שליית פנינים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
הרחבה, עפ"י הערך האנגלי
שורה 1:
{{בעבודה}}
[[קובץ:Ama2.jpg|250px|ממוזער|שמאל|אָמָה, שולת פנינים יפנית, בעבודתה.]]
'''שליית פנינים''' (ב[[אנגלית]]: '''pearl diving''') היא [[צלילה]] וליקוט של [[צדפת פנינים|צדפות פנינים]] מקרקעית הים או מקרקעית אגמים ונהרות. הצולל המתמחה בסוג זה של "דיג" תת-מימי נקרא דולה או שולה פנינים. שליית פנינים ב[[צלילה חופשית]], שהייתה נפוצה מאז ימי קדם בעיקר ב[[המפרץ הפרסי|מפרץ הפרסי]] וב[[יפן]], כמעטנעלמה ואינהכמעט קיימתלגמרי יותרבימינו. את מקומה תופסות כיום חוות תת-ימיות בהן מגדלים [[פנינה מתורבתת|פנינים מתורבתות]], הן של מים מתוקים הן של מי ים.
 
==תולדותיה==
==היסטוריה==
עד שנות השלושים של המאה ה-20 ניתן היה להשיג פנינים רק על ידי צלילהבצלילה חופשית וליקוט ידני של צדפות פנינים (pearl oysters) מקרקעית הים (וגם מקרקעית אגמים ונהרות). לאחר שמשו את ה[[צדפות]] הדו-קשוויות מן המים, פתחו אותן ופשפשו בבשרן. הייתה זו מלאכה מתישה, שכן היה צורך לשלות ולבדוק למעלה מטונה של צדפות על מנת למצוא בהן 3-4 פנינים איכותיות לפחות. זאת ועוד, כדי ללקט כמות עצומה שכזו, נאלצו הצוללים לעתים קרובות לרדת לעומק גדול מ-30 מטרים בנשימה אחת, כשהם חשופים לתקיפה של יצורים ימיים עוינים ולסכנת [[טביעה]], לא פעם כתוצאה מ[[עילפון מים רדודים]] כשעשו את דרכם מעלה אל פני המים.{{הערה|Rahn (1965), p. 369.}} בשל קשיי הצלילה וחוסר האפשרות לזהות מי מבין הצדפות הנחות על הקרקעית ראויה יותר מהאחרות, היו הפנינים באותם זמנים נדירות ביותר ומאיכות משתנה.
 
[[קובץ: Waterclothes.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בגדי הצלילה שלבשו לפנים דולי הפנינים של כוויית]]
באסיה ניתן היה למצוא צדפות פנינה ברְדֵדוֹת בעומק 1.5-2 מטרים מתחת פני המים, אבל על פי רוב נדרשו הצוללים לרדת לעומק של 12 מטרים ואפילו עד 40 מטרים כדי לאסוף כמות מספקת מהן. צלילות עומק אלו היו, כמובן, מסוכנות מאין כמותן. במאה ה-19 נעזרו הצוללים באסיה באמצעים פשוטים ביותר כדי להוסיף ולשרוד בעומקים שכאלה. במקומות אחדים נהגו הם נהגו למרוח את גופם בשומן כדי לשמור על חומו, תחבו כותנה ספוגה בשומן לאוזניהם, והשתמשו באטב עשוי שריון-צב לאטימת נחיריהם. כדי לרדת אל הקרקעית מבלי לבזבז את כוחותיהם בשחייה מטה, אחזו בדרך כלל בידיהם אבן כבדה. את הצדפות שליקטו הניחו בסל או רשת רחבי-פה שקשרו לגופם.{{הערה| Rahn (1965), p. 369; Catelle (1907), p. 171.}}
 
במשך אלפי שנים הגיעו רוב פנינות מי הים מן [[האוקיינוס ההודי]], ממקומות כמו כמו [[המפרץ הפרסי]], [[ים סוף|הים האדום]] ו[[מפרץ מנאר]] (בין [[סרי לנקה]] ל[[הודו]]).{{הערה|De Silva (1995), vol. 2, p. 56.}} פרגמנט מספרו האבוד של הגאוגרף היווני בן המאה ה-1 [[איסידורוס מכראקס]], "מסע סביב פרתיה", מתאר שליית פנינים. [[ספסינו כראקס|כראקס]] שוכנת בקצה הצפוני של המפרץ הפרסי, והקטע השתמר בספרו של [[אתנאיוס]].{{הערה|Athenaeus, 3.46.}}
 
