מולך – הבדלי גרסאות

פרשני המקרא נחלקו בשאלה האם הבנים רק הועברו באש, מבלי שקרה להם כל דבר רע, או שמא הם נשרפו חיים במדורות הפולחן. הקושי טמון בתיאורי המקרא: האם האב רק {{ציטוטון|הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ}}, או שמא {{ציטוטון|וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ}}? בתיאור המופיע בספר [[ירמיהו]] הדברים ברורים למדי: {{הדגשה|וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי|ירמיהו ז, ל"א}}. מתיאור זה עולה עדות של שריפה ממש, ולכן יש המסבירים את המושג {{ציטוטון|בָּמוֹת הַתֹּפֶת}} בהקשר של תופים: הילדים בצערם צווחו מכאב, וכדי שצעקותיהם לא תגענה אל אוזני אמהותיהן היושבות בעיר הסמוכה, הכו עובדי המולך בתופים, כדי להסוות את הקולות ([[רש"י]], רד"ק, פירוש מצודת ציון ואחרים).

‏‏

 

בניגוד לפולחנים אחרים שבהם הקרבת הבן הייתה נהוגה רק במקרה קיצוני מאוד, כמו אויב שצר על העיר וסכנת אבדון, נראה כי בפולחן המולך, הקרבת הבן הייתה חלק מהתהליך השגרתי של פולחנו, שבו נקרא העובד המסור של האליל, לתת את בנו כקורבן לאל, באקט של התמסרות. פולחנו המזעזע עורר את זעמו של הנביא ירמיהו, אשר ניבא עקב כך נבואת חורבן על ירושלים, שהרשתה לדבר כזה להתרחש בה (ירמיהו פרק י"ט).