיוֹוָ'ה (Fairfield, Iowa) בארצות הברית, אוניברסיטה הנקראת על שם מייסדה ומתווה דרכה. המרצים, הסטודנטים והעובדים שם מתרגלים טכניקה זאת, וחלק מהם אף מתרגלים טכניקות מתקדמות המבוססות על המדיטציה הטרנסנדנטלית – טכניקות הסידְהִים של המדיטציה הטרנסנדנטלית, כולל התעופה היווגית – לרוב במסגרת קבוצה, אופן תרגול שנחווה כיעיל יותר ומפתח יותר.

על תוצאות השילוב הזה של תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית עם הגישה החינוכית הננקטת באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, החינוך המבוסס על התודעה, עמדו כמה הורים:

רוברט פִיטְסְגֵ'ארַאלְד (Robert FitzGerald):

"סוֹמֶר וג'וֹן (Sommer and Jon) – שניהם עשו בחינות כדי לצאת מהתיכון מוקדם, כי הם נחנקו במערכת החינוך הממלכתית. הם ניסו קולג'ים קהילתיים, אבל חזור ושוב נשרו בחצי הדרך במשך הסמסטר. זה לא עבד לגביהם.

כיום, כשאני חושב עליהם באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, אני מודה לאלוהים ולמייסד האוניברסיטה, מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי. לא רק שהם אוהבים את האוניברסיטה (בשנה האחרונה הם לא יכלו לחכות לחזור לשם), אלא חייהם האישיים השתפרו מאוד. הם מאושרים יותר ממה שאני זוכר שהיו אי פעם. ג'ון, שגדל מרדן ודי זועם, הינו כעת הרבה יותר אחראי ובוגר ממה שהייתי חושב שייתכן בגיל כל כך צעיר. וסומר זוהרת כל הזמן במה שאני יכול לתאר רק כמין אור פנימי קורן. כשאני חושב על שניהם באוניברסיטה, אני מתמלא באושר מבעבע. תודה!"

אֶלִי (Ellie), אמה של קֵאסִי פוֹרְוֵ'ארְד (Cassie Forward) ממדינת ניו-יורק שבארצות הברית, הלומדת באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, כתבה אל דיקן חיי הסטודנטים:

"כשהיא באה הבייתה לחופשת החגים (אחרי החודשים הראשונים שלה ב-MUM), היא קרנה. היא כל כך מאושרת בפיירפילד, וכל כך התפתחה! תודה תודה תודה!

בוקר אחד הסבירה לי שעכשיו היא מבינה מה ההרגשה להיות עצמה, ושכל עוד היא תמשיך לתרגל בסדירות את המדיטציה הטרנסנדנטלית, היא תהיה כך – הכי טוב של עצמה. אינני יכולה לתאר לך איזה סיפוק עמוק זה נתן לי.

ראיתי את קאסי מתפתחת כמעט בכל כיוון שאפשר להעלות על הדעת, מאז התחילה ללמוד ב-MUM. יצירות האומנות שלה הרבה יותר יצירתיות כעת. ה-ADD (הפרעת קשב וריכוז) שסבלה ממנו כל חייה, נעלם. זאת הפעם הראשונה שהיא נמצאת לא בבית וללא עזרה, והיא אומרת לי שהיא מרגישה לגמרי בבית בפיירפילד. היא הכירה מהר מאוד כל כך הרבה חברים. אמונותיה נעשו חזקות יותר. אמה אסירת תודה עד מאוד!

קאסי אוהבת את הקורסים שלקחה עד כה. כשהייתה בבית, היא דיברה על כל הקורסים שהיא ממש מחכה ללמוד בעתיד. לגביה זה אזור התפתחות נוסף, אזור שלדעתי נעשה לה קל מאוד בגלל שיטת הגושים (blocks) ב-MUM. היא למדה לאהוב ללמוד. היא רכשה כל כך הרבה ידע.

אני יכולה לומר ללא שום הסתייגות שאוניברסיטת מאהאארשי למינהל עשתה למען בתי יותר ממה שהיא או אני ידענו שאפשרי. אינני יכולה לומר מספיק עד כמה כולכם ב-MUM נפלאים כלפי קאסי, ועד כמה התנסותה שם עד כה מלאת חיים ומעשירה!"

אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל MUM היא אוניברסיטה לכל דבר, אשר חזרה והוסמכה במשך השנים על ידי The Higher Learning Commission (הוועדה להשכלה גבוהה) להעניק תארים, כולל תואר דוקטור. אומנם תפקידה של ועדה זאת הוא רק לפסוק אם המוסד ראוי להכרה, אך בצעד יוצא דופן כתב בְּרוּס פְרֵאנְסיס (Bruce Francis) מאוניברסיטת קָאפֵּלָה (Capella): "לפני מספר שנים ביקרתי באונירסיטת מָאהָאארְשי למינהל כחבר בוועדה להשכלה גבוהה. חוויתי שם אינטגרציה מרשימה של תוכניות אקדמיות ברמה גבוהה, יישומי חיים מעשיים ביותר, ומערך קוהרנטי של ערכים בני זמננו, המבוססים על מסורות עתיקות. לדעתי, מייצגת MUM, באמת, את ה'גבוה' שב'חינוך גבוה'." ארבעה סטודנטים ב-MUM הפיקו סרטון שבו הציגו את גרסתם לדבריו של בְּרוּס פְרֵאנְסיס.

מדענים מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל הינם חברים בארגונים המקצועיים המקובלים בתחומם ומשתתפים בכינוסים מקצועיים שנתיים, ואף נושאים בהם הרצאות, כולל הרצאות מפתח. חלק מהם שימשו או משמשים כעורכי כתבי עת מדעיים או כעמיתים-שופטים שלהם.

ביטוי נוסף לדבריו של בְּרוּס פְרֵאנְסיס ניתן בשיחה בין סִינְתִ'יָה ג'וֹנְסְן (Cynthia Johnson) לבין אביה, רוג'ר ג'ונסן, כומר פרוטסטנטי ואיש הארווארד:

"סינת'יה: שמעתי על האוניברסיטה החדשה הזאת, שבה התפתחות התודעה היא חלק בסיסי של תוכנית הלימודים, ושבה חוקרים תבניות כלליות משותפות של חוק הטבע בכל תחומי הידע ובתודעה האנושית. זה נשמע כמקום מקסים שקשה להאמין. אז אחרי שסיימתי את השנה ב[אוניברסיטת] קוֹרְנֶאל, הלכתי ל-MIU (הנקראת כעת MUM).

...הרגשתי כאילו באתי הבייתה, אחרי שהייתי בגלות כל ימי חיי. אהבתי את החיים ב-MUM. הפרופסורים היו נלהבים לגבי התחומים שלהם והיו מורים מעולים. נהגנו לשבת ביחד בארוחות – מורים וסטודנטים – ולדון בתודעה, בפיזיקה, במוזיקה, בביולוגיה, בכלכלה, באומנות, בספרות ועוד ועוד. השיגרה ב-MIU מתוכננת לפתח את כלי הידיעה – איכות התודעה והגוף שלנו – על ידי קביעת זמן למדיטציה ולשנת לילה טובה. היצירתיות של הסטודנטים עלתה על המקובל, והיה לנו המון כיף ביחד. ...גילינו שאנחנו הרבה יותר יצירתיים בלי האובך המקובל באוניברסיטאות של עייפות, של משקאות ושל סמים.

רוג'ר: עכשיו, כשאת בעצמך הורה, את יכולה לתאר לעצמך עד כמה משמעותי לאמא ולי היה המהפך שלך. כמה שנים לפני כן היית בלתי מאושרת עד כדי דיכאון, והנה כעת את בריאה, נלהבת ומאושרת. ועוד משהו: באותו זמן התחלת לגלות עניין בנצרות.

סינת'יה: התחלתי לקרוא את התנ"ך (the Bible), והוא התחיל להיות משמעותי לגביי."

תחושת ההתפתחות האישית העולה מן העדויות שלעיל נתמכת על ידי מחקרים מדעיים:

סטודנטים באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל שתרגלו את המדיטציה הטרנסנדנטלית ואת טכניקות הסִידְהִים המבוססות עליה, כולל התעופה היווגית, הפגינו עלייה משמעותית באינטליגנציה, כפי שנמדדה במבחני IQ סטנדרטיים. מימצא זה משמעותי, משום שבדרך כלל אין מוצאים עלייה ב-IQ לאחר גיל 18-19. במחקר זה עלה ה-IQ בתשע נקודות במשך ארבע שנים או בחמש נקודות במשך שנתיים וחצי. סטודנטים אלה הושוו לקבוצת ביקורת של סטודנטים מאוניברסיטה אחרת באיוו'ה שלא תרגלו אותן טכניקות, ולא נמצא אצלם שינוי ברמת ה-IQ. במחקר נבדק גם "זמן תגובה של בחירה" (choice reaction time) – מדד פיזיולוגי של היכולת לקבל במהירות החלטות של בחירה. גם במדד זה חל אצל הסטודנטים מאוניברסיטת מאהאארשי למינהל שיפור משמעותי בהשוואה לקבוצת הביקורת.

מייקל דִּילְבֶּק (Michael Dillbeck) מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל ועמיתיו מצאו אצל סטודנטים לתואר ראשון באותה אוניברסיטה עלייה משנת הלימודים הראשונה לרביעית בעצמאות שדה - היכולת למקד את תשומת הלב תוך כדי קיום תפיסה רחבה, כלומר: ראיית השדה בכללותו באופן הדומה לראיית כל עץ תוך ראיית היער כולו. מבחן עצמאות שדה בודק את היציבות הפנימית – היכולת לפתור בעיות בלי להיות מושפע על ידי סביבת רקע מורכבת. אנשים בעלי רמה גבוהה של עצמאות שדה נוטים להיות יצירתיים ואינטגלינטיים מאוד וכן בעלי זיכרון טוב יותר. הם מסוגלים לקבל בקלות רבה את נקודת הראות של אדם אחר, אך קשה יותר לשכנע אותם לעשות משהו שלילי. יש להם מסגרת התייחסות פנימית יציבה, והם עמידים יותר ללחץ חברתי.

כמו אינטליגנציה חדלה עצמאות שדה בדרך כלל לעלות לאחר גיל 18-19, ואף פוחתת בתקופת הזקנה. אולם מימצאי מחקרים תומכים בהשערה שתרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית מעלה אותה. אף נמצא שככל שאדם תרגל טכניקה זאת לאורך זמן, הייתה העלייה גדולה יותר.

הגישה החינוכית שמאחורי הישגים אלה הוצגה על ידי מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי, מייסד אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל. הוא מעמיד אותה על עיקרון אחד – חינוך המבוסס על התודעה (Consciousness-based education). הוא מתאר את התודעה כבסיס של פעילות החשיבה של המוח-ההכרה (أَلذِّهْن mind), כבסיס וכשדה המאוחד של כל חוקי הטבע, שהוא המקור של כל הידע, כל האינטליגנציה וכל הדינמיות. כל הריבוי, המגוון שבעולם – מקורו בשדה המאוחד. זאת לומד הסטודנט בקורס על פיזיקה, השדה המאוחד והתודעה, שהינו קורס חובה לתואר ראשון. הוא לומד על השדה המאוחד מכיוון הפיזיקה, וחווה באמצעות המדיטציה הטרנסנדנילית את הרמה האחדותית הזאת של המציאות כתודעה – ה"אני" הגדול, כפי שמתארת סטודנטית ב-MUM, פּוּקִי פְרִיבֶּרְג (Puki Freeberg).

מָאהָאארְשי עומד על הערך של פיתוח מלוא המוח, ובאמצעות זאת – כל טווח התפקודים בתחומים הנפשיים, הגופניים וההתנהגותיים, דבר המושג באמצעות תרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, ומשווה זאת לפיתוח חלק קטן של המוח, כמקובל בחינוך הקונבנציונלי:

"הפוטנציאל של מוחו של כל אדם הינו בלתי מוגבל, אינסופי. כל אדם מצויד בתוך פיזיולוגיית המוח שלו במנגנון הפיזי להתנסות באותה רמה של אינטליגנציה, שהיא אוקיאנוס כל הידע, אוקיאנוס כל האנרגיה, האינטליגנציה ושמחת-עולם.

החינוך המקוטע (fragmented) הנשלט על-ידי האינטלקט באוניברסיטאות של היום, איננו עושה שימוש בטוטליות הפוטנטציאל היצירתי של המוח. מכיוון שחינוך כזה עושה שימוש בחלק קטן בלבד של המוח, הוא שולל במרוצת הזמן מחלקי מוח אחרים את היכולת לתפקד. באמצעות החינוך המבוסס על התודעה תסיר אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל את הליקויים של החינוך בכך שתציע ידע טוטלי, אשר יפרוש את הפוטנציאל הטוטלי הטמון במוח של כל אדם. אז יוכל האדם להשתמש במלוא הפוטנציאל היצירתי שעמו הוא, באמת, נולד כדי לחיות חיים של מושלמות."

סוּפָּאיָא וִ'ינוּגָאנֶאן (Supaya Wenuganen), סטודנט ב-MUM, כתב:

באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל אני מרגיש שכל צעד בחיי מוביל למושלמות."

מריה וחוזה רֵיְינוֹסוֹ (Maria and Jose Reynoso) כתבו:

כשבתנו לוֹרֵיְינָה (Lorena) באה הבייתה מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל[23] בפעם הראשונה, היא נראתה קורנת יותר מן הרגיל. היא זהרה.

על הערך של התנסות במקור של הדברים עמדה סטודנטית ב-MUM: "לגביי, ללמוד לחשוב – משמעו קודם כול, ללמוד מאין באה החשיבה עצמה, ליצור קשר עם השדה הזה ולייצב אותו במודעותי. כך, אני לא רק מודעת מבחינה אינטלקטואלית למקום שממנו באות מחשבות, אלא אני יודעת באמצעות התנסות ישירה את מקור המחשבות שבתוך עצמי.

כשהייתי בתיכון ולא תרגלתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית, הייתי מסוגלת לראות רק את פני השטח של החיים. ראיתי את הביטויים: שיעורי הבית שלי, חיי המשפחה שלי ויחסיי עם הזולת, אבל לא ראיתי יותר מזה, לא ראיתי את המקור. הרגשתי חסרת שליטה, כי כשצצו בעיות בחיי עם אנשים, לא הבנתי דבר, פרט לבעיות עצמן, וכפי שאומר מאהאארשי, אי אפשר לפתור בעיות ברמת הבעיות.

כשבאתי ל-MUM והתחלתי שוב לתרגל את המדיטציה בסדירות, צצו שוב אותם דברים שקרו לי בתיכון, אבל הפעם לא הרגשתי אותם כבעיות, כי יכולתי להבין את המצב מעבר לרמת הבעיה עצמה. השינוי הזה עוזר לי להרגיש שאני שולטת בחיי, ומדריך אותי להפוך לאדם מוכשר יותר ובעל ביטחון עצמי גדול יותר.

החינוך המבוסס על התודעה הינו יחיד במינו, כי בשיטה זאת לומדים הסטודנטים לא רק נושאים שונים, אלא ממש חוווים את מקור הנושאים האלה. הסטודנטים מפתחים מוח מלא המתפקד באמצעות התנסות במעמקי הידע, ולא בפני השטח בלבד או ברמות הפיזיות שלו. הסטודנטים מסוגלים לעשות לאין ערוך יותר מאשר סתם לדבר על נושאים או על תאוריות. הם מסוגלים לעשות יותר מאשר רק להרהר ולנתח. הם מסוגלים להתנסות. במילים פשוטות: באמצעות התנסות סדירה בתודעה הטרנסדנטלית מתעוררים סטודנטים ומגלים את הפוטנציאל הגאוני שבתוכם."

"קל לרומם את החינוך למושלמות", קבע מייסד אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי, "ולשנות את התפיסה הישנה של חינוך אוניברסיטאי מ'כל הידע בקמפוס אחד' ל'כל הידע במוח אחד' – 'הפרי של כל הידע' לכל אדם." איך מושג הדבר? תשובתו של מָאהָאארְשי היא: "דע את הדבר שבאמצעות ידיעתו אפשר לדעת כל דבר אחר" (Know that by knowing which everything else can be known.).

לפי המדע הֶוואאדי (אא – א ארוכה) של מאהאארשי, מחולק הידע בגישה החינוכית המקובלת למחלקות, הוא ממודר. פה ושם מצביעים על קשרים בין ענפי ידע שונים, אך באופן כללי חסרה לסטודנט מסגרת גג של כל ענפי הידע, שתהפוך את מה שרבים חשים שהוא אוסף אקראי של פריטי מידע, למכלול אחד גדול שכל מרכיביו קשורים זה לזה ויוצרים תמונה אחת גדולה, שלמוּת. את זה אמור לספק "החינוך המבוסס על התודעה" של המדע הוואאדי של מָאהָאארְשי באפשרו לכל סטודנט ומרצה לפתח בהכרתו המודעת את התודעה, "משכן כל הידע". התודעה היא "הדבר שבאמצעות ידיעתו אפשר לדעת כל דבר אחר".

אין זה חינוך המבוסס על הקניית מידע, אלא ביסוס החינוך על הקניית ידע (מידע לעומת ידע), ידע עמוק שבמהותו הוא חוכמה, והוא המקור גם לקניית מידע. ידע זה (חוכמה זאת) מאפשר לאדם להבין יותר ויותר את עצמו, את העולם ואת "חוקי המשחק" של החיים, והוא יודע לאן הוא הולך ובאיזו דרך – לחייו יש משמעות, יש יעד עליון. זה הניגוד למצב שבו אדם דומה לאונייה ללא הגה, המיטלטלת לכל אשר יישאו אותה גלי הים, והקברניט אומר לעצמו: "אני שט לאן שאני רוצה ועושה את מה שבראש שלי", וחושב שהוא חופשי.

הפסיכולוג ויקטור פרנקל כתב בספרו המפורסם ביותר האדם מחפש משמעות, כי במחנה הריכוז שבו היה, נוכח לדעת, כי בניגוד לכלואים אחרים, אלה שמצאו משמעות לחייהם, ולפיכך חשו אמון וביטחון בעתיד הצליחו לעמוד במוראות מחנה הריכוז – "היו שנעשו חזירים, ולעומתם היו שנעשו קדושים", ציין ויקטור פראנקל.

במדע הוואאדי של מָאהָאארְשי מציאת משמעות לחיים היא אַחד הפעלים היוצאים של הבאת הרמה הבלתי נגלית של התודעה, מקור כל ענפי הידע, למודעות בחיי היומיום. על כך אומר טָאם אֵגֵאנֵאס (Tom Egenes), פרופסור חבר באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל: "המדע הוֶואאדי של מָאהָאארְשי הינו מדע התודעה - המדע של מה זה אומר להיות אדם במלוא מובן המילה. הקורסים והתוכניות במדע הוֶואאדי של מָאהָאארְשי הינם מכווני-חיים (life-oriented) ולא מכווני-משרה (job-oriented). אתה מבין וחווה את הטבע האוניברסלי ביותר והעמוק ביותר שלך כבסיס לחשיבה, לתכנון ולהתנהגות מוצלחים."

על התפתחותה בכיוון זה מעידה הסטודנטית, אָלֶגְזָנְדְּרָה פּוֹמְרוֹי (Alexandra Pomeroy):

"כשגיליתי שהתקבלתי ל-MUM, הייתה לי הרגשה שהעולם אומר לי שאני בדרך הנכונה לעבר גילוי עצמי ולעבר תחושת אחריות חדשה.

אני אומרת לאנשים כל הזמן שאילו לא הייתי ב-MUM, הייתי אדם שונה מאוד. MUM שחררה אותי, ואני מרגישה שהתרגול הסדיר של המדיטציה הטרנסנדנטלית חיזק את הפוטנציאל שלי. מאז התחלתי [ללמוד כאן] בינואר 2012, אני כותבת שירים מהר יותר, כאילו מצא המעיין היצירתי שלי דרכי ביטוי נחוצות.

תוכן ההוראה ואופיה ב-MUM כל כך מתאימים לחיים וכל כך הגיוניים, שאני תמהה איך מסוגלים בתי הספר של ימינו להצליח בלי ללמד את הידע הבסיסי של ה"אני" הגדול. לפי דעתי, מכין החינוך המבוסס על התודעה את האדם לשארית חייו או חייה.

אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים נלהבים ללמוד, כפי שאני רואה כאן, ב-MUM.

באוניברסיטת מאהאארשי למינהל אני מרגישה שהרבה אנשים מאמינים בי. מאז למדתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית, אני מאמינה בעצמי יותר מאשר לפני כן.

כעת, כשאני ב-MUM, אני מרגישה שאני יכולה לאמץ לעצמי באופן חופשי את שפת החיים הייחודית שלי, ולמצוא אנשים אשר או מתחברים או לפחות מקבלים את רעיונותיי ואת רגשותיי. אני מרגישה שהסיבה לכך היא שסטודנטים אחרים גם הם מקבלים את עצמם."

"בית הספר התיכון והניסיון הראשון שלי בלימודים אקדמיים", נזכר קְרִיס סמית' (Chris Smith) מדֵאנְבֶארְס שבמֵאסֵאצ'וּסֶאטְס, ארצות הברית, "גרמו לי לסטרס ולחרדה תמידיים, עד כדי כך שלא יכולתי לישון בלילה. הרגשתי שהכול יותר מדי בשבילי, ולאט לאט התחלתי לאבד את רצוני לממש את חלומותיי. אף פעם לא הייתי מסוגל לחשוב על אכילה נכונה, על התעמלות או אפילו על החומר שהייתי אמור ללמוד. הדבר הטוב ביותר שעשיתי היה שהודיתי בפני עצמי שמה שאני עושה לא עובד ולא הופך אותי לאדם שרציתי להיות.

להיות סטודנט ב-MUM הוא דבר מיוחד. החינוך המבוסס על התודעה נותן לי הבנה עמוקה יותר של הקורסים שלי ומאפשר לי ליהנות מתהליך הלמידה. תומכים בי באופן מלא להיות לגמרי הכי טוב שאני יכול, ובו בזמן אני מסוגל לקיים שקט פנימי. הבריאות שלי לא הייתה אף פעם טובה יותר, :והחלומות שלי לא היו אף פעם גדולים יותר."

לפי דבריו של מאהאארשי מאהאאש יווגי, "החינוך ב-MIU [שמה הקודם של האוניברסיטה היה Maharishi International University] מחיה במודעותו של כל סטודנט את הבסיס המשותף של היודע והידוע, השדה המאוחד של חוק הטבע. כל חלק של הידע קשור לתחום כולו, והתחום בכללותו – לשדה המאוחד של חוק הטבע, אשר הסטודנטים חוווים ישירות כרמה העמוקה ביותר של האינטליגנציה שלהם במהלך תרגול תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית שלי.

כתוצאה מגישה חינוכית זאת, גוברת מודעותם של הסטודנטים לכך שכל זִרְמי הידע אינם אלא סגנונות של האינטליגנציה שלהם עצמם. הם מתחילים להרגיש בבית עם כל אחד ועם כל דבר. הגאונות היצירתית שלהם פורחת תוך כדי עלייה הולכת וגוברת בבטחונם העצמי וביכולתם לספק את צורכי עצמם. הם חדלים להפר את חוק הטבע, וגוברת יכולתם לבצע כל דבר ולחשוב ואף לפעול באופן ספונטני ללא טעויות – פרי כל הידע."

"הידע הוואאדי מיועד, באמת, לא רק לתלמידי תואר שני במדע הוֶואאדי (אא = א ארוכה)", אומרת דָּרִיאָנָה טְרֵאבִיס (Dariana Travis). "בכל קורס שאני לומדת באוניברסיטה הזאת אנחנו מדברים על התחום (הדיסיפלינה) ומה שאנחנו לומדים. ואז אנחנו מסתכלים בו במונחים של השלמות הגדולה יותר של התחום. מסתכלים בשקספיר ומקשרים אותו למכלול תחום הספרות. ואז אנחנו לוקחים את זה ומקשרים זאת בחזרה להתנסות שלנו בטְרַנְסֵנְדִּינְג (הליכה אל המֵעבר). אם כך, אנחנו לא לומדים רק ספרות או מדע או עסקים. אלא אנחנו לומדים על ההיבט הזה שלו, ואז אנחנו לומדים איך הוא מתקשר אלינו. כך יש לזה ממש משמעות מסוימת לגבי חיינו. 0:50"

על ערכו של החינוך המבוסס על התודעה, על מימוש ה"אני" עמד הסנטור של איוו'ה, טָאם הַארְקין (Tom Harkin), בדברים שנשא באוזני מחזור הבוגרים ב-25.5.2013, ושבהם תיאר את אוניברסיטת מאהאארשי למינהל כבעלת "הגישה ההוליסטית הטובה ביותר לחינוך ולחיים בריאים בהשוואה לכל אוניברסיטה שהיא בכל מקום בעולם". הסנטור אמר לבוגרים: "בדרך ייחודית שמתם את ה'גבוה' שבחינוך גבוה. ...רוב האנשים שאני מכיר שהם גם מצליחנים וגם מאושרים, הם אלו היודעים את עצמם, היודעים מי הם. אוניברסיטה זאת לימדה אותך לרכוש את העוצמה המנטלית הנחוצה כדי ללכת אל מעבר לתהפוכות החיים ולדעת את עצמך.הכינו אותך היטב למסע החוצה."

