פרנק ויילד – הבדלי גרסאות

[[Fileקובץ:FrankWild.png|thumbממוזער|upright|פרנק ויילד]]

'''ג'ון רוברט פרנסיס ויילד''' (ב[[אנגלית]]: '''John Robert Francis Wild''' {{כ}} [[10 באפריל]] [[1873]] - [[19 באוגוסט]] [[1939]], שנודע בשם '''פרנק ויילד''', היה קומנדר ב[[הצי המלכותי|צי המלכותי]], חבר ב[[החברה הגאוגרפית המלכותית|חברה הגאוגרפית המלכותית]] וחוקר ארצות. הוא יצא לחמש משלחות ל[[אנטארקטיקה]], עליהן קיבל את [[מדליית הקוטב]] עם ארבעה פסים, אחד מן השניים שזכו לכבוד זה. השני היה [[ארנסט ג'ויס]].

פרנק ויילד נולד בסקלטון-אין-קליבלנד, נורת' יורקשייר, הבכור לשמונה בנים ושלוש בנות שנולדו למורה בנג'מין ויילד ולאשתו מרי, שהייתה תופרת. מקום הולדתו של ויילד היה קרוב למרטון, מקום הולדתו של קפטיין [[ג'יימס קוק]], שלדברי אמו של ויילד היה מאבות משפחתה. בשנת 1875 עברה המשפחה מסקלטון לסטיקפורד ב[[לינקולנשייר]], ובשלהי 1880 עברה שוב לוולדרייק, סמוך ל[[יורק]].

[[Fileקובץ:TheSouthernParty.jpg|thumbממוזער|פרנק ויילד (משמאל) ליד שקלטון]]

* בשנת 1901 היה חבר בצוות של [[רוברט פלקון סקוט]] בתפקיד מלח כשיר על סיפון ב[[ספינת המחקר דיסקברי|דיסקברי]]. יחד עמו שירת בצוות [[ארנסט שקלטון]], שהיה אז סג"מ.

בשנת 1910 פנה סקוט אל ויילד בהצעה להצטרף אליו ל[[משלחת טרה נובה]], שהחל לארגן אז. ויילד סירב, משום שראה את עצמו כאיש של שקלטון והעדיףשהעדיף להמתין למשלחת שיארגן הואשקלטון.{{הערה|1=רונלד האנטפורד, "המקום האחרון עלי אדמות", עמ' 256}}

[[Fileקובץ:WildAndShackletonInTheHeavyPressure.jpg|thumbממוזער|ויילד ושקלטון על הקרח הדחוס]]

לאחר שאוניית [[המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית]], [[אנדיורנס (אונייה, 1912)|אנדיורנס]], נלכדה בקרח דחוס ב[[ים ודל]] ולבסוף נמחצה ושקעה, נאלצו אנשיה לחנות תחילה על מצוף קרח מתבקע והולך, ואחר לעשות את דרכם על פני הקרח הבוגדני עד שהופיע לבסוף נתיב מים פתוחים, שאיפשר להם להפליג במסע קשה ומסוכן בשלוש סירות הצלה קטנות אל אחד משני יעדים אפשריים. לבסוף הצליחו להגיע, כל שלוש הסירות ואנשיהן, חולים, פגועים ומותשים, אל [[אי הפיל]] הנידח והשומם, שם הקימו בסיס זמני עד שתגיע הצלה. כסגנו של שקלטון במשלחת, נשאר ויילד כממונה על 21 אנשים על אי הפיל כששקלטון ועוד חמישה מאנשיו הפליגו בסירת ההצלה [[ג'יימס קיירד (סירה|ג'יימס קיירד]], הגדולה בשלוש, להזעיק עזרת מחלצים במסע הרואי אל [[ג'ורג'יה הדרומית]].{{הערה|1=אלפרד לנסינג, "אנדיורנס", ידיעות אחרונות 2013, תרגום מרינה גרוסלרנר, עמ' 196}} מ-24 באפריל עד 30 באוגוסט 1916 המתינו ויילד ואנשיו על אי הפיל, מקיימים את נפשם בקושי רב על תזונה של [[כלב ים|כלבי ים]], [[פינגווין|פינגווינים]] ו[[אצה|אצות]]. לבסוף הגיע שקלטון לחלץ אותם על סיפון הספינה ה[[צ'ילי|צ'יליאנית]]אנית "ילכו".{{הערה|1=אנדיורנס, עמ' 282-281}} "פוינט ויילד" על אי הפיל נקראת על שם פרנק ויילד, ובה יד זיכרון להנצחת הקפטיין הצ'יליאני [[לואיס פארדו]], שהציל את ויילד ואנשיו.

ב-27 בנובמבר 2011 נטמן אפרו של פרנק ויילד, "יד ימינו של שקלטון" לימין קברו של שקלטון בגריטוויקן, [[ג'ורג'יה הדרומית]]; כד האפר נמצא בכוך בבית הקברות בראמפונטיין, [[יוהנסבורג]] על ידי ה[[עיתונאי]]ת וה[[סופר]]ת אנג'י באטלר, שחיפשה חומר לספר. בכתובת החרותה על לוח השחם גס-הסיתות שנקבע לציון המקום נאמר "פרנק ויילד 1939-1873, יד-ימינו של שקלטון". קרובי משפחתו של ויילד ונכדתו של שקלטון, אלכסנדרה שקלטון, השתתפו בטקס שניהל הכומר ד"ר ריצ'רד היינס, ראש הכנסייה ב[[איי פוקלנד]]. באטלר אמרה, "מעתה יימצא אפרו במקום שנועד לו מלכתחילה. פשוט נדרש לו זמן רב להגיע למקומו." המסע אל ג'ורג'יה הדרומית, הטקס וההטמנה היו נושא חתוכנית רדיו של הבי.בי.סי. בסדרה "חציית יבשות". ב-25 בנובמבר 2011 הנפיקה ממשלת ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים סדרה של בולי זיכרון להנצחת פרנק ויילד לצד חלוצי אנטארקטיקה אחרים. הסדרה כוללת שמונה בולים בצמדים, בערכים של 60, 70 ו-90 פני, ו-1.15 ליס"ט. אפשר להזמין את הסדרה ממשרד הבולאות של איי פוקלנד.