ויקיפדיה

קרבות מלכיה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ סקריפט החלפות (תל אביב, תוכנית, על ידי, וועד, גרסה, סירב, מאחר ש, כישלון), תיקון קישור לפירושונים
שורה 15:
צבא לבנון בצירוף כוחות בפיקוד [[אדיב שישכלי]] מ[[צבא ההצלה]] של [[פאוזי קאוקג'י]] התכוננו לחבור ל[[צבא סוריה]] שממזרח ובתנועת מלקחיים לנתק את [[אצבע הגליל]] משטחי מדינת ישראל, ולצורך כך החלו להיערך ממערב לכפרים מאליכייה וקדס.
 
מחקרים חדישים שעשו שימוש במקורות לבנוניים, מסמכי שלל ערביים ותעודות ארכיוניות ישראליות מפריכים באופן מוחלט את הטענה לפיה צבא לבנון הסדיר היה מעורב ישירות בקרב מלכיה הראשון.<ref>גיא מעיין, [https://docs.google.com/file/d/0B7U4UrQXxcphMzc2OGE1ODgtNTQzOC00OGZhLThkYmUtMmFiOWM2NzdlMmFk/edit?usp=drive_web&urp=http://agenda.nana10.co.il/123/forum/531762&pli=1&hl=en# "לאבד את הצפון: מדינות-ערב והגליל במלחמת 1948"] ב: '''מלחמת העצמאות תש"ח-תש"ט: דיון מחודש''', עורך: אלון קדיש (תל- אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור), 2004, עמ' 275– 276; גיא מעיין וראובן ארליך, "[https://docs.google.com/file/d/0B7U4UrQXxcphNTAzNWIwZWQtOTlkOS00NWVjLTgxMzYtMzc0NDEwMTBlYjY5/edit?usp=drive_web&hl=en# מתודה אינטגרטיבית לחקר מלחמת 1948 – המקרה של קרבות מאלכיה (מאי-יוני 1948)]", '''היסטוריה''', 6 (קיץ 2000), עמ' 106-111;.אברהם סלע, צבא ההצלה בגליל במלחמת 1948", ב: מ'''לחמת העצמאות תש"ח-תש"ט: דיון מחודש''', עורך: אלון קדיש (תל- אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור), 2004, עמ' 225– 226.</ref>
 
לפי התכניתהתוכנית הצבאית המקורית של צבאות ערב, היה אמור צבא סוריה לפלוש לגליל ב-15 במאי, וחטיבה מס' 1 - הטובה והחזקה שבעוצבותיו, מתוגברת בגורמי אריטילריה, שריון והנדסה קרבית כבר החלה בביצוע קבוצת פקודות ראשונה באזור בינת-ג'בייל שבדרום לבנון לקראת הפלישה. עקב שינוי התכניתהתוכנית ברגע האחרון הסיג המטכ"ל הסורי את החטיבה, וזו הגיעה לגזרת צמח-דגניה כ-24 שעות לאחר מכן, בהותירה את "שער מלכיה" ללא הגנה.
 
צבא לבנון בסד"כ שני גדודים היה ערוך ב-15 במאי מצפון לראש הנקרה, והיה אמור לנוע בציר החוף בכיוון דרומה. בעקבות התנגדות נחרצת למעורבות צבאית של לבנון במלחמה מצד הרמטכ"ל הלבנוני, הגנרל [[פואד שיהאב]], אישר נשיא לבנון, שיח' [[בשארה אל-ח'ורי]], להשעות את היוזמות ההתקפיות ולפרוש את הכוחות במערך הגנתי בגזרה המערבית. לבנון הורתה לכוחות צבא ההצלה בגליל העליון לאבטח את אזור מלכיה האסטרטגי.
 
