מוראט הראשון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 15:
מוראט המשיך את כיבושי האימפריה העות'מאנית מערבה ודרום-מערבה, והמשיך במפעלו של אביו ליישוב [[טורקים]] בטריטוריות כבושות. הוא חיזק את [[טימאר|שיטת התימאר]], שמר על סובלנות כלפי אויביו ודבק בשיטה הווסאלית. מוראט הוא שהגה את רעיון חיל ה[[יניצ'רים]], והראשון שכונן יחסים עם המעצמות האיטלקיות של [[הרפובליקה של ונציה]] ו[[הרפובליקה של ג'נובה]], אשר זכו לזכויות מסחר בשטחי העות'מאנים.
 
שלטונו התאפיין בהנהגת שלטון [[וסל|וסאלי]] ביזורי, ובניהול מלחמות הן במערב נגד האירופים והן במזרח נגד שבטים טורקים שקראו תיגר על שלטונו. בשנת [[1361]] הוא כבש את [[אדירנה]] וקבע בה את בירתו (הבירה האירופית הראשונה של האימפריה). בין השנים [[1366]]-[[1376]], כבש הסולטאן שטחים בבולגריה של ימינו ובכלל זה את הערים [[פלובדיב]], [[סטארה זאגורה]], [[קיוסטנדיל]] ו[[סופיה]]. הצאר הבולגרי [[איבן שישמן]], כרת עם הסולטאן הסכם שלום והשיא לו את אחותו תמָרַה, שהייתה ביתהבתה של אמו, המלכה ממוצא יהודי, תאודורה (שרה) ואביו המלך אלכסנדר ‏‏<ref>‏חיים קשלס, דורות ראשונים, בתוך: יהדות בולגריה, הוצאת אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים 1967.‏</ref>. בשנת [[1386]] הוא הביס [[קואליציה]] של בולגרים, סרבים ומתנדבים הונגרים ב[[קרב פלושניק]]. בשנת [[1389]] נערך [[קרב קוסובו]], ובסופו סופח מישור קוסובו לשטחי העות'מאנים. קרב זה נחשב לקרב מכונן בלאומיות ה[[סרביה|סרבית]], למרות תבוסתם. בקרב זה מצא מוראט את מותו<ref>‏Wayne S. Vuchinich & Thomas A. Emmert, Kosovo: Legacy of a Medieval Battle, University of Minnesota. 1991.
‏</ref>.