השושלת הממלוכית של דלהי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ תיקון קישור |
||
שורה 2:
'''השושלת ה[[ממלוכים|ממלוכית]]''' ([[אורדו]]: '''سلطنت غلامان'''), או שושלת גהולאם, הייתה שושלת השליטים הראשונה ב[[סולטנות דלהי]] שב[[הודו]] בין [[1206]] ל-[[1290]]. קוטב א-דין אייבק ([[אנגלית]]: Qut-bud-din Aybak), מייסד השושלת, היה [[עבד]] [[טורקיה|טורקי]] לשעבר משבט אייבאק, שהתחיל את הקריירה כע'למאן (غلمان - עבדים זרים שנרכשו בצעירותם וחונכו על ברכי האסלאם כקציני צבא ממלוכיים) והגיע לעמדת פיקוד על הצבא ולניהול הטריטוריה של [[מוחמד מגהור]] בהודו.
לאחר מותו של מוחמד מגהור בשנת 1206 ללא [[יורש עצר]], קוטב א-דין אייבק נלחם נגד יריביו ותפס את השלטון ב[[אימפריה]]. הוא קבע את [[עיר בירה|עיר הבירה]] הראשונה שלו ב[[לאהור]], ומאוחר יותר ב[[דלהי]], שהייתה המקום שבו התחיל לבנות את [[מתחם קוטאב מינאר]] בו נמצא מגדל הניצחון [[
קוטב-אוד-דין מת באופן פתאומי ב-[[1210]], ומאבק הירושה שהתחולל לאחר מכן הסתיים בניצחונו של אילטוטמיש, שהיה גם הוא עבד ע'למאני לשעבר. אילטוטמיש התחתן עם בתו של קוטב א-דין אייבק, וכל הסולטאנים שבאו אחריו (מלבד האחרון) הם צאצאיו, כולל בתו ראזיה ששלטה במשך ארבע שנים. הסולטאן באלבאן, גם הוא עבד ממלוכי לשעבר, שפיקד על הצבא של נאסיר אוד דין, התנגד ל[[האימפריה המוגולית|מוגולים]], ובסופו של דבר זכה בכתר בעצמו. לאחר תקופת שלטונם הקצרה של באלבאן ונינו, השושלת הממלוכית הודחה על ידי ג'אלאל-אוד-בין פרוז קהאליי משושלת קהאליי, שביססו את עצמם ב[[ביהאר]] וב[[בנגל]] בתקופת שלטונו של מומחמד גהורי.
| |||