ריבית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של Iiilllaaannn (שיחה) לעריכה האחרונה של אגסי |
←הלוואה בריבית: היתר עסקה |
||
שורה 13:
* מצד המלווה - הרווח וטובת ההנאה הצפויים שנגרעו ממנו (כולל הפסד שנגרם, אם נגרם) בשל הוויתור על זכות השימוש בכסף לתקופת ההלוואה וכן - הסיכון שהוא נושא בו (אפשרות אי החזרת ההלוואה או דחיית מועד פרעונה).
==הלוואה
בתקופה שקדמה להקמת ה[[בנק|בנקים]] המסחריים במאות ה-18 וה-19, אנשים שהיו מעוניינים בהלוואה לצורך מימון הוצאותיהם היו פונים לבעלי עסק פרטיים, שנקראו [[מלווה בריבית|מלווים בריבית]]. עיסוק זה היה נפוץ ב[[אירופה]] בקרב [[יהודים]], בין היתר מכיוון שנמנע מהם לעסוק במקצועות רבים אחרים. עיסוק זה גרם להתמרמרות ושנאה כלפי היהודים בקרב שכניהם הנוצרים, שהציגו אותו כסמך לטענה על שחיתותם וערמומיותם של היהודים.
לפי ה[[יהדות]] והאיסלם [[איסור ריבית|אסורה ההלוואה בריבית]]. היהדות אוסרת על מתן ולקיחת ריבית בין יהודים לבין עצמם. החל מ[[המאה ה-17|מאה ה-17]] גרם איסור זה לאי מתן הלוואות מכיוון שהלווים חששו לכספם ועקב האיסור ההלכתי לא יכלו לקבל בעבורו ריבית שתפצה על הסיכון ותכסה הלוואות אחרות שלא הוחזרו על ידי לווים אחרים.
ההיתר ההלכתי הראשון שפורסם כדי לפתור בעיה זו פורסם ב-1681 על ידי הרב מנחם מנדל אביגדורש מלודמיר מגרמניה בספרו "נחלת שבעה" המגדיר בצורה שונה את סכום הכסף הנוסף שניתן תמורת ההלוואה באמצעות הסכם הנקרא "[[היתר עסקה]]". הסכם זה מגדיר את מתן סכום הכסף במקום כ[[השקעה]] משותפת במקום כהלוואה, כלומר כעסקה לגיטימית במטרה לקבל [[תשואה]] משותפת על ההשקעה.
בנוסח היתר עסקה נכתב שמצד אחד חייב הלווה להחזיר את קרן ההלוואה משום שכשותף הוא אחראי מלא לכסף. ומצד שני הלווה מסכים מראש על גובה הרווח שהוא יקבל מהעסקה, ובתמורה לקביעת הרווח המוקדמת מוותר על רווחים נוספים שינבעו מהעסקה. כתוצאה מניסוח זה יכול יהודי לפי ההלכה לקחת הלוואה ולהחזירה עם ריבית לכל דבר.
ביקורת שהתעוררה עקב היתר זה מציינת שבהגדרתו ההלכתית נועד ההסכם עבור עסקאות שיש בהם פוטנציאל רווח ואילו כיום עיקר הלווים הם משקי בית המלווים כסף לצורף הוצאות שוטפות שבהם ברור מראש שאין סיכוי שהם ישאו רווח כלשהו. ואף ההיפך נועדו להכביד על החזר ההלוואה ולהיות נטל על בעל החוב בדיוק כמו שההלכה היהודית ניסתה למנוע.
נכונות לשלם ריבית בתמורה להלוואה אינה תנאי מספיק, מבחינתו של המלווה, להסכמתו לתת את ההלוואה. בדרך כלל נדרש הלווה לספק ביטחונות שאותם יוכל המלווה לממש במקרה של חוסר יכולת הלווה לפרוע את ההלוואה. לווה שבקשתו לקבל הלוואה נדחתה פונה לעתים ל[[השוק האפור|שוק האפור]], כלומר למלווים שאינם מוסדיים, שם הוא נדרש לשלם ריבית קצוצה, כלומר ריבית ששיעוריה גבוהים מאוד יחסית לשיעורי הריבית המקובלים, בביטחונות פחותים (או אף ללא ביטחונות מעבר להתחייבות האישית של הלווה).
| |||