חוזה יחס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←פתיח: יש רק אחד |
מ קישור שבור |
||
שורה 5:
בפסק דין של [[בית הדין לחוזים אחידים]]<ref>ע"ש (י-ם) 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' בנק לאומי, ניתן ב-10.6.2004</ref> נקבע שחוזה ה[[בנק]] עם לקוחותיו הוא חוזה יחס. ד"ר [[רות פלאטו-שנער]] העירה על כך:
:מדובר בקשר חוזי ארוך טווח ומורכב, המתאפיין ברמה גבוהה של סולידריות וביצירת מערכת יחסים נמשכת וקרובה בין הצדדים. מחלוקות המתגלעות במהלך קיום הקשר מיושבות בדרך של שיתוף פעולה בין הצדדים ומתוך כוונה להביא להמשך קיומו של הקשר. איכות הקשר בין הצדדים היא כזו, שהנורמות החוזיות כוללות גם נורמות אשר לא סוכמו בין הצדדים מראש, אלא הן נוצרות תוך כדי קיומו של הקשר, לצורך השלמת ההסכמות המקוריות או שינויין. מאפיינים אלו מצדיקים אף הם הטלת חובת אמון על הבנק.<ref>ד"ר רות פלאטו-שנער, [http://web.archive.org/20071029053115/www.netanya.ac.il/content/messages/ruth-07.doc למי חב הבנק חובת אמון], '''[[רבעון לבנקאות]]''' לט (תשס"ה, חוברת 154) 67 {{DOC}}</ref>
אמנם חוזה יחס מתאפיין בכך שהוא ארוך טווח, אולם אורך הזמן הוא לא המשתנה היחיד ואולי אף לא המשתנה החשוב בהגדרת חוזה כחוזה יחס. המשתנה המרכזי הוא טיב היחסים בין הצדדים. כך למשל, על אף שחוזה עבודה מוגדר כחוזה יחס, משכו לעתים פחות מחודש ימים. כך גם לגבי "חוזה נישואין", או חוזה עם בית אבות, ששינוי נסיבות (למשל מות החוסה) עלול לסיים את הקשר החוזי כעבור זמן קצר ביותר.
| |||