קורבן אשם – הבדלי גרסאות

[[הרמב"ם]]{{הערה|הלכות שגגות, פרק ח', הלכה א'}} מסביר: "כל חטא שחייבין על שגגתו [[חטאת]] קבועה, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי. ומהו 'לא נודע'? אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה, או לא שגג, הרי זה מצוּוה להקריב אשם, שנאמר: 'ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם'. וזהו הנקרא אשם תלוי, מפני שהוא מכפר על הספק, ותולה לו עד שיודע לו בודאי שחטא בשגגה, ויקריב חטאתו."

 

 

אם האדם ייעד את הבהמה לאשם תלוי, ובטרם הוקרבה התברר שלא חטא - לא יקריבנה<ref>משנה מסכת כריתות פרק ו משנה א</ref>. אם הוקרבה, ולבסוף התברר שחטא - עליו להביא [[קורבן חטאת]], אף שהביא אשם<ref>תלמוד בבלי מסכת כריתות דף כו עמוד ב, ורמב"ם משנה תורה הלכות שגגות פרק ח הלכה א. בתלמוד שם נאמר, שמטרת הקרבן "להגן עליו מן היסורים" בינתיים, עד שיוודע לו חטאו ויביא קורבן חטאת. מן הרמב"ם בפירוש המשנה (כריתות פרק ו משנה ג) משתמע, שהמטרה היא הרגעת האדם מן הפחד שמא חטא.</ref>. הלכה מיוחדת נוספת בקרבן זה, שאם הגיע [[יום הכיפורים]] והחוטא טרם הביא את קרבנו - אין צורך להביא את האשם התלוי, שכן כפרת יום הכיפורים שקולה ככפרת קרבן זה<ref>משנה מסכת כריתות פרק ו משנה ד</ref>.