התודעה המוחלטת של שמחת עולם שחווים הסטודנטים, המרצים והעובדים באוניברסיטת מאהאארשי למינהל, מאפשרת להם לחוות מכלי ראשון ובאופן בלתי אמצעי את המקור המשותף של כל ענפי הידע. זאת במקום להאזין להרצאות על כך ולתהות איך ייתכן קשר בין, למשל, ביולוגיה למוזיקה, או בין ספרות להנדסת חשמל. למידה בין-תחומית זאת הופכת את הלמידה למספקת יותר, לרלוונטית לסטודנט ולמרתקת - יוצרת או מגבירה את אהבת הידע והלמידה. זאת לצד האפשרות הנתמכת על ידי מחקר מדעי, שתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית משפר את כושר הלמידה.

"זה יותר ממה שאפשר היה לקוות", כתב אוֹסְטִין אָיֶיאר (Austin Ayer), סטודנט ב-MUM, "- לראות את מטרת החיים זוהרת לפניך, ובו בזמן ללמוד את הסוד איך להושיט יד ולתפוס אותה."

"כמה פעמים", שאל אִיֶאן ו'וֹלְש (Ian Walsh), "יצא לך להיות בקורס שמדברים בו ביום השני על מטרת החיים?!"

"הניסיון שלי עם החינוך המבוסס על התודעה", ציין אַחד הסטודנטים באוניברסיטת מאהאארשי למינהל, "הוא שחינוך זה נפלא. בבית הספר תמיד נאבקתי, לא מכיוון שלא הייתי מסוגל. זה היה כאילו שום דבר לא נדבק – הייתי לומד ושוכח. שום דבר לא הדהד בתוכי.

אני עושה מדיטציה כבר שנה, ואני יכול להבחין ולראות שינוי גמור בכל היבט של חיי. הדבר החשוב ביותר שהשתנה הוא יכולתי לדעת נושא ברמה עמוקה יותר, וכך אני מסוגל, באמת, לזכור את מה שלמדתי."

אוֹפְּרָה וִ'ינְפְרִי (Oprah Winfrey), בעלת תוכנית אירוח יוקרתית בארצות הברית, ביקרה לצורך הכנת פרק על פיירפילד, בעיירה, כולל MUM, למדה את המדיטציה הטרנסנדנטלית והצהירה בריאיון לד"ר אוֹז בתוכנית הטלוויזיה הפופלרית שלו: "אני טובה באלף אחוזים, כשאני עושה את זה. באלף אחוזים, כשאני מחזירה את עצמי למשהו הגדול ממני – 2:52." התנסותה האישית גרמה לה להציע את לימוד הטכניקה לכל הצוות שלה.

הרצון לתת לזולת, לעזור לו להתפתח ולהתקדם באמצעות הכלי הזה – טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, צמח גם אצל קריסטל לִיגִינְס (Krystle Liggins) שלמדה באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל [24], והיא אף נתנה לו ביטוי מעשי.

בהקשר זה – היחס לזולת והרצון לעזור לו - מסביר קְרֵייג פִּירְסְן (Craig Pearson), סגן הנשיא המשמש כמנכ"ל אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, בספרו The Complete Book of Yogic Flying את משמעותו של שיפוט מוסרי וסוקר את אַחד המחקרים המצביעים על עלייתו אצל סטודנטים באוניברסיטה זאת:

"שיפוט מוסרי מייצג עוד מְמד של התפתחות אישית. אנשים בעלי רמות גבוהות של יכולת לשיפוט מוסרי מרוכזים פחות בעצמם ונוטים יותר לשקול איך משפיעים מעשיהם על אנשים אחרים ועל הסביבה. יש להם זווית ראייה (פרספקטיבה) חובקת-כול ואוניברסלית יותר – הם חושבים לא רק על עצמם, אלא על החברה כולה, ואפילו על העולם כולו.

מלומדים התוו את השלבים העיקריים של התפתחות השיפוט המוסרי שדרכם יכול בן אדם לעבור: החל בשלבים המוקדמים ביותר, שבהם אנו מבססים את שיפוטנו, מה נכון ומה מוטעה, על התחמקות מעונשים או על השגת פרסים; וכלה בשלב הבוגר, שבו אנחנו מכבדים את השוויון של זכויות האדם ואת כבודם של בני אדם.

אבל ...לא כל אחד עולה לרמות הגבוהות ביותר של התפתחות המוסר. וכמו אינטליגנציה ועצמאות שדה, נוטה התפתחות המוסר לעצור בגיל ההתבגרות.

...שלוש קבוצות של סטודנטים עברו מבחן של שיפוט מוסרי: סטודנטים באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל (המתרגלים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית), סטודנטים באוניברסיטה אחרת שאינם מתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית וסטודנטים באותה אוניברסיטה שתכננו ללמוד טכניקה זאת.

הסטודנטים המתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית הראו רמות גבוהות יותר במידה משמעותית של שיפוט מוסרי. הסטודנטים שעמדו ללמוד את טכניקת המדיטציה הטרנסדנטלית לא צברו נקודות יותר מהסטודנטים שלא תרגלו את הטכניקה, דבר התומך בהשערה שקודם כול, לאנשים המתעניינים במדיטציה אין רמות גבוהות יותר של התפתחות מוסרית, ושתרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית הוא שמוביל לשיפור.

סטודנטים שתרגלו את המדיטציה הטרנסנדנטלית ואת טכניקות הסידהים המבוססות על טכניקה זאת, כולל התעופה היווגית, הראו רמות גבוהות אף יותר. יתר על כן, נמצא שיש מיתאם בין יכולת השיפוט המוסרי לבין קוֹהֵרֵנְטִיות (הרמוניה וסדר עקביים) בין גלי המוח במדידות EEG, כלומר: ככל שפיזיולוגיית המוח קוהרנטית יותר, כן גבוהה יותר מידת המפותחות של האדם. "מצפן המוסר" שוכן במוח המתפקד באופן קוהרנטי.

ככל שאנו מתפתחים לקראת הֶאָרה [תודעת אחדות], וחיים יותר ויותר בתיאום עם חוק הטבע, מסביר מאהאארשי, אנחנו משתמשים באופן ספונטני ביצירתיות ובאינטליגנציה המתפתחות שלנו באופן אחראי יותר, ומתנהגים באופן המועיל לכל אחד סביבנו. התפתחות זאת של 'התנהגות תומכת-חיים' מגיעה למימושה בתודעה קוסמית, כשאנו נהנים ממה שמאהאארשי מכנה פעולה נכונה ספונטנית. שוב אין אנו עושים טעויות. כל דבר שאנחנו עושים הוא למען הטוב."

מימצאים אלה נתמכים על ידי מחקר אורך שערכו אֵרְן (Aron) מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל [25] ועמיתיו, ושבו מצאו כי הסטודנטים שיפרו את בגרותם החברתית.

"אילו אמרת לי לפני שלוש שנים", כתבה סטודנטית באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, "שבסופו של דבר אלמד לחשוב, הייתי אומרת לך שנפלת על השכל. ראשית, הייתי חושבת שאני מבוגרת מדי מכדי שאוכל לשנות את תבניות החשיבה שלי, ושנית, שאופן החשיבה שלי בסדר גמור. עכשיו, אחרי שאני מתרגלת את המדיטציה הטרנסנדנטלית כבר שנה, למדתי, באמת, לחשוב ברמה עמוקה יותר של המודעות. כשאני חושבת על משהו, ההרגשה היא שזה יושב בנפש שלי ונספג בתוך גופי, וזה מאפשר לי לקבל את ההחלטה האפשרית הטובה ביותר בשבילי. אני מרגישה שכל מחשבותיי זורמות דרכי באופן טבעי וללא מאמץ."

על הצלחה בתחום מעשי ביותר – עולם העסקים - מעידים הישגי סטודנטים למאסטר במינהל עסקים- חשבונאות (MBA accounting) באוניברסיטה זאת (רובם סטודנטים בינלאומיים). בשנים 2010-2013 הגיעו צוותי סטודנטים אלה לאחד לפחות מעשרת המקומות הראשונים בתחרות סימולציה של קבלת החלטות בתחום העסקים בין צוותים מאוניברסיטאות שונות בעולם - רבות מהן בארצות הברית - המתנהלת באינטרנט - CAPSIM Foundation Business Simulation. הסטודנטים מקבלים בתחרות החלטות לניהול חברה מדומה, ולשם כך עליהם להיות מצוידים בכישורי ניתוח, יצירתיות ואינטואיציה טובים. ב-2011 תפס צוות מ-MUM את המקום הראשון מבין 137 צוותים בגוברו על צוותים מאוניברסיטאות יוקרתיות, כגון: הארווארד, קוֹרְנֶאל ואוניברסיטת קליפורניה בבֵּרְקְלִי. ב-2012 נכנסו 4 צוותים מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל לעשרת המקומות הראשונים (3, 5, 7 ו-10) מתוך 97 צוותים. שאר 6 הצוותים הזוכים ייצגו 4 אוניברסיטאות אחרות. פירושו של דבר שאף אוניברסיטה אחרת בצפון אמריקה לא הכניסה מספר כה גדול של צוותים לעשרת המקומות הראשונים. ב-2013, זוֹ הפעם הרביעית ברציפות, נכנסו צוותים של אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל לעשרת המקומות הראשונים: שני צוותים תפסו את המקום הראשון ואת המקום השני, ושני צוותים נוספים הגיעו למקום השישי והתשיעי – מתוך 103 צוותים שהשתתפו בתחרות. רבים מן הסטודנטים הללו ציינו שתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית תרם להצלחתם. קִי וָ'אנְ(ג) (Qi Wang) מן הצוות שהגיע למקום הראשון, אמרה: "מכיוון שכולנו מתרגלים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, יכוֹלנו לקיים במשך כל הסימולציה מודעות רחבה מאוד, אפילו כשהיה עלינו להתמקד חזק בהחלטות ספציפיות [ביטוי של עצמאות שדה – ראה לעיל]. כמו כן יכוֹלנו לקיים תקשורת הרמונית, אפילו כששקלנו החלטות אפשריות אלטרנטיביות. הדינמיקה הבריאה של הצוות שלנו עזרה לנו להפיק תוצאות מעולות."

אֵנְדְּרוּ בָּארְגֶּארְסְטוֹק (Andrew Bargerstock), מנהל תוכניות מינהל העסקים באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, אמר: "ב-MUM אימצנו לעצמנו את תחרות הסימולציה CAPSIM כדי לקבל הערכת צד ג' של ערכו של החינוך במינהל עסקים ב-MUM. כעת, אחרי ארבע שנים רצופות שהגענו ל'עשרת הגדולים', אנחנו שמחים לראות תבנית עקבית של תוצאות, שמהן עולה כי הסטודנטים שלנו יהיו תחרותיים בשוק העבודה בעולם."

סטודנטית סינית באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל ציינה שיפור בהיבט המשותף לבני לאומים שונים: "כסטודנטית באוניברסיטה המבוססת על התודעה, יש לי ניסיון השונה ממה שהיה בעבר. פעם הייתי ביישנית ופסימית. לא אהבתי לדבר עם איש על שום דבר, ואף פעם לא גיליתי עניין בדבר. הייתי רגילה להתייחס לכל דבר באופן פסימי ובמצב רוח רע, במזג רע, ותמיד הייתי מודאגת לגבי משהו בחיים השגרתיים.

אחרי שלמדתי כאן כמה חודשים בתוכנית בריאה ומאוזנת, ובכיתה – החינוך המבוסס על התודעה, אני מוצאת שלבי נפתח קצת קצת, ואני מסתגלת בהדרגה ליחסים בין-אישיים שונים. שלוות נפש ואושר עמוקים מכים שורשים בלבי, ואני לומדת ליהנות מידידות, ממזון אורגני ומסביבה של הרמוניה."

היכן עומדת MUM ביחס לטענות שסכנות טמונות בלימודים באוניברסיטאות?

בשנת 2005 פרסם Psychology Today, דו-ירחון המתפרסם בארצות הברית, מאמר שכותרתו The Perils of Higher Ed (סכנות החינוך הגבוה). מתחת לכותרת היה כתוב: "החיים באוניברסיטה יכולים להיות מזיקים לגמרי. מחסור בשינה, תזונה גרועה ושתייה מופרזת יכולים להוביל לאובדן זיכרון, לאלכוהוליות ואפילו לאלצהיימר. לאלו אפשר להוסיף דחק וכן חרדה ודיכאון. כל אלה הם הגורמים הפוגעים קשות בלמידה, ואף על פי כן הם מאפיינים את התרבות בקמפוסים רבים.

במחקר שנערך באוניברסיטה האמריקאית שבוושינגטון, בירת ארצות הברית (ראה לעיל), נבדקה קבוצת סטודנטים שלמדה את המדיטציה הטרנסנדנטלית וכן כעבור שלושה חודשים לקראת סיום הסמסטר, תקופה עמוסה ומלחיצה בדרך כלל. תפקוד מוחם השתפר, הם הרגישו טוב, ונמצאו ערניים יותר ועמידים יותר לדחק. אצל סטודנטים בקבוצת ביקורת שקיימה פעילות אוניברסיטאית "נורמלית" חלה הידרדרות בתחומים אלה.

אוניברסיטת מאהאארשי למינהל, לעומת זאת, עושה כמה דברים באופן שונה:

1) כאמור, הסטודנטים, המרצים והעובדים מתרגלים, לרוב במסגרת קבוצה, את המדיטציה הטרנסנדנלית, וחלק מהם – אף את טכניקות הסִידְהִים המבוססות עליה, כולל התעופה היווגית.

2) הלמידה נעשית בשיטת הגושים (blocks), מסביר קְרֵייג פִּירְסְן (Craig Pearson), סגן הנשיא המשמש כמנכ"ל האוניברסיטה:

"רובנו יודעים עד כמה אפשר להילחץ, כשלוקחים 4-5 קורסים בבת אחת. תשומת לבך מתפזרת לכיוונים רבים, ובו בזמן נערמות עבודות גֶּמֶר. כמה למידה אמיתית יכולה כבר לצאת מדחיסה?!

ב-MUM לוקחים הסטודנטים קורס אחד לחודש. פירושו של דבר, שאת משקיעה את עצמך במה שאת לומדת – הדרך הקלה ביותר והכי פחות מלחיצה ללמוד. אף פעם אין לך יותר מאשר להגיש עבודה אחת או לגשת למבחן אחד בכל פעם. הקורסים מסתיימים ביום חמישי אחרי הצוהריים בשבוע הרביעי, ועד הגוש הבא נשארים יום שישי, שבת וראשון חופשיים – שלושה ימים למנוחה, להרפיה ולבילוי - מינִי-חופשות המפוזרות על פני השנה."

"למדתי בכמה אוניברסיטאות אחרות לפני שבאתי ל-MUM", כתבה קֶאסִי פוֹרְוֶ'ארְד (Cassie Forward) מבֵּאדְפוֹרְד שבמדינת ניו יורק, ארצות הברית. "זה שלקחתי חמישה או שישה קורסים בבת אחת היה מלחיץ ומבלבל, ולא יכולתי לעמוד בקצב שיעורי הבית, שלא לדבר על להתרגש ממה שלמדתי. בסוף הצטיינתי בנושא אחד ונכשלתי ברוב האחרים. זה שיש לי קורס אחד בלבד בכל פעם מאפשר לי להשקיע את עצמי, באמת, בנושא שאני לומדת, בלי שאצטרך להזניח קורסים אחרים. סוף סוף אני מסוגלת לא לאבד את מה שלמדתי, ובפעם הראשונה בחיי אני ממש מחכה כל יום להגיע לשיעור."

"חיי קיבלו תפנית גמורה, כשהגעתי ל-MUM", כתב סטודנט. "באוניברסיטה הקודמת שלי לקחתי 5 קורסים אקדמיים בבת אחת. כל הזמן הייתי בסטרס. זמני היה מוגבל בגלל לימודים ועבודה. הרגשתי שאני יוצא לגמרי מדעתי ומאבד את הגוף שלי. עליתי הרבה במשקל, כי נאלצתי לאכול מזון מהיר בזמן המועט שהיה לי בהפסקות.

כשגיליתי את MUM, באתי מיד. הייתי צמחוני מאז נולדתי בגלל הפילוסופיה של הוריי. המנטליות שלי השתנתה לגמרי. בפעם הראשונה בחיי ממש נהניתי לשבת ולעשות שיעורי בית. שיעורי בית הם כבר לא מיטרד או משימה שחייבים לבצע. אני נהנה מלימודים אקדמיים. אני מפתיע את עצמי בכמות הידע שאני זוכר משיעורים. היה לי זמן לרפא את נפשי. אני גם מטפל בגוף הפיזי שלי באופן בריא. כשאהיה מורה, אני מקווה להשתמש בכמה משיטות החינוך המבוסס על התודעה, וכך יוכלו תלמידיי להרגיש טוב, כפי שאני מרגיש טוב בחיי."

3) כמו-כן מעודדת האוניברסיטה את אנשיה ללכת לישון מוקדם – ההמלצה היא לעשות זאת בשעה 9:30 בערב. את הבסיס המדעי לכך מסביר חוקר המוח, פְרֵאד טְרֵאבִיס:

"החלק הראשון של המוח אשר מתנתק [כשמתעייפים] הוא קליפת המוח הקְדַם-מצחית (הקוֹרְטֶקְס הפְּרֵה-פְרוֹנְטָלִי), מושב התפקודים המינהליים - ...אזור המוח החיוני לשילוב מידע חדש. מוח עייף איננו יכול ללמוד. זאת הסיבה לכך שלא משתלם ללמוד מאוחר בלילה. את קוראת אותו דף שוב ושוב, אבל מכיוון שקליפת המוח הקדם-מצחית שלך מנותקת, אינך מסוגלת להכניס את זה למאגר הזיכרון.

...26 סטודנטים חולקו באופן אקראי לקבוצה שישנה כל הלילה ולקבוצה שלא ישנה כלל. ...אצל הסטודנטים שהיו עייפים הייתה [לפי תוצאות סריקה במכשיר דימות תהודה מגנטית - MRI] האָמִיגְדָּלָה, מושב הפחד, פעילה ב-60% יותר, ושיגרה פלט אל גזע המוח, אזור המוח המופקד על רפלקסים פרימיטיביים. אצל הסטודנטים שישנו, הייתה האָמִיגְדָּלָה פחות פעילה, ושיגרה פלט אל קליפת המוח הקדמית. זאת הסיבה לכך שאנשים המפספסים שינה רגיזים יותר, חרדים יותר ומדוכדכים יותר.

...במחקר שהקיף מעל אלף סטודנטים, היו ציוניהם של אלו שישנו שמונה שעות או יותר, גבוהים יותר מאלו של הסטודנטים שישנו פחות משש שעות. כאשר בדקו 'ציפורי לילה', מצאו שלציפור לילה קיצונית היה ציון ממוצע של 2.5 [ציון בינוני, בערך 75]. כשהפכו למקדימים ללכת לישון, עלה ציונם הממוצע ל-3.5 [טוב מאוד, בערך 90]. מכיוון ששינה מתקנת את המוח, הגיוני שמחסור בשינה פוגע במוח ובתפקוד הקוגניטיבי."

שינה מספקת הינה חשובה, מדגישים באוזני הסטודנטים, גם כדי שתהיינה להם התנסויות ברורות יותר של ה"אני", נושא החשוב ליָאלִי גְ'יָאנְ(ג) (Yali Jiang) ממחוז הוּבֵּיְי שבמרכז סין: "התפיסה של החינוך המבוסס על התודעה מוצאת חן בעיניי. הדבר הראשון שאוניברסיטה צריכה ללמד אותך הוא איך להיות עצמך. כשבאתי הנה, לימדה אותי MUM איך ללכת אחרי לבי. אני מרגישה כאן בבית, ואני יכולה להתפתח בכל תחום, ולא רק בתחום האקדמי."

4) כיוון נוסף המייחד את אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל [26] מאוניברסיטאות רבות אחרות הוא שאסור לצרוך בקמפוס סיגריות, משקאות אלכוהוליים וסמים ללא מירשם רופא.

קְרֵייג פִּירְסְן (Craig Pearson), סגן הנשיא המשמש כמנכ"ל אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, מציין כי האוניברסיטה משתמשת ב"פרופיל הבריאות של דוּק", אשר פותח על ידי אוניברסיטת דוּק (Duke) כדי למדוד את איכות הבריאות הכללית של הסטודנטים. "מצאנו", הוא מוסר, "שהסטודנטים, אכן, בריאים יותר מבחינה גופנית, מבחינה שכלית ומבחינה רגשית, כשהם מסיימים את חוק לימודיהם, מאשר היו כשנכנסו לאוניברסיטה."

דייוויד אוֹרְם-ג'וֹנְסְן (David Orme-Johnson) ורוברט הֵרְן (Robert Herron) בדקו את השפעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית וטכניקות הסִידְהִים המבוססות עליה, כולל התעופה היווגית, וכן יישום עקרונות של שיטת הבריאות, האָיוּר-וֶאאדָא של מאהאארשי, על הוצאות בריאות. הם השוו את הוצאות הבריאות במשך 11 שנים של 693 אנשי סגל המרצים ועובדים וכן האנשים התלויים בהם באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל, לפי נתוני חברת הביטוח שלהם Blue Cross/Blue Shield Iowa, עם הנורמות של כ-600,000 איש במדינת אָיוֹוָ'ה ועם קבוצת ביקורת שזווגה דמוגרפית לקבוצת הניסוי, ואשר מנתה 4,148 איש[27].

החוקרים מצאו שהוצאות הבריאות לנפש של קבוצת Maharishi Vedic Approach to Health – MVAH (הגישה הוֶואאדית לרפואה של מָאהָאארְשי) היו נמוכות ב-59% מאלו של קבוצת הנורמה (כ-600,00 איש), וב-57% - מאלו של קבוצות הביקורת (4,148 איש). אנשי קבוצת MVAH השתמשו פחות בשירותי בריאות והוציאו פחות כסף, וזאת בכל תחומי התחלואה ובכל קבוצות הגילים.

שיעורי האישפוזים של קבוצת הביקורת היו גדולים מאלו של קבוצת MVAH:

• פי 11.4 במחלות לב וכלי הדם – נמוך בקבוצת MVAH ב-91%

• פי 3.3 בסרטן - נמוך בקבוצת MVAH ב-70%

• פי 6.7 בבריאות הנפש ושימוש לרעה בסמים – נמוך בקבוצת MVAH ב-85%

החיסכון הגדול ביותר היה אצל אלו שמעל גיל 45. לאנשים אלה בהשוואה לאנשי קבוצת הביקורת היו 88% פחות ימי טיפול.

המגמה הכללית של מימצאי מחקר זה אושרו בשורה של מחקרים שפורסמו מאוחר יותר:

• 1418 איש המתרגלים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית הושוו לקבוצת ביקורת בעלת מספר זהה של אנשים שלא תרגלו אותה, מבחינת הוצאות הבריאות שלהם במשך 14 שנים. מחקר רֶטְרוֹסְפֶּקְטִיבִי (הבודק אחורנית בזמן) זה העלה שבשנים לפני שקבוצת המדיטציה הטרנסנדנטלית למדה טכניקה זאת, לא היה הבדל משמעותי בהוצאות הבריאות בין שתי הקבוצות. במשך 6 השנים הבאות פחתו הוצאות קבוצת המדיטציה הטרנסנדנטלית ב-1-2% מדי שנה, ואילו הוצאות קבוצת הביקורת עלו ב-11.73% מדי שנה - הבדל של 13.78% בממוצע לשנה.

• מחקר זה נערך על בני 65 ומעלה, שהוצאות הבריאות שלהם גבוהות בדרך כלל מזה של הממוצע של כלל האוכלוסייה – 165 איש המתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית לעומת קבוצת ביקורת במספר זהה שלא תרגלה טכניקה זאת, ושאנשיה זווגו במין, בגיל ובממוצע התשלומים לפני לימוד הטכניקה. במשך 5 השנים שלאחר לימוד הטכניקה חלה אצל קבוצת מתרגלי המדיטציה הטרנסנדנטלית הפחתה מצטברת בהוצאות הבריאות בשיעור של 70% בהשוואה לקבוצת הביקורת.

• מחקר אחר נערך על נבדקים שהוצאות הבריאות שלהם היו גבוהות בעקביות. בצטטו (עמוד 56) מספר מחקרים כותב החוקר כי 10% בעלי הוצאות הבריאות הגבוהות ביותר באוכלוסייה הכללית של ארצות הברית אחראים ל 60-70% מכלל הוצאות הבריאות השנתיות. במחקר רֶטְרוֹסְפֶּקְטִיבִי זה הושוו שתי קבוצות בנות 142 איש כל אחת, אשר זווגו בגיל, במין ובאזור. בשנה שלפני לימוד המדיטציה הטרנסנדנטלית לא נמצא הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות בהוצאות הבריאות (הגבוהות בעקביות). לאחר 5 שנים לא נמצאה הפחתה משמעותית בהוצאות של קבוצת הביקורת, ואילו הוצאות קבוצת המדיטציה הטרנסנדנטלית פחתו כעבור שנה ב-11%, ובתום 5 השנים הגיע שיעור ההפחתה המצטברת ל-28 אחוזים.

כך מסכם את חוויית אוניברסיטת מאהאארשי למינהל בוגר האוניברסיטה, שמעון זילבר מישראל:

"קודם כול, האנשים:

בחמש השנים שהייתי ב-MUM נתקלתי רק שלוש פעמים במישהו שצעק על אדם אחר. רק פעמיים נתקלתי במישהו שעישן (בסתר), ואף פעם לא נתקלתי בשתיית משקה אלכוהולי – אנשים אינם זקוקים לקביים כימיים כדי להרגיש טוב. מעודי לא נתקלתי במקום הזה במישהו שהתנהג באופן מעליב כלפי הזולת, שלא לדבר על מכות. גם לא נתקלתי מעודי במישהו המקלל או מדבר באופן גס. ייתכן שדברים כאלה קרו כאן, ואינם מגיעים לידיעתי, אך עצם העובדה שמעודי לא נתקלתי בהם, אומרת משהו.

