אנרי השני, מלך קפריסין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ תקלדה
שורה 55:
אנרי פעל לממש את זכותו לכתר ממלכת ירושלים שהייתה בתהליכי התפוררות הן בגלל מלחמות אזרחים וממהלומות הצבא ה[[ממלוכים|ממלוכי]]. במשך שנה שלמה בין מותו של [[הוגו השלישי, מלך קפריסין]] ומותו של יורשו ז'אן השני הייתה הממלכה ללא מלך כיוון שזא'ן השני לא תבע את זכויותיו בממלכת ירושלים. מן מה לאחר הכתרתו כמלך קפריסין שלח אנרי השני שליחים לשאת ולתת עם ראשי [[מסדר אבירי היכל שלמה|מסדר הטמפלרים]] ככל הנראה בתווך חברי מסדר ה[[הוספיטלרים]] וביוני [[1286]] הגיע הצבא הקפריסאי לנמל עכו שם זכה לקבלת פנים נלהבת מצד האוכלוסייה. האתגר האמיתי היה תפיסת מבצר עכו בו ישב אד פואלשיין [[סינישאל]] הממלכה שקיבל את מינויו מ[[שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה]] וסירב למסור את השלטון למלך קפריסין. קרבות פרצו בין הקפריסאים לחיל המצב עד להתערבות מפקדי המסדרים הצבאיים ששכנעו את פואלשיין למסור את המצודה תחת ההבטחה כי זכויות [[פיליפ הרביעי, מלך צרפת]] יישמרו והמצודה תימסר לשליטת המסדרים הצבאיים ואלו מסרו אותה 4 ימים לאחר מכן לאנרי השני.
 
ביום [[15 באוגוסט]] [[1285]] הוכתר אנרי השני למלך ירושלים בקתדרלה של צור - ההכתרה האחרונה של מלך צלבני ב[[ארץ הקודש]]. על פי היסטוריונים הצלבניים חגיגות ה[[הכתרה]] היו המפוארות ביותר שהעיר ראתה. האחדות ושילוב הכוחות הצלבניים נמשך זמן קצר בלבד והקומונות הימיות של איטליה שניגודי האינטרסים הכלכליים והפוליטיים פערו בניהםביניהם תהום שלא ניתן היה לגשר עליה. עיקר האיבה היה שורר בין [[פיזה]] ל [[גנואה]] שהתחרות הפכה אותן למתחרות השואפות להשמיד כליל אחת את השנייה, עכו שימשה זירת קרב לסכסוכים אלו וביום [[25 במאי]] [[1287]] תפסו הגנואזים את נמל עכו לזמן קצר ושמו את הנמלים הצלבנים תחת הסגר.
 
