פתיחת התפריט הראשי

משה לנדינסקי

הרב משה לנדינסקי

הרב משה לנדינסקי (תרכ"ב, 1862 - כ' באדר ב' תרצ"ח, 23 במרץ 1938) היה ראש ישיבת ראדין במשך כארבעים שנה.

תולדותיועריכה

נולד בעיירה קנישין הסמוכה לביאליסטוק, בנם של דוד וצביה לנדינסקי. בצעירותו למד תקופה קצרה בעיר מולדתו ואחר עבר ללמוד אצל הרב שבתי וולך ששימש כגאב"ד בעירו רזנאי.

בגיל 22 נשא לאישה את בת הגביר הרבני רבי ישראל ניימן, אף הוא מקנישין. לאחר נישואיו נמנה עם אברכי כולל ברודסקי בוולוז'ין. שם למד כשמונה שנים, כאשר בשלוש השנים הראשונות לא עזב את המקