אנרי השני, מלך קפריסין – הבדלי גרסאות

ביום [[15 באוגוסט]] [[1285]] הוכתר אנרי השני למלך ירושלים בקתדרלה של צור - ההכתרה האחרונה של מלך צלבני ב[[ארץ הקודש]]. על פי היסטוריונים הצלבניים חגיגות ה[[הכתרה]] היו המפוארות ביותר שהעיר ראתה. האחדות ושילוב הכוחות הצלבניים נמשך זמן קצר בלבד והקומונות הימיות של איטליה שניגודי האינטרסים הכלכליים והפוליטיים פערו בניהםביניהם תהום שלא ניתן היה לגשר עליה. עיקר האיבה היה שורר בין [[פיזה]] ל [[גנואה]] שהתחרות הפכה אותן למתחרות השואפות להשמיד כליל אחת את השנייה, עכו שימשה זירת קרב לסכסוכים אלו וביום [[25 במאי]] [[1287]] תפסו הגנואזים את נמל עכו לזמן קצר ושמו את הנמלים הצלבנים תחת הסגר.

ההכנות הממלוכיות לקרב החלו בקיץ של 1290 באיסוף עצים מכל יערות האזור - מלבנון עד ארץ ישראל לצורך בנין מכונות המצור ובמשך ארבעה חודשים נמשכו עבודות הכריתה באזור [[קיסריה]] ו[[עתלית]]. ‏‏אפילו מותו הפתאומי של הסולטאן קלאון לא עצר את ההכנות והגיוס הכללי מכל מדינות המזרח התיכון ‏‏<ref>‏David Nicolle, Graham Turner, Christa Hook. Acre 1291: Bloody Sunset of the Crusader States. Published by Osprey Publishing, 2005 ISBN 1841768626, 9781841768625 p 30‏</ref> שהלכה וקיבלה את האופי של מלחמת קודש לגירוש סופי של הצלבנים מארץ הקודש. בחודש מרץ [[1291]] החלו גדודים מוסלמים להאסףלהיאסף במישור עכו, גדודים יצאו מדמשק נושאים איתם מכונות מצור ואחריהם גדודים מערים אחרות ב[[סוריה]] עוברים בדמשק ופונים משם אל כוון עכו תחת פיקודו של הסולטאן הממלוכי החדש [[ח'ליל בן קלאון]]. ביום [[15 באפריל]] [[1291]] החל המצור על עכו ונמשך ללא הפוגה. ביום [[4 במאי]] נחתו בעכו חיילים צלבניים מקפריסין בראשות מלכם אנרי השני שניסה לחדש את המשא ומתן עם הסולטאן המצרי אך נתקל בקיר אטום - הסולטאן לא היה מוכן אלא למשא ומתן על הסכם כניעה, דרש את מפתחות העיר והציע כי הצלבנים יעזבו את עכו עם רכושם. ביום [[16 במאי]] פרצו ההמלוכיםהממלוכים לעיר, התפוררות הגנה הצלבנית הובילה לנטישה של עמדות ההגנה ובריחה חסרת סדר אל הנמל בעוד הגדודים הממלוכים מתחילים להרוג בתושבי העיר. באותה עת עגנו בנמל מספר מועט של ספינות שיכלו לאסוף את הפליטים ולהמלטולהימלט מהטבח. מספר ההרוגים בקרבות הרחוב איננו ידוע אך החרב לא פסחה מעל הקהילה היהודית הקטנה שישבה בעיר החדשה, שגורלה היה כגורל הנוצרים המקומיים והצלבנים. הצבא הממלוכי המשיך בהתקדמותו בתוך העיר עד שנעצר מול המבצר הטמפלרי הצמוד לנמל. כאן המשיכו להשתולל קרבות קשים במשך 10 ימים, לאחר משא ומתן על כניעה רצחו הטמפלרים את החיילים הממלוכייםהממלוכים שנכנסו למצודה על פי ההסכם - והקרבות נמשכו תוך שהממלוכים חופרים מתחת לחומת המצודה. בסערת הקרבות ותחת מעטה חשיכה הצליח ראש המסדר לברוח ל[[צידון]] ועימו רוב אוצרות המסדר. ביום [[28 במאי]] נפער פתח גדול בחומות המצודה הטמפלרית, וזמן קצר לאחר מכן התמוטט המבנה כולו על מגיניו והתוקפים הממלוכיים ‏‏<ref>‏Kenneth M. Setton, Robert Lee Wolff, Harry W. Hazard, Norman P. Zacour, Marshall Whithed Baldwin‏. A History of the Crusades: The Later Crusades, 1189-1311‏. Univ of Wisconsin Press [[2005]]. ISBN 0299048446, 9780299048440‏ p 598‏</ref>. עם נפילת מצודת הטמפלרים ביום [[28 במאי]] 1291 הסתיים המצור על עכו. לאחר נפילת העיר והרס ביצוריה יצאו גדודים ממלוכים לשאר מבצרי הצלבנים לאורך [[מישור החוף]] וחוף [[לבנון]] ובזמן קצר יחסית, ובהתנגדות סמלית נפלו או פונו שאר המבצרים והערים מחמת הייאוש וחוסר התקווה שאחזה במגינים.