פנינים גדולות במיוחד נשלו גם ממימי [[הפיליפינים]], ובמיוחד ב[[סולו (קבוצת איים)|ארכיפלג סולו]]. אלו האחרונות נחשבו ל"יפות בעולם כולו" ונמצאו בקונכיות "מפותחות מאוד" שחיו במים עמוקים וצלולים והיו חשופות לזרמי גאות מהירים. הגדולות שבפנינים היו רכושו על פי חוק של הסולטן, וכל המוכר אותן היה צפוי לעונש מוות. למרות האיסור מצאו פנינים רבות את דרכן אל מחוץ לארכיפלג, וסופן שהגיעו לידי המשפחות העשירות ביותר של אירופה.{{הערה|אדווין סטריטר (Streeter) מקדיש פרק שלם לאיי סולו. סטירר היה סוחר אבני־חן אנגלי רב השפעה במאה ה-19. ב-1880 יצא בספינת המפרשים שלו, ה[[סקונר]] ''Shree-Pas-Sair'', כדי לשלות פנינים. לימים עמד בראש קונסורציום שהתחרה עם הברון רוטשילד על חכירת מכרות אבני אודם בבורמה.}} שליית פנינים הייתה נפוצה ב[[קטאר]], [[בחריין]] ובעוד כמה מקומות ב[[נסיכויות המפרץ]].
 
כמו באסיה, גם [[האינדיאנים בארצות הברית|האינדיאנים באמריקה]] שלו פנינים מקרקעיותיהם של אגמים ונהרות כמו [[אוהיו (נהר)|אוהיו]], [[טנסי (נהר)|טנסי]] ו[[מיסיסיפי (נהר)|מיסיסיפי]]. אחרים דלו פנינים ממימי [[הים הקריבי]] וחופי [[אמריקה הדרומית]] ו[[אמריקה המרכזית]].
בתקופת העבדות הקולוניאלית בחלקה הצפוני של אמריקה הדרומית (לאורך החופים הצפוניים של [[קולומביה]] ו[[ונצואלה]] של ימינו) הועסקו עבדים בשליית פנינים. רבים מצוללים אלה איבדו את חייהם לאחר זמן קצר בלבד, מאחר שהמים אותם תרו בחיפושיהם אחר צדפות פנינים שרצו כרישים. ברם, עבד שמצא פנינה גדולה במיוחד, יכול היה לעתים לזכות בחירות.{{הערה|Rout (1976), p. 78.}}
 
==שליית פנינים בימינו==
את מקומה של שליית הפנינים המסורתית תופסות כיום חוות לגידול פנינים מתורבתות, הפועלות בשיטות ייצור שפותחו והופצו על ידי היזם היפני [[קוקיצ'י מיקימוטו]]. מחדירים גרגרים לתוך הצדפה כדי לעורר אותה ליצור סביבם פנינים. תעשיית גידול הפנינים מפיקה כיום מיליארדים של פנינים מתורבתות בכל שנה. דולי הפנינים היפנים, המכונים אמה, שרבים מהם היו נשים, מוסיפים לצלול גם כיום, אך בעיקר למענם של תיירים. שליית פנינים בצלילה נמשכת גם בנהרות אוהיו וטנסי ב[[ארצות הברית]].
 
==מקורות==
שורה 12 ⟵ 23:
* Rahn, H. and Yokoyama, T. (1965). ''Physiology of Breath-Hold Diving and the Ama of Japan''. United States: National Academy of Sciences - National Research Council.
* Catelle, W. R. (1907). "Methods of Fishing". ''The Pearl: Its Story, Its Charm, and Its Value''. Philadelphia & London: J. B. Lippincott Company.
* Edwin Streeter. ''Pearls and pearling life". London, G. Bell & Sons, 1886. Digitized copy in: [http://www.farlang.com/gemstones/streeter_pearls_and_pearling/page_129
Farland.com] and [http://archive.org/details/pearlspearlingli00stre Internet Archive].
* Rout Jr. and Leslie B. (1976). ''The African Experience in Spanish America.'' Cambridge University Press.
</div>
 
==לקריאה נוספת==
<div class="mw-content-ltr">
* Al-Hijji, Yacoub Yusuf (2006). ''Kuwait and the Sea. A Brief Social and Economic History''. Arabian Publishing.
* al-Shamlan, Saif Marzooq (2001). ''Pearling in the Arabian Gulf. A Kuwaiti Memoir''. The London Centre of Arab Studies.
* Bari, Hubert; Lam, David (2010). ''Pearls''. SKIRA / Qatar Museums Authority. Especially chapter 4, pp. 189-238: "The Time of the Great Fisheries (1850-1940)"
* Ganter, Regina (1994). ''The Pearl-Shellers of Torres Strait: Resource Use, Development and Decline, 1860s-1960s''. Melbourne University Press.
* George Frederick Kunz. ''Book of the Pearl.'' Digitized copy in: [http://www.farlang.com/gemstones/kunz_book_of_the_pearl/page_003 Farlang.com].
</div>
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
{{מיזמים|ויקישיתוף=Pearl diving|שם ויקישיתוף=שליית פנינים}}
 
{{מיון רגיל:פנינים, שליית}}