גוסטב שטרזמן – הבדלי גרסאות

'''גוסטב שְטְרֶזֶמַן''' ב[[גרמנית]]:('''Gustav Stresemann'''; {{כ}}[[10 במאי]] [[1878]] - [[3 באוקטובר]] [[1929]]) [[מדינאי]] ו[[פוליטיקאי]] [[גרמניה|גרמני]] וחתן [[פרס נובל לשלום]]. שטרזמן הגיע לשיא השפעתו בזמן [[רפובליקת ויימאר]].

 

 

שטרזמן תמך ב[[ליברליזם]] במדיניות הפנים של גרמניה, ובקו לאומני קיצוני במדיניות החוץ שלה. בין השאר תמך בבנייתו של צי מלחמה גדול, דרש לספח שטחים לגרמניה במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] וצידד במלחמת [[צוללת|צוללות]] בלתי מוגבלת.

בשנת [[1917]] הפך לראש סיעת [[מפלגת הליבראלים הלאומנים (גרמניה)|הליבראלים הלאומנים]] ב[[רייכסטאג]], והיה מתומכיו הנלהבים והעיקריים של [[אריך לודנדורף]].

 

 

למרות שממשלתו של שטרזמן החזיקה מעמד רק כ־100 ימים, במובנים רבים היא הצליחה לייצב את שלטון הרפובליקה:

* המשטרה השתלטה על [[הפוטש במרתף הבירה]] - הצבא מנע מהיטלר ואנשיו להשתלט על בכירי ממשלת בוואריה במרתף בירה במינכן ומשם להכריז על מהפכה. המורדים נעצרו ונשפטו.

* [[ארצות הברית]] הסכימה לתת לגרמניה הלוואות ותנאי אשראי נוחים.

לאחר נפילת ממשלתו המשיך שטרזמן לשמש כשר החוץ בכל ממשלות גרמניה, עד למותו בשנת 1929. בכהונות אלה ניסה לנסח מחדש את הסכמי וורסאי על מנת לשפר את מעמדה ומצבה של גרמניה, בהצלחה לא מבוטלת. תחת ניצוחו נעשו הישגים נכבדים בתיקון יחסה של גרמניה עם המערב: בשנת [[1924]] נחתמה [[תוכנית דוז]] שהובילה לפתרון בעיית פיצוי המלחמה וכיבוש חבל הרוהר, בשנת [[1925]] נחתמו [[הסכמי לוקרנו]] שסידרו את גבולה המערבי של גרמניה, בשנת [[1926]] הכניס את גרמניה ל[[חבר הלאומים]] וחתימה על [[הסכם קלוג-בריאן]] בשנת [[1928]].

 

יחד עם פיוס המערב הצליח שטרזמן לשמור על קשרים טובים עם [[ברית המועצות]] ובשנת 1926 חתם עם נציגה על [[חוזה ברלין]], שהבטיח שמירה הדדית של נייטרליות במקרה של מלחמה משני הצדדים.

 

 

{{קנצלרים של גרמניה}}