שליית פנינים – הבדלי גרסאות

עד שנות השלושים של המאה ה-20 ניתן היה להשיג [[פנינה|פנינים]] רק בצלילה חופשית וליקוט ידני של צדפות פנינים (pearl oysters) מקרקעית הים וגם מקרקעית אגמים ונהרות. לאחר שמשו את ה[[צדפות]] הדו-קשוויות מן המים, פתחו אותן ופשפשו בבשרן. הייתה זו מלאכה מתישה, שכן היה צורך לשלות ולבדוק למעלה מטונה של צדפות על מנת למצוא בהן 3-4 פנינים איכותיות לפחות. זאת ועוד, כדי ללקט כמות עצומה שכזו, נאלצו הצוללים לעתים קרובות לרדת לעומק גדול מ-30 מטרים בנשימה אחת, כשהם חשופים לתקיפה של יצורים ימיים עוינים ולסכנת [[טביעה]], לא פעם כתוצאה מ[[עילפון מים רדודים]] כשעשו את דרכם מעלה אל פני המים.{{הערה|Rahn (1965), p. 369.}} בשל קשיי הצלילה וחוסר האפשרות לזהות מי מבין הצדפות הנחות על הקרקעית ראויה יותר מהאחרות, היו הפנינים באותם זמנים נדירות ביותר ומאיכות משתנה.