אלקטרודינמיקה קוונטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שכתוב הפתיח
לא קריא
שורה 1:
{{לשכתב|סיבה=משפטים קטועים ולא ברורים ללא הקשר. קשה לקריאה}}
'''אלקטרודינמיקה קוונטית''' או '''QED''' היא ענף ב[[פיזיקה]] המתארת את תופעת ה[[אלקטרומגנטיות]] תוך התחשבות באפקטים [[מכניקת הקוונטים|קוונטיים]]. התורה זו היא מקרה פרטי של [[תורת שדות קוונטית]].
 
תורה זו מתארת את פעולתם של חלקיקים בעלי [[מטען חשמלי]] כגון [[אלקטרון]] ו[[פוזיטרון]], ואת פעולתו של ה[[פוטון]] - החלקיק הנושא את הכוח האלקטרומגנטי. ראשיתה של התורה בתורת הקוונטים, ובעבודתו של [[וולפגאנג פאולי]] לחישוב מדויק של [[ספקטרום פליטה]] של אטום.
 
אלקטרודינמיקה קוונטיתהקוונטית יוותההיוותה את הדוגמה המציאותית הראשונה לתורת שדות קוונטית, ותוצאות הניסויים מסתדרות היטב עם תחזיות התאוריה. באמצעות ניסוייים התגלו בעיות בתורה, ופתרונן הביא לשיטות מתמטיות חדשות ומרחיקות לכת בפיזיקה, כמו ה[[רנורמליזציה]]. התורה נחשבת לאחת התורות הפיזיקליות המדויקות והשלמות ביותר בפיזיקה מודרנית.
 
==היסטוריה==
נסיון לחישוב מדויק יותר נשא עימו קשיים רבים, ובפרט התקבלו תוצאות אינסופיות לכאורה עבור האנרגיה{{הבהרה}}. הסתירה יושבה לקראת אמצע [[המאה ה-20]] על ידי [[ג'וליאן שווינגר]], [[ריצ'רד פיינמן]] ו[[שיניצ'ירו טומונגה]], שעל עבודתם זו זכו ב[[פרס נובל לפיזיקה]]. כל אחד מהם בנפרד הגה את הרעיון המאפשר לקבל תוצאות סופיות ובעלות משמעות באמצעות שיטה המכונה [[רנורמליזציה]]. בשיטה זו מתבטלים הערכים האינסופיים באמצעות הוספת ערכים אינסופיים אחרים, וכך ניתן להתייחס רק לערכים הנצפים של המסה והמטען. הגםעל אף ששיטה זו לא הייתהאינה מושלמת מבחינה מתמטית, הרי שהיא פועלת כהלכה ומאפשרת לקבל ניבויים ההולמים את התצפיות במידה מדויקת.
 
בשנת 1947 גילה [[ויליס למב]] את [[היסט למב]], כשמצא כי תדירותו של אחד הקווים האטומיים ב[[ספקטרום]] ה[[מימן]] השתנתה. תצפיתו זו של למב ביססה עוד יותר את שיטת הרנורמליזציה, והייתה המפתח לאיחוד [[תורת הקוונטים]] עם התורה האלקטרומגנטית. בכך הונח היסוד לתורת אלקטרודינמיקה קוונטית.