משה לנדינסקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת תמונה
שורה 5:
נולד בעיירה קנישין הסמוכה ל[[ביאליסטוק]], בנם של דוד וצביה לנדינסקי. למד ב[[ישיבת וולוז'ין]]. בשנת [[תר"ס]] ([[1900]]) מונה על ידי [[החפץ חיים]] לכהן כראש הישיבה בישיבתו בראדין. כעבור שנים אחדות מונה לצדו הרב [[נפתלי טרופ]].
 
בתקופת [[מלחמת העולם השנייההראשונה]], לאחר שהרוסים נסוגו והצבא הגרמני התקרב לראדין, התקבלה החלטה שהישיבה תתפצל לשתיים, חלק אחד יישאר בראדין והשני ינוע לתוך רוסיה. רוב התלמידים, ובהם החפץ חיים והרב טרופ, עזבו את ראדין,‏ והמיעוט ובתוכו הרב לנדינסקי נותר בראדין. בשנת [[תרפ"א]] ([[1921]]) שבו הגולים לראדין. הרב לנדינסקי קיבל את פניהם בתחנת הרכבת. אולם בניין הישיבה היה הרוס ונטוש והתלמידים נאלצו להשתכן בבית המדרש המקומי. עם הזמן שבה הישיבה למסלולה בהנהגתם של הרב לנדינסקי והרב טרופ.
 
בשנת [[תרפ"ח]] ([[1928]]) נפטר הרב טרופ ולצדו של הרב לנדינסקי מונו שני ראשי ישיבה צעירים, הרב ברוך פייבלזון (חתנו של הרב טרופ) והרב מנדל זקס (חתנו של החפץ חיים).
שורה 11:
לאחר פטירת החפץ חיים הורע מצבה הכלכלי של הישיבה והרב לנדינסקי נאלץ לנסוע ללונדון כדי לגייס כסף לאחזקת הישיבה.
 
צאצאו, הרב חיים פלאטו, הקים את ישיבת ראדין בנתניה. בנו של הרב פלאטו, מנחם מנדל, פרסם את הספר "בשבילי ראדין", על הישיבה בראדין ותולדות חייו של הרב לנדינסקי.
 
==צאצאיו==