לפני כשנה כשהלכתי בקמפוס, הזדמן לי להרים פיסת שקית קרועה. פתאום עלה בדעתי שנדיר לראות כאן לכלוך על הקרקע. התחלתי לשים לב, ומצאתי שאני נתקל בלכלוך בערך פעם בכמה חודשים. ו.........אף פעם לא ראיתי מישהו עובר בשטח ומנקה.

אנשים מפגינים יחס עדין זה כלפי זה: לא פעם מתנצלים בפניי, ואני אומר: לולא התנצלת, לא הייתי אפילו זוכר זאת, או: לא הייתי אפילו מעלה בדעתי שהיה בזה משהו המצריך התנצלות. ככל שאנחנו מתפתחים, תחושת הערך העצמי מתחזקת והצורך להגן על הכבוד שלך פוחת, ואצל לא מעטים כאן נעלם הצורך או כמעט נעלם.

בקהילה הזאת יש עזרה הדדית נפלאה – במאמצים, בזמן ובכסף. ראיתי את זה חזור ושוב. ואין זה משהו מאורגן – ספונטני לגמרי, אבל עובד תמיד. ובכלל, יש בקהילה כאן, כולל MUM, לא מעט אנשים יפים – יפים במלוא מובן המילה.

כשביקרתי ב-MUM בפעם הראשונה בשנות ה-90, הלכתי לי בשביל. זוג שחלף על פניי בירך אותי. עצרתי מופתע, הסתובבתי ושאלתי: "אנחנו מכירים?" "לא", הייתה התשובה. מאז התרגלתי. רוב האנשים כאן מברכים זה-את-זה, כולל כשלא מכירים בכלל את האחר.

ושיהיה ברור – זה לא קורס של סופשבוע שבו כולם אוהבים ומלקקים זה את זה, ואחר-כך חוזרים לחיים ה"נורמליים", וההרגשה הטובה והקירבה הבינאישית מתפוגגות. כך מתנהלים להם הדברים ב-MUM במשך שנים.

בבואי הנה ללמוד הייתי צריך להמתין להיכנס למשרד מסוים. חיכיתי בחוץ עם עוד כמה אנשים. את עיניי לכדה מישהי שישבה על ספסל לבדה וקרנה. היא לא קראה משהו משמח, לא הקשיבה למשהו, לא עשתה דבר. סתם ישבה לה מלאה אור וקרנה. לא יכולתי להתיק את עיניי ממנה.

ראיתי שם הרבה אנשים שנהרה שפוכה על פניהם, הרבה עיניים נוצצות. הם אינם הרוב – הם מיעוט, אבל מיעוט ניכר. רוב האנשים ב-MUM אינם קורנים. חבר הפנה אותי אל מישהו ותיאר אותו כבעל "פרצוף קשוח, פרצוף של חייל מארינס". הוא צדק, אבל ברגע שהאיש פתח את פיו, הוא התגלה כאדם מלא חמימות, ויש רבים כמוהו באותו מקום. רוב האנשים מחייכים וחביבים. זה לא החיוך בלבד – אלו העיניים השמחות או הבורקות, שאינן יכולות לשקף אלא את האור והחדווה שבפנים.

והנשים הקורנות האלה, אפילו אלו שבשנות השישים שאינן מהאוניברסיטה – יפות, יפהפיות. זה יופי ששום מידה של איפור מקצועי איננה יכולה להתחרות בו. לטעמי, הן יפות יותר מדוגמניות זוהרות, כי יש להן הרבה יופי פנימי קורן. קל לראות זאת על אישה המחייכת – מיד היא נעשית יפה יותר, והנשים האלה נמצאות במצב תמידי של אושר קורן, של חיוך, אפילו כשאינן מחייכות. הן גילו את סוד היופי - פעמיים ביום לצלול אל קרקעית האוקיאנוס, ולחזור כשבידיך פנינים, כלומר: לצלול בתוך עצמך אל האור המזין והנפלא בפנים, אל הטוהר הנשגב והפשוט הזה, וזה קורן ממך.

האנשים הקורנים האלה מזכירים לי את מה שמסופר בתורה על משה רבנו שאחרי רדתו מהר סיני, שם עבר, ככל הנראה, חוויה נשגבת עזה, נאלץ לשים על פניו מסווה, כי קרן עור פניו, עד כדי כך שבני ישראל פחדו לגשת אליו. תגובתם זאת מעידה עד כמה הייתה תופעה כזאת בלתי מוכרת, אבל כיום ב-MUM יש לא מעטים כאלה, כך שבניגוד למשה הם אינם תופעה חריגה. אני מכיר פה כמה אנשים שבבואי הנה לא קרנו, וכעת הם קורנים. מסקנה: אפשר לפתח את זה.

MUM היא חלק מן הקהילה של אנשים המתרגלים ביחד את הטכניקות שלנו, והזדמן לי כמה פעמים ללכת לערב זיכרון למישהו מן הקהילה שנפטר. בכל פעם שאני עושה זאת, אני יוצא נפעם, יוצא בהתרוממות נפש. לא שאני שמח שאותו אדם נפטר, אבל החוויה המשותפת עם אנשים מהקבוצה במקום ומה שכל אחד מקרין ותורם למאגר התודעה הקולקטיבית של אלו שהתכנסו – דבר כביר. אם אין חווים, אין מבינים.

לפני שנים רבות קיבלתי במתנה ספר שלא ידעתי עליו דבר. לקחתי אותו למיטה לקרוא טיפה לפני שאני הולך לישון. לא יכולתי להרפות ממנו עד שסיימתי אותו (בסך הכול, ספר דק עם תצלומים רבים). הספר היה עליי! בחיים לא קראתי דבר כזה. זה היה תיאור מדויק של שאיפותיי, של התנהגותי ושל היחס של אנשים כלפיי. כמה פעמים במהלך הקריאה עלה בתוכי קול: "אני! אני!". שם הספר הוא "ג'ונתן ליווינגסטון – השחף" מאת ריצ'ארד באך. אני יודע – יש עוד ג'ונתן ליווינגסטונים שמרגישים כך. כן ירבו!

במהלך התפתחותו מגיע ג'ונתן ליווינגסטון אל מקום חדש ברמה גבוהה יותר ומתפתח שם לעבר שיאים חדשים. במשך שנים הרגשתי שחיי בקבוצת מתרגלי הסידהים שבה גרתי במשך שנים, היו אותו מקום גבוה. אבל MUM נראית לי מקום הרבה יותר גבוה (ריצ'ארד באך איננו מכיר את רמות התודעה הגבוהות שהן הרבה מעל ג'ונתן ליווינגסטון בשיאו). עליתי מתיכון לאוניברסיטה.

הרבה אנשים כאן מחפשים פעמים רבות תירוצים להחמיא למישהו, כשבעצם, הם אומרים: "אני אוהב/ת אותך". ועוד קבוצה מעניינת – הגרושים. חזור ושוב אני נתקל בהוא והיא שהיו נשואים זה לזה, וגם עכשיו שוררים ביניהם יחסים חמימים, יחסים של עזרה הדדית בשעת הצורך.

יש במקום הזה אוסף מרשים של אנשים חכמים. לא ערמומיים, לא פקחים. חכמים, בעלי הבנה עמוקה של החיים. שָאאנְקָארָא (Shankara), האיש שבמסורתו אנו הולכים, ושחי לפני כ-2,500 שנה, אמר: "Keep the company of saints, mahatmas and wise people" – "הֱיֵה בחברת קדושים, גדולי נפש וחכמים". מתנהלות כאן הרבה שיחות חולין, אבל אתה יכול לשמוע כאן הרבה דברי חוכמה – לפעמים כל השיחה היא כזאת, ולפעמים הם נאמרים כלאחר יד, סתם כך.

קדושים? לא בדיוק, אבל במשך השנים הכרתי כאן כמה אנשים המתנהגים בדרך לקדושה – פרחי קדושה.

יש ב-MUM לא מעט אנשים טהורים. קורן מהם טוהר. מָאהָאארְשי דיבר לא פעם על טוהר ולצדו פשטות ותום לב כמתכון להגיע לשיא ההתפתחות האנושית האפשרית – תודעת אחדות.

פרחי הקדושה, האנשים החכמים והאנשים הטהורים האלה – שהם, בפירוש, רק חלק מן האנשים כאן - גורמים לי להרגיש שאני מוקף בהרבה אנשים גדולים.

ומשהו על המרצים: כשביקרתי כאן בשנות ה-90 חיפשתי מרצה מסוים לפיזיקה שיענה לי על כמה שאלות. לא מצאתיו, אבל מרצה שלא הכרתיו התיישב איתי לחצי שעה וענה על שאלותיי. תשובותיו עניינו אותי, אבל התקשיתי להתרכז בהן, כי האיש שפע אושר מבעבע. בחיים לא ראיתי דבר כזה.

רציתי לצפות בשיעור ספרות. ניגשתי לכיתה, ו... הם עסקו בצפייה בסרט. המרצה שלא הכרתיה עד אז, יצאה לדבר איתי במשך 2-3 דקות על מתיי אוכל לבוא לצפות בשיעור. זאת הייתה שיחה על נושא טכני לגמרי, אבל באותן דקות הייתה לי הרגשה ברורה שאני מדבר עם ידידה טובה שלי.

כל המרצים שלימדו אותי היו אנשים חמימים, מתחשבים, שמחים לעזור וכו' וכו'. רק אחד מהם היה לא יותר מאשר סביר. בכל השנים שלמדתי ב-MUM היה רק מקרה אחד שמרצה נהג לא כשורה כלפי סטודנט. כשהסטודנט שאל שאלה, אמר לו המרצה: " אילו הקשבת, לא היית צריך לשאול". וזה הדבר הגרוע ביותר שאני זוכר! כמה פעמים נתקלתי בכך שמרצים התנדבו, כשהתעורר צורך דחוף, להכין חדרים לאנשים שהיו צריכים לבוא. ראש החוג שלי, מדען בעל שם עולמי, היה אחד מהם. אנשים עניווים. מעודי לא נתקלתי כאן במישהו ש"מתנפח" או עושה אגו-טריפ. שני ראשי חוגים ב-MUM למדו איתי, וגיליתי את זהותם המקצועית, רק זמן רב אחרי שלמדנו יחד. כל מה שאני כותב כאן מתאים גם לעובדי האוניברסיטה.

מה המבחן העליון (או התחתון...) של כל ארגון, של כל חברה? טוב, אני קצת צוחק, אבל התרשמתי לפני שנים מדבריו של אדם שסיפר, שכאשר הוא רוצה לעמוד על טיבם של אנשים בארגון מסוים, הוא בודק את רמת הניקיון בשירותים הציבוריים שלהם. במבחן הזה עומדת הקהילה הזאת בכבוד: מאות אנשים עוברים יום-יום בשירותים של הדוֹוְ'ם (בניין כיפה قُبَّة Dome), שבו עושים תרגול קבוצתי של טכניקות הסידהים, כולל התעופה היווגית), וגם בסוף התרגול נראֶה המקום נקי. אני נותן ציון של 95. לאנשים אכפת לא רק זה מזה, אלא מעצמם – הם מתנהגים כלפי הזולת, כפי שמרגישים בפנים.

הדוֹוְ'ם (בניין כיפה) הוא, ללא ספק, המקום החשוב ביותר בקמפוס של MUM – יותר מכל חדר לימוד, כי בדוֹוְ'ם מתפתחים, מעלים את רמת התודעה באופן היעיל ביותר שאפשר להכיר. האדם מרגיש בדום כחוקר וכהרפתקן. חוקר – כי הוא מבצע בו דְּבר פעמיים יום ביומו, מחקר בתודעה: צולל למעמקי ההכרה הפרטית שלו, לעבר התודעה הטהורה, לעבר מה שהוא הינו ביסודו, מה שהעולם הינו ביסודו, ואין דבר מרתק יותר, נפלא יותר ומרגש יותר מאשר לחוות זאת, להיות זאת.

אין כל אפשרות לתאר במילים את האושר העילאי הזה, את הרעיונות היצירתיים, התובנות והידע על הדברים החשובים בחיים אשר זורמים אל האנשים בדוו'ם ואת ההבנה ההולכת וגדלה של המציאות ושל "חוקי המשחק" של החיים; את תחושת הרוממות והניצחון, המלווה במתיקות כה עזה, עד שלפעמים האדם מרגיש שאם היא תגבר קצת, לא יוכל להכיל אותה. זהו אור עמוק ומרומם ומלא חמימות, זוהר או זיו נפלא ויפה עד מאוד – מזין וטוטלי. אור או זיו זה איננו נובע ממקור כלשהו, אלא הוא המהות עצמה – הכול 'עשוי' מאור זה, הכול הוא אור זה. ככל שמה שחווים עדין יותר, הוא רב עוצמה יותר. שניים מן הכוחות הגדולים ביותר במצב זה הם החוויה האוהבת-כול והטוהר הערני מאוד והפשוט. כל זה חמים ובה בעת צונן ומרענן. שני הפכים אלה דרים בכפיפה אחת, כפי שהדממה הנשגבת ה"דקה" ("קוֹל דְּמָמָה דַקָּה" - מלכים א' י"ט:12) והפעילות דרות בכפיפה אחת כאחדות אחת של האין-סוף, הבלתי מוגבל. זאת תחושת הקדושה בתוך האדם ובעולם סביבו, אשר הולכת וגוברת באיכותה ובעוצמתה, ככל שהוא חווה את המקור בבהירות גדולה יותר, מתקרב אליו כמו אל מגדלור בערפל. ההיבט הגדול מכולם הוא ההוויה הטהורה, שהיא "כְּלוּמִיּוּת" – הרִיק בתוך הזרע שהוא מקור העץ, מקור הכול. זאת התודעה שהיא ערנות פנימית עזה – האדם חי יותר מאשר אי פעם. כל זה הוא 'העצמי' הגדול – הוא גדול! אין צורך לחשוב על זה – 'העצמי' פשוט חי בתוכו; זה מי ומה שהאדם הינו. זאת זהותו: "אני הנני ההוויה; הדממה הזאת היא אני; אני כל כולי אור; אני אושר עילאי, אושר מתוק ביותר; אני בלתי מנוצח." זהו עולם רך של מלאות מלאה מאוד ושל שלמות. וכל הערכים האלה הולכים וגוברים, ונראה שאין לכך גבול. המילים הנשגבות ביותר חיוורות מכדי לתאר את היפעה ואת ההוד של מה שמעבר למילים – הטרנסנדנטלי.

אלה שני השיאים של היום.

ולמה הרפתקן? כי אף פעם אין האדם יודע בהגיעו לדוו'ם, איזו התנסות גדולה מצפה לו, איזה רעיון יצירתי או תובנה תצוץ לה בדעתו. כל הזמן יש הפתעות. הרפתקה אחת גדולה וללא טיפת סיכון.

ועכשיו, הלימודים:

באחד הקורסים התחלקנו לקבוצות, וכל קבוצה הייתה צריכה להכין משחק. הקבוצה שלנו הייתה מורכבת מריימוּנְדוֹ מהפיליפינים, סַארְוָאנָאן מהודו שהוא כבר דור רביעי בדרום אפריקה ובא לכאן עם כל משפחתו, ניאוֹ מתורכיה שהוא גם קפטן נבחרת הכדורגל המקומית וידע לספר לי, כמה זה מצחיק, על מכבי תל אביב, ג'אן (John) - אמריקאי שהוא מורמוני רציני ואני מישראל. במהלך פגישות ההכנה שלנו, בכל פעם שמישהו מאיתנו העלה טענה נגד רעיון של חבר אחר, והטענה הייתה טובה, אותו חבר (כולל אותי) קיבל זאת וויתר מיד על עמדתו. הכול התנהל ללא כל אגו טריפ. כמעט ללא ויכוחים - רק דיונים והסכמה על נקודות שונות. פעלנו כצוות באופן כמעט מושלם, ותענוג היה לי לא רק להשתתף בזה, אלא אף לעקוב כמשקיף מן הצד, וממה שראיתי התרשמתי שמצב דומה שרר בקבוצות האחרות.

גם מעניין שכולנו באים מרקעים תרבותיים וגאורגפיים שונים, ואף על פי כן שררה ביננו תחושת אחדות גדולה, שנבעה - כך נראה לי - מהמצע המשותף של כולנו: ההתנסות פעמיים ביום בשדה המאוחד (התודעה הטהורה, האינטליגנציה הקוסמית) ורכישתו בהדרגה, דבר המאפשר לראות את האחדות כבסיסית יותר ודומיננטית יותר מאשר הפרטים המפרידים, אשר 'נזרקים' אל על, אל פני השטח בלי להשפיע כמעט על האחדות שבעומק. ראיתי לפניי את האחדות שתלך ותפשוט בעולם כולו - כולנו משפחה אחת - משפחת האדם, משפחת העולם כולו.

רק בשנת הלימודים השלישית שלי התעוררתי לעובדה שבמהלך השיעורים כאן אנחנו מרבים לצחוק, ולאו דווקא משום שהמרצה או אחד הסטודנטים הפגין חוש הומור – גם זה קורה. פשוט, שוררת כאן אווירה נעימה מאוד, אווירה של לימודים רציניים, אבל הכול תוך קַלּילות. לא פעם הצחוק נובע מהנאה אינטלקטואלית רבה ממשהו שנלמד, וזה טעון הבהרה:

כל מה שאני לומד כאן מקושר אל מקורו, נלמד כביטוי של התודעה הטהורה, השדה המאוחד של כל חוקי הטבע שאינו אלא 'העצמי'. השדה המאוחד הוא הבסיס לא רק שלי, אלא של כל אדם, של כל דבר ביקום, של היקום עצמו. כל תופעה או אובייקט ביקום עשוי/ה מאותו שדה מאוחד. לפיכך, דרך המכנה המשותף הזה, השדה המאוחד המתייחס אל עצמו, כל מה שאני לומד כאן מקושר לא רק אל עצמי, אלא אף לכל דבר אחר ביקום. פירושו של דבר שכל מה שקיים ביקום הוא ביטוי של עצמי, וכל מה שאני לומד הוא, בסופו של דבר, על עצמי. זאת גם תאוריה וגם מה שאני וחבריי חווים במידה זאת או אחרת של בהירות. הנאה עצומה היא ללמוד על עצמך, ולא סתם על עצמך, אלא על הרובד העמוק ביותר של עצמך, של היקום, של המציאות. כך מקושר כל ענף ידע שאני לומד דרך אותו מכנה משותף לכל ענף ידע אחר - למידה בין-תחומית (אינטר-דיסיפלינארית).

ואל נשכח את המרצים המ ע ו ל י ם, שהינם לא רק בעלי השכלה עמוקה בתחום שלהם, אלא אף בעלי השכלה רחבה, הבנה עמוקה של העולם, של החיים. אין פלא שנוכח עובדות אלה, לא פעם מחאנו כפיים בסוף שיעור – בעצם, גם לא פעם במהלך השיעור עצמו. אנחנו לא רק מעריכים את המורים שלנו, אלא גם אוהבים כמעט את כולם, ונתַנּו להם בסוף הקורס שלהם מתנה בצירוף דברי ברכה מקרב הלב.

לא פעם אומרים כאן אנשים: "אנחנו כל כך בני מזל", ואני מסכים עם כך לגמרי. לא פעם עולה בדעתי המחשבה: במה זכיתי שקיבלתי את הידע הנשגב הזה, ושהגעתי למקום הזה? אין לי תשובה.

שמעתי לא מעט אנשים אומרים שזה 'גן עדן עלי אדמות' (Heaven on Earth). אינני חושב שזה נכון – יש עוד הרבה להתקדם, כי הֶאָרָה היא הרבה יותר ממה שרובנו מסוגלים להעלות על הדעת (אני טוען שאיננו יודעים לחלום – אנחנו כמו ילד קטן ששאיפותיו הגדולות ביותר הן לאכול כל יום שוקולד וגלידה וללכת לישון מאוחר – זה המקסימום שהוא מסוגל להעלות בדעתו.), אבל MUM והדוֹוְ'ם הם בהחלט צעד גדול לקראת 'גן עדן עלי אדמות'.

אני אסיר תודה, מלא תודה על הכול."

אוניברסיטת הארווארד לעומת אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל [28]

"לפי US News and World Report, הרווארד הוא המוסד הסלקטיבי ביותר ללימודי תואר ראשון בארצות הברית (נכון ל-2008)." וזה שנים היא, לפי דירוג אקדמי של אוניברסיטאות בעולם, "מדורגת בתור האוניברסיטה המובילה בעולם". כשיקולי הדירוג מצוינים מספר הזכיות בפרסים יוּקרתיים, פרסום מאמרים המצוטטים בהרחבה או בכתבי עת יוּקרתיים, דירוג מאמרים במאגרי מידע יוּקרתיים וכן "ביצועים אקדמיים של המוסד בממוצע לנפש (על פי המדדים מעלה)".

בערך חינוך כתוב: "מטרת העל של החינוך היא להביא להצלחת התלמיד‏". "הצלחה" - משמעה בכול, ולא רק בתחום האקדמי, שהוא רק פן אחד של חיי הסטודנט ובוגר האוניברסיטה. הצלחה - משמעה הכנת הלומד באופן הטוב ביותר לחיים הן למען עצמו והן למען החברה, למען העולם. אף על פי כן אין שיקולי הדירוג המצוינים לעיל חורגים מהישגים אקדמיים. אין בהם כל התייחסות לשיפור בריאות הגוף של התלמיד, בריאות הנפש שלו ויחסיו החברתיים. אין בדירוג זה כל קישור בין מספר זה או אחר של פרסים ושל מאמרים לבין הצלחה בחיים, חיים של אושר, של כבוד ושל שביעות רצון.

מסגרת אפשרית בתחום המחקר המדעי, היכולה לענות על שאלה זאת בתחום הפנימי-סובייקטיבי, היא בדיקת רמת המפותחות של האישיות (ego development and self-development) – עד כמה אדם הוא בעל אישיות בוגרת מכל הבחינות: מנטלית, רגשית, חברתית ומוסרית, ולאילו שיאי מפותחות יכול אדם להגיע. מחקרים מדעיים מצביעים על כך שהתפתחות האישיות מתקבעת לרוב בשנות ההתבגרות המאוחרות.

החוקרים מצאו שהוצאות הבריאות לאחר גיל זה (בערך 18-19) או עם סיום הלימודים הפורמליים התפתחות האישיות חסינה מאוד לשינויים, אפילו ללימודים באוניברסיטה.

צ'ארלס אָלֶגְזָנְדֶּר (Charles Alexander) הציג בעבודת הדוקטוראט שלו באוניברסיטת הארווארד מודל התפתחות, שלפיו דְּחָק (סטרס) והעדר טכנולוגיית התפתחות נאותה "הקפיאו" את התפתחות האדם, ועצרו אותה בשלבים בלתי מספיקים ובלתי בוגרים, וזאת הסיבה האולטימטיבית לאי מוסריות, לאי צדק, למלחמות ולרוב סוגי הסבל האנושי. לפי מודל זה, שלבי ההתפתחות האנושית, כפי שהציעו הפסיכולוגים: ז'א(ן) פְּיָאזֵ'ה, אֵרִיק אֵרִיקְסוֹן, גֵ'יין לֵוִוינְגֶּר, אֵבְּרֵאהֵאם מֵזְלוֹוְ' ולוֹרֶנְס קוֹלְבֶּרְג (Jean Piaget, Eric Erikson, Jane Loevinger, Abraham Maslow, and Lawrence Kohlberg) נמשכים גם הלאה באופן לוגי באמצעות תפיסתו של מאהאארשי על שבעת מצבי התודעה.

צ'ארלס אָלֶגְזָנְדֶּר השתתף במחקר שניהל הָאוָ'ארְד צֵ'אנְדְּלֶר (Chandler Howard) ואשר בדק את השפעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית במסגרת החינוך המבוסס על התודעה, על סטודנטים באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל – אז MIU בהשוואה לסטודנטים בשלוש אוניברסיטאות אחרות שזווגו להם במין ובגיל. החוקרים השתמשו במדד מקובל –- WUSCT Washington University Sentence Completion Test של גֵ'יין לֵוִוינְגֶּר ובדקו את הנבדקים פעם בשנת הלימודים הראשונה, ושוב – כעבור 10 שנים.

בדרך כלל רק 1-3% מהאוכלוסייה מגיעים לשני השלבים העליונים במדד של לווינגר: שלב 7 – "אוטונומי" ושלב 8 – "שרוי באינטגרציה". לווינגר מקשרת שני שלבים עליונים אלה לתפיסה של מימוש עצמי של אֵבְּרֵאהֵאם מֵזְלוֹוְ' (אברהם מאסלו). זאת רמת האישיות של אנשים שמֵזְלוֹוְ' בחר בהם מבין גדולי עולם, האנשים המצליחים והמוצלחים ביותר שידעה האנושות, לפי הבנתו. הוא ניתח את אישיותם ובנה לפיהם פרופיל של אדם אידיאלי שהגדיר אותו כאדם שמימש את עצמו.

