רדיום – הבדלי גרסאות

'''רדיום''' (Radium, [[עברית]]: '''אורית''') הוא [[יסוד כימי]] [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבי]] ממשפחת ה[[מתכת אלקלית עפרורית|מתכות האלקליות העפרוריות-עפרוריות]]. ש[[סמל כימי|סימולוסמלו הכימי]] של הרדיום הוא Ra ו[[מספר אטומי|מספרו האטומי]] הוא 88.

צבעו של הרדיום הטהור כמעט לבן מוחלט, אולם הוא משחיר בחשיפה לאוויר, ככל הנראה עקב התרכבות עם ה[[חנקן]]; כמו כן, בחשכה הוא זוהר באור כחלחל (ומכאן שמו - radius ב[[לטינית]] פירושו "קרן אור"). מבחינה כימית הוא דומה ל[[בריום]], אלא שהוא יציב מעט פחות ממנו. הרדיום הוא מאוד [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבי]]: האיזוטופ היציב - והנפוץ - ביותר שלו הוא Ra-226, תוצר של התפרקות של [[אורניום]], שלו [[זמן מחצית חיים]] של 1602 שנה. האיזוטופ השני בדירוג על פי זמן מחצית החיים הוא רדיום-228, שנוצר כתוצאה מהתפרקותו של ה[[תוריום]], ולו זמן מחצית חיים של 6.7 שנים.

הרדיום נמצא רובו ככולו בעפרות [[אורניום]], שכן הוא נוצר בעיקר כתוצאה מהתפרקותו. מקורות הרדיוםמקורותיו החשובים ב[[כדור הארץ]] הם ב[[צ'כיה]], [[הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו]] ו[[קנדה]], וכן ישנם מרבצים שלו ב[[אוסטרליה]] ובדרום-מערב [[ארצות הברית]] ([[קולורדו]], [[ניו מקסיקו]], [[יוטה]]).

הרדיום נתגלה על -ידי [[מארי קירי]] ובעלה [[פייר קירי]] ב-[[1898]] בעפרת [[אורניום]]; בני הזוג קירי הפיקו מהעפרה את כל האורניום וגילו שמהכי שנשארהנשאר עדיין רדיואקטיבי, וכך הסיקו על קיום יסוד רדיואקטיבי שטרם התגלה (למעשה, היו אלה שניים - הרדיום וה[[פולוניום]]). בני הזוג קירי ניסו לבודד את היסוד הרדיואקטיבי המסתורי וב-[[20 באפריל]] [[1902]] הצליחו להפיק עשירית גרם של ה[[מלח (כימיה)|מלח]] רדיום כלורי, שממנה הצליחה מארי קירי לקבוע את משקלו האטומי של הרדיום. באותה שנה הצליחו בני הזוג קירי, יחד עם אנדרה דביירן, לבודד את הרדיום מתוך הכלוריד שלו באמצעות [[אלקטרוליזה]].

בשנות ה-30 התגלה, שהרדיום גורם למחלות קשות, ובהן [[אנמיה]] ו[[סרטן העצם]], ולכן פסק השימוש בו לייצור צבעים שזוהריםהזוהרים בחושך. מותה של מגלת הרדיום, מארי קירי, נגרם ככל הנראה מטיפול לא זהיר ברדיום גם כן, ויומניה מהווים סכנה לבריאות עד היום, בשל רדיואקטיביותם הגבוהה.

הרדיום [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבי]] מאוד - פי מיליון יותר מאשר [[אורניום]], ותוצרי התפרקותו הם רדיואקטיביים מאוד גם כן. לכן, כל הכנסה של רדיום לגוף, בין ב[[נשימה]] ובין בבליעה, וכן כל היחשפותהחשפות אליו עלולים לגרום ל[[סרטן (מחלה)|סרטן]] ול[[מחלה|מחלות]] אחרות. מסיבות אלה יש גם לאוורר מטילי רדיום באופן שיטתי, על-מנת למנוע את הצטברותו של ה[[גז]] הרדיואקטיבי [[רדון]], תוצר של התפרקות הרדיום.