סמוראי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
מנצח המלחמה, [[מינאמוטו יוריטומו]], החליט שלא לשלוט דרך הקיסר, אלא לקח לעצמו את תואר ה[[שוגון]] כתפקיד קבוע, והתיישב בכפר הקטן [[קמאקורה]], אשר שימש כמחנה הראשי שלו במהלך מלחמת גנפיי. בכפר זה הקים את קמאקורה בָ‏אקוּ‏פוּ‏ (מילולית "ממשלת אוהלים"), ומאז הפך מקום מושבו של השוגון למוקד השלטון ביפן. בכך התחילה [[תקופת קאמקורה]], שנמשכה כ-150 שנה. לקראת סוף התקופה ניתן לומר שסמוראים הפכו למעמד שווה-אצולה בפועל. הם אימצו את מנהג האצולה לעסוק באמנויות כגון [[איקבנה]] ו[[קליגרפיה]], וגם האצילים הושפעו מהסמוראים ואימצו חלק ממנהגיהם.
 
ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] ה[[נפח]] מָ‏אסָא‏מוּ‏נה המציא את שיטת ייצור החרבות שהולידה את ה[[קטאנה]] הנשק האיקוני המזוהה עם הסמוראים עד היום. החרבה[[חרב יפנית|חרב היפנית]] הפכה לנשק הקר הטוב ביותר במזרח, והייתה אחד ממוצרי הייצוא המובילים ביפן: מאות אלפי חרבות נמכרו ל[[סין]] ומדינות אסיה אחרות, וחלקן הגיעו עד [[הודו]]. במאה זו מתגבשים גם מסמכים ראשונים הקובעים את ההתנהגות היאה לסמוראי. מסמכים אלה הושפעו לא מעט מ[[זן בודהיזם]], אשר חדר באותה תקופה ליפן מסין והפך להיות פופולרי בקרב הסמוראים.
 
===תקופת סנגוקו===