גדוד הירמוך השני של צבא ההצלה בפקוד רס"ן [[אדיב אל-שישכלי]] ויחידת מתנדבים לבנוניים, אף היא מצבא ההצלה, נפרשו גם הם במערך הגנתי בגזרת מלכיה-קדש-ברעם, במטרה לקדם התקפה יהודית.
שורה 27:
המחקרים החדישים של גיא מעיין, ראובן ארליך ו[[אברהם סלע]] מקובלים כיום בחקר מלחמת העצמאות, הן על היסטוריונים חדשים והן על מתנגדיהם.<ref>בני מוריס, 1948: '''תולדות המלחמה הערבית-הישראלית הראשונה''', תל אביב, 2010, עמ' 286-284; יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה''', תל אביב, 2004, עמ' 212-210.</ref> כיום שוררת הסכמה כללית ונדירה למדיי בין כל האסכולות המחקריות שצבא לבנון לא פלש ב-15 במאי, וכי גדוד הפלמ"ח נתקל במלכיה ביחידות של צבא ההצלה. מקור הטעות בזיהוי היה בגיחת סיור מוטסת שביצע ב-14 במאי ירוחם כהן, הקמ"ן של חטיבת יפתח, שזיהה את החטיבה הסורית באזור בנת ג'ביל, אך היה חסר את המידע לפיו היא נסוגה זמן קצר לאחר מכן לגזרת צמח-דגניה. עוד עניין שתרם לבלבול היה פעילותה של יחידה לבנונית מצבא ההצלה בגזרה.<ref>מעיין וארליך, עמ' 111-110.</ref>
 
גם ההיסטוריון [[מרדכי בר-און]] מודה כי "לבנון נתנה גיבוי מינהלי ולעתים סיוע בארטילריה ובשריון לצבא ההצלה הערבי בגליל, אך אין לדבר על 'פלישת לבנון' לארץ.<ref>מרדכי בר-און, [["יחסי כוחות במציאות קרבית ומיתוס 'דוד מול גולית' במלחמת העצמאות"]], '''ישראל''', 20 (2010) עמ' 131, הערה 75.</ref>
 
==הכפר מלכיה==
שורה 49:
 
===התקפת נגד ערבית===
המחקרים החדישים שהוכיחו כי צבא ההצלה היה זה שנלחם במלכיה, מפריכים, כאמור, את טענת לוחמי הפלמ"ח ואת הכתוב בספרו של נתנאל לורך בדבר התקפת נגד לבנונית. מחקרים אלה מצאו כי מלכיה אובטחה ע"יעל ידי חיל משמר של צבא ההצלה שמנה כ-70 מתנדבים לא סדירים, רובם ממוצא לבנוני. קדס הייתה מאובטחת ע"יעל ידי שתי יחידות של צבא ההצלה בנות 60-50 לוחמים:פלוגה סורית בפיקודו של צלאח שישכלי (אחיו של מפקד הגזרה [[אדיב אל-שישכלי]]) ופלוגת מתנדבים עיראקית. ההתקפה על מלכיה וקדס באה בהפתעה לאנשי צבא ההצלה, והפלוגה שהגנה על מלכיה ספגה אבדות קשות. מפקדה נפצע אנושית ונפטר כמה ימים לאחר מכן מפצעיו.
 
אדיב שישכלי הורה לבצע מתקפת-נגד מיידית, כשהוא מתגבר את הגיזרה בעתודות גדוד ירמוכ השני: יחידת מתנדבים סורית (20 לוחמים), ה"מחלקה היוגוסלבית" - 40 מוסלמים בוסנים, יחידה בדואית שהגיעה מכפר ברעם, ו4 שריוניות. מתקפת הנגד הסתייעה בסוללת תומ"תים 75 מ"מ שהועברו לידי שישכלי מצבא לבנון כמה שבועות קודם לכן בהתאם לבקשה סורית מפורשת. שישכלי ניצל את מצבם הקשה של חיילי הפלמ"ח המותשים והצמאים בכדי להשיב את המחנה הצבאי לידיים ערביות.<ref>מעיין וארליך, עמ' 110-109.</ref>
שורה 59:
 
===הנסיגה===
[[דן לנר]], מפקד הגדוד, עשה מאמצים לעודד את לוחמיו שלא להישבר, אך בשעות הצהריים נאלץ לתת פקודת [[נסיגה והשהייה|נסיגה]] לכיוון [[עמק קדש]] ו[[רמות נפתלי]]. הנסיגה התבצעה באור יום ותחת אש, בחיפוי פלוגתו של [[אסף שמחוני]], כאשר הנסוגים נושאים את הפצועים (שליש מן הכוח) ואת נשקם. מחלקה אחת בפיקודו של [[רחבעם זאבי]], נותרה אחרונה על גבעת העץ כדי לחפות על הנסיגה.
ב[[תחנת איסוף גדודית]] שהוקמה בשדה טופלו ונותחו כמה פצועים וחייהם ניצלו.
 
