פין-יין – הבדלי גרסאות

פין-יין הוא [[כתיב פונטי]] במובן זה שמשקף את הגיית המנדרינית התקנית לפי כללים קבועים. עם זאת, אין יחס של 1:1 בין סימן להגה. הדבר אמור במיוחד לגבי התנועות - כל אחת מהאותיות המייצגות תנועה מייצגת למעשה מספר תנועות שונות. הקריאה המסוימת של האות נקבעת לפי האותיות המופיעות לפניה ואחריה, והיא צפויה לגמרי. בדרך כלל מסומן הגה בסימן אחד, אך יש לכך כמה חריגים שבהם צרוף של שתי אותיות מייצג הגה אחד, למשל: sh, zh. השיטה כוללת את כל אותיות האלפבית הלטיני המודרני, למעט v, ובנוסף להן את האות ü שנשאלה מגרמנית. סימני התנועות כוללים [[סימן דיאקריטי|סימנים דיאקריטיים]] המציינים את ה[[טון (בלשנות)|טונים]]. עם זאת, סימון הטון אינו נפוץ בשימוש יומיומי, ועל פי רובולרוב הוא מופיע רק בטקסטים דידקטיים (בדומה לסימני ה[[ניקוד]] ב[[עברית]] או לסימני התנועות ב[[ערבית]]).

השימושיםשימושי של פיןהפין-יין מגוונים. השיטה נלמדת בבתי הספר ברפובליקה העממית של סין ככלי עזר ללימוד ה[[הגייה]] של ה[[כתב סיני|כתב הסיני]], המבוסס על [[לוגוגרמה|לוגוגרמות]]. היא שימושית גם לזרים המבקשים ללמוד [[מנדרינית תקנית]] (השפה הרשמית והנפוצה ברפובליקה העממית) בליבלא להידרש ללימוד הכתב הסיני.

השיטה משמשת באופן רשמי לתעתוק שמות פרטיים ושמות מקומות בסין. השיטההיא נהוגה לגבי שמות סיניים לא רק ברפובליקה העממית עצמה, אלא גם במדינות רבות שמשתמשותהמשתמשות באלפבית הלטיני. תעתיקים לשיטות כתב אחרות (למשל, ל[[ויקיפדיה:כללים לתעתיק מסינית|אלפבית העברי]]) מתבססים כיום בעיקר על ההגייה המשתקפת בפין-יין. בישראל נהוג כיום לכתוב את שמה של עיר הבירה של הרפובליקה העממית של סין "בייג'ינג" על פי הכתיב בפין-יין Beijing. בעבר היה מקובל התעתיק: פקין, על-פי תעתיקים אחרים לאותיות לטיניות.

פין-ייןהשיטה פורסמה לראשונה בשנת [[1958]].

! WIDTH=3% | העיצורים בפין-ייןהסימון{{ש}}הגראפי

! WIDTH=53% | תעתיק [[אלפבית פונטי בינלאומי|IPA]]