במבחן בשנת הלימודים הראשונה הגיעו 0-3% מן הסטודנטים בקבוצת הביקורת לשני השלבים העליונים, הקטגוריה הפּוֹסְט-קוֹנְבֶנְצְיוֹנָלִית (אחרי הקטגוריה הקונבנציונלית) במדד WUSCT, נתון אופייני לאוכלוסייה הכללית, לעומת 9% אצל הסטודנטים ב-MUM, אשר תרגלו את המדיטציה הטרנסנדנטלית עד אז בממוצע 4 שנים. כעבור עשר שנים עמד שיעור הסטודנטים בקבוצת הביקורת שהגיעו לרמה זאת על 0-3%, ואילו בקבוצת הסטודנטים מ- MUMעמד השיעור על 38%. בספרות המדעית אין עדויות לשיפור בהיקף זה.

החוקרים דנים במספר הסברים אלטרנטיביים למימצא על הסטודנטים של MUM:

אפשרות אחת היא שהמימצא נובע מרצונם של הנבדקים להצליח, ולא מיכולת אמיתית. החוקרים מציינים כי מחקרים מעידים באופן חד-משמעי שנבדקים ברמת מפותחות נמוכה אינם יכולים לתפוס, קל וחומר – לזייף את המציאות של אנשים ברמות תודעה גבוהות. מכל מקום, הם מציינים, כל ארבע הקבוצות הפגינו במבחן השני מוטיבציה גבוהה להשתתף בו (עמוד 112).

הסבר אלטרנטיבי אחר הוא שלאותם סטודנטים הייתה נטייה להתפתח ללא קשר לתרגול טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. רוזן ונורדקיסט (Rosen & Nordquist) העבירו אותו מבחן - WUSCT – למתרגלי יוֹוגא נבחרים מעצמם שהיו דומים מבחינה דמוגרפית לסטודנטים של MUM, והתגוררו תקופה ממושכת בקהילה השואפת להגיע ל"מצבי מודעות גבוהים", ולא מצאו אצלם עלייה באותו מדד של לווינגר.

"המימצא חסר התקדים של 38% ברמה האוטונומית [השלב השביעי מתוך שמונה] או גבוה ממנה", ציינו החוקרים, "ניתן להשוואה לשיעורים הגבוהים ביותר של הרמה האוטונומית שדווח עליהם לפני כן אצל בוגרי אוניברסיטאות – 8% בקולג' Mills מילס...ו-10% באוניברסיטת הארווארד ... – שתיהן אוניברסיטאות סלקטיביות מאוד. לפיכך מצריך המימצא לגבי MUM הסבר שונה מסלקטיביות." (עמוד 113) יצוין כי אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל וכן בית ספר מָאהָאארְשי של עידן ההארה – MSAE אינם עורכים כל מבחני כניסה.

לא צוין אם הסטודנטים בהארווארד ובמילס נבדקו בשנת הלימודים הראשונה, ומה היו המימצאים. לפיכך אי אפשר לדעת אם המספרים 10% ו-8% בהתאמה (באותו סדר) מבטאים עלייה ממספרים נמוכים יותר, ירידה או דריכה במקום.

בהשוואה איכות הגישה החינוכית של אוניברסיטת הארווארד לעומת זוֹ של אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל ניכרים פערים גדולים: לפי הנתונים המספריים (דירוג אקדמי של אוניברסיטאות בעולם), יש לאוניברסיטת הארווארד יתרון בולט בפרסים ובפרסום מאמרים. לפי הנתונים המספריים, יש לבוגרי אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל יתרון ברור בתחום התפתחות האישיות).

מימצאים אלה נתמכים על ידי המימצאים של חלק גדול מ-600 מחקרים שנערכו על השפעות תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית, ושכ-350 מהם פורסמו בכתבי עת מדעיים הנתונים לבקרת עמיתים. שיפורים בהיבטים שונים של האישיות בעקבות תרגול טכניקה זאת דוּוחו במחקרים שנערכו בקרב אוכלוסיות שונות, ואשר חלק מהם נסקרו לעיל. בולטים ביניהם כמה עֶשרות מחקרים שנערכו בבתי כלא – סביבה שאיננה תומכת בהתפתחות האישיות.

בולטת בקרב המחקרים בבתי כלא היא עבודת הדוקטוראט של צ'ארלס אָלֶגְזָנְדֶּר באוניברסיטת הארווארד המצוינת לעיל. הוא העמיד את המודל שלו על התפתחות האישיות במבחן אצל אסירים בכלא ו'וֹלְפּוֹוְ'ל (Walpole) שבמדינת מֵאסֵאצ'וּסֶאטְס (Massachusetts), ארצות הברית, כלא של ביטחון מקסימלי, וכתב עם עמיתים מאמרים על כך.

מחקרים מצביעים על כך שרמת מפותחות האישיות הנפוצה ביותר בקרב אמריקאים היא רמה ארבע – "מודע לעצמו". צ'ארלס אָלֶגְזָנְדֶּר מצא שאסירים אשר תרגלו את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית במשך 20 חודשים, עלו רמה שלמה במדד מפותחות האישיות של לווינגר – מרמה 3 "קונפורמיסט" לרמה 4 "מודע לעצמו", כלומר: מרמה הנמוכה מזאת הנפוצה ביותר בקרב האוכלוסייה האמריקאית לרמה המקובלת באוכלוסייה זאת. לא נמצאו שיפורים משמעותיים כאלה אצל אסירים שלא תרגלו את הטכניקה הזאת, והיו מעוניינים בכך, או אצל אסירים אשר השתתפו בתוכניות אחרות לשיפור עצמי. לאחר 13 חודשים נוספים עלו אסירים זאת רמה נוספת – לרמה 5 "מצפוני". לאחר 15.2 חודשים עלתה קבוצה חדשה של אסירים שלמדו את המדיטציה הטרנסנדנטלית, מרמה 3 "קונפורמיסט" לרמה 4 "מודע לעצמו". לא נמצאו שיפורי אורך אצל אלו שהשתתפו בתוכניות אחרות לשיפור עצמי או אצל נבדקי ביקורת הדומים מבחינה דמוגרפית, אשר היו ברשימת המתנה ללמוד את המדיטציה הטרנסנדנטלית. 15.3% מן האסירים שתרגלו 34 חודשים (20+13 חודשים) עלו לרמה הגבוהה ביותר, רמה 8 "שרוי באינטגרציה", כלומר: הגיעו לרמה של גדולי עולם, אשר מֵזְלוֹוְ' הגדיר כאנשים אשר מימשו את עצמם.

אלגזנדר ועמיתו ציינו כמה נקודות:

• "רמת החינוך הפורמלי של האסירים הייתה די נמוכה – כיתה ט'." (עמוד 156)

• "אחרי קצת יותר משנה [13 חודשים] של התערבות [תרגול הטכניקה] השתנו האסירים שלנו אשר השתתפו בתוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית, כמו או יותר ממה שמשתנים סטודנטים באוניברסיטה בדרך כלל לאחר ארבע שנות לימודים אקדמיים." (עמוד 155)

• לאחר פחות משלוש שנים [34 חודשים] של תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית עלו אותם אסירים בכלא של ביטחון מקסימלי לרמת מפותחות הגבוהה יותר מזאת האופיינית לציבור בארצות הברית." (עמוד 156)

• "השינויים אצל המתרגלים החדשים והמתקדמים התחוללו בגילים 26-29, שמקובל כי בדרך כלל נעצרת בהם ההתפתחות העצמית." (עמוד 156)

• "כללית הכלא, בהחלט, לא היה סביבה עשירה או מגרה העשויה לסייע לשינוי לעבר שלב גבוה יותר, לפי הקריטריונים של קולברג לזָרָזים סביבתיים." (עמוד 156)

המימצאים של הָאוָ'ארְד צֵ'אנְדְּלֶר ועמיתיו, שלפיהם הגיעו 38% מבוגרי אוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל [29] לשני השלבים העליונים במדד WUSCT, נתמכים על ידי:

• מחקר נוסף בדק 45 אנשים שתרגלו את המדיטציה הטרנסנדנטלית מעל 10 שנים. 87% מהם נמצאו מעל רמה 6 – "מצפוני". רוב הנבדקים היו ברמות הגבוהות ביותר: 7 – "אוטונומי" ו-8 "שרוי באינטגרציה".

• על-ניתוח (meta-analysis) סטטיסטי, שבו נבדקה מידת היעילות של טכניקות שונות בקידום המימוש העצמי – מתן ביטוי מלא לכל היכולות של האדם (להיות הטוב ביותר שאדם יכול להיות בכל התחומים). החוקרים כללו בעל-ניתוח את כל המחקרים שהיו קיימים אז בתחום זה – 42 מחקרים עצמאיים אשר הקיפו טכניקות ריכוז, חשיבה אסוציאטיבית חופשית (קונטמפלציה) והרפיה, רובם באמצעות המדד המקובל - Personal Orientation Inventory - POI. מימצאי המחקר היו שתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית הגביר את המימוש העצמי בערך פי שלושה משאר הטכניקות.

לפי מודל ההתפתחות של צ'ארלס אָלֶגְזָנְדֶּר, "הקפיאו" דְּחָק (סטרס) והעדר טכנולוגיית התפתחות נאותה את התפתחות האדם, ועצרו אותה בשלבים בלתי מספיקים ובלתי בוגרים, וזאת הסיבה האולטימטיבית לאי מוסריות, לאי צדק, למלחמות ולרוב סוגי הסבל האנושי. הוא הציע לראות בטכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית את האמצעי הנחוץ ל"הפשרת" קיפאון זה – ומחקרו על עליית רמת המפותחות של אסירים נועד לתמוך בתפיסה זאת. כך, כתב, יכולה מגמת ההתפתחות של האדם להמשיך לזרום לעבר מצבי התודעה הגבוהים שהציג מאהאארשי מאהאאש יווגי, השונים משלושת מצבי התודעה המוכרים: שינה עמוקה, חלימה וערות. ואלו הם:

מצב התודעה הראשי הרביעי הוא התודעה הטרנסנדנטלית המתאפיינת בערנות במנוחה – המתרגל חווה את ההוויה הטהורה הטרנסנדנטלית – אלוהים בהיבטו הבלתי אישי - התודעה הטהורה ומזהה אותה כ"אני" הגדול הבלתי מנוצח.

מצב תודעה זה, הסביר מאהאארשי, הוא הבסיס של שלושת מצבי התודעה הראשונים. כשאדם חווה לפני הירדמות או לפני התעוררות משינה מחשבות יצירתיות, תובנות ואינטואיציה, הסיבה היא המעבר של ההכרה (أَلذِّهْن mind) שלו בין שני מצבי התודעה דרך שדה התודעה הטהורה, ההוויה הטהורה הטרנסנדנטלית. שדה זה אמור להיות מעבר למרחב (מקומות) ואפילו מעבר לזמן שאותו חווים כעמוק יותר, והוא, לדברי מאהאארשי, משכן הידע הטהור, משכן חוק הטבע. "כל אדם", אמר מאהאארשי, "הוא קוסמי. כל אדם הוא תוכנית האב של מלוא הפוטנציאל של הכוח המארגן של הטבע".

"האדם הפּוֹסְט-קוֹנְבֶנְצְיוֹנָלִי [ הקטגוריה של רמות 6-8 במדד של לווינגר] מתחיל להתנסות ברעיונות ובערכים כבאים מ'בפנים', למשל אינטואיציה במקום לפנות אל ולהפנים כללים ונורמות הנמצאים 'מחוץ' לו." לפי המדע הוואאדי של מאהאארשי, ההתנסות במצב התודעה הרביעי, התודעה הטהורה, מחיה יותר ויותר בהכרה את "שדה כל האפשרויות", מקור היצירתיות, וכך נעשֶׂה מתרגל המדיטציה הטרנסנדנטלית יותר עצמאי ופחות תלוי בערכים הבאים אליו מן החוץ. כך מספק הוא יותר ויותר את צורכי עצמו ורוכש לו בכך חרות אמיתית.

מצב התודעה הראשי החמישי הוא קיומו של מצב התודעה הרביעי בד בבד עם כל אחד משלושת מצבי התודעה הרגילים. לפי תיאורו של מאהאארשי, נמצא אדם שהגיע למצב תודעה זה, תודעה קוסמית, במצב טוב בהרבה מזה של אדם שהגיע לרמה העליונה – 8 "שרוי באינטגרציה" במדד של לווינגר: זהותו היא התודעה המוחלטת של שמחת עולם, וזאת 24 שעות ביממה כל ימות השנה, מצב שאיננו מאפשר כלל לחרדת הכבוד העצמי ולמצב רוח בלתי מאושר, לצוץ. אדם כזה שרוי באיזון מושלם – בין הגוף להכרה וכן בין השכל ללב. הוא פועל באופן טבעי וספונטני לפי כל חוקי הטבע, ולכן איננו עושה טעויות – הוא מצליח בכל אשר יעשה.

"בבסיס כל הביטויים בבריאה", אמר מאהאארשי, "נמצא השדה הבלתי נגלֶה של כל האפשרויות, מלא חיים במידה מלאה וער בתוך עצמו. למערכת העצבים של האדם יש היכולת לקיים רמת תודעה זאת שהיא ערה בכל האפשרויות. כשכל אדם יתחנך לחיות את כל האפשרויות בחיים, יהיה כל אדם יצירתי עד אין סוף, והציוויליזציה תתנשא לגבהים גדולים של הישגים ושל סיפוק. הטכנולוגיה לפרוס את כל האפשרויות במודעותו של האדם פשוטה בתכלית הפשטות: בזמן המדיטציה הטרנסנדנטלית נפתחת המודעות לתודעה הטהורה באמצעות תהליך של עשיית פחות ופחות. במצב של התודעה הטהורה מתפקד המוח במצב המנוחה המְרַבִּי שלו , וכך הוא מציג את הערך המקסימלי של יצירתיות."

להלן עדויות של שני סטודנטים באוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל המבטאות התקדמות לעבר תודעה קוסמית:

רוברט ו-ויקי הוגלאנד (Robert and Vicky Hoagland) על בנם (העושה את צעדיו הראשונים לעבר תודעה קוסמית):

"ראיין (Ryan) בא הבייתה באפריל לחופשת האביב, וראיתי בחור יותר סבלני, בטוח בעצמו ומבוגר. הוא ידע מה הוא רוצה, לאן הוא הולך ואיך להגיע לשם. אשתי מוסיפה שראיין יותר מתחשב בזולת, זהיר, טוב לב ועוזר. הוא לא מאבד את שלוות נפשו כלפיה, כפי שקרה לו בתיכון."

אֵנְדְּרוּ סְטֵארְנְבֶּארְגר (Andrew Sternberger) מאוסטרליה:

"חוויה שהייתה לי באחרונה היא שבזמן התוכנית [התרגול] השקט המלא של ה'אני' הגדול שלי ברור לחלוטין וזוהר מתוך עצמו עם קרינה פנימית או אור פנימי זוהר מאוד הבא מכל הצדדים. אני יושב-לי בתוך האור הזה וגם חווה אותו כמלאות וחִייוּת טוטליוֹת בתוך כל תא בגופי ובתוך כל מארג ונְיוּאָנְס (שוני קל) של מודעותי. אני דומם ויציב לגמרי בתוכי. זאת חוויה מלאת שמחת עולם לחלוטין, ואני שבע רצון מכל בחינה שהיא. אין זמן, ואני בכל מקום בו-זמנית, ואין לי כל צורך להיות אי פעם במקום אחר כלשהו. החוויה הזאת הופכת לתכופה יותר.

כללית, אני מרגיש קל כנוצה, ומבחינה גופנית – רך וזורם, דבר שבגילי הדי מתקדם - 65 הוא תענוג גדול! כמו-כן, קורה יותר ויותר שאנשים אומרים לי עד כמה אני קורן. אני מרגיש חזק, בריא ובכושר, וישן כמו תינוק כמעט כל לילה.

אם מדברים על שינה, ההתעוררות והשינה הפכו בשנתיים האחרונות לרצף. כשאני מתעורר בבוקר, ההרגשה היא יותר כמו מעבר עדין או הזזת תשומת הלב, ולא מין שינוי ממצב של העדר חוויות למצב של חוויות. הרושם שלי הוא שכאשר אני הולך לישון, אינני מאבד את החוויה המתמשכת של התודעה הטהורה. שמתי לב גם שאם מעירים אותי, או אני צריך לקום בלילה, אני כמעט מיד ערני לגמרי – אני עושה את מה שצריך לעשות, ואז מחליק בקלות בחזרה לאושר שקט של מנוחה.

במשך הזמן אני הולך ומשתכנע שלעולם לא אהיה שוב מי שהייתי פעם."

פְרֵאד טְרֵאבִיס, חוקר מוח מאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל , כותב בספרו כי כשמתעוררים משינה, תחילה מתעורר (גובר קצב חילוף החומרים של) המוח התחתון, אך המוח החושב (קליפת המוח הקדם-מצחית) זקוק לעוד 15-30 דקות על מנת להתעורר ממש ולא לשאוף לחזור לישון. פרק הזמן שעובר מרגע שאדם נעשֶׂה מודע לסביבה עד שהוא יכול להפעיל בקרה קוגניטיבית (בחשיבה) על פעולותיו נקרא "אינרציית (אי פעילות) שינה". כמו מתרגלים אחרים המדווחים על עֵדוּת (witnessing) בשנתם, מדווח אנדרו סטארנבארגר על העדר שלב מעבר זה: התודעה הטהורה אשר ערה בתוכו במהלך השינה (לא מעט אנשים חושבים בתחילה שאינם מצליחים להירדם, אך הזמן חולף מהר, והם חשים רעננים מאוד), ממשיכה להיות ערה, כאשר הוא מתעורר משנתו, והוא הדין במעבר ממצב התודעה של ערות למצב התודעה של שינה.

מצב התודעה הראשי השישי, תודעת אלוהים, מתאפיין בכך שהמתרגל תופס בחושיו רבדים מעודנים יותר ויותר של כל אובייקט שהוא תופס. פירושו של דבר שהוא רואה, למשל, רבדים עמוקים יותר של חפץ שהוא מסתכל בו – החפץ נראֶה יפה לאין ערוך ממה שנראה בעבר ומסב אושר גדול יותר ויותר. ברבדים מעודנים יותר עומדות לרשותו יכולות גדולות יותר. כשהוא מִתְרַגֵּל לגמרי לרובד המעודן ביותר של הבריאה, הערצתו ליופי של הבריאה מרקיעה שחקים, והאהבה שהלכה והתפתחה בו מגיעה לגבהים שלא ידעם, בא ה"אמן" שיצר את הבריאה, מושא אהבתו העיקרי – הבורא, אלוהים, ובמילותיו של מאהאארשי, "לוחץ את ידו". התנאי להשגת מצב זה, תנאי בל יעבור, הוא מימוש ה"אני". ללא השגת יעד זה, הדגיש מאהאארשי, אין כל תוקף לשאיפתו לדעת את אלוהים, לממש אותו: במצב "אני רוצה לממש את אלוהים" יש נקודת מוצא – "אני", ויש יעד – "מימוש אלוהים". אם נקודת המוצא – "אני" איננה ידועה, חסר הבסיס לתהליך מימוש אלוהים.

מרגע שהגיע המתרגל למצב התודעה החמישי, יש הפרדה: מחד גיסא, ה"אני" הגדול שהוא השדה הטרנסנדנטלי, האינסוף שאיננו משתנה, ומאידך גיסא, הלא-"אני" (the Self and the non-Self) שהוא המשתנה כל הזמן, עולם החומר-אנרגיה. במצב התודעה השישי הלכו שתי "גדות" אלה של הנהר והתקרבו זו לזו, אך עדיין נותר פער ביניהן. במצב התודעה השביעי, תודעת אחדות נעלם הפער. מאהאארשי מדמה זאת לאדם שהרכיב על אפו משקפי זהב – כל מה שהוא תופס באמצעות חוש הראייה, נתפס כזהוב, והוא הדין בשאר החושים. אדם כזה רואה את ההבדלים בין האובייקטים השונים – הוא רואה את הריבוי – אך מה שדומיננטי (שולט) בתפיסתו הוא האחדות – הצבע הזהוב, בעוד הריבוי נתפס כמשני. כל דבר, כל אדם ואף היקום כולו נתפסים כאינטימיים ביותר. הדברים אינם נתפסים כשייכים לאדם, אלא כביטויים של האדם עצמו, כשם שהאף או מחשבה כלשהי אינם נתפסים כשייכים לאדם, אלא כהיבטים או כביטויים של עצם מהותו. נהר האינדיבידואליות, בלשונו של מאהאארשי, זורם אל האוקיאנוס של אלוהים. זהו, אמר מאהאארשי, השיא של התפתחות האדם, המצב הנורמלי שכל אדם זכאי ויכול להגיע אליו בלי שים לב לרמתו ההתחלתית וגם אם אין הוא מבין כעת כלל את ההיבט התאורטי.

"הקף את עצמך באלו אשר נעים מהר לעבר [תודעת] אחדות", אמר מאהאארשי. המלצתו זאת מתאימה לאוניברסיטת מָאהָאארְשי למינהל.

האו'ארד צ'אנדלר ועמיתיו מצאו לנכון לכתוב:

"אי היכולת של מצב התודעה הרגיל להתנסות ב'אני' עשויה להסביר מדוע רוב המבוגרים אינם מתקדמים לשלבים שמעבר לפוסט-קונבנציונליים [רמות 7 ו-8]. כפי שהסביר מייסד טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית: 'מכיוון שבדרך כלל נשארת (ההכרה) מכוּווננת אל החושים ומוקרנת לעבר התחומים הנגלים של הבריאה, (היא) מפספסת או איננה מצליחה להעריך את הטבע הבסיסי שלה עצמה, ממש כשם שהעיניים אינן מסוגלות לראות את עצמן'."

"התפתחות לעבר רמות גבוהות יותר של הפוטנציאל האנושי מחייבות אמצעי ללכת באופן שיטתי אל מֵעֵבֶר (to transcend) לחשיבה. מכיוון שלא לימדו אותם לעשות טרנסנדינג, בוגרים כמו אנשי קבוצות הביקורת שלנו נשארים בטווח השלבים הקונבנציונליים, והינם רגישים מאוד להשפעות סביבתיות." "אלגזנדר ועמיתיו הציעו ש ...התפתחות פּוֹסְט-קוֹנְבֶנְצְיוֹנָלִית מתחילה שינוי התפתחותי גדול לעבר מה שהם כינו נדבך 'פוסט-טיפוסי' (אחרי הטיפוסי – post-representational) של ההתפתחות. ...קוּק-גְּרֵאטֵאר (Cook-Greuter) הציגה ראיות לקיומו של שלב מתקדם ונדיר כזה, שבו אין האדם מזהה את עצמו עם אף תוכן משתנה של מודעותו. היא מתייחסת לכך כאל ראייה עצמית 'זורמת, פוסט-אובייקטיבית'."

בבתי כלא

עבודה בבית כלא חושפת סוהרים ואנשי סגל ומינהל לדחק אולי יותר מכל עבודה אחרת. חוקרים מצאו אצל סוהרים נטייה גבוהה להתקפי לב, ליתר לחץ דם ולאולקוסים (כיבים) – אף יותר מאשר לשוטרים. יתר על כן, באותו מחקר נמצא כי תוחלת החיים הממוצעת של סוהר קצרה ב-16 שנים מזאת של הממוצע הארצי. גם עובדים שאין להם מגע ישיר עם אסירים סובלים, משום שהם נמצאים בסביבה עמוסת מתח. סביר, אם כן, שאם טכניקה כלשהי יכולה ליצור את ההפך מדְּחָק (סְטְרֵס) ומחרדה, היא תחולל אצל אנשים במצב זה שיפור גדול.

על כך עמד ו'יליאם מֶקְמָאלֶן (William McMullen), סוהר בכלא סֵן קְוֵ'אנְטְן (San Quentin) שבקליפורניה, ארצות הברית: "הסתבר לי שהמדיטציה הטרנסנדנטלית, שנתקלתי בה די במקרה, עבדה טוב מאוד בשבילי. בהתחלה...הייתי מוטרד מן השאלה אם זה קשור איכשהו לדת, ושמחתי כשגיליתי שהיא לא קשורה, ושבעזרתה אני מסוגל לפעול בשיא היעילות." "עם המדיטציה הטרנסנדנטלית אני מסוגל לסלק הרבה דחק בלי עזרת משקאות אלכוהוליים וסמים. אני מסוגל להגיב מהר יותר ומתוך הבנה ברורה יותר של מצבים ושל אלטרנטיבות. חיי החברה וחיי המשפחה שלי השתפרו."[30]

פרויקטים של הוראת טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית לסוהרים, לאנשי מינהל ולאסירים נערכו בבתי כלא שונים, וחלק מהם לוו במחקר על תוצאות הפרויקט.

"אני מאושר יותר ממה שהרגשתי אי פעם", כתב האסיר, הֵארי סימְפְּסֶן (Harry Simpson) ממתקן השיקום סט. אלבאנס (St. Albans) שבארצות הברית. "הכול הולך בצורה שונה מאז שהתחלתי את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. לפני שעשיתי את הטכניקה, היו פעמים שלא היה אכפת לי. הייתי סתם הולך בבית (יחידת המגורים) ומפוצץ במכות אנשים, אתה מבין. או שפוצצו אותי. לקחתי כמה זריקות (של המדיטציה הטרנסנדנטלית), והיא איכשהו מרככת אותי. אתה נכנס עמוק יותר לתוך עצמך."

מייקל לֵאק (Michael Leck) מצביע על התפתחות בכיוון אחר לגמרי: "זאת הפעם הראשונה בחיים שלי שאני קורא ספר. התחלתי לפני חודש-חודשיים, ומאז אני קורא ספרים. בחיים שלי לא לקחתי אף פעם ספר, חוץ מבשביל ללכת לבית הספר. אני גם מסתדר עם אנשים הרבה יותר טוב, ומבין יותר טוב הרבה דברים במקום לסגור את עצמי מהם. עוזר לי מאוד במצבים קשים. אם אני יכול להבין אותם יותר ברור, זה קל יותר. זה עושה את הדברים קלים יותר."

