שכר לימוד – הבדלי גרסאות

את מאבק הסטודנטים של 1998 יזמה [[התאחדות הסטודנטים בישראל]] כמאבק להפחתת שכר הלימוד לפחות ב-50% או לביטולו כליל. המאבק כלל השבתה של כל מוסדות ההשכלה הגבוהה למשך יותר מחודש, הפגנות (שלוו במעצרים ובתלונות על [[אלימות משטרתית]]), [[שביתת רעב]] של חלק ממנהיגי הסטודנטים והקמת אוהל מחאה ברחבת אוניברסיטת תל אביב, בו התקיימו 'שיעורים אלטרנטיביים' עם אנשי רוח שבאו לתמוך בשובתים. בין מנהיגי המאבק היו [[ארז אשל]], יו"ר תנועת [[דור שלום]], ו[[גילה גמליאל]], לימים חברת כנסת מטעם [[הליכוד]]. למרות תמיכה ציבורית רחבה ומעקב יומיומי מצד העיתונות, הסתיים המאבק בהבטחה מעורפלת של ראש הממשלה דאז, [[בנימין נתניהו]], להקים ועדה שתדון בהפחתת שכר הלימוד. ההחלטה לסיים את המאבק בתמורה להבטחה זו ספגה ביקורת קשה, ומנהיגי הסטודנטים הואשמו כי "נקנו ב[[פיצה|פיצות]]" (אזכור לביקורה של אשת [[ראש הממשלה]] דאז [[שרה נתניהו]] במאהל המחאה והצעתה להזמין פיצות לסטודנטים השובתים רעב). עם זאת, מאבקם של הסטודנטים מיקד את תשומת הלב הציבורית בשכר הלימוד, ו[[אהוד ברק]] כלל הבטחה מפורשת להפחתת שכר הלימוד במסע הבחירות שלו לראשות הממשלה ב-1999. למימוש ההבטחה כינס שר החינוך [[יוסי שריד]] בשנת [[2001]] את '''ועדת וינוגרד''', אשר המליצה להפחית את שכר הלימוד ב-50% בתוך חמש שנים; המלצה זו מומשה באופן חלקי בלבד, לאחר החלפת השלטון ושכר הלימוד בישראל הופחת בפועל בכ-20%.