הארמייה השישית (ורמאכט) – הבדלי גרסאות

בסתיו, ריכז הגנרל [[גיאורגי ז'וקוב]], האחראי על התכנון ה[[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגי]] בחזית סטלינגרד, ריכוז מאסיבי של כוחות בערבות מצפון ומדרום לעיר. המתקפה הרוסית החלה ב-[[19 בנובמבר]] 1942, בפריצה בחזית הצפונית. הארמייה הרומנית השלישית, שהחזיקה את הגזרה שמצפון לגזרת הארמייה השישית של הוורמאכט, החזיקה מעמד יום אחד אל מול המתקפה הרוסית. ב-20 בנובמבר הצטרפו למתקפה שתי ארמיות מ[[חזית סטלינגרד]], שתקפו את הכוחות הרומניים שהגנו על קו החזית מדרום לעיר. היחידות הסובייטיות שעטו מערבה, ב[[תנועת מלקחיים]] ונפגשו יומיים לאחר מכן ליד העיר [[קאלאץ']], כשהם משלימים את כיתור הארמייה השישית בעיר סטלינגרד. 250,000 חיילים גרמנים ורומנים נלכדו בכיס.

 

 

בישיבה מטה שנערכה בסמוך להשלמת הכיתור, הציעו מפקדי הצבא הגרמני כי הנצורים ינסו לשבור את טבעת הכיתור ולעזוב את העיר, על מנת ליצור קו הגנה חדש במערבו של הנהר [[דון (נהר)|דון]]. מפקד ה[[לופטוואפה]] [[הרמן גרינג]] הבטיח כי הלופטוואפה יתספק את הארמייה השישית עד לבוא החילוץ, במסגרת [[הרכבת האווירית לסטלינגרד]]. זאת למרות שכושר האספקה המקסימלי של הלופטוואפה היה 300 טון ליום, הרבה פחות מהאומדן של 500 טון אספקה יומי הדרושים לנצורים. כל זאת לא מנע מהיטלר להורות לנצורים להישאר בחורבות העיר ולהחזיק בהן בכל מחיר. אש נ"מ חזקה ומטוסי קרב הגנו על שמי העיר, והביאו לאובדן מטוסי אספקה רבים. במהלך המערכה סיפק הלופטוואפה כעשירית מהאספקה אותה התחייב לספק.