שורה 68:
הכוחות הלבנונים אספו את מרבית הגופות למערום וכיסו אותן בסלעים. גופות נוספות רוכזו במערה בצלע גבעת העץ. חללים אלו נאספו רק חצי שנה מאוחר על ידי קבוצה של הורים ונקברו בקבר אחים בקיבוץ [[מעוז חיים]]. שישה מחללי הקרב נחשבו נעדרים עד שנת 2009, שאז נקבע ששרידיהם נקברו גם הם בקבר האחים.
 
הגירסההגרסה השגויה של הקרב טוענת כי למרות הנסיגה והאבדות הכבדות, הצליח הכוח לפגוע בלוחמים ערבים רבים, עיכב את הכוחות הלבנוניים ובלם את תנופת הפלישה הלבנונית המתוכננת במורד [[הרי נפתלי]] לכיוון [[עמק החולה]].
 
המחקרים החדישים מוכיחים, כאמור, כי לא רק שלצבא לבנון לא היו שום כוונות התקפיות, הרי שלא היה שום כוח לבנוני במלכיה ושום פלישה לא עמדה להתבצע. חיילי הפלמ"ח נתקלו בלוחמים סדירים למחצה של צבא ההצלה ולא בצבא סדיר כלשהו.
שורה 81:
בהוראת [[יגאל אלון]] לא פונו גופות ההרוגים מן הקרב הראשון, והן נותרו במערום ובמערה עד לכיבושו הסופי.
 
המחקרים החדישים מראים כי לא נמצאו ראיות כאילו צבא לבנון הסדיר הפעיל במלכיה כוחות משמעותיים, מלבד שתי מחלקות משמר שאבטחו את "שער מלכיה", מאחר וכלשכל כוחותיו עדיין שהו באותה עת מצפון לראש הנקרה. מי שהגן על הכפר היה הגדוד הדרוזי של צבא ההצלה, שהגיע למקום זמן קצר לפני כן. הדרוזים שלא היו מעוניינים במגע עם כוחות הפלמ"ח, נסוגו מהמקום ללא קרב, כנראה עקב תאום מוקדם בין מפקד הגדוד הדרוזי שכיב והאב לכוחות הפלמ"ח.<ref>מעיין וארליך, עמ' 115-114.</ref>
 
==חילופי הכוחות הישראלים==
שורה 94:
==קרב מלכיה השלישי==
 
ב [[5 ביוני]] [[1948]], בשעה 12:00 הותקפה יחידת "עודד" שישבה במלכיה ע"יעל ידי כוח ערבי עדיף בהרבה, בסדר גודל של חטיבה: גדוד של צבא לבנון הסדיר, גדוד סורי סדיר מתוגבר בשיריוניות [[סוריה|סוריות]] וגדוד של [[צבא ההצלה]]. לכוחות הקרקע הערבים סייעו 8 מטוסים סוריים, כל הכוח האווירי של סוריה באותה העת.
 