את נקודת הראות הנשיית מספקת לין ו'וֹלְתֶ'ר (Lynne Walther), מתאמת בהתנדבות במרכז השיקום הקהילתי צ'יטֶאנְדֵאן שבמדינת וֶארְמוֹנְט, ארצות הברית: "אני בסביבה של כמעט רק גברים. רוב השומרים הם גברים, עובדי התוכנית הם בעיקר גברים, רוב האסירים הם גברים, ולפני כן הרגשתי פגיעה מאוד בחברת גברים. תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית עזרה לי להרגיש שלמה יותר, וכשמגיעות אליי הערות, הן לא כל כך מטרידות אותי. אני מתנהגת בצורה שונה. אני לא נקבה חסרת ישע, ואני לא סתם חפץ. אני בן אדם רב כוח, ואני יכולה להסתדר איתך."

מן המפורסמות שאסירים טוענים לחפותם מפשע, אך מה קורה כאשר לכלא נכנס אדם שבאמת הינו חף מפשע?

נורמאן רוֹזֵנְת'וֹל (Norman Rosenthal), פרופסור קליני לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסית ג'ורג'טאון בארצות הברית מביא בספרו Transcendence: healing and Transformation Through Transcendental Meditation (עמודים 102-105) את סיפורו של טָאם גולדסטיין (Tom Goldstein): ב-1979 נאסר טאם. הוא סירב להודות באשמה ולהביע חרטה, ולכן לא זכה בשחרור מוקדם על תנאי. במשך שנים הגיש עתירות חזור ושוב ונדחה. ב-1981 למד בבית הכלא את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. 24 שנים לאחר שנכלא הצליח להשתחרר, וב-2010 קיבל שמונָה מיליוני דולר על הרשעה שגויה.

טאם גולדסטיין כתב:

"מה שגיליתי הוא שעל-ידי תרגול המדיטציה אפשר להפסיק את שרשרת המחשבות ולהפחית את הדְּחָק (סְטְרֵס) הנוצר על-ידי אותן מחשבות. כך, אם משהו קורה בחצר, אם מישהו נדקר או יש לך ויכוח או עימות, זה קורה רק פעם אחת בחיים, אבל זה יכול לקרות מאה פעמים בראש שלך. זה קורה שוב ושוב: 'הייתי צריך לעשות את זה; יכולתי לעשות כך וכך'. אתה משתגע מזה. באמצעות המדיטציה אתה מסוגל להפסיק את שרשרת המחשבות הזאת."

טאם מוסיף: "אני חושב שבלי המדיטציה לא הייתי מסוגל לשרוד בדְּחָק של בית הכלא. הייתי כל כך המום מזה שלא מאמינים לי, ומזה שאני נמצא עם אנשים, שהערכים שלהם כל כך שונים מאלו שלי. אינני יודע איך הייתי עובר את זה בלי דרך להפסיק את מחשבותיי ובלי אותן 20 דקות, כשלא הייתי צריך לחשוב על שום דבר אחר. אחרי שחוויתי את המצב המדיטטיבי הזה, יכולתי לקחת את ההרגשה הזאת לתחומים אחרים של הכלא, ולא להיות כל כך מושפע מחוסר האמון של אנשים אחרים. כשהגשתי עתירות וערעורים, לא היה מישהו שיתמוך בי. אף אחד לא אמר: 'אתה עושה עבודה טובה – תמשיך! אתה תזכה.' זה היה יותר כך: 'הגשת – איבדת. כעת תמשיך להיות בכלא!' ...או: 'בטח! כמובן שאתה חף מפשע – כולם פה חפים מפשע'. כך שזה היה, באמת, עניין גדול לגלות שאני מסוגל להגיב על דברים כאלה אחרת."

אסירים הם אנשים שבית משפט קבע כי עברו על החוק. בתפיסה רחבה יותר – הם נמצאו אשמים בהתנהגות בלתי מוסרית.

"מוסריות", הסביר מאהאארשי, "באה באופן טבעי ביותר. התחושה להתנהג באופן מוסרי באה כולה מתחושה פנימית של שביעות רצון. טבעי שאדם חזק, מפותח יותר, בעל מרץ רב יותר, אינטליגנטי יותר ומאושר יותר מתנהג באופן נכון.

אין טעם לומר לאדם להישאר חלש ולהתנהג באופן נכון. טבעי שאדם חלש מנסה להשיג את מה שהוא רוצה בכל דרך שהיא. ...חולשה היא המונחת ביסוד כל אי המוסריות. כל הסוגים של התנהגות בלתי מוסרית מבוססים על חולשה, על אי שביעות רצון.

כשההכרה הולכת עמוק לתוך ההוויה, היא זוכה בתודעת שמחת עולם. תודעת שמחת עולם מפתחת שביעות רצון. ...טבעי שאדם כזה מתנהג באופן נכון. באופן טבעי. באופן אוטומטי הולך האדם בדרך הנכונה. זאת הדרך לבנות את החברה כולה על התנהגות אידאלית, על סטנדרטים מוסריים.

לכן אין האגודה הבינלאומית למדיטציה לוקחת על עצמה להטיף את הקוד של חיים מוסריים. היא מרימה את רמת התודעה של האדם ומניחה לו להפוך אוטומטית למוסרי. זה דבר גדול!"

פרויקט כלא פולסם

המחקר השביעי בתחום זה בארצות הברית נערך בכלא פוֹלְסְם (Folsom) המיועד לאסירים הקשוחים והבעייתיים ביותר במדינת קליפורניה שבארצות הברית .

פֵּאט קוֹרַאם (Pat Corum) שנידון לשני מאסרי עולם, ביקש ללמוד את המדיטציה הטרנסנדנטלית והביע נכונות לשלם את שכר הלימוד מכיסו הפרטי. הוא למד אותה, והשיפורים שחווה גרמו לאסירים אחרים ללמוד את הטכניקה אף הם, והוא עצמו החל לחשוב על רווחתם של האסירים שסביבו. לכן כתב אל מושל מדינת קליפורניה, אֵדְמֶנְד בראון (Edmund Brown) את המכתב הבא:

"לכבוד המושל בראון:

אני מתרגל עתה מדיטציה בהתאם לתכנית שהוכנה על ידי "מדע האינטליגנציה היצירתית" ועל ידי מייסדה, מָאהָארְשי מהֵאש יוֹגי.

ראשית, הרשה לי לספר לך מעט על עצמי. סבורני שתמיד היו לי בעיות ושבמשך כל חיי הייתי מעורב בצרות. עד שנת 1963 נאסרתי רק בגלל המחאות מזויפות, גניבות ומירמה. הטיפול היחידי שקיבלתי היה ראיון קצר עם פסיכיאטר מחיל-הים שהתקיים לפני שיחרורי. בשנת 1963 נשלחתי לבית-הסוהר בסן-קוונטין על יסוד הרשעות בחטיפה, בשוד, בבריחה ויריות אל שוטרים. במהלך שבע וחצי שנים שלאחר מכן נבדקתי על ידי מספר כולל של עשרים ושניים פסיכיאטרים, פסיכולוגים ויועצים. ביליתי מאות שעות בטיפול קבוצתי, בייעוץ קבוצתי ובטיפול אינדיוידואלי. לבסוף עלה בידי להוליך שולל את הפסיכיאטרים ולהשיג מהם הסכמה לשיחרורי. לאחר מכן , ביוני 1970, שוחררתי על-תנאי. בנובמבר 1970, נאסרתי שוב, לאחר שיריתי בשוטר ותקפתי כמה שוטרים אחרים. בנוסף לכך, הצטברו נגדי הרשעות על מעשי שוד והרשעה אחת על רצח בדרגה ראשונה. מיד עם שובי לפולסום, הסתבכתי בהברחה, במסחר בסמים ובנסיונות בריחה. כל המסופר לעיל הוא אמת, ואפשר לוודא זאת על ידי פנייה טלפונית למוסד.

לאור האמור לעיל, מובנת מאליה הַחְזָקָתי במחלקה השמורה באופן מירבי. לא התקדמתי, הרגשתי את עצמי קבור והולך למות. הרגשתי שאני הולך ונשרף בכל יום שעובר, וכי אין עוד למה לצפות פרט למוות; במקביל למבוכה, לסבל, לשנאה ולתסכול שהרגשתי מדי יום, התחילו לקסום לי המוות והשיחרור שהוא מבטיח.

ספק רב אם עדיין הייתי בחיים אלמלא נרשמתי בספטמבר 1974 ללימודי פילוסופיה ואלמלא פגשתי את המדריך ג'ורג' אליס. קשה לי לתאר את אליס, כי כאשר פגשתיו לראשונה התקשיתי להאמין במה שראיתי והרגשתי. כאשר הוא נכנס לחדר, הוא מילא אותו באושר ובחמימות.

לאחר השיעור נגשתי אליו ופשוט אמרתי לו שאני רוצה להיות במקום בו הוא נמצא, ושאלתיו כיצד הייתי יכול להגיע לשם. ג'ורג' הסביר שהוא אחד מתלמידיו המרובים של מָהָרְישי מהֵש יוגי, שהוא מורה מוסמך למדיטציה טרנסנדנטלית, ושהגיע לרמתו הנוכחית בעזרת מדיטציה.

לאחר פגישה ראשונה זאת החלטתי לקרוא את כל הספרות שיכולתי להשיג על התכנית, נוסף לשיחות מרובות שניהלתי עם ג'ורג' אליס. ביוני 1975 לאחר שנחסך די כסף לתשלום שכר הלימוד, בא ג'ורג' לבית הסוהר ובמשך ארבעה ימים רצופים לימד אותי את הטכניקה של המדיטציה, על חשבון זמנו הפרטי.

מהרגע שקיבלתי את המנטרה שלי ועד היום לא התנסיתי אלא בשינוי פנימי חיובי. חלפו הבלבול והתסכול, ואני מסוגל להתמודד בקלות עם השנאה והסבל. לראשונה בחיי אני יודע היכן אני נמצא ולאן אני הולך. יש לי כיוון! דבר חשוב נוסף הוא העובדה שאיני נזקק עוד לסמים נרקוטיים. אני חי, אמנם, מאחורי חומות בגובה 13 מטר, אבל מעולם לא הרגשתי את עצמי חופשי כל כך.

שוחחתי עם ג'ורג' אליס לאחר שהשתתף בישיבה עם מר ה. צ'מבליס, מפקח חינוכי, ועם מר ר. תומס, סגן רב-סוהר לענייני טיפול. ג'ורג' קיבל הודעה שיוכל להשיג אישור רשמי לנהל כיתות מדיטציה טרנסנדנטלית. ואולם, הודיעו לו גם כי אין המדינה מוכנה לספק את המימון הדרוש לקיום הקורסים.

אדוני המושל, למספר מצומצם ביותר של אנשים יש מזל כמו לי וכן הכסף הדרוש לתשלום דמי-הרשמה. זהו הנושא של מכתבי. אני מרגיש באופן אישי שהמדיטציה הטרנסנדנטלית יכולה להועיל מאד לאנשים הנמצאים כאן, ולכן אני אף אשלם את דמי ההרשמה עבור ידידי הטוב ביותר כדי שיפיק גם הוא את התועלת שהפקתי אני בעצמי.

יש כאן ממש מאות אנשים המודעים לתכנית והרוצים להשתתף בה, אבל לא יוכלו לעשות כן בגלל חוסר אמצעים. דבר זה הוא, בעיני, סיטואציה מפלילה. פעולתן היחידה של התכניות השוטפות הממומנות על ידי המינהל היא בלימוד האדם להיות יצור-כלאיים בין רובוט לתוכי: " התנהג כיאות, דבר כיאות, ותשוחרר על תנאי." המדיטציה הטרנסנדנטלית היא התכנית היחידה שהתחילה לפעול בתוך ראשו של האדם והיא מביאה תוצאות מיידיות. אומר בכל הכנות שלאחר שתים עשרה וחצי שנים בסן-קוונטין ובפולסום, שבהן הכרתי את כל הפסיכיאטרים והקבוצות שבמקום, נותרת המדיטציה הטרנסנדנטלית, כפי שמלמד אותה מָהָרְישי מהֵש יוגי, השיטה היחידה שעזרה לי. אני בטוח שהיא יכולה לעזור גם לאנשים האחרים הנמצאים כאן.

יש תיעוד המאשר את ההשפעות הטובות של התכנית. המבחנים שנערכו בשני בתי -סוהר פדרליים, לה-טונה בטקסס ובלומפוק,כאן, בקליפורניה, הראו תוצאות חיוביות בלבד.

האנשים כאן בפולסום הם האחרונים בשורה והיו מעריכים מאד אילו יכולת להעמיד לרשותם את הכספים הדרושים להרשמה לקורסים במדיטציה טרנסנדנטלית.

בכל הכבוד,

א.ג'. ק.

על אף הנטייה הכללית של כל אדם לחפש נימוקים חיוביים להצדקת מעשיו, משקף מכתב זה גדילה אמיתית בתודעה, המהווה תנאי מוקדם לשיקום. כפי שציין מָהָריְשי, היתה לאיש זה היסטוריה ארוכה של דאגה עצמית בלעדית תוך הזנחת הזולת, אך לאחר שלמד את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, חלה בו תזוזה בולטת לקראת דאגה לבני אדם אחרים, תזוזה שהתבטאה ברצונו שחבריו לכלא יוכלו אף הם להתחיל להפיק תועלת מהתוכנית.

זמן קצר מאד אחרי שנכתב מכתב זה, הגישו 109 אסירים הכלואים בכלא פולסום עצומה למושל בה הוא התבקש להקצות את הסכומים הדרושים להשתתפות בתכנית. כל אחד מהאסירים התחייב לשלם 65 דולר [ השכר החודשי היה 15 דולר] בתקווה שהמדינה תכסה את היתרה."

התחייבותו של כל אחד מ-109 האסירים לשלם 65 דולר מַרְשימה נוכח הציניות שנוהגים אסירים להפגין כלפי כל תוכניות השיקום למיניהן, תופעה הידועה לכל מי שמצוי בתחום זה.

השבועון "טיים" כתב ב-13.11.1978: "ב-1975 פגש קוראם את ג'ורג' אליס, קצין שיקום לשעבר, שלימד בפולסם קורס על פילוסופיה. 'אף פעם לא פגשתי אדם שנראה כל כך שליו, רגוע, מלא מרץ, ומעל לכול – לא הראה פחד', נזכר קוראם. [בשיעור הראשון דרשו ממנו כמה אסירים לתת להם ציון טוב ואיימו. הם נדהמו מתגובתו – הוא פרץ בצחוק.] אמרתי לו: 'תשמע, לא משנה איזה סם פלא אתה לוקח, גם אני רוצה'. 'אני לא על סמים – אני על המדיטציה הטרנסנדנטלית', ענה אליס.

"לבסוף ניתן האישור, בתנאי שקורס יכלול רק שלושים איש, ושתוכנית המעקב של כל קורס תימשך שלושה חודשים. מגבלה זאת יצרה בעיה רצינית: בהגיע היום לחתום כדי להירשם לקורס הראשון, היה התור ארוך כמגרש פוטבול. כל ארבע הסיעות בכלא היו מיוצגות: הלבנים, השחורים, המקסיקנים ומלאכי הגהינום.

הוחלט שמנהיגי ארבע הקבוצות האלה הם שייבחרו ללמוד את הטכניקה בקורס הראשון. ארבע הקבוצות האלה לא אהבו ביותר זו את זו, וקטטות ביניהן היו שכיחות. האווירה בכלא לגבי היחסים בין ארבע קבוצות אלה הייתה מתוחה מאוד. לשים אותם יחד בקורס אחד היה נועז. אכן, נועז! אם אינך יודע כבר מה תעשה טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, התוכנית הייתה הימור גדול.

הבעיה הראשונה צצה בפגישה הראשונה ביום הראשון שאחרי לימוד המדיטציה. בפגישה זאת יש מדיטציה קבוצתית, שבה כל האנשים עוצמים את עיניהם, וכולם מודְטים במשך כעשר דקות. כלומר: כל אחד עוצם את עיניו, אם הוא איננו פוחד מזה שלידו, או מפחד מ'התקפה' שתבוא מן המסדרון. לכן איש לא היה נכון לעצום את עיניו. רק אחרי שנקבע 'שומר' אמין, שהיה אמור לצעוק במקרה שצצות צרות, הצליח המורה לגרום לכל הקבוצה לעצום את העיניים.

השלושים הראשונים הפכו למודְטים חזקים, והחל קורס נוסף של שלושים איש, אשר שימשו כקבוצת ביקורת [כל זה היה במסגרת מחקר מדעי]. בקרב אלו המתרגלים את המדיטציה נעלמות המחיצות הבין-סיעתיות. הם מתחילים לחבב זה את זה. יש אפילו התרככות של האיבה.

...מפקח של התוכניות לחינוך מתקן בפולסם כתב במכתב פתוח:

יש לי הרושם שאנשי קבוצת האסירים הקטנה שלמדו זה עתה את המדיטציה הטרנסנדנטלית, השיגו תוך שבועות אחדים יותר שליטה על רגשותיהם וחייהם. אני אישית ראיתי שני מצבים שלפני לימוד המדיטציה הטרנסנדנטלית היו מובילים לעימותים גופניים. אבל שני אסירים אלה לא רק שלטו בעצמם, אלא גם קיבלו התנצלויות מהאסירים האחרים המעורבים בפרשה, לאחר שהרוחות נרגעו. זה יצר, כמובן, אצל אסירים אחרים שצפו באותם שני מצבים , רצון, והם ביקשו ללמוד את המדיטציה הטרנסנדנטלית במאמץ לשפר את עצמם.

אחד מן השניים היה מצב אֵתְני. תלמיד המדיטציה הטרנסנדנטלית, שבמצב רגיל היה מתקיף מיד את איש הקבוצה האתנית האחרת בגלל ש'לכלך' עליו, הצליח לטפל בעימות בקלות, בלי להפגין איבה ובלי שיופיעו רגשות על פניו או בהתנהגותו.

העימות השני קרה, כשאסיר אחד התפרץ בדברים חריפים ואלימים כלפי תלמיד המדיטציה הטרנסנדנטלית. תלמיד המדיטציה הטרנסנדנטלית דיבר בשקט רב אל האסיר הנרגז והצועק בקולי קולות. תלמיד המדיטציה הטרנסנדנטלית הרגיע את האיש, ואז הפסיק את כל השיחה. גם פה תוך כמה שעות בא האסיר שהפגין התנהגות כל כך אלימה, והתנצל בפני תלמיד המדיטציה הטרנסנדנטלית. תלמיד המדיטציה הטרנסנדנטלית אמר שאילו לא למד את המדיטציה הטרנסנדנטלית, הוא לא היה מסוגל לטפל במצב.

אֵרְנֶסְט מֵארִיוֵ'אזֵאר (Ernest Merriweather), מראשוני האסירים שתרגלו את המדיטציה הטרנסנדנטלית בפולסם, תיאר זאת מאוחר יותר כך:

"היו לנו בעולם של כלא פולסם כמה מהקבוצות – אני חושב שאפשר לקרוא להן 'הכנופיות' – הקשוחות ביותר. היו 'האחווה האריאנית', 'משפחת הגורילה השחורה', המאפיה המקסיקנית ועוד. ...הם היו נחושים בדעתם להרוס את עצמם וכל דבר סביבם. ...לפני שהמדיטציה הטרנסנדנטלית באה לכלא פולסם, אם הסתכלת באחד מהם בצורה לא נכונה, למוחרת בבוקר היית מת. אם דיברת עם מישהו בצורה לא נכונה, היית מת. או אם שאלת חפיסת סיגריות ממישהו ולא החזרת, היית מת. תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית קירבה את כולנו. ...זה היה, באמת, נס לראות כמה מהקשוחים האלה מתכנסים באותו חדר ומתחבקים. ...עדיין קשה לתפוס את זה, אבל זה קרה."

במהלך 12 השבועות של תוכנית המעקב הייתה נוכחות של 90%, ו-450 אסירים נוספים הביעו רצון לעבור את התוכנית. "בקיצור", כתב אחד האסירים, "אני מסוגל להתהלך בתוך השיגעון של הכלא בלי להיות חלק ממנו, ולחיים יש כעת משמעות חדשה.

יום אחד בחצר בית הכלא "אמר האסיר, דָּן ר' מוּר (Don R. Moore), שיש לו בעיה – הוא מתחיל להיות מושפע על ידי הסבל של אנשים אחרים, וזה מטריד אותו."

הספר Inside Folsom Prison שציטטה זאת לקוחה ממנו, ושנכתב זמן מה אחרי שאותה קבוצה של 30 איש למדה את המדיטציה הטרנסנדנטלית, כולל 22 מכתבים שכתבו אנשים אלה – 22 מתוך 30 איש – ובהם מבקשים הם וממליצים למנהל רשות השיקום בקליפורניה לאפשר לאסירים אחרים רבים ללמוד את הטכניקה הזאת. זהו צעד נדיר מצד אנשים, שרבים מהם מציינים את העדר ההשפעה עליהם של תוכניות שיקום שונות שהשתתפו בהן, ושלפיכך פיתחו חשדנות ואף חוסר אמון בתוכניות שיקום.

אסיר שביקש לשמור על עילום שם סיפר: "לפני כמה ימים התבקשתי לעזור לחבר להרוג מישהו. למרות שזאת הייתה הבעיה של החבר שלי, הוא הכיר אותי שנים, והיה בטוח שהוא יכול לסמוך על עזרה ממני. תגובתי לכל העסק הייתה: "מצטער, אחי, זה לא שווה את זה". למרות שהוא הבין, כי יש לנו הרבה כבוד לחברות ביננו, עדיין הרגשתי אשם. הייתה לי בתוכי הרגשה שהפקרתי אותו, והרקורד שלי מראה שזה לא הסגנון שלי.

בעזרת זה שאני מוצא את עצמי יותר (באמצעות תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית), אני מבין עכשיו שאני עצמי והעתיד שלי חשובים לי יותר מכל השיגעון הזה בבית הכלא. ...היו לי ב-18 החודשים שעברו מאז התחלתי את תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית, הרבה חוויות חיוביות. אבל אני מרגיש שבגלל המקרה הזה אהיה הכי גאה בעצמי. אני ממש מרגיש שבפעם הראשונה ב-30 שנה אני יכול להסתכל בעצמי ולהרגיש נוח.

תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית עשתה את כל זה אפשרי בלי טיפת מאמץ."

סוחר הסמים, ו'ילי קַאסְטָאנֵאדָה (Willie Castaneda), בן 55, אמר: 'אני אפילו מתחיל למצוא חן בעיני עצמי'.

הפסיכולוג, אָלָאן אָבְּרַאמְס (Alan Abrams), המתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית כבר עשר שנים, חקר את הרגשות ואת האישיות של 120 אסירים בפולסם – מחציתם תרגלו את המדיטציה הטרנסנדנטלית. בהשתמשו בסוללה של מבחני אישיות ומבחנים פסיכולוגיים מצא שהעצבנות בקרבם פחתה ב-50% בממוצע, איבה פחתה ב-22%, חרדה – 60%, וחשדנות – 27%. לא נמצאו שינויים משמעותיים אצל הלא-מתרגלים. אולי הסטטיסטיקה המשכנעת ביותר היא שמתוך 58 מתרגלים ששוחררו מפולסם בשנתיים האחרונות, רק שניים חזרו. שיעור החזרה לפשיעה של אסירים המשתחררים מפולסם עומד על 15% בשנה-שנתיים הראשונות."

פרויקט כלא וארמונט

במסגרת מחקר שהקיף אסירים וסוהרים למדו 200 סוהרים בוֵארְמוֹנְט (Vermont) שבארצות הברית את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, ו-18 מהם נבחרו באופן אקראי לשמש כנבדקים. תוך ארבעה חודשים נמצאו אצלם ירידות משמעותיות באותם מדדים שנבדקו אצל האסירים: עוינות, חרדה פרנואידית והפרעות שינה.

בתום המחקר תיאר דיק רייט (Dick Wright), אשר שימש כעוזר למפקח על מוסד השיקום (לעבריינים) שבראטלנד, וארמונט, את השפעת תרגול הטכניקה על קבוצה: "אני חושב שההשפעה הגדולה ביותר של תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית עליי היא כשאני יושב בחדר עם כל מספר שהוא של דיירים משניים עד שלושים, ואנחנו מתרגלים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. לא משנה מה קורה אחר כך, לא חשוב מה קרה לפני כן לדיירים – אתה יודע שכולם מרגישים את זה; אתה יודע שכולם מרגישים את האחדות ואת הכוח ואת שלוות הנפש הזאת. פתאום הכול נשכח; פתאום אין הפרדה בין מי שאתה ובין מי שהם."

פרויקט לאומי בסנגל

פרויקט חסר תקדים נערך בשנים 1987-88. מערכת בתי הכלא של מדינה שלמה, סנגל, "הוכנסה למַבְחֵנה": 900 סוהרים ואנשי סגל ומינהל ו-11,000 אסירים שמספרם עלה מאוחר יותר ל-12,000 אסירים ב- 31 מתוך 34 בתי הכלא של סנגל למדו את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. (שלושה בתי כלא לא נכללו בפרויקט ארצי זה, משום שהיו רחוקים מן המרכז, והגישה אֲליהם הייתה קשה.) פרויקט זה מתועד בספר אשר פורסם במקור בצרפתית על-ידי השב"ס הסנגלי.

