הסכם בוקרשט (1812) – הבדלי גרסאות

בהתבססם על ההסכמה עם נפולאון, הרוסים הגישו הצעות להסכם שלום כבר ב-[[1811]], בשיחות שנערכו ב[[ג'יורג'יו]], לאחר תבוסות של הצבא העות'מאני ב[[רוסה]] וב[[סלובוזיה]] (בקרבת ג'יורג'יו). לפי הצעות הרוסים הנסיכויות [[נסיכות מולדובה|מולדובה]] ו[[ולאכיה]], על עריהן ואוכלוסייתן, היו אמורות להסתפח לאימפריה הרוסית לתמיד, כך שהגבול בין שתי האימפריות, הרוסית והעותמאניתוהעות'מאנית, אמור היה להיות ה[[דנובה]].

המתווכים הבריטים והצרפתים ניסו למשוך את הדיונים זמן רב ככל האפשר בעוד [[מיכאיל קוטוזוב]] דחק בקבלת ההסכם מהר ככל האפשר וזאת משום שהצדדים התכוננו לפלישה הצרפתית הצפויה לרוסיה. [[השער הנשגב]] דחה את ההצעות הרוסיות ואז רוסיה הודיעה שתהיה מרוצה בסיפוח הטריטוריה שבין ה[[סירט (נהר)|סירט]] ובין ה[[דניסטר]]. ההתפתחויות הצבאיות והפוליטיות גרמו לכמה פוליטיקאים וגנרלים רוסים להציע לממשלתם שתסתפק בסיפוח ה[[בודגבוג'אק]] בלבד, אך השתפרות במצב הצבאי הובילה את הרוסים להתעקשות על השטח שבין ה[[פרוט (נהר)|פרוט]] ובין הדניסטר.