לוקיוס ליקיניוס לוקולוס – הבדלי גרסאות

הוא החל את שירותו כ[[טריבון#טריבון צבאי|טריבון צבאי]], ושירת ב[[מלחמת בעלות הברית]] ([[100 לפנה"ס|91]]-[[90 לפנה"ס|88 לפנה"ס]]) תחת פיקודו של סולה. ב-88 לפנה"ס, בהיותו [[קוואיסטור]], היה הקצין היחיד שתמך בסולה במסעו לכיבוש רומא. באותה שנה שירת תחת פיקודו ב[[מלחמת מיתרידטס הראשונה]], כינס צי מלחמה וסייע לו להסיר את ה[[הסגר ימי|הסגר הימי]] שהטילו אויביו על [[אתונה העתיקה|אתונה]] כדי למנוע ממנו העברת אספקה בדרך הים. ניצחון לוקולוס ב[[קרב טנדוס]], בו גברו אוניותיו על ציו של מיתרידטס, איפשר לסולה לחצות את [[הים האגאי]] ולעבור ל[[אסיה הקטנה]]. לאחר חתימת הסכם השלום נשאר לוקולוס באסיה, כדי לגבות את הקנסות שהטיל סולה על תושבי הפרובינציה המורדים. [[פלוטארכוס]] מספר, כי בניגוד לקשיחותו של סולה, נהג לוקולוס בערים המורדות "לא רק בנקיון-כפיים ובצדק, אלא אף בנדיבות-לב."‏‏<ref>שםפלוטארכוס, ב'-ד'.‏</ref>

לוקולוס שב לרומא בשנת [[80 לפנה"ס]], ושנה אחר כך, ב-[[80 לפנה"ס|79 לפנה"ס]], נבחר ל[[אידיל|איידיל קורולי]] יחד עם אחיו הצעיר ממנו [[מרקוס טרנטיוס וארו לוקולוס]].‏‏<ref>שםפלוטארכוס, א'.‏</ref> סולה הקדיש לו את זכרונותיו לאות חיבה, ואף מינה אותו [[אפוטרופוס]] לבנו [[פאוסטוס קורנליוס סולה|פאוסטוס]] לאחר מותו, ביטוי להעדפתו את לוקולוס על פני [[גנאיוס פומפיוס מגנוס|פומפיוס]].‏‏<ref>‏שםפלוטארכוס, ד'.‏</ref>

‏‏ב-[[80 לפנה"ס|74 לפנה"ס]] נבחר לוקולוס לקונסול יחד עם [[מרקוס אורליוס קוטה]], דודו של [[יוליוס קיסר]], והגן על הסדרים החוקתיים שקבע סולה מפני נסיונותיו של הטריבון [[לוקיוס קווינקטיוס]] לבטלם.‏‏<ref>שםפלוטארכוס, ד', ה'.‏</ref>

בתחילת הקונסולאט נפלה בגורלו ה[[פרובינקיה רומית|פרובינקיה]] [[גאליה קיסאלפינה]] בה עתיד היה לשרת כ[[פרומגיסטראט|פרוקונסול]] בתום שנת כהונתו, אלא ששם לא הייתה צפויה פעילות משמעותית. לכן, משמת נציב [[קיליקיה]], נקט לוקולוס בדרכים לא דרכים כדי להתמנות למחליפו, משום שכך יכול היה ליטול חלק ב[[מלחמת מיתרידטס השלישית|מלחמה במיתרידטס]] ולזכות בתהילה ובעושר בהם חפץ.‏‏<ref>‏ שםפלוטארכוס, ה'-ו'.‏</ref>

בהשפעת ה[[מעמד הפרשים|פרשים]] ותומכי פומפיוס ברומא הוחלף לוקולוס ב-[[70 לפנה"ס|66 לפנה"ס]] על ידי [[גנאיוס פומפיוס מגנוס]] ושב לרומא בלי לסיים את המלחמה.‏‏<ref>שםפלוטארכוס, ז'-ל"ו.</ref>

גם בשובו לרומא לא שקטו יריביו, וה[[טריומף]] שהיה ראוי לו נדחה ונערך רק בשנת [[70 לפנה"ס|63 לפנה"ס]]. במקום לשוב לפעילות פוליטית מלאה, פרש לוקולוס לחיי מותרות והוללות, או במילותיו של פלוטארכוס: "הוא פרש והתרחק מענייני המדינה, אם משום שראה שאין תקנה למחלתה וקשה לעצור בה, או, כמו שאחרים סבורים, משום ששבע תהילה ונטה לחיים קלים ומעודנים לאחר הריב והעמל הרב שלא באו לידי גמר יפה... ובאמת, בדומה לקומדיה של ראשונים, תחילתם של חיי לוקולוס היו עסקי-מדינה ופיקוד צבא, וסופם משתאות, סעודות, חבורות צוהלות בחוצות, מרוץ לפידים, וכל מיני שעשועים."‏‏<ref>‏שם‏פלוטארכוס, ל"ח-ל"ט.‏</ref>

הוא ניצל את האוצרות שצבר במלחמותיו במזרח כדי לחיות חיי מותרות. היו לו גנים מחוץ לעיר רומא, שנקראו [[גני לוקולוס]], וכן אחוזות ב[[טוסקולום]] וב[[נאפולי|ניאפוליס]]. ב[[וילה|חווילה]] שליד ניאפוליס, [[קאסטלום לוקולאנום]], היו בריכות דגים ואף בתים בתוך הים.‏‏<ref>‏שם‏פלוטארכוס, ל"ח-מ"א.‏</ref>

לוקולוס נודע גם באהבתו לספרים. הוא היה תלמידו של הפילוסוף [[אנטיוכוס מאשקלון]] ואחד מהסנאטורים הבודדים בשלהי הרפובליקה (ובהם יוליוס קיסר) שהתעניין ברעיון הקמתה של [[ספרייה ציבורית]]. פלוטארכוס מוסיף ומספר, כי "הוא כינס מספר רב של ספרים בכתבי-יד יפים, ודרך שימושם הביא לו הרבה כבוד מעצם קנייתם: חדרי בית-ספריו היו פתוחים לכל."‏‏<ref>‏ שםפלוטארכוס, מ"ב.‏</ref>

* [[סרוויליה הצעירה|סרוויליה קייפיוניס מינור]], בתה הצעירה של [[סרוויליה קייפיוניס]], שנודעה גם היא בפריצותה והייתה אם בנו היחיד של לוקולוס. בסופו של דבר גירש גם אותה. ‏‏<ref>‏ שםפלוטארכוס, מ"ח.‏</ref>

פלוטארכוס מספר, כי "לפני מותו חלה ברוחו, וכוחות בינתו הלכו ונתמעטו... עד שאחיו היה צריך לפקח על רכושו בחייו." לאחר שמת נישאה גופתו על ידי צעירי הסנאטורים אל ה[[פורום רומאנום|פורום]], ושם ניסה ההמון לחטוף אותה ולקברה ב[[שדה מארס]], במקום בו נקבר גם סולה. בהשתדלות אחיו הושבה הגופה, ולוקולוס נקבר כמתוכנן באחוזתו בטוסקולום.‏‏<ref>‏ שםפלוטארכוס, מ"ג.‏</ref>