שנתיים לאחר תחילת הפרויקט כתב מי שהיה אז מפקד השב"ס הסנגלי, קולונל מוֹמָדוּ דְּיוֹפ (Mamadou Diop), מכתב, שבו נאמר:

"התוצאות הראשונות של תוכנית זאת בבתי הכלא של סנגל היו ממש דרמטיות הן במהירות שהן הופיעו והן בעוצמתן. ...אפשר לסכם אותן כדלקמן:

האסירים

• שיפור מידי בשינה – היעלמות נדודי שינה שהיו נפוצים מאוד

• הפחתה חדה מאוד ברגזנות ובתוקפנות

• הפחתה חדה מאוד בשליליות; יותר ביטחון עצמי וביטחון בעתיד; יותר שמחת חיים

• שיפור ביחסים בין אסירים – יותר פתיחות, תקשורת טובה יותר, הפחתה במספר גנבות וסוגים שונים של התנהגות תוקפנית

• שיפור בבריאות

• הפחתה ניכרת בצריכת סמים

אנשי הסגל:

• יותר ביטחון עצמי ויותר דאגה לאסירים

• יותר שליטה עצמית

• מצפוניות גדולה יותר

• בריאות טובה יותר

• פחות היעדרויות ואיחורים

הכלא בכללותו

• הפסקה כמעט מוחלטת של קטטות בין אסירים – בחצר ובחדרים

• הפחתה ניכרת בעברות משמעת מצד אסירים וכן מצד אנשי הסגל.

• הפחתה במספר הבריחות

• הפחתה חדה במספר הביקורים אצל רופא – עד כדי 70-80%

• ...שיפור ברור ביותר ביחסים בין אסירים ובין סוהרים לאסירים." (עמודים 157-159)

קולונל דְּיוֹפ העריך כי בערך 90% מן האסירים בסנגל, המשתחררים בתום תקופת מעצרם, חוזרים לכלא. ביוני 1988 ניתנה חנינה נשיאותית ל-2,390 אסירים. שישה חודשים לאחר מכן היו פחות מ-200 מהם, כלומר: כ-9%, בחזרה בכלא. חמישית מאותם 200 היו אנשים המתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית, וארבע חמישיות שלא תרגלו אותה – מאותם שלושה בתי כלא, שבהם לא נלמדה הטכניקה.

קולונל דְּיוֹפ כתב: "נכון שאין לנו בבתי הכלא שלנו מכשירי טלוויזיה; נכון שאין לנו ספריות, חדרי משחקים וספורט או סדנאות בבתי הכלא שלנו, אבל יש לנו הטכנולוגיה של מָאהָאארְשי..., ויש לנו שלום ושלווה בבתי הכלא שלנו". (עמוד 38)

"כיום, כשברוב המדינות הצפיפות בבתי הכלא גדולה, ושום פתרון איננו נראֶה באופק, פרט לבניית בתי כלא חדשים, אני ממש שמח לומר ששלושה מתוך בתי הכלא שלנו (אחד מהם היה ידוע לשמצה בגלל האלימות ששררה בין כתליו), סגורים שישה חודשים בגלל העדר אסירים, ו-8 אחרים כמעט אינם פועלים! (היקף התפוסה בהם הוא 6-30% מתפוסתם הרגילה.)

נוכח העובדה שאוכלוסיית הכלא שלנו פחתה בערך בחצי, ושיעור החזרה לפשיעה נמוך במידה כל כך גדולה, לא פלא שהתברר לנו שהתוכנית הזאת הפחיתה במידה ניכרת את הוצאותינו. אני סמוך ובטוח שכל מדינה אשר תאמץ אותה, תחסוך בטווח קצר ובטווח ארוך הרבה כסף, שאחרת היה מוצא על משפטים פליליים יקרים, על בניית בתי כלא חדשים, ועל החזקת צבא של אנשים בלתי יצרניים. השנה, למשל, אנחנו בסנגל איננו מכשירים סוהרים חדשים. אין לנו צורך. (עמוד 159)

להלן עדויות אישיות של מפקדי בתי כלא, סוהרים ואנשי מינהל על יצירת ההפך מדחק ומחרדה:

שיפורים בעבודה

מפקד כלא סֶנְט לוּאִיס, פָּאפָּא אָלְ גָ'וְ'גֵּיי (Saint-Louis, Papa Aldiaw Gueye): "מאז הופעלה התוכנית הזאת, גברה מאוד יעילותם של הסוהרים בעבודתם. בעיות של רגישות אצל חלק מהם נעלמו לגמרי. יש שיתוף פעולה טוב יותר ביניהם. יש ירידה גדולה באיחורים. חוץ מאשר מקרים הנובעים מסיבה חשובה מאוד, כל הצוות נמצא בעבודה בזמן שנקבע בתקנות. ...מספר עברות המשמעת, שהיו נפוצות אצל הסוהרים, פחת מאוד. התוכנית הגבירה את הכבוד להירארכיה הצבאית, והייתה לה השפעה עצומה על המשמעת." (עמוד 115)

מפקד כלא זִיגֶנְשׁוֹר, לָאמִין צ'וֹר (Ziguinchor, Lamine Thior), הוסיף: "העדר דייקנות ונטישת עמדה נעלמו אצל סוהרים שהתנהגו כך לפני כן". (עמוד 97)

דברים דומים אמר מפקד הכלא החקלאי סִיבִּיחוֹתָן, בּוּבָּאקַאר גָ'אטָא (Boubacar Diatta, Sebikotane):

"במשך התקופה הזאת (יותר משמונה חודשים) הוטלו רק ארבע סנקציות על סוהרים בגלל היעדרות בלתי מוצדקת, ורק שני עונשים (ריתוק לתא) הוטלו על אסירים בגלל סירוב לציית לפקודה, ושלוש אזהרות על התנהגות מעליבה.

כשלוקחים בחשבון שלפני שהתוכנית הובאה ל-סִיבִּיחוֹתָן היו כל חודש לפחות ארבע סנקציות על סוהרים ולפחות שישה עונשים מסוגים שונים לאסירים, ברור שהשיפור...עצום – אין מה להשוות. יש הבדל עצום בין המצב ששרר לפני הבאת התוכנית לבין אחרי הבאתה." (עמוד 121)

מפקדת כלא הנשים רוּפִיסְק, פָאטוּ בִּינְתוּ גְ'יוֹגוֹ (Rufisque, Fatou Binetou N’Diongue):

"לגבי העובדים, שמתי לב שהמדיטציה פיתחה אצלם דייקנות ראויה לציון בשינוי משמרות." (עמוד 89)

מפקד כלא פֹורְט בִּי, גּוֹלוֹ טוּרֶה (Fort B, Ngollo Toure):

"כשהגעתי, הבחנתי באווירה כללית של מתח. בקרב הסוהרים שררה תחושה של אי-שקט. הם ראו במדיטציה הטרנסנדנטלית משהו זר, לא בריא ואפילו מנוגד לעבודתם...

המדיטציה הטרנסנדנטלית יצרה בקרב הסוהרים תחושה של ביחד וגאוות יחידה גבוהה, שהינה חיונית לכל צבא, גם אם הדבר מוגבל לכוחות הביטחון. אפשר להבחין כעת שההשתתפות בתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית היא כעת טוטלית ונעשית בשמחה בהשוואה לאי הרצון שהופגן בהתחלה. תודות למדיטציה פועלים הסוהרים בדיוק לפי הכללים הפנימיים של המוסד שלנו." (עמוד 57)

שיפורים נפשיים ושכליים

האסירה, פָאטוּ וָ'אד, רוּפִיסְק (Fatou Wade, Rufisque):

"אני מרגישה עכשיו במשפחה". (90)

מפקד כלא פּוֹדוֹר, יַחְיַא גֵ'א(ן) (Podor, Yakhya Dieye):

"מאז התחלתי לעשות מדיטציה, אני מרגיש יותר מרץ לעבוד. אני מקבל יותר את הסביבה שלי ואנשים אחרים ומרגיש כל הזמן מלא מרץ." (עמוד 148)

האסיר, עוּמַר טוֹפ, כלא צֵ'ס (Oumar Top, Thies):

"מאז שנולדתי אף פעם לא הייתי כל כך מאושר." (עמוד 152)

האסיר, דֵּנִיס שֵאפֶּארְד, כלא קָאמְפּ פָּאנָאל (Dennis Shepherd, Camp Penal):

"אני מרגיש שמחה שאני חוזר לחיות עם ראש נקי יותר. מאז התחלתי לעשות מדיטציה, הראש שלי נינוח ויציב. לכן הזיכרון שלי השתפר, ואני לומד בקלות רבה יותר." (עמוד 150)

סוהר בכלא קָאמְפּ פָּאנָאל, אָלִיוּן פָאל (Camp Penal, Alioune Fall):

"הודות למדיטציה הטרנסנדנטלית... קיבלתי בחזרה את כל המרץ שלי. אני מרגיש מוכן לעמוד מול כל המכשולים בחיי." (עמוד 148)

האסיר, מוֹרִי טוּנְקָארָא, כלא זִיגֶנְשׁוֹר (Mory Tounkara, Ziguinchor):

"המדיטציה אפשרה לי לקיים את דתי ולהעריץ את אללה בצורה טובה יותר. אני מתפלל כל לילה מ-2 עד תפילת הבוקר. לפני שלמדתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית הייתי מתרגז על הדבר הכי קטן, אבל עכשיו אני מדבר יפה עם אנשים ואפילו מספר בדיחות. אני מתחרט מאוד מאוד שנכנסתי לכלא. אבל עכשיו אני יודע שאללה רצה שאתרפא בכלא, ושאשנה את האופי שלי." (עמוד 98)

האסיר, בָּאבָּאקַאר ג'וּף, כלא מְבּוּר (Babacar Diouf, Mbour):

"מאז שהתחלתי לעשות מדיטציה, אני לא מרגיש שאני בכלא. התחלתי לדבר עם אסירים אחרים וגם עם הסוהרים, שקודם לא רציתי בכלל לראות." (עמוד 153)

האסיר הקטין, אָמָאדוּ בָּא, כלא פֹורְט בִּי (Amadou Ba, Fort B):

"לפני תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית תמיד עשיתי בעיות לאסירים אחרים וגם לסוהרים. אחרי שהתחלתי במדיטציה השתניתי מיד. הפסקתי לעשות בעיות והתחלתי התנהגות חדשה. עד לפני זמן קצר הייתי נתון למחשבות כמו 'אני אעשה את זה שוב בעתיד', ...אבל בזכות התרגול הסדיר הפסקתי להרגיש ככה. התנתקתי מהשטן, מהרוע. המדיטציה עזרה לי להתמודד ולהתגבר על קשיים שהתקיפו אותי." (עמוד 57)

סגנית מפקדת כלא הנשים רוּפִיסְק, אָוָ'ה פָאיְ (Rufisque, Awa Faye):

"לפני המדיטציה הייתי רגילה להיות מודאגת לגבי כלום, אבל עכשיו המחשבות שלי ברורות יותר, ואני מרגישה שמחה יותר. הרבה תודה." (עמוד 89)

האסיר, ג'יבְּריל גָ'אנְג , כלא קָאמְפּ פָּאנָאל (Djibril Ndanga, Camp Penal):

"אני מגלה כעת משהו נפלא – חרות בתוך עצמי. בזה שנכנסתי לכלא יש תועלת, כי יכולתי ללמוד את המדיטציה הטרנסנדנטלית." (עמוד 152)

האסירה, אָמִי יָאד, כלא הנשים רוּפִיסְק (Ami Yade, Rufisque):

"בכל פעם שהילדים שלי ביקרו אצלי, הרגשתי ייסורים ובכיתי. עם המדיטציה הטרנסנדנטלית אני יכולה לראות את הילדים שלי בלי דמעות. עושה רושם שיש לי אופי חזק יותר ואישיות בעלת עוצמה גדולה יותר. לפני שהתחלתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית הייתי אומרת לעצמי שכשאהיה בחוץ, אם מישהו יתגרה בי, אני אגיב ממש רע. אבל מאז שהתחלתי את המדיטציה, כבר אין לי את ההרגשה הזאת של נקמה. אני יודעת שאפשר להתגרות בי, בלי שאני אגיב על זה." (עמוד 151)

סוהר בכלא קָאמְפ פָּאנָאל, מָלִכּ סָאל (Camp Penal, Malick Sall):

"שמתי לב שעם המדיטציה הטרנסנדנטלית אני יכול ללמוד את השיעורים שלי יותר בקלות. מקודם, לא יכולתי ללמוד יותר מ-45 דקות. עכשיו אני יכול ללמוד עד שלוש שעות בלי להרגיש רדום או עייף."

מפקד כלא פֹורְט בִּי, גּוֹלוֹ טוּרֶה (Fort B, Ngollo Toure):

"המדיטציה הטרנסנדנטלית... הגבירה מאוד את המרץ שלי בעבודה. ברמה האינטלקטואלית אני מרגיש שיש לי כעת היכולת להבין מהר יותר ולהטמיע בתוך עצמי קורסים ושיעורים. גם כושר הריכוז שלי גדל, בעוד שלפני שהתחלתי במדיטציה הטרנסנדנטלית, מחשבותיי היו נודדות מהמשימה שלפניי, מנושא הלמידה, אל דברים אחרים. ...יש לי יותר שמחת חיים." (עמודים 55-56)

האסיר, מוסטפא סִי, כלא קוֹטָל (Moustapha Sy, Koutal):

"אני לא יודע איך להביע את השמחה שמציפה אותי כשאני כותב אליך את המילים האלה לספר לך כמה אני אסיר תודה, כי מצאתי את המצב של שביעות רצון שחיפשתי כל כך הרבה זמן." (עמוד 152)

האסיר הקטין, סוּלֵיְ בָּא, כלא צֵ'סֹ (Thies,Souleye Ba):

"עם המדיטציה התחלתי לאהוב ללמוד. הפסקתי ללמוד מוקדם מדי." (עמוד 150)

האסיר, מָאם סֵאח פָאל, כלא קוֹטָל (Mame Sheikh Fall, Koutal):

"הייתי תופקני, אלים, חצוף ועצבני. לא יכולתי לסבול בדיחות של אסירים אחרים. שנאתי עורכי דין ונהגתי להתריס נגדם כל הזמן. כתוצאה מכך העבירו אותי לתאים שונים ב-Kaolack. שמו אותי הרבה פעמים בבידוד. העבירו אותי לכל מיני בתי כלא: Casamance, Tambacounda, Kaffrine, בחזרה ל-Kaolack, ומשם לקוֹטָל. פה למדתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית. מיד הרגשתי שינוי גדול מאוד: היו לי פחות מחשבות, כאבי הראש שלי נעלמו, והתחלתי לישון טוב. התוקפנות והחוצפה שלי עזבו אותי. אני כבר לא מתרגז, כשאנשים מקניטים אותי. אני חושב על השחרור שלי ועל השתלבותי בחברה. אני אומר אַלֱחַמְדוּ לִלַּאה (השבח לאל), ואני אעשה מדיטציה כל חיי." (עמוד 147)

מפקדת כלא הנשים רוּפִיסְק, פָאטוּ בִּינְתוּ גְ'יוֹגוֹ (Rufisque, Fatou Binetou N’Diongue):

"יש שיפור ביכולת החשיבה שלי, ואני יכולה לומר בלי לטעות שיש לי השקפת עולם חיובית יותר. הזיכרון שלי השתפר – המדיטציה הטרנסנדנטלית הגבירה את יכולתי לזכור את כל מה שאני לומדת, והיא חיסלה את כל המתח שהייתי רגילה להרגיש." (עמודים 89)

הסוהר, מוֹמַר גָ'אוְ', כלא צֵ'סֹ (Thies,Momar Ndaw ):

"עם המדיטציה מצאתי שוב את מה שאיבדתי מאז ילדותי – אושר בחיים, קסם ומצב רוח טוב, פשוט, הרצון לחיות." (עמוד 152)

שיפור חיי המשפחה

מפקד כלא קָאמְפ פָּאנָאל, אִיבְּרָאהִימָא סִי (Camp Penal, Ibrahima Sy):

"נעשיתי שליו יותר, שקט יותר ומבין יותר. כיום אני מקבל יותר בקלות ויכוחים עם בני משפחתי, בעיקר עם ילדיי הגדולים. מחשבותיי ברורות יותר ומדויקות יותר...האנשים הכפופים לי...הבחינו שנעשיתי רגוע יותר ופחות סר וזעף." (עמוד 49)

האסיר הקטין, לָאמִין גָ'וְ'גֵּיי, כלא צֵ'ס (Thies, Lamine Gueye ):

"עכשיו אני תופס כמה היזקתי לחברה במעשים הטפשיים שלי, ואני מתחרט על כך. ברגע שישחררו אותי, אלך לראות את אמא שלי כדי להתנצל." (עמוד 151)

סוהר בכלא קָאמְפ פָּאנָאל, סִילָא גָ'אנְגֵ (Camp Penal, Sylla Diogone):

"אפילו המשפחה שלי מדברת על הפתיחות שלי. מקודם, ברגע שהעבודה נגמרה, לא ביליתי בכלל עם בני משפחתי. אבל מאז שהתחלתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית, יש יותר אהבה במשפחה – אנחנו קרובים יותר זה לזה." (עמוד 153)

האסיר הקטין, מָאסָאמְדבָּא נְגָ'אי, כלא צֵ'ס (Massamba Ndiaye, Thies):

"נאסרתי בגלל שוטטות. מאז שהתחלתי לעשות מדיטציה פונות כל המחשבות שלי אל הבית שלי והמשפחה שלי." (עמוד 151)

שיפור בבריאות

מפקדת כלא הנשים רוּפִיסְק, פָאטוּ בִּינְתוּ גְ'יוֹגוֹ (Rufisque, Fatou Binetou N’Diongue):

"סבלתי מכאבים בכתף השמאלית. כל ערב הייתי צריכה לקבל עיסוי. כמה ימים אחרי שהתחלתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית נעלמו הכאבים האלה לגמרי!" (עמוד 88)

סוהר בכלא קָאמְפּ פָּאנָאל, אָלִיוּן פָאל (Camp Penal, Alioune Fall):

"הודות למדיטציה הטרנסנדנטלית נעלמה פתאום האנגינה שלי." (עמוד 148)

סוהר בכלא צֵ'ס, אָמָאדוּ לָאמִין גָ'אלוֹ (Thies, Amadou Lamine Diallo):

"כאבי הראש שלי נעלמו. לפני המדיטציה הטרנסנדנטלית הייתה אחת מעצמות השיכמה שלי כואבת בלילה. להפתעתי, נעלם הכאב ברגע שהתחלתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית." (עמוד 146)

מפקד כלא קָאמְפ פָּאנָאל, אִיבְּרָאהִימָא סִי (Camp Penal, Ibrahima Sy):

"אחרי שבוע של תרגול הבחנתי שכאב הגב שהציק לי כל בוקר עד כדי כך שמנע ממני להתפלל כהלכה [רוב הסנגלים הם מוסלמים], פשוט נעלם. בהתחלה חשבתי שזאת רק התרשמות פסיכולוגית, אבל זה לא היה כך – זה היה אמיתי, וציפו לי הפתעות נוספות." (עמוד 49)

סוהר בכלא קָאמְפ פָּאנָאל, סִילָא גָ'אנְגֵ (Camp Penal, Sylla Diogone):

"הלוואי שהייתי יודע על המדיטציה מוקדם יותר, כי אני אסתמטי. מהמדיטציה הראשונה עד עכשיו לא היה לי אף התקף. מקודם, בתקופה הקרה, היו לי בעיות נשימה לעתים קרובות." (עמוד 147)

סגנית מפקדת כלא הנשים רוּפִיסְק, אָוָ'ה פָאיְ (Rufisque, Awa Faye):

"קלקולי הקיבה, שמנעו ממני לישון בלילה ושגרמו לי להקיא, נרגעו מאז שהתחלתי לעשות מדיטציה." (עמוד 89)

מפקד כלא פֹורְט בִּי, גּוֹלוֹ טוּרֶה (Fort B, Ngollo Toure):

"המדיטציה הטרנסנדנטלית שיפרה את העמידות הגופנית שלי, גרמה לכאבי הראש שלי להיעלם לגמרי." (עמוד 55)

שיפור בבריאות של בית הכלא בכללותו

מפקד כלא קָאמְפ פָּאנָאל, אִיבְּרָאהִימָא סִי (Camp Penal, Ibrahima Sy), ציין כי מעשנים בכלא פחות סיגריות או אפילו פשוט הפסיקו לעשן והוסיף: "מאז הכנסת המדיטציה הטרנסנדנטלית למוסד שלנו, פחת מספר הביקורים אצל רופא לפחות פי שישה. התוצאה המשמחת היא הפחתה ניכרת בהוצאות בריאות ותחבורה אל מתקנים לטיפול בבריאות. אפילו האסירים שהתחזו כחולים כדי להשיג יום חופשה, כבר לא עושים את זה." (עמוד 50)

מפקד כלא קָפְרִין, פָּאפּ נְדָאר פָאיְ (Kaffrine, Pape Ndar Faye):

"התקפי הכיב (אולקוס) שלי נעלמו. סבלתי מהמחלה הזאת יותר מעשר שנים. השתמשתי בכל סוגי התרופות, והן לא שיפרו דבר.

...לפני התוכנית הייתי מקבל בממוצע 10 מירשמים אחרי שאסירים ביקרו במירפאת הכלא. כעת לא רק פחת מספר הביקורים – יומיים בשבוע מספיקים, ובכל יום בממוצע שלושה אסירים – אלא גם מספר המירשמים פחת בהרבה.

לגבי הסגל, מספר ימי היעדרות בגלל בריאות לקויה נעשה קטן מאוד. בשלושה חודשים היו לי רק שלושה מקרי מחלה, ואילו לפני תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית הייתה לאנשי הסגל כל הזמן נטייה להשיג חופשת מחלה. השפעת התוכנית הזאת במונחים של בריאות משופרת של אסירים וסוהרים היא, אם כך, די מכרעת ומשביעת רצון מאוד." (עמודים 150, 146)

מפקד כלא פּוֹדוֹר, יַחְיַא גֵ'א(ן) (Podor, Yakhya Dieye):

"מאז הוכנסה השיטה נעשו ביקורי אסירים אצל רופא נדירים - כעת הם 10 לחודש בהשוואה ל-130 ביקורים לחודש לפני המדיטציה."

מפקד כלא סֶנְט לוּאִיס, פָּאפָּא אָלְגָ'וְ' גֵּיי (Saint-Louis, Papa Aldiaw Gueye):

"המדיטציה הטרנסנדנטלית גרמה לירידה מפתיעה – בערך 70% - במספר החולים הבאים כל יום למירפאה, ולהעדר מוחלט של ביקורי רופא בלילה. ...ברמה הפיננסית הביאה ההפחתה במספר החולים לחיסכון ניכר בכסף המוקצה לטיפול רפואי." (114)

מפקד כלא קוֹטָל, עַבְּדוּללַהִי גָ'א(ן) (Koutal, Abdoulaye Diagne):

"לפני יישום תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית היה מספר החולים גבוה. מספר הביקורים אצל רופא בית הכלא עלה על שליש סך אוכלוסיית הכלא, וזה איננו כולל ביקורים בבית החולים המחוזי. נסיעות תכופות הלוך ושוב גרמו להוצאות נוספות רבות (כלומר: דלק למכונית). ההוצאות הרפואיות שלנו היו לעתים די מופרזות. עם יישום המדיטציה הטרנסנדנטלית חלה הפחתה ניכרת במספר החולים, דבר שיצר ירידה רצויה מאוד, כמעט מלאה, בהוצאות הרפואיות. כל העובדות האלה מאושרות על ידי הדוּ"חַ הרפואי החודשי של רופא בית הכלא." (עמוד 149)

אסיר בכלא פֹורְט בִּי (Fort B):

"התוצאה המפתיעה ביותר היא השינוי שקרה בלילה. מקודם, הייתה האווירה מתוחה, והאסירים נהגו לדבר בקול רם, לצעוק ולדפוק על הסורגים. כעת הקול היחיד שאנחנו שומעים הוא נחירות!" (עמוד 146)

השפעה על בית הכלא בכללותו

מפקד כלא קָאמְפ פָּאנָאל, אִיבְּרָאהִימָא סִי (Camp Penal, Ibrahima Sy):

"כולם מכירים את האווירה ששררה תמיד בקאמפ פאנאל. תקריות חמורות מאוד היו תמיד חלק מאורח החיים של מוסד זה ... [שיש בו אסירים שנידונו] למאסר עולם. האסירים האלה שחשבו את עצמם ל'קשוחים' או ל'בוסים', גרמו כמעט כל יום להתמרדויות ולקטטות. אותם אסירים עצמם מספרים לנו כעת שתודות לתרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית הם ישנים טוב יותר, מעשנים פחות סיגריות או הפסיקו לגמרי לעשן, וכבר לא מוטרדים על ידי מחשבות רעות.

כיום פעמיים ביום, בלי שום בעיות עוברים כ-300 אסירים בכלא בסדר מופתי כדי להגיע לאולם המדיטציה [תרגול של אסירים ושל סוהרים בקבוצה גדולה הוא חלק חשוב מן הפרויקט] בחצר המינהלית, הנמצא במרחק ניכר ממגורי האסירים. רק לפני כמה חודשים פשוט אי אפשר היה להעלות על הדעת להוביל מספר כל כך גדול של אסירים באופן כזה בלוויית שלושה או ארבעה סוהרים בגלל סכנה רצינית של בריחות או התקוממויות. (עמוד 49)

האסירה, טֵארֵאסָא טֵארְקִי, כלא הנשים רוּפִיסְק (Teresa Terki, Rufisque):

"המדיטציה קירבה אותי מאוד לאלוהיי. אני מוצאת את עצמי אומרת את התפילות כל יום. גם שאר הנשים שהן מוסלמיות, מתפללות טוב יותר מאשר מקודם, וזה פנטסטי.

