ויליאם קוונדיש, הדוכס הרביעי מדבונשייר – הבדלי גרסאות

}}

}}

==תחילת הקריירה==

קוונדיש נבחר ל[[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]] מטעם מחוז הבחירה של דרבישייר (Derbyshire) בבחירות של [[1741]] וב-[[1747]]. הוא היה מתומכיו של [[סר]] [[רוברט וולפול]] ולאחר פרישתו היה מתומכיהם של האחים פלהם, [[הנרי פלהם]] ו[[תומאס פלהם-הוליס]], דוכס ניוקאסל. בין השנים [[1751]]-[[1755]] הוא כיהן כ[[מגיסטר אקוויטום]], מינוי שהצריך את פרישתו מבית הנבחרים והעברתו ל[[בית הלורדים]] ול[[המועצה המלכותית|מועצה המלכותית]]. דבונשייר תמך ב[[תומאס פלהם-הוליס|דוכס ניוקאסל]] לאחר מותו של אחיו הנרי פלהם ב-[[1754]] ומונה כלורד לפטננט של [[אירלנד]] מאפריל [[1755]] ועד ינואר [[1757]] במסגרת ממשלתו של ניוקאסל. במקביל הוא מונה להיות אחד מ[[בית הלורדים#תפקידים שיפוטיים|לורדי המשפט]]. בדצמבר [[1755]] ירש את תואר הדוכס לאחר מות אביו.

 

[[מלחמת שבע השנים]] התנהלה בצורה גרועה מבחינתה של בריטניה תחת מנהיגותו של ניוקאסל ועם התפטרותו באוקטובר [[1756]], ביקש [[ג'ורג' השני, מלך בריטניה|המלך ג'ורג' השני]] מדבונשייר להרכיב ממשלה. הוא קיבל את המינוי בתנאי שזה ימשך רק עד לסיום כהונת הפרלמנט. הוא האמין שזוז חובתו להסכים לבקשת המלך כדי שהמלחמה תנוהל באופן נאות.

==ראש ממשלה==

דבונשייר מונה כאביר [[מסדר הבירית]] וקיבל את תפקיד הלורד הראשון של האוצר (למעשה היה זה תפקיד ראש הממשלה) בנובמבר 1756 ושירת בתפקיד זה עד למאי [[1757]]. למעשה מי שניהל את פעילותה של הממשלה היה [[ויליאם פיט האב]]. ממשלתו של דבונשייר המשיכה להבטיח את הזרמת התקציב לטובת המלחמה, כוחות נשלחו לאמריקה ונחקק חוק המליציה.