שליית פנינים – הבדלי גרסאות

רוב פנינות מי הים מגיעות מאז ימי קדם מן [[האוקיינוס ההודי]], ממקומות כמו כמו [[המפרץ הפרסי]], [[ים סוף|הים האדום]] ו[[מפרץ מנאר]] (בין [[סרי לנקה]] ל[[הודו]]).{{הערה|De Silva (1995), vol. 2, p. 56.}} פרגמנט מספרו האבוד של הגאוגרף היווני בן המאה ה-1 [[איסידורוס מכאראקס]], "מסע סביב פרתיה", מתאר שליית פנינים. [[ספסינו כאראקס|כאראקס]] שוכנת בקצה הצפוני של המפרץ הפרסי, והקטע השתמר בספרו של [[אתנאיוס]].{{הערה|Athenaeus, 3.46.}}

פנינים גדולות במיוחד נשלו גם ממימי [[הפיליפינים]], ובמיוחד ב[[סולו (קבוצת איים)|ארכיפלג סולו]]. אלו האחרונות נחשבו ל"יפות בעולם כולו" ונמצאו בקונכיות "מפותחות מאוד" שחיו במים עמוקים וצלולים והיו חשופות לזרמי גאות מהירים. הגדולות שבפנינים היו רכושו על פי חוק של הסולטן, וכל המוכר אותן היה צפוי לעונש מוות. למרות האיסור מצאו פנינים רבות את דרכן אל מחוץ לארכיפלג, וסופן שהגיעו לידי המשפחות העשירות ביותר של אירופה.{{הערה|אדווין סטריטר (Streeter) מקדיש פרק שלם לאיי סולו. סטירר היה סוחר אבני־חן אנגלי רב השפעה במאה ה-19. ב-1880 יצא בספינת המפרשים שלו, ה[[סקונר]] ''Shree-Pas-Sair'', כדי לשלות פנינים. לימים עמד בראש קונסורציום שהתחרה עם [[הברון רוטשילד]] על חכירת מכרות אבני [[אודם]] בבורמהב[[בורמה]].}} שליית פנינים הייתה נפוצה ב[[קטאר]], ב[[בחריין]] ובעוד כמה מקומות בנסיכויות המפרץ הפרסי.

בתקופת הקולוניאליזם, הועסקו בחלקה הצפוני של אמריקה הדרומית הועסקו עבדים בשליית פנינים, לאורך החופים הצפוניים של [[קולומביה]] ו[[ונצואלה]] של ימינו. רבים מהם קיפחו את חייהם, מאחר שהמים בהם צללו שורציםשרצו כרישים[[כריש]]ים. עם זאת, עבד שמצא פנינה גדולה במיוחד יכול היה לעתים לזכות בחירות.{{הערה|Rout (1976), p. 78.}}