באופן כללי, היא [המדיטציה הטרנסנדנטלית] קירבה את כולנו. היא הביאה למקום הזה אהבה נפלאה." (עמודים 153, 90)

מפקד כלא סֵאג'וּ, עמנואל סַאלִיף נְגוֹם (Sedhiou, Emmanuel Salif Ngom):

"מה שהכי הרשים אותי [במדיטציה הטרנסנדנטלית] הוא זמן השיא שבו כל האווירה החברתית בכלא Sedhiou שוקמה באופן שיטתי וחיובי." (עמוד 154)

מפקד כלא סֶנְט לוּאִיס, פָּאפָּא אָלְגָ'וְ' גֵּיי (Saint-Louis, Papa Aldiaw Gueye):

"ההערה הראשונה לגבי האסירים היא שיש שיפור ניכר במורל שלהם. בעוד שקודם לכן הגבילו רובם את עצמם לדיבורים על 'מעשי גבורה' שביצעו במהלך חיי הפשיעה שלהם, כעת הם מדברים על מגוון גדול יותר ועשיר יותר של נושאים, ותפיסתם את הדברים ואת העולם השתפרה במידה ניכרת.

כבר בשבועות הראשונים של יישום תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית הבחנו שיש השתלבות טובה יותר של האסירים הלא-חברותיים – אלו שהיו מסוגרים והתבודדו. המורל שלהם השתפר במידה ניכרת. ...היחסים בין אסירים השתפרו במידה ניכרת. ...יחסם לסוהרים נעשה מצוין. מספר הבעיות שמדווחים עליהן לסוהרים בתפקיד הוא כעת כמעט זניח. מהומות, אלימות, לעתים אפילו רצח וכל מעשי הזוועה שהיו בעבר נחלתם של אסירים, הופכים במהירות לזכרונות רעים. ...ההתרשמות היא שכולם מבינים ומקבלים עכשיו משמעת ביתר קלות.

ההצלחה של תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית שאיננה מוטלת בספק, מקבלת חיזוק גם על ידי המספר הנמוך מאוד של מודְטים אשר מבצעים עברה שנייה. מבחינה סטטיסטית, הבחנתי שמספר החוזרים לפשיעה גבוה יותר בקרב אלו שלא למדו את המדיטציה הטרנסנדנטלית." (עמוד 113)

ההפחתה מצד אסירים בהתפארות ב"מעשי הגבורה" הפליליים שלהם מעידה על הפחתה בחרדת הכבוד העצמי, ולפיכך – בתחושה שלהם שעליהם להגן על כבודם, וכן על שינוי בערכים – פשע מתחיל להיתפס כמעשה שלילי.

מפקד הכלא החקלאי סִיבִּיחוֹתָן, בּוּבָּאקַאר גָ'אטָא (Boubacar Diatta, Sebikotane):

"אנחנו חווים שקט רב יותר ומשמעת חזקה יותר. כמו שמצאו בכמה בתי כלא אחרים, גם אצלנו מוצאים שלא נרשמו בריחות או נסיונות בריחה מאז הונהגה הטכניקה הזאת בסִיבִּיחוֹתָן. מה שראוי לציון במקרה שלנו הוא שזה המצב למרות הנסיעות כל הזמן של אסירים הלוך ושוב בין השדות לבית הכלא, ולמרות שאין מסביב לבית הכלא חומה – מאפיין יחיד במינו של המוסד שלנו." (120)

מפקדת כלא הנשים רוּפִיסְק, פָאטוּ בִּינְתוּ גְ'יוֹגוֹ (Rufisque, Fatou Binetou N’Diongue):

"הנהגת תוכנית המדיטצי הטרנסנדנטלית חוללה שינוי גמור באווירת הכלא. היא עשתה נפלאות לאסירות. המדיטציה הטרנסנדנטלית יצרה סולידריות בקרב האסירות, אשר עזרה להן לעמוד טוב יותר במאסר. מאז הונהגה היה רק מקרה אחד של מכות בין אסירות שלמדו את המדיטציה הטרנסנדנטלית.

...היא השפיעה על אלו שהורשעו בזנות, אשר בדרך כלל משבשות את מהלך הדברים בכלא בהתנהגותן הרעה. אבל השנה, אללה נתן לנו את חסדו באמצעות הטכניקה הזאת, כי הן לא שיבשו את פני הדברים בכלא, ונשארו שקטות כמו האסירות [והעובדות] המתרגלות את המדיטציה הטרנסנדנטלית. נראה שלאסירות המתרגלות את המדיטציה הייתה 'השפעת הלוואי' המרגיעה הזאת אפילו על האסירות שאינן מתרגלות." (עמוד 90)

מורה למדיטציה הטרנסנדנטלית, ז'א(ן)-מישל בּוּדִיג (Jean-Michel Boudigues):

"בכל פעם שאנחנו מצלצלים לכלא של מר [ מפקד כלא פֹורְט בִּי, '''גּוֹ'''לוֹ] טוּרֶה (Toure), אם זה בזמן שהסוהרים והאסירים נמצאים במדיטציה, אומר לנו קול בצד השני: 'אנא צלצל בעוד 20 דקות – כולם פה עושים מדיטציה'." (109)

הסתייגות מן המדיטציה הטרנסנדנטלית

היחס החיובי, ולעתים אף הנלהב, של מפקדי בתי כלא ועובדים (וכן אסירים) כלפי המדיטציה הטרנסנדנטלית איננו צריכה להאפיל על היחס המסויג של לא מעטים בשב"ס הסנגלי כלפיה בתחילה. אַחד המורים לטכניקה זאת, ז'א(ן)-מישל בּוּדִיג (Jean-Michel Boudigues), אמר: "פרופסור וָ'אן (Wone) אמר אתמול שבהתחלה התייחסו אלינו בספקנות. נכון שכמה אנשים תהו לגבינו והיו חשדניים במקצת - זה היה לגיטימי לגמרי...היו כמה שהיו זהירים והביטו בנו בחשדנות, וניסו לגלות איפה המלכודת...אבל אפילו אלו שהיו חשדניים, הצטרפו לקבוצה כעבור זמן מה, אחרי ששמעו את חבריהם מספרים את התנסויותיהם. אף פעם לא צצה בעיה של אנשים שסירבו לגמרי ללמוד." (עמוד 101)

ז'אן מישל בודיג מספר כי במהלך הרצאת המבוא על הטכניקה בכלא Fort B חזר אחד האנשים והביע ספקות והסתייגויות. הוא היה חסיד נלהב של המוּרִידִיה (مُرِيديَّة), ענף באסלאם שנוסד בסנגל בתחילת המאה העשרים. "הוא חשד שאנחנו מנסים 'להעביר' אותו על דתו...

בעוד עמיתיו הלכו זה אחר זה ללמוד, המשיך להתפלל, להתפלל ולהתפלל – מן הסתם מתוך פחד מן החוויה 'הקשה והנוראה'. לבסוף הגיע תורו. הוא האזין להוראות של המורה, כשאצבעותיו מעבירות את חרוזי [מחרוזת התפילה - مسبحة] והוא מזמר בקול נמוך. הוא חזר אל הקבוצה לעשות מדיטציה. בשקט הגובר ניתן היה עדיין לשמוע את חרוזיו מקשקשים. אחרי 2-3 דקות הואט קצב הקשקוש, ואחר כך נעשה בלתי סדיר עם הפסקות ארוכות והתחדשויות מהירות. הקשקוש נעשה איטי יותר ונפסק. האיש צלל לשדה הטרנסנדנטלי. כשיצא מזה, הוא קרן משמחה וחזר והביע את תודתו." בחודשים הבאים הפך לאחד ממנהיגי התוכנית. הוא חי את דתו ברמה עמוקה יותר, ושמח על המדיטציה הטרנסנדנטלית עד כדי כך שדיבר עליה עם כולם, ובה בשעה השתדל להעביר אותם אל גרסת האסלאם שלו, המורידיה. "הוא היה נכס גדול, מקור עידוד לנו ומופת לעמיתיו." (עמודים 101-102)

אסיר מהכלא החקלאי סִיבִּיחוֹתָן:

"אני משתייך לאותה קטגוריה של אסירים שהאמינו שהמדיטציה הטרנסנדנטלית היא דת. בהתחלה נהגתי לעצום עיניים ולהעמיד פנים שאני עושה מדיטציה, אבל לא עשיתי. אבל כששמעתי את חבריי מדברים על השיפורים שהם מרגישים, זה גרם לי אי נוחות. אחר כך הייתי נחוש בדעתי להתנסות במדיטציה בעצמי. תוך זמן קצר התחלתי להרגיש כמה שיפורים: הרגשתי רגוע יותר וישנתי טוב יותר. הרגשתי חזק מבחינה רוחנית והמורל שלי עלה. התחלתי להצטער על המעשים שעשיתי ושהביאו אותי לכלא, והתחלתי לחשוב על חיים בריאים יותר אחרי שחרורי. עכשיו אני תופס שהמדיטציה הטרנסנדנטלית איננה דת, מכיוון שאני ממשיך לבצע בסדירות את התפילות היומיות שלי ברצינות ובמסירות נפש. תודתי העמוקה למָאהָאארְשי, למורים למדיטציה הטרנסנדנטלית ולמנהל השב"ס, האחראים לכל המזל הטוב הזה." (עמוד 154)

על מקרה אופייני מסוג זה דיווח מפקד כלא וֵ'אלִינְגָארָא, מוּסא נְגָ'אי סִיסֶה (Velingara, Moussa Ndiaye Cisse):

"תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית הובאה לכלא וֵ'אלִינְגָארָא רק לפני כמה שבועות. בהתחלה הייתה כלפיה התנגדות – הן אצל הסוהרים והן אצל האסירים. בכל אופן, המשכנו, והדבר הראשון שהבחנו בו, הוא שמספר הביקורים אצל הרופא ירד. מאז התחיל הצוות כולו להתעניין מאוד במשימה שנתַנּו לו, ולקחת את זה ברצינות." (עמוד 117)

הפחתת אלימות

מפקדי בתי כלא חזרו וציינו הפחתה גדולה באלימות:

• "קטטות ומריבות בין אסירים הופחתו למינימום... לעתים קרובות נראים אסירים מבוגרים משוחחים בידידות עם סוהרים." - מפקד כלא פֹורְט בִּי (עמודים 57-58).

• "המדיטציה הטרנסנדנטלית חוללה פלאים בקרב האסירות במתקן שלי. המדיטציה הטרנסנדנטלית יצרה יותר סולידריות בין האסירות, דבר המסייע להן לשאת טוב יותר את תקופת המאסר...מאז הובאה [הטכניקה] נתקלתי במקרה אחד בלבד של קטטה בין אסירות שלמדו את המדיטציה הטרנסנדנטלית." – מפקדת כלא הנשים רוּפִיסְק (עמוד 90).

• "קטטות בין אסירים מרדניים, עלבונות ואיומים – גם הם נעלמו, ובמקומם יש אנשים שקטים ומבינים, אנשים המעדיפים דו-שיח על פני עוינות." - מפקד כלא זִיגֶנְשׁוֹר (Ziguinchor) (עמוד 97).

• "חודשים חלפו ללא אפילו קטטה אחת בכלא... כל משקיף המגיע לכלא סֶנְט לוּאִיס מתרשם מיד מן הדממה והשקט השוררים בין חומותיו... חברי ועדת הפיקוח מופתעים מדי פעם מן השלווה הזאת, ובכל ביקור הם אינם שוכחים לשבח את השקט, את הרצינות ואת המשמעת של האסירים מאז הפכה שיטת MERU [תרגול הטכניקה] לכלל הזהב, המיושם כל יום ב-7:30 בבוקר וב-5 אחרי הצוהריים." –

מפקד כלא סֶנְט לוּאִיס (Saint-Louis) (עמודים 111, 11):

מקרה חריג אירע באחד מבתי הכלא – מפקד הכלא הפסיק את תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית למשך חמישה חודשים. במשך תקופה זאת בוצעו שם שלושה מעשי רצח וחמישה מעשי אונס. משהוחלף המפקד וחודש תרגול הטכניקה, נעלמו מקרים מסוג זה במהירות(עמוד 6).

התפתחות אכפתיות ואהבה לזולת

האסיר, מוסטפא סִי, כלא קוֹטָל (Moustapha Sy, Koutal):

"אני נורא מקווה שהרבה מהתושבים יפיקו תועלת מהקורסים האלה. אני בטוח שהם תורמים לשלום, יציבות והרמוניה חברתית." (עמוד 155)

מפקד כלא קָאמְפ פָּאנָאל, אִיבְּרָאהִימָא סִי (Camp Penal, Ibrahima Sy):

...אנחנו ארגנו מספר פעולות... של ניקוי ושיפור פני העיר דאקאר, בירת סנגל... הפתעתנו הייתה גדולה יותר, כשביקשנו מתנדבים למשימה זאת מקרב האסירים. יותר מארבע מאות אסירים רצו ללכת ולעבוד ללא תשלום – רק למען טובת כל הארץ. ...בזמן העבודה התערבו אסירים בקהל. ...מתחילת מבצע זה...עד עכשיו רשמנו לפנינו רק שתי בריחות. לפני תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית היה מספר זה לפחות פי עשרה, ומספר העבירות שעושים האסירים היה עלול לרפות את ידינו מלהמשיך בעבודה. אישית הבחנתי שהאסירים שהכי סדירים בתרגול המדיטציה, הם הכי טובים בעבודה. ועוד יותר טוב – אפילו אלה שבהתחלה לא השתוקקו לעבוד, הופכים לנמרצים יותר ככל שהם מתרגלים את המדיטציה." (עמודים 49-50)

האסיר, מָטָר סֵיְ , כלא קָאמְפ פָּאנָאל (Camp Penal,Matar Seye ):

"אני מקווה בכל לבי שהתוכנית הזאת תגיע לכל רמות החברה. בדרך זאת היא תיצור השפעה של אושר ושלווה שתגיע אל כל הארץ, כל העולם." (עמוד 155)

האסיר, גּוֹרָא נְגָ'אי, כלא פֹורְט בִּי (Fort B, Gora Ndiaye):

"תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית צריכה להתפשט ולהגיע אל כל רמות החברה, כי היא יכולה לתת את השלווה וכל הטוב שכל אחד צריך. אני מרגיש שהמדיטציה הטרנסנדנטלית תחזיר לעולם את כל ההרמוניה והאיזון." (עמוד 155)

הסוהר, אִיבְּנוּ (או:אִיבּוּ) נְגָ'איְ (Ibnou N’Diaye) מכלא פֹורְט בִּי (Fort B):

"מאז שהתחלתי לעשות מדיטציה, אני מרגיש פעיל יותר ותחרותי יותר. המדיטציה שינתה אצלי הרבה: אין כבר כאבי ראש, אני ישן טוב יותר, אני ערני יותר ומציית יותר לממונים עליי. הלוואי שיעשו מדיטציה בכל בתי הכלא בסנגל, ואז אסירים לא יחזרו לכלא." (עמוד 57)

מפקד כלא בִּי(נ)ג'וֹנָה, עִיסָא צ'וּן (Bignona, Issa Thioune):

"אוכלוסיית האסירים...כולם התנדבו לבנות ללא שכר מִשְתָּלה של 25,000 צמחים בשביל מחלקת היער של בִּי(נ)ג'וֹנָה." (עמוד 148).

בעדויות אלה בולטת העלייה ברמה המוסרית – יותר אכפתיות ודאגה לזולת, רצון שגם לפני אסירים ואנשים אחרים ייפתחו האופקים שנפתחו לפניו. יצוין כי יותר ממאה אנשי סגל וסוהרים חתמו על בקשה לאפשר להם לעבור קורס למורים למדיטציה הטרנסנדטלית (עמוד 16).

מָאהָאארְשי מהֵאאש יוֹוגי מסביר: "תכונה זאת של חביבות ושל עדינות הלב מתפתחת כאשר הלב מתחיל להתמוגג משמחת-עולם והאושר הגדול של ההוויה הטרנסנדנטלית. הלב נעשֶה רך יותר, ואז באופן טבעי אין אדם יכול להיות קשה או בלתי נעים כלפי איש."

השפעה על החברה שבסביבה

היבט נוסף צוין בדיווח כי "המדיטציות הקבוצתיות של אסירים וסוהרים כבר עוזרות ליצור קוהרנטיות [סדר והרמוניה עקביות] בתודעה הקולקטיבית. כמה מפקדי בתי כלא ציינו בדיווחיהם שלא רק בית הכלא נעשֶׂה שקט מאוד, אלא גם כל העיירה (או הכפר) נעשית שקטה מאוד." (עמוד 41)

מפקד כלא קָאמְפ פָּאנָאל שבבירת סנגל, דאקאר, אִיבְּרָאהִימָא סִי, הוסיף בעניין זה: "אל לנו לשכוח את ההשפעה שיוצרים סביבם מתרגלי המדיטציה הטרנסנדנטלית – אפילו אלה שלא עושים מדיטציה, נהנים ממנה. קשה לנו להראות איך נוצרת ההשפעה הזאת, ולכן לא אנסה לעשות זאת. אך פיזיקאי הקוואנטים, ג'אן הייגלין, הסביר זאת.] בכל אופן, אין זה מונע מאיתנו ליהנות מהתוצאות." (עמוד 124)

עורך-דין, פארוק אנקלסאריה (Faroukh Anklesaria), המנהל הבינלאומי של תוכניות השיקום ב-MERU נתן הסבר להשפעה זאת מתחום הדת: "עֶקְרון הדינמיקה הקבוצתית של התודעה, אפקט מָאהָאארְשי, לשם טיהור התודעה הקולקטיבית, הוכר גם בקוראן. הקוראן קובע שתפילה קולקטיבית חזקה פי 27 מאשר תפילה של הפרט." (עמוד 38) נראֶה שהמקור איננו הקוראן, אלא חַדִית' (ת' מבוטאת כמו th במילה three - حَدِيث – מסורת המיוחסת למוחמד صلعم)[31]. (ראה עצרת עוז במקורות יהודיים)

וכך סיכם מפקד כלא קוֹטָל, עַבְּדוּללַהִי גָ'א(ן), את הפרויקט כולו: "אנחנו נכנסים לעידן חדש במדע בתי הכלא (penitentiary science)" (עמוד 7).

פרויקט "הנאשם נידון להארה"

מתוך רצון להקדים תרופה למכה – ליצור מצב אשר יחסוך כליאת אנשים על ביצוע פשעים, דן השופט דייויד ס' מֵיְיסְן (David C. Mason) מבית המשפט לערעורים בעיר סט לואיס שבמדינת מיזורי, ארצות הברית, עבריינים לתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית ולהשתתף בתוכנית מעקב המיועדת לחזק את הבנתם את הטכניקה ואת השיפורים שתרגולה יכול לגרום - כתנאי לקביעת תקופת מבחן. יוזמתו זאת ותוצאותיה הניעו חמישה שופטים נוספים להצטרף לפרויקט, שנקרא "הנאשם נידון להֶאָרָה" – The Enlightened Sentencing Project. בתחילה היה זה השופט שהציע אפשרות זאת לעבריין, אך בהדרגה החלו היוזמה לבוא מצד העבריין, יועצו או קצין המבחן.

קצין מבחן ושחרור על תנאי בסט לואיס הסביר כי עבריינים שונאים הפניה לתוכניות שיקום. "רובם מתחילים את 'הנאשם נידון להארה' בעל כורחם, אבל תוך זמן קצר הם אוהבים את המפגשים. זה הופך לזמן של הרפיה, מקום מבטחים שבו האדם ממוקד ושליו. יש הקנטות ידידותיות ועליזות, והטון קליל."

ס' ב' בן 36 מבוגרי הפרויקט כתב בטקס הסיום: "אשתי ואני לא מתווכחים ורבים כמו שעשינו בעבר. עכשיו אנחנו מסתדרים הרבה יותר טוב – זה כמו להתאהב מחדש. אנשים שמכירים אותי שנים רואים אותי כאדם שונה. הדבר החשוב ביותר הוא לא מה אחרים חושבים עליי, אלא מה אני חושב על עצמי. יש לי עכשיו כבוד לעצמי. עכשיו אני לא שותה ולא לוקח סמים. ההתנהגות שלי השתנתה. אני שקט יותר. ...אני מרגיש שלווה בתוכי. ...הלוואי שכל אחד יוכל ללמוד את זה. התיק שלי מראה שאני מתרגז בקלות, ושיש לי היסטוריה של תקיפות. אבל עכשיו כשאני עושה את המדיטציה הטרנסנדנטלית, אני יודע להתמודד עם הרוגז שלי ולא להיות אלים."

השופט דייויד מייסן ציין: "אני רואה את תוצאותיה [של המדיטציה הטרנסנדנטלית] על עבריינים שהכנסתי לתקופת מבחן. הם מפגינים מידה גדולה יותר של הערכה עצמית ושל שליטה עצמית. אמהותיהם, חברותיהם ונשותיהם מדברות בהתלהבות רבה על האדם החדש בחייהן. עבריין אחד ממש יעץ לעבריין אחר להודות באשמה, רק אם יפנו אותו לבית המשפט שלי, כדי שיוכל להיכנס לתוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית. מכל מקום, הדיווחים הראשונים טובים מן המצופה ומאשרים את כל המחקרים הקודמים."

השופט הנרי אוֹטְרִי (Henry Autrey) ציין כי אלו שהוא הכניס לתקופת מבחן בפרויקט הזה "גדלים ומתפתחים בדרכים שרק לעתים נדירות ראיתי אצל אחרים בתקופת מבחן. יש להם גישה חברתית חיובית. הם מצליחים להשיג עבודה. הם מפגינים אחריות בכך שיש להם כל הזמן דו"חות מבחן חיוביים. ולמרבה הפליאה, יש להם הופעה בריאה מבחינה רגשית. כוונתי שהם אינם נראים לחוצים, חרדים, עצבניים או חסרי שקט. אלה אנשים אחראיים השולטים בחייהם, במקום שהחיים ישלטו בהם. בקיצור, הם לקחו אחריות על חייהם. כפי שאני מבין את מטרתה של תקופת המבחן, תוצאה כזאת היא בדיוק מה שאנחנו במערכת המשפט הפלילי רוצים להשיג."

השופטת אָנָה פוֹרְדֶר (Anna Forder) הציגה תפיסה רחבה יותר. ראשית, ציינה לגבי פרויקט זה כי "עד כה האנשים שהכנסנו לתקופת מבחן מתפקדים באופן יוצא מן הכלל. ... זה גורם לי לרצות להמשיך להפנות אנשים לתקופת מבחן עם המדיטציה הטרנסנדנטלית." כאן הוסיפה השופטת: "זאת הקלה שיש לי המדיטציה הטרנסנדנטלית כאלטרנטיבה לשיטות המסורתיות של שיקום, כי אחרי 20 שנים כשופטת בבית משפט לערעורים, לא ראיתי שום שינוי משמעותי אחר בדרך שבה מנסה בית המשפט לטפל בעברייני חוק."

על הקדמת תרופה למכה בשלב מוקדם אף יותר – בבית הספר, עמד מפקד כלא סֶנְט לוּאִיס בסנגל, פָּאפָּא אָלְגָ'וְ' גֵּיי (Saint-Louis, Papa Aldiaw Gueye): "ברוח האימרה 'קורטוב של מניעה עדיף על טונות של ריפוי', יהיה טוב לבדוק את האפשרות לשלב ידע זה במערכת החינוך במסגרת תוכנית מוגדרת היטב ובהסכמה עם רשויות החינוך של סנגל. יש לציין, עם זאת, שזה תחום רגיש מאוד, כי הוא נוגע לילדים צעירים. לכן יש תחילה לערוך בדיקה מקיפה של התחום. יש גם לאסוף נתונים על הניסיון של ארצות אחרות ועצות של מומחים ושל הורים לגבי תחום זה. כך יהיה אפשר בטווח בינוני או ארוך להרחיב את התוכנית הזאת לטובת כל הסנגלים – לתת להם תחושה גדולה יותר של חרות, בהירות חשיבה ורימום רוח רוחני."

מבט פיננסי לעתיד

דייויד מֵאגִיל (David Magill) כותב באסופה של מחקרים Transcendental Meditation in Criminal Rehabilitation and Crime Prevention :

"על סמך המחקרים במספר בתי כלא שמורים ביותר, כולל פולסם וסֵאן קְוֵ'אנְטְן (San Quentin) בקליפורניה וו'וֹלְפּוֹוְ'ל (Walpole) במֵאסֵאצ'וּסֶאטְס, עד 56% פחות אסירים שהחלו את תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית, מורשעים בפשעים חדשים לאחר שחרורם. יתר על כן, מתרגלי תוכנית זאת מוחזרים לכלא בשיעור של עד 45% פחות על הפרת תנאי שחרור על תנאי או מכל סיבה אחרת. סיבות אלה ואפקטים אחרים המתוארים במאמר זה מאפשרים לתוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית להפחית הוצאות. ...השיעור הכולל של ההוצאות על תוכנית זאת לעומת כלל החיסכון הוא 1 ל-10. 46% מן החיסכון ייזקף לזכות מערכת השיקום ו-54% - לזכות הציבור. סך החיסכון במשך 5 שנים לכל 1,000 אסירים ו-100 סוהרים שילמדו [את תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית] מוערך ב-31.6 מיליון דולר [פירוט – בגוף המאמר]. צֶפִי זה – משמעו שהוראה [של תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית] לחלק ניכר מ-6 מיליוני האנשים הנתונים לפיקוח משקם בארצות הברית יוביל לחיסכון של עשרות מיליארדי דולרים."