הייתה זו הפעולה הצבאית היחידה של לבנון במלחמת העצמאות, לאחר שממשלת ביירות נכנעה ללחצים סוריים לשתף עימה פעולה. הגירסההגרסה הלבנונית הרשמית לקרב הכוללת פקודת המבצע, תרשים כוחות ומהלך הלחימה תורגמה לעברית ופורסמה בכתב העת "היסטוריה" ע"יעל ידי ההיסטוריון גיא מעיין וראש מרכז המידע לטרור במל"מ, אל"מ (מיל.) ד"ר ראובן ארליך.<ref>מעיין וארליך, "מתודה אינטגרטיבית לחקר מלחמת 1948", עמ' 138-133.</ref>
 
===רקע===
לאחר כשלוןכישלון המתקפה הסורית בדגניות היה המשטר הסורי נחוש להפגין הישג צבאי במלחמה. נשיא סוריה, [[שוכרי אל-קוותלי]], מינה שר הגנה ורמטכ"ל חדשים, אשר גיבשו תכניתתוכנית מבצע חדשה. מטרתה הייתה ליצור הכרעה טקטית נגד ישראל, באמצעות תקיפת מלקחיים בנקודת התורפה של ישראל בצפון - אצבע הגליל, במטרה לנתקו מן המדינה היהודית. מטרה משנית הייתה הכנסת יחידות צבא ההצלה לגליל, אשר נותר ללא שום כוחות ערביים שיגנו עליו מפני התקפה אפשרית של צה"ל. התכניתהתוכנית לא הייתה צולחת אלמלא שיתוף פעולה לבנוני. צבא לבנון היה עד אז עסוק באבטחת הגבול עם ישראל וסרבוסירב ליטול חלק בפלישת 15 במאי.<ref>מעיין, "לאבד את הצפון", עמ' 278.</ref>
 
אל-קוותלי הפעיל לחצים כבדים על עמיתו הלבנוני, שיח' בשארה אל-ח'ורי ועל ראש ממשלת לבנון, [[ריאד ביי אל-צולח]], כדי שיאשרו שיתוף של צבא לבנון הסדיר. סדרה של פשיטות שביצע הפלמ"ח בשטח לבנון, הניצחון הישראלי בקרב מלכיה השני ועומס הפליטים הפלסטיניים ששטפו את דרום לבנון שכנעו את שיח' בשארה וריאד ביי כי השבת מלכיה לידיים ערביות היא אינטרס לבנוני. השניים חששו מפלישה ישראלית לשטח לבנון, ושאפו להשיב פליטים פלסטיניים לגליל מאחר והםשהם היוו עול כבר על הכלכלה הלבנונית ואיימו להפר את המאזן הדמוגרפי העדין בין העדות.<ref>מעיין וארליך, "מתודה אינטגרטיבית לחקר מלחמת 1948", עמ' 120-118.</ref>
 
סוריה הטילה למערכה גם כוחות של צבא ההצלה בפיקוד פוזי אל-קאוקג'י, אשר פעלו עד 15 במאי בשומרון ובאזור ירושלים, והוצאו משם לצורך ארגון מחדש ואימונים לקראת החזרתם לגליל. קרב מלכי השני שיבש את תכניתתוכנית ההתארגנות ואילץ את קאוקג'י וכוחותיו לשוב אל המערכה מוקדם מהצפוי.<ref>סלע, "צבא ההצלה בגליל במלחמת 1948", עמ' 227.</ref>
 
===תכניתתוכנית הפעולה===
1. חטיבה 2 של הצבא הסורי מתוגברת ביחידות שריון וארטילריה תצלח במזרח הירדן על גשר בנות יעקב, תכבוש את משמר הירדן ותתקדם בציר איילת השחר-ראש פינה עד לצפת.
 
שורה 140:
ד. סיוע אווירי של טייסת מטוסים סוריים (8 כלי טיס).
 
המקורות סותרים בעניין זהותו של מפקד הכוח. ככל הנראה היה זה סא"ל שווכת שוקייר, דרוזי-לבנוני ששימש נציג לבנון בועדהבוועדה הצבאית הערבית ומונה לאחר מכן לתפקיד ראש מטה צבא ההצלה<ref>מעיין וארליך, עמ' 125-122.</ref>
 
למעשה, קרב מלכיה השלישי היה היחיד בהיסטוריה שבו שלושה צבאות ערביים (סורי, לבנוני וצבא ההצלה) ביצעו שיתוף פעולה מלא - קרקעי, אווירי וארטילרי - בתא שטח אחד.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/קרבות_מלכיה"