גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה – הבדלי גרסאות

בשלהי המלחמה, עם התקדמותו מערבה של [[הצבא האדום]], חששו גרמנים רבים לגורלם תחת הכיבוש הסובייטי<ref>Matthew J. Gibney, Randall Hansen, Immigration and Asylum: From 1900 to the Present, 2005, p.198, ISBN 1576077969</ref>. רבים מהם שמעו על מעשי נקם של הסובייטים באזרחים גרמנים, בהם ביצעו חיילים סובייטים מעשי אונס ופשעים אחרים בגרמנים. מכונת התעמולה הנאצית אף הגבירה חששות אלה במתן פרסום בולט ונרחב ל[[טבח נמרסדורף]], כפר גרמני שנפל לידי הצבא הסובייטי ב-22 באוקטובר 1944 ובו נרצחו עשרות אזרחים גרמנים.

 

 

יציאה המונית ראשונה של אזרחים גרמנים מן הטריטוריות המזרחיות הייתה מורכבת ממנוסה ספונטנית ומפינוי מאורגן, גם יחד. היא החלה בקיץ 1944 והמשיכה עד לתחילת האביב של 1945. במהלך החורף של 1945 הפך הפינוי לכאוס מוחלט כאשר שיירות פליטים בעגלות רתומות לסוסים, לאורך קילומטרים, השתרכו בשלג, בניסיון להימלט מן הצבא הסובייטי המתקדם. בין 6 ל-8.35 מיליון גרמנים ברחו או פונו מן השטחים שממזרח ל[[קו אודר-נייסה]] לפני שהצבא האדום השתלט על האזור. שיירות פליטים שנכנסו לטווח האש של הצבא האדום סבלו אבדות רבות והיו למטרה למטוסי ירוט מנמיכי-טוס ובמקרים מסוימים נדרסו שיירות בשרשראות הטנקים הסובייטים.