אופרה צרפתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 38:
 
==צמיחת האופרה קומיק==
ה[[אופרה קומית|אופרה הקומית]] נולדה בראשית [[המאה ה-18]], לא בבתי האופרה היוקרתיים או בטרקליני האצולה, אלא בתיאטראות של הירידים השנתיים ב[[פריז]]. כאן החלו להופיע בתוך מחזות קטעים מוזיקליים שנקראו '''וודוויל''' - נעימות פופולריות מוכרות, שנכתבו להן מילים חדשות. ב-1715 פרש תיאטרון ה[[אופרה-קומיק]] (Théâtre de l'Opéra-Comique) את חסותו על שני תיאטראות של ירידים. למרות התנגדות עזה מצד תיאטראות יריבים, המיזם עלה יפה ובהדרגה החלה נכתבת גם מוזיקה מקורית למחזות, שהפכו למקבילה הצרפתית ל[[זינגשפיל]] ה[[גרמני]], כיוון שהתבססו על שילוב של [[אריה (מוזיקה)|אריות]] ודיאלוגים מדוברים. "ריב הליצנים" (1752-54) שהוזכר לעיל היה נקודת מפנה חשובה בתולדות לאופרההאופרה קומיק. המושג "אופרה קומית" התייחס לסוגות שונות בשפות שונות, ובין האופרות שכונו "קומיות" היו גם אופרות רציניות ואפילו טרגיות.{{הערה|"אופרה קומית" ב[[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]] אונליין}}
 
ב-1752 כתב [[ז'אן ז'אק רוסו]], התומך העיקרי במוזיקה האיטלקית, אופרה קצרה בשם Le Devin du village ([[נביא הכפר]]), בנסיון להפגין בצרפתית את האידאלים שלו במוזיקה - שאיפה לפשטות ולטבעיות. האופרה "נביא הכפר" הוצגה לראשונה ב- 1 במרץ 1753. אף כי ביצירה של רוסו לא היה דיאלוג מדובר, הפשטות והטבעיות שהפגין בה רוסו הפכו לאידאל שהציבו לעיניהם מלחיני האופרה קומיקהקומית בשנים הבאות. עםבין אלההשאר עלתה פרודיה על האופרה, בשם "אהבת בסטיין ובסטיינה" ב"קומדי איטליין" באוגוסט 1753 ושנים אחדות לאחר זאת עיבד אותה [[צ'ארלס ברני]] ל"האיש הערמומי" (לונדון, [[דרורי ליין]], 21 בנובמבר 1766). מלחינים אחרים שהושפעו מן "הנביא הכפרי" נמנוהיו [[אג'ידיו דוני]], שהאופרה שלו, "הצייר המאוהב בדוגמניתו" הועלתה לראשונה ב-1762; [[פרנסואה אנדרה פילידור]] ("טום ג'ונס", 1765) ומונסיני ("העריקים", 1769). כל היצירות הללו עסקו בנציגים שכיחים מן הבורגנות הצרפתית, ולא בגיבורים קלאסיים. אך החשוב והפופולרי ביותר בין מלחיני האופרה קומיקהקומית בשלהי המאה ה-18 היה [[אנדרה מודסט גרטרי]]. חשיבותה של "הנביא הכפרי" לא עמדה בשום יחס לאורכה ומשקלה המוזיקלי. "ריב הליצנים" של אותה תקופה השווה את הטרגדיה הלירית הצרפתית, לרעתה, עם ה[[אופרה בופה]] האיטלקית כמודל לסגנון אופראי. פשטותה וקלילותה של האופרה של רוסו, שכולה שירים (Air), [[רצ'יטטיב]]ים, מקהלות ומחולות, לצד רעננותה ופשטותה של העלילה, קסמו לקהל הצופים.{{הערה|פיליפ רובינזון, "הנביא הכפרי", [[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]] אונליין}}
 
ב-1752 כתב [[ז'אן ז'אק רוסו]], התומך העיקרי במוזיקה האיטלקית, אופרה קצרה בשם Le Devin du village ([[נביא הכפר]]), בנסיון להפגין בצרפתית את האידאלים שלו במוזיקה - שאיפה לפשטות ולטבעיות. אף כי ביצירה של רוסו לא היה דיאלוג מדובר, הפשטות והטבעיות שהפגין בה רוסו הפכו לאידאל שהציבו לעיניהם מלחיני האופרה קומיק בשנים הבאות. עם אלה נמנו [[אג'ידיו דוני]], שהאופרה שלו, "הצייר המאוהב בדוגמניתו" הועלתה לראשונה ב-1762; [[פרנסואה אנדרה פילידור]] ("טום ג'ונס", 1765) ומונסיני ("העריקים", 1769). כל היצירות הללו עסקו בנציגים שכיחים מן הבורגנות הצרפתית, ולא בגיבורים קלאסיים. אך החשוב והפופולרי ביותר בין מלחיני האופרה קומיק בשלהי המאה ה-18 היה [[אנדרה מודסט גרטרי]].
[[קובץ:André Ernest Modeste Grétry.jpg|ממוזער|אנדרה ארנסט מודסט גרטרי]]
גרטרי מיזג בהצלחה את המלודיה האיטלקית העשירה בטקסט צרפתי, שהותאם לה בתשומת לב. הוא היה מלחין רב-פנים, שהרחיב את גבולות האופרה קומיק למגוון רחב של נושאים, מן האגדה המזרחית Zémire et Azor משנת 1772 עד ל[[סאטירה]] המוזיקלית Le jugement de Midas (שיפוטו של מידאס) משנת 1778 וה[[פארסה]] המשפחתית L'amant jaloux ("המאהב הקנאי", גם היא מ-1778). יצירתו המפורסמת ביותר הייתה [[אופרת מילוט|אופרת המילוט]] ההיסטורית שלו, "ריצ'רד לב הארי" (1784), שזכתה לפופולריות בינלאומית כשהגיעה ל[[לונדון]] ב-1786 ול[[בוסטון]] ב-1797.