במרץ [[1289]] נכבשה [[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] על ידי הסולטאן הממלוכי [[קלאון (סולטאן ממלוכי)|קלאון]] לאחר מצור של 5 שבועות ולמרות יתרון נוצרי מוחלט על הים, ביום [[26 באפריל]] הובקעה חומת העיר ותושביה נטבחו ללא רחמים, שאר שרידי [[רוזנות טריפולי]] נמחו ללא התנגדות. אנרי השני שהגיע לעכו לאחר נפילת טריפולי חתם על הסכם שביתת נשק חדש עם השולטן הממלוכי לתקופה של עשר שנים ועשרה חודשים ששני הצדדים לא האמינו בשמירתה.
שורה 62:
{{ערך מורחב|המצור על עכו (1291)}}
העילה להתקפה הממלוכית על עכו ניתנה לסולטאן בתקרית שאירעה במהלך [[1290]] ובמהלכה ערכו עולי רגל נוצרים מאירופה פרעות בסוחרים מוסלמים, שהביאו מוצרי מזון לשוק בתוך העיר עכו. שלטונות העיר עכו סירבו להסגיר את הפורעים הנוצרים לידי נציגי הסולטאן וכך נתנו לקלאון עילה להכריז מלחמה שתופנה כנגד עכו.‏‏‏‏<ref>‏Kenneth M. Setton, Robert Lee Wolff, Harry W. Hazard, Norman P. Zacour, Marshall Whithed Baldwin‏. A History of the Crusades: The Later Crusades, 1189-1311‏. Univ of Wisconsin Press [[2005]]. ISBN 0299048446, 9780299048440‏ p 594‏</ref>
ההכנות הממלוכיות לקרב החלו בקיץ של 1290 באיסוף עצים מכל יערות האזור - מלבנון עד ארץ ישראל לצורך בנין מכונות המצור ובמשך ארבעה חודשים נמשכו עבודות הכריתה באזור [[קיסריה]] ו[[עתלית]]. ‏‏אפילו מותו הפתאומי של הסולטאן קלאון לא עצר את ההכנות והגיוס הכללי מכל מדינות המזרח התיכון ‏‏<ref>‏David Nicolle, Graham Turner, Christa Hook. Acre 1291: Bloody Sunset of the Crusader States. Published by Osprey Publishing, 2005 ISBN 1841768626, 9781841768625 p 30‏</ref> שהלכה וקיבלה את האופי של מלחמת קודש לגירוש סופי של הצלבנים מארץ הקודש. בחודש מרץ [[1291]] החלו גדודים מוסלמים להאסףלהיאסף במישור עכו, גדודים יצאו מדמשק נושאים איתם מכונות מצור ואחריהם גדודים מערים אחרות ב[[סוריה]] עוברים בדמשק ופונים משם אל כוון עכו תחת פיקודו של הסולטאן הממלוכי החדש [[ח'ליל בן קלאון]]. ביום [[15 באפריל]] [[1291]] החל המצור על עכו ונמשך ללא הפוגה. ביום [[4 במאי]] נחתו בעכו חיילים צלבניים מקפריסין בראשות מלכם אנרי השני שניסה לחדש את המשא ומתן עם הסולטאן המצרי אך נתקל בקיר אטום - הסולטאן לא היה מוכן אלא למשא ומתן על הסכם כניעה, דרש את מפתחות העיר והציע כי הצלבנים יעזבו את עכו עם רכושם. ביום [[16 במאי]] פרצו ההמלוכיםהממלוכים לעיר, התפוררות הגנה הצלבנית הובילה לנטישה של עמדות ההגנה ובריחה חסרת סדר אל הנמל בעוד הגדודים הממלוכים מתחילים להרוג בתושבי העיר. באותה עת עגנו בנמל מספר מועט של ספינות שיכלו לאסוף את הפליטים ולהמלטולהימלט מהטבח. מספר ההרוגים בקרבות הרחוב איננו ידוע אך החרב לא פסחה מעל הקהילה היהודית הקטנה שישבה בעיר החדשה, שגורלה היה כגורל הנוצרים המקומיים והצלבנים. הצבא הממלוכי המשיך בהתקדמותו בתוך העיר עד שנעצר מול המבצר הטמפלרי הצמוד לנמל. כאן המשיכו להשתולל קרבות קשים במשך 10 ימים, לאחר משא ומתן על כניעה רצחו הטמפלרים את החיילים הממלוכייםהממלוכים שנכנסו למצודה על פי ההסכם - והקרבות נמשכו תוך שהממלוכים חופרים מתחת לחומת המצודה. בסערת הקרבות ותחת מעטה חשיכה הצליח ראש המסדר לברוח ל[[צידון]] ועימו רוב אוצרות המסדר. ביום [[28 במאי]] נפער פתח גדול בחומות המצודה הטמפלרית, וזמן קצר לאחר מכן התמוטט המבנה כולו על מגיניו והתוקפים הממלוכיים ‏‏<ref>‏Kenneth M. Setton, Robert Lee Wolff, Harry W. Hazard, Norman P. Zacour, Marshall Whithed Baldwin‏. A History of the Crusades: The Later Crusades, 1189-1311‏. Univ of Wisconsin Press [[2005]]. ISBN 0299048446, 9780299048440‏ p 598‏</ref>. עם נפילת מצודת הטמפלרים ביום [[28 במאי]] 1291 הסתיים המצור על עכו. לאחר נפילת העיר והרס ביצוריה יצאו גדודים ממלוכים לשאר מבצרי הצלבנים לאורך [[מישור החוף]] וחוף [[לבנון]] ובזמן קצר יחסית, ובהתנגדות סמלית נפלו או פונו שאר המבצרים והערים מחמת הייאוש וחוסר התקווה שאחזה במגינים.
 
==מותו של אנרי השני==