גרסה מ־15:34, 7 באוגוסט 2013 עריכה שמחה (שיחה \| תרומות) בדוקי עריכות אוטומטית 17,550 עריכות יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה}} 250px\|ממוזער\|שמאל\|אָמָה, שולת פנינים יפנית, בעבודתה. '''שליית פנינים''' (..."		גרסה מ־20:26, 7 באוגוסט 2013 עריכה ביטול שמחה (שיחה \| תרומות) בדוקי עריכות אוטומטית 17,550 עריכות הרחבה העריכה הבאה ←
שורה 1: {{בעבודה}} [[קובץ:Ama2.jpg\|250px\|ממוזער\|שמאל\|אָמָה, שולת פנינים יפנית, בעבודתה.]] '''שליית פנינים''' (ב[[אנגלית]]: '''pearl diving''') היא ליקוט ומשייה ב[[צלילה]] של [[צדפת פנינים\|צדפות פנינים]] (pearl ~~oysters~~oyster) מקרקעית הים או מקרקעית אגמים ונהרות. ~~ה[[צלילה\|צולל]]~~הצולל המתמחה בסוג זה של ציד תת-מימי נקרא "דולה ~~פנינים"~~ או "שולה פנינים". שליית פנינים ~~ב[[צלילה~~בצלילה חופשית]], שהייתה נפוצה מאז ימי קדם בעיקר ב[[המפרץ הפרסי\|מפרץ הפרסי]] וב[[יפן]], כמעט ואינה קיימת יותר. את מקומה תופסות כיום חוות תת-~~מימיות~~ימיות בהן ~~לגידול~~מגדלים [[פנינה מתורבתת\|פנינים מתורבתות]], הן של מים מתוקים הן של מי ים. ==היסטוריה== עד שנות השלושים של המאה ה-20 ניתן היה להשיג פנינים רק על ידי ליקוט ידני ב[[צלילה חופשית]] של צדפות פנינים מקרקעית הים (וגם מקרקעית אגמים ונהרות). לאחר שמשו את ה[[צדפות]] הדו-קשוויות מן המים, פתחו אותן ופשפשו בבשרן. הייתה זו מלאכה מתישה, שכן היה צורך למשות ולבדוק למעלה מטונה של צדפות על מנת למצוא בהן 3-4 פנינים איכותיות לפחות. זאת ועוד, כדי ללקט כמות עצומה שכזו, נאלצו הצוללים לעתים קרובות לרדת לעומק גדול מ-30 מטרים בנשימה אחת, כשהם חשופים לתקיפה של יצורים ימיים עוינים ולסכנת [[טביעה]], לעתים קרובות כתוצאה מ[[עילפון מים רדודים]] כשעשו את דרכם מעלה אל פני המים.{{הערה\|Rahn (1965), p. 369.}} בשל קשיי הצלילה וחוסר האפשרות לזהות מי מבין הצדפות הנחות על הקרקעית ראויה יותר מהאחרות, היו הפנינים באותם זמנים נדירות ביותר ומאיכות שונה. באסיה ניתן היה למצוא צדפות פנינה ברְדֵדוֹת בעומק 1.5-2 מטרים מתחת פני המים, אבל על פי רוב נדרשו הצוללים לרדת לעומק של 12 מטרים ואפילו עד 40 מטרים כדי לאסוף כמות מספקת מהן. צלילות עומק אלו היו, כמובן, מסוכנות מאין כמותן. במאה ה-19 נעזרו הצוללים באסיה באמצעים פשוטים ביותר כדי להוסיף ולשרוד בעומקים שכאלה. במקומות אחדים נהגו הם למרוח את גופם בשומן כדי לשמור על חומו, תחבו כותנה ספוגה בשומן לאוזניהם, והשתמשו באטב עשוי שריון-צב לאטימת נחיריהם. כדי לרדת אל הקרקעית מבלי לבזבז את כוחותיהם בשחייה מטה, אחזו בדרך כלל בידיהם אבן כבדה. את הצדפות שליקטו הניחו בסל או רשת רחבי-פה שקשרו לגופם.{{הערה\| Rahn (1965), p. 369; Catelle (1907), p. 171.}} ==מקורות== <div class="mw-content-ltr"> * Rahn, H. and Yokoyama, T. (1965). ''Physiology of Breath-Hold Diving and the Ama of Japan''. United States: National Academy of Sciences - National Research Council. * Catelle, W. R. (1907). "Methods of Fishing". ''The Pearl: Its Story, Its Charm, and Its Value''. Philadelphia & London: J. B. Lippincott Company. </div> ==לקריאה נוספת== ==הערות שוליים== {{הערות שוליים}} {{מיון רגיל:פנינים, שליית}}

שליית פנינים – הבדלי גרסאות