קלאודיוס השני גותיקוס – הבדלי גרסאות

 

קלאודיוס נולד ב-[[10 במאי]] [[213]] לספירה ב[[דרדניה]] שב[[פרובינקיה רומית|פרובינקיה]] [[מואסיה]] העילית, פרובינקיה זרה של [[רומא]]. לפי שמו האמצעי ניתן לשער שמשפחתו קיבלה [[אזרחות]] רומית עם התקנה של הקיסר [[קרקלה]]. כחלק מתפקידיו הקודמים שימש כמפקד [[חיל פרשים|חיל הפרשים]], והאיש השני באימפריה אחרי הקיסר. קלאודיוס השתתף במלחמות נגד ה[[אלמנים]] בצפון [[איטליה]]. לאחר הניצחון על האלמנים הוא קיבל את התואר 'גרמניקוס מקסימוס', ובעקבות רציחתו של הקיסר [[גליאנוס]] הוכרז כקיסר על ידי ה[[סנאט רומי|סנאט]]. [[ספרד]] ודרום [[גאליה]] הכירו בסמכותו. בשנת [[269]] נלחם קלאודיוס ב[[גותים]], ובקרב שנערך ליד העיר [[ניש|נאיסוס]] שבמואסיה העילית הובסו הגותים ונסוגו, הניצחון המוחלט העניק לקלאודיוס את התואר 'גותיקוס מקסימוס'. בחורף שנת 268 מרדה [[תדמור]] בהנהגת המלכה [[זנוביה]] ב[[האימפריה הרומית|אימפריה הרומית]], הכוחות התדמורים כבשו את [[סוריה]] ו[[מצרים]] ופלשו ל[[אסיה הקטנה]]. קלאודיוס שלח את המצביא [[אורליאנוס]] לדכא את המרד. פלישות הברברים נמשכו, והגיעו ידיעות על פלישה של שבט ה[[יותונגים]] וה[[ונדלים]], בזמן ההכנות לעצירת הפלישות חלה קלאודיוס ב[[דבר (מחלה)|דבר]] ומת בינואר 270 לספירה, אחרי ששלט במשך עשרים ואחד חודשים. קלאודיוס הועלה ביוזמת הסנאט לדרגת [[אל]], והסנאט העמיד לזכרו באולם הישיבות מגן זהב שעליו נחרתו דיוקנו ועלילותיו, ופסל זהב הוצב ב[[גבעת הקפיטולין|גבעת הקפיטול]].