קול ישראל (ההגנה) – הבדלי גרסאות

עם פרסומו של [[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן]] במאי [[1939]] הייתה התחושה בקרב [[היישוב היהודי]], כי חלה נסיגה מוחלטת בעמדתה של בריטניה כלפי רעיון [[בית לאומי לעם היהודי|הבית הלאומי]].{{מקור}} הספר הלבן כלל הכרזה בשלושה תחומים עיקריים: שלילת רעיון הקמת מדינה יהודית ובמקומה הקמת מדינה דו לאומית, צמצום משמעותי מאוד של עליית יהודים לארץ ישראל והגבלת מכירת קרקעות ליהודים לממדים מצומצמים ביותר. פרסומו של הספר הלבן גרר אחריו גל מחאות והפגנות ברחבי הארץ. [[בן-גוריון]] כינה אותו "ספר המעל" והוא כונה גם "הספר השחור". כחלק מצעדי המחאה נגד הספר הלבן הוחלט בין השאר להקים תחנת שידור שתהיה שופר ל[[מחאה]] ותביא לאוזני הציבור היהודי את המידע שלא יכול היה להיות משודר בתחנת הרדיו הממשלתית "[[קול ירושלים]]" שתכני השידור בה הוכתבו על ידי השלטונות. ההכנות לפתיחת התחנה הושלמו ב[[ספטמבר]] [[1939]] אך עקב פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הוחלט לדחות בינתיים את פתיחת השידורים לתחילת [[1940]]. ב[[פברואר]] [[1940]] פורסם [[תקנות העברת קרקעות|חוק הקרקעות]] שהגביל ואף אסר את מכירתן של קרקעות ליהודים ב-95% משטחי [[ארץ ישראל]]. נוצר צורך חזק יותר מאשר קודם להשמיע את דבר המחאה לציבור היהודי והיה ברור שמחאה זו לא תוכל להיות מושמעת ברדיו הממשלתי ובשום אמצעי תקשורת אחר, כתוב או אלקטרוני. זאת עקב ה[[צנזורה]] החמורה שהוטלה על הרדיו ועל ה[[עיתונות בישראל|עיתונים]] עקב פרוץ המלחמה. הייתה אף תחושה שהצנזורה הבריטית חרגה בחומרתה מעבר לתפקידה הלגיטימי של צינזור ידיעות הקשורות למלחמה והיא נוקטת בקו פעולה אנטי ציוני מובהק שבמסגרתו לא הובאו לידיעת הציבור דעותיהם של ראשי היישוב וכן הוסתרו ממנו ידיעות שהבריטים לא רצו שיפורסמו כגון צעדי המחאה, פעולות ההגנה ומבצעי [[ההעפלה]] וההתיישבות. תחנת שידור ממלכתית "[[קול ירושלים]]", הייתה כבר קיימת, כאמור, מ[[מרץ]] [[1936]], שידרה ב[[אנגלית]], [[עברית]] ו[[ערבית]], הייתה כפופה ל-"שירות השידור של פלשתינה (א"י)" (The Palestine Broadcasting Service – PBS) ותכני השידור בה היו מוכתבים באופן מוחלט על ידי הוראות הצנזורה. קו המחשבה שמאחורי הקמת תחנת שידור יהודית עצמאית היה גם הרצון לשבור את האמינות והמוניטין של התחנה הממשלתית. {{הערה|שם=הגנה א|יהודה סלוצקי (ואחרים), ממאבק למלחמה - לקראת המאבק והישוב במערכה, בתוך: '''"ספר תולדות ההגנה"''', כרך שלישי, חלק ראשון, עמ' 140.}}