דייויד אורם-ג'ונסן (David Orme-Johnson), לשעבר מרצה וחוקר באוניברסיטת מאהאארשי למינהל, הגיב על מאמר בעיתון Wall Street Journal, אשר העריך כי הוראת המדיטציה הטרנסנדנטלית לכל האסירים בארצות הברית תעלה מיליארד דולר. דייויד אורם-ג'ונסנן ציין כי אם יעשו זאת, יחסוך הדבר מדי שנה 6.2 מיליארדי דולר. לצד החיסכון הכספי יכולה תוכנית כזאת להקל במידה משמעותית את תנאי הצפיפות הקשים השוררים בלא מעט בתי כלא, ולאפשר מתן שטח מחיה גדול יותר לכל אסיר.

רוברט קית' ו'אלאס ( Keith Wallace) וג'יי ב' מרקוס (Jay B. Marcus) מביאים בספרם Victory Before War את הדיווח הבא:

"באחת הישיבות במהלך המפגש השנתי של האקדמיה למדעי המשפט הפלילי בבוסטון לפני חמש שנים, הציג פרופסור קֶוִוין רָאיֶין (Kevin Ryan) מאוניברסיטת נוֹרְוִ'יץ' בוורמונט דאז, מאמר המתאר את אשליית השינוי בבתי כלא. ראיין הבחין בין שינוי אמיתי ל"פְּסֵאוּדוֹ" שינוי ["כאילו" שינוי].

...לקראת תום הרצאתו נשאל פרופסור קווין אם הוא מודע לתוכנית כלשהי שנמצאה יוצרת שינוי אמיתי במצב ההכרה (mind) של האסיר... פרופסור ראיין אמר כי בסקירה שערך על הספרות המקצועית שם לב לשתי תוכניות, שלפחות הדגישו את השינוי הפנימי: אלכוהולים אנונימיים ותוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית. בדו"ח שלו קבע: 'למרות האמונה הכמעט אוניברסלית שתוכניות שנים עשר הצעדים (אלכוהולים אנונימיים) יעילות, נערכו מעט מאוד מחקרים המעריכים את יעילותן של תוכניות אלה'. בצטטו סיכום משנת 1989 של המחקרים על אלכוהולים אנונימיים, קבע פרופסור ראיין במאמר שלו ש'שום מחקר לא מצא אי פעם שאלכוהולים אנונימיים או נגזרותיה עולה על כל גישה אחרת שהיא, או אפילו טובה יותר מאי קבלת סיוע כלשהו.'

בניגוד לכך, ציין פרופסור ראיין שתוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית נחקרה היטב. לימדו אותה לכ-2,700 אסירים וליותר מ-250 סוהרים ואנשי סגל ב-28 מתקנים בארצות הברית. עם זאת קבע ראיין, שלמרות התוצאות החיוביות של מחקרים אלה 'הסקירות המקובלות של מחקרי יעילות אינן מזכירות את המדיטציה הטרנסנדנטלית'. גישה זאת זוכה להתעלמות – גורלו הרגיל של ידע חדש, למרות ההבטחה שיש בו לשיקום יעיל."

בצבא

חיל האוויר השבדי

יָאן סוּרְקוּלָא (Jaan Suurkula) דיווח על ניסוי בן שני שלבים לגבי חרדה ועמידות לדחק, שנערך על טייסים בחיל האוויר השבדי (בצרפתית ובגרמנית ראה כאן למעלה).

המדד ששימש בניסוי זה היה ה-Defence Mechanism Test – D.M.T.-Neuman (מבחן מנגנון ההגנה-נוֹיְמַן). מבחן זה פותח על ידי הפסיכולוג הצבאי תּוּמַס נוֹיְמַן (Thomas Neuman). הוא שדרג את המבחן המקורי שפותח על ידי אוּלְף קְרָאג (Ulf Kragh) מאוניברסיטת לוּנְד (Lund) שבשבדיה, והגרסה שיצר גורמת להוספת שמו - D.M.T.-Neuman. ייחודו של מבחן זה טמון בעובדה שהוא אמין יותר באיתור חרדה תכונתית (כרונית): במקום להסתמך על תגובות מילוליות לשאלות – מבחן נייר ועיפרון, מציגים לנבדק רצף חוזר של תמונה מסוימת המציגה מצב מאיים – כל אחת במשך חמש אלפיות השנייה. האופן שבו מצייר אדם ומתאר את אשר ראה, מלמד על עומק מנגנון ההגנה שלו. אדם בעל רמת חרדה תכונתית גבוהה מגיב בהפעלת מנגנון הגנה מפני מצב בלתי נעים זה – לרוב בלי להיות מודע לעצם קיומו - על ידי שינוי תפיסתו את המצב המאיים (סילופו, הקטנתו, התעלמות ממנו וכדומה). טייס בעל רמת חרדה תכונתית נמוכה יתפוס את המצב המאיים באופן מציאותי ויגיב באופן נאות, אך טייס (והוא הדין באנשים אחרים) בעל רמת חרדה כרונית גבוהה יפעיל מנגנון הגנה זה, ובכך "יסרב" להכיר בסכנה, ויגביר את האפשרות שיגרום תאונה למטוסו. כמו כן תצרוך הפעלה אינטנסיבית מדיי של מנגנון הגנה זה אנרגיה נפשית רבה, דבר שיפגום ביכולת להתנהג באופן רציונלי ולקבל החלטות נכונות.

מספר מחקרים מדעיים הראו כי המבחן מנבא בדיוק רב מאוד את הנטייה לגרום לתאונות במצבי לחץ. המבחן משמש להערכה של טייסים צבאיים ואזרחיים, של צנחנים, של צוללנים, של נהגי מכונית ושל מנהלים. הוא משמש גם לצרכים פסיכיאטריים.

לפיכך הפך חיל האוויר השבדי את המבחן הזה לחלק חובה בהליך המיון. התוצאה הייתה שחלה ירידה במספר מקרי המוות של טייסים מ-4.9 ל-100,000 שעות טיס ל-2.1. חלה ירידה דומה במספר ההתרסקויות שגרמו למות טייסים, דבר המעיד שמספר גדול יותר של טייסים, שמטוסם עמד להתרסק, הצליחו לפלוט את עצמם בזמן. במחקר מעקב דיוַוח נוימן, כי רק טייס אחד מן ה-138 שהיו כלולים בקטגוריה המקורית הגבוהה והטובה ביותר, כלומר: בעלי רמת חרדה תכונתית נמוכה מאוד, היה מעורב בהתרסקות מטוס, לעומת 13 מתוך 91 הטייסים שהיו בקטגוריה המקורית הנמוכה והגרועה ביותר.

טייסים בחיל האוויר השבדי שנבדקו על ידי נוימן במבחן זה ונמצאו בעלי רמה גבוהה פתולוגית של חרדה תכונתית, קורקעו. קצין בחיל האוויר, שהיה מעורב בפרויקט מבחן מנגנון ההגנה-נוימן, פנה אל יאן סורקולא, ששימש אז כיועץ הרפואי של תנועת המדיטציה הטרנסנדנטלית בשבדיה, ושאל אותו אם טכניקה זאת עשויה לחולל אצלם שיפור מהיר. תשובתו של סורקולא הייתה כי על סמך נסיונו במספר מקרים שבהם חל שיפור ניכר אצל אנשים שסבלו מבעיות חרדה קשות, הוא משוכנע ששנה אחת תחולל שיפור משמעותי אצל הטייסים המקורקעים.

חיל האוויר עודד חמישה מהם שהשתוקקו לשוב לפעילות מבצעית, ללמוד את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. כעבור שנה בדק אותם נוימן שוב, ומצא שהם עברו מהקטגוריה הגרועה (המסוכנת) ביותר – IV לטובה ביותר - I. " נוימן", כותב סורקולא, "הגיב בקביעה שתוצאה זאת סנסציונית, בהתחשב בעובדה שנחוצות כמה עשרות שנים של פסיכותרפיה כדי לשפר את ההפרעות העמוקות והרציניות שהמבחן גילה אצל אותם חמישה מקרים".

תוצאה זאת גרמה לחיל האוויר השבדי לבדוק אם מבחן מנגנון ההגנה-נוימן פגום במידה מסוימת, בכך שלעתים הוא מאתר הפרעות שטחיות וזמניות. במסגרת זאת נבדקה בפיקוחו של לוטננט-קולונל פוֹלְקֵא פ' סַאנְדָּאל (Folke P Sandahl) קבוצה של 15 איש אשר נכשלו במבדקי המיון לקורס טיס. שמונה מהם למדו את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, ושבעה שימשו כקבוצת ביקורת. לאחר שנה העלתה בדיקה חוזרת שלא חל שינוי אצל אנשי קבוצת הביקורת, ואילו אצל מתרגלי המדיטציה הטרנסנדנטלית, כולם, חל שיפור – הם עברו מהקטגוריה המסוכנת - IV לקטגוריה טובה - II. "בדיקות נוספות הובילו למסקנה שמבחן מנגנון ההגנה-נוימן", כותב סורקולא, "מאתר תכונה יציבה, אלא אם כן האדם מתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית." סורקולא מוסיף:"נראה שהסיבה ליעילות ניכרת זאת [של תרגול הטכניקה] היא שהיא פועלת ברמה עמוקה - ככל הנראה משנה את הבסיס הנאורו-פיזיולוגי [העצבי-גופני] של ההפרעות הנפשיות.

בעקבות ממצאים אלה, כותב סורקולא, הסיק נוימן שלמדיטציה הטרנסנדנטלית יש השפעה עמוקה וחיובית מאוד על חרדה תכונתית, וכי היא יכולה להביא תועלת רבה כאמצעי מניעה שיבטיח לטייסי חיל האוויר בריאות נפשית אופטימלית. קולונל (בעל ארבעה כוכבים) הֶדְבֵּרְג (Hedberg), המופקד על בטיחות הטיסות בחיל האוויר, המליץ להפוך את המדיטציה הטרנסנדנטלית לחלק מההכשרה הסטנדרטית של טייסים, אך מפקד החיל לא קיבל את המלצתו. לא צוין נימוק לכך.

סורקולא מציין כי לוטננט-קולונל פולקא פ' סאנדאל, אשר עמד בראש פרויקט פיתוח מבחן מנגנון ההגנה בחיל האוויר השבדי, בדק ואישר את נכונות הכתוב בכתב היד של מאמרו.

המשטרה הצבאית בברזיל

בשנים 1987-1988 למדו מעל 26,000 אנשי המשטרה הצבאית בברזיל בדרגים שונים את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. שני סקרים נערכו כדי לבדוק את השפעת תרגול הטכניקה עליהם:

סקר אחד בדק זאת אצל 6,300 קצינים [ייתכן שהמונח officers מתייחס לחוגרים] ואצל 100 צוערים של המשטרה הצבאית במדינת בָּאהִיָה (Bahia) שבצפון-מזרח ברזיל. שיעור אלה שננקטו כלפיהם צעדים משמעתיים פחת אצל הקצינים ל-69% ממה שהיה לפני שלמדו את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, ואצל הצוערים – ל-35% ממה שהיה לפני לימוד הטכניקה. ביקורים אצל רופא פחתו אצל הקצינים ל-26% ממה שהיה לפני לימוד הטכניקה, ואצל הצוערים – ל-55%. המימצא הבלתי רגיל ביותר היה בשיעור ביטויי הערכה מצד אזרחים בעיר סַאלְוָאדוֹר ( Salvador), בירת מדינת באהיה – הוא עלה ב-1,206%.

סקר אחר נערך על 289 צוערים באקדמיה של המשטרה הצבאית שבמדינת פִּיאָוִ'י (Piaui) שבצפון ברזיל, ואלה המימצאים :

• 84% - רגועים יותר ומרגישים נמרצים יותר

• 90% - הגדירו את ההשפעות הפיזיולוגיות של המדיטציה הטרנסנדנטלית כטובות עד מצוינות

• 79% - פחות מודאגים ופחות מתוחים

• 90% - שיפור ביכולת הלמידה

• 94% - שיפור ביחסים עם הזולת

• 88% - שיפור בלימוד חומר צבאי

• 65% - שיפור בכבוד כלפי המדינה והארגון

• 83% - רואים את קורס המדיטציה הטרנסנדנטלית כטוב עד מצוין

• 90% - ממליצים על המדיטציה הטרנסנדנטלית ליחידות אחרות

אוניברסיטת נורו'יץ' בארה"ב – בית ספר לקצינים

אוניברסיטת נוֹרְוִ'יץ' (Norwich) שבוֶורְמוֹנְט (Vermont), ארצות הברית, היא האקדמיה הצבאית הפרטית הוותיקה ביותר בארצות הברית. היא מכשירה אנשים לקצונה בצבא ארצות הברית, ומוכרת על-ידי משרד ההגנה של ארצות הברית כ"מקום ההולדת" של ROTC (Reserve Officers' Training Corps).

במאי 2012 ערכה אוניברסיטת נורו'יץ' ועידה שנושאה "יכולת התאוששות, המוח ומדיטציה" (Resilience, the Brain, and Meditation). נשיא האוניברסיטה, אדמירל (Rear Admiral USCGR – Ret.), ריצ'רד שניידר (Richard Schneider) וקֵארוֹל בֵּאנְדִּי (Carole Bandy), מרצה לפסיכיאטרייה בנורו'יץ', הציגו מימצאים של השלב הראשון במחקר, אשר הקיף שתי מחלקות שבכל אחת מהן 30 צוערים טירונים – כולם סטודנטים וסטודנטיות שנה א' באוניברסיטה שהתנדבו להשתתף במחקר. מחלקה אחת למדה את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, והאחרת שימשה כקבוצת ביקורת. צוערי שתי המחלקות נבדקו, לפני שאחת מהן למדה את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית, וכעבור שלושה חודשים נבדקו צוערי שתי המחלקות שוב.

צוערי המחלקה שלמדה את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית קראו לעצמם מתוך גאוות יחידה "הנינג'אים המודְטים" (The Meditating Ninjas). בתחילה לגלגו עליהם חברים ללימודים, וכינו אותם "מחלקת אוֹם" (The Om platoon). אולם תוך שבועות אחדים, כשראו את תוצאות תרגול הטכניקה, השתנה יחסם.

אַחד הצוערים, רֵיי ו'יטקובסקי Ray Witkowski תיאר זאת: "קיבלנו בקמפוס שם של 'המוזרים האלה שעושים מדיטציה'. אני מציין בפניהם בנועם את העובדה שאנחנו לא נרדמים בשיעור, יש לנו ציונים טובים יותר באימון גופני, אנחנו מצליחים יותר במבחנים, יש לנו מדים במצב טוב יותר, ולא צועקים עלינו כפי שצועקים עליהם - ואז הם נרגעים במהירות. הייתי אומר", הוסיף, "שהתועלת הגדולה ביותר היא המרץ. בתיכון נהגתי לשתות כל יום תרמוס מלא קפה. אני כבר לא צריך לעשות את זה. זאת הרגשה טובה שאני לא צריך לסמוך על דברים כאלה ויכול לעשות את זה בעצמי."

צוער, המפקד על המחלקה הזאת, ציין שבניגוד למחלקה שאיננה מתרגלת את המדיטציה הטרנסנדנטלית, המחלקה שלו "יותר מקצוענית, יותר 'נעולה על המטרה', והם לא עושים שטויות. זה שהמחלקה עושה מדיטציה, עושה את העבודה שלי (כמפקד) קלה יותר. המדיטציה מגבירה בהחלט את יכולתם להבין את מה שאנחנו מבקשים מהם לעשות. כשהייתי טירון, היו צריכים להסביר לנו שלוש-ארבע פעמים, עד שתפסנו את זה כמו שצריך. עכשיו אני יכול לומר לטירונים שלי פעם אחת, מקסימום פעמיים, והם תופסים את זה כמו שצריך."

קֵארוֹל בֵּאנְדִּי (Carole Bandy) מן האוניברסיטה הציגה מימצאים של השלב הראשון במחקר אורך מבוקר ואקראי, הבודק את השפעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית על מצוקה נפשית ויכולת התאוששות (resilience), שבמסגרתו נבדקו צוערי שתי המחלקות בשתי נקודות זמן. תרשימי המימצאים של המחקר מראים שתי מגמות ברורות: בכל המדדים שנבדקו חלו שיפורים אצל צוערי המחלקה שלמדה את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית. אשר לצוערי קבוצת הביקורת, המחלקה האחרת, לא חל אצלם כל שינוי ברמת החרדה המצבית (הכרונית), ברמת הדחק הנראֶה לעין וברמת הדיכאון לפי מדד הדיכאון של בֵּאק (Beck) – BDI. אולם חלה אצלם הרעה ביכולת ההתאוששות (dispositional resilience), בסך יכולת החשיבה הקוֹנְסְטְרוּקְטִיבִית (הבונה, המועילה), וספציפית - ביכולת ההתמודדות עם מצבים קשים (behavioral coping).

במאמר שכתב נשיא האוניברסיטה, אדמירל ריצ'רד שניידר, קבע: "לפי מחקרי אוניברסיטת נורו'יץ', עוזרת המדיטציה הטרנסנדנטלית לצוערים להשיג יכולת התאוששות גדולה יותר, וכך יוכלו להיות חיילים טובים יותר בשדה הקרב, וגם להיות ערוכים טוב יותר להתאושש מטראומות המלחמה ולנהל חיים נורמליים אחרי שובם הבייתה." כמו-כן ציין כי המדיטציה הטרנסנדנטלית נמצאה יעילה ביותר בטיפול בסימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (ראה לעיל).

אַחד הביטויים שהיו שגורים על פיו של מאהאארשי מאהאאש יווגי (אא וו = תנועות ארוכות), מייסד תוכנית המדיטציה הטרנסנדנטלית, לקוח מן הספרות הוואאדית: हेयं दुःखमनागतम् (יוֹוגָא סוּוטְרָא 2:16) – מנע את הסכנה שטרם צצה. זהו העיקרון המודרני יותר: "קוֹרְט מניעה עדיף על טונות של ריפוי". ביטוי קולע לכך ניתן באימרה העממית "ההבדל בין חכם לפיקח הוא שחכם יודע לא להיכנס לצרות, שפיקח יודע לצאת מהן". יעדה זה של המדיטציה הטרנסנדנטלית – מניעה - עדיף אפילו על התאוששות מלאה ומהירה.

במאמר באתר האוניברסיטה אמר שֵאלְבִּי וָ'אלָאס (Shelby Wallace), מנהל "הצלחת הסטודנט": "בדצמבר השנה תמלא כמעט שנה שאני עושה את המדיטציה הטרנסנדנטלית, והיא עזרה לי בבירור בסדרי עדיפויות. אני מסוגל לטפל במצבים קשים באופן יעיל יותר ולהפחית את הסטרס שלי. ראיתי, אם כך, הרבה תוצאות טובות מבחינה אישית ומבחינה מקצועית."

"אני מרגיש שזה עובד טוב יותר ממה שציפיתי", אמר הצוער הטירון, פראנק רָאסִיטוֹ (Frank Ruscito). "אני רואה אנשים אחרים נרדמים (בשיעור), ואני מלא מרץ וממוקד. אני מצליח בשיעורים שלי הרבה יותר ממה שציפיתי."

מֵאדִיסְן דּוּפּוֹי (Madison Dupouy), צוער בשנה ד' אמר: "אני מרגיש מאורגן יותר, ומרגיש שיש לי יותר מרץ. יש לי יותר תפוקה, וזה עוזר בהקלת סטרס." אחרי שנוכח בתועלת האישית שהפיק מן התרגול, החליט להשתתף בניסוי בתור אַחד הקצינים המפקחים על הניסוי.

"כל הטירונים שרואיינו אמרו שכל אחד צריך לעשות את המדיטציה הטרנסנדנטלית, ושהם ימשיכו לעשות אותה."

פֵאלִיסְיָה גו'נס (Felicia Jones), צוערת בשנה ד', מתארת שינוי גדול בהישגיה בלימודים: "בהתחלה הייתי ספקנית, אבל עכשיו, אחרי שלמדתי לעשות את המדיטציה, זה גדול. תראה, אני ממש רואה תוצאות: אני בשנה ד', ואף פעם לא עברתי את הציון 3.0 (טוב – בערך 8 פלוס). בסמסטר הזה היו לי 22 נקודות קרדיט, 4 מדעי מעבדה, והשגתי ציון 3.6 ( טוב מאוד פלוס – בערך 9 פלוס). אני לא חושבת שנעשיתי כזאת חכמה. אני חושבת שהמדיטציה הטרנסנדנטלית עוזרת לי להתרכז, וכך, כשאני לומדת, אני מפיקה מזה יותר."

נשיא האוניברסיטה, אדמירל ריצ'רד שניידר, אשר למד את המדיטציה הטרנסנדנטלית כדי לבדוק אותה על בשרו, מסכם כך את הנושא:

"בנורו'יץ' אנחנו תמיד מעוניינים באדם השלם. אנחנו מתמקדים תמיד ביצירת מנהיגים גדולים שהם נבונים מאוד וחזקים מאוד, מנהיגים שהם אנשי מוסר. אני חושב שהמדיטציה הטרנסנדנטלית תספק לנו מְמד חדש לגמרי של יצירת אינטגרציה של כל אלו ושל שיפור הביצועים בכל התחומים האלה. לא מצאתי משהו אחר שיעשה זאת."

"תוכנית ה-ROTC מסמיכה 70% מכל הקצינים של ארצות הברית [הכשרת קצינים מוסמכים לצבא ארצות הברית באוניברסיטאות]. האם אתם יכולים לתאר לעצמכם, לפי הניסוי הזה באוניברסיטת נורו'יץ', שבה נולדה תוכנית ה-ROTC, אם נוכל לספק לארגז הכלים של הקצינים הצעירים האלה מכשיר חשוב מאוד שאף פעם לא יכלו ליהנות מן התועלת שבו, נוכל להשפיע על 70% מן הקצינים תוך פרק זמן קצר מאוד."

בכתבה ב"ידיעות אחרונות" ב-28.1.2013 נאמר: " 'המדיטציה והתעופה היוגית מכניסות אותך לפוקוס', אומר דוד דורון, לשעבר טייס חיל האוויר וכיום מנהל חברה בינלאומית גדולה. 'היא משככת כאבי גב ומיגרנה, משפרת את האינטואיציה. כמדריך טיסה, הייתי מסוגל לעשות שש גיחות עם חניכים ביום – מה שמדריכים אחרים לא יכלו – וכשהפצצתי בסוריה, במלחמת לבנון הראשונה, הייתי קר רוח וממוקד בזכות המדיטציה."

פעילות אינטנסיבית המקיפה עשרות אלפים של לימוד טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית והטכניקות המתקדמות – הסִידְהִים המבוססות על המדיטציה הטרנסנדנטלית וכוללות את התעופה היווגית, מתנהלת במסגרת של הצבא, המשטרה ובתי ספר במספר מדינות בעולם.

"בכל מקום יהיו החיים אידאליים. איש לא יעשה טעויות, איש לא יפר את חוקי הטבע, ואיש לא יסבול או יחלה. החיים יהיו ארוכים ומלאי אושר, והאדם והחברה יתנשאו לאלמוות. פחד וענישה בניהול החברה יישכחו מלב. בעדינות ובאהבה ישוקמו חיי האנושות לשלמות. כל עם יחיה באופן ספונטני בברית עם הכוח העיזוז של חוק הטבע, וכך ייהנה מניצחון לפני מלחמה. כל צעד של התקדמות מצד הפרט והעם ייעשה בהדרכת היד הבלתי נראית של האינטליגנציה המושלמת והכוח המארגן האין-סופי של הטבע. שפע למכביר יהיה נחלתו של כל אחד. בחברה המבוססת על השדה המאוחד תיהנה האנושות מגן עדן עלי אדמות." – מאהאארשי

קישורים חיצוניים

• אתר כללי בעברית
• موقع عام بالعربية
• אתר באנגלית שהינו מקיף ועשיר יותר מאתרים דומים אחרים
• הריכוז הגדול ביותר של ספרים וקלטות על הטכניקה הבסיסית ועל טכניקות נוספות
• אוסף סרטונים שערך זה מפנה אליהם, ולחלק מהם יש כְּתוביות בעברית
• סרטונים ממוינים לפי נושאים על האוניברסיטה למדע ולפיתוח המוח והתודעה

לקריאה נוספת

• שני הספרים הבסיסיים שכתב מורה הטכניקה:

Maharishi Mahesh Yogi, Science of being and art of living, New York, NY Plume Publications, 2001 [Original work printed in 1963.]

Maharishi Mahesh Yogi. . Maharishi Mahesh Yogi on the Bhagavad-Gita: A new translation and commentary, chapters 1–6, Arkana, 1990.(Original work printed in 1967.)

• הספר המקיף ביותר על כל ההיבטים של נושא זה:

Craig Pearson, The Complete Book of Yogic Flying, Fairfield, Iowa: Maharishi University of Management Press, 2008

• הספר הטוב ביותר על שיפור החינוך ועל MSAE:

Deans, Ashley, A Record of Excellence: The Remarkable Success of Maharishi School of the Age of Enlightened, Fairfield Iowa: Maharishi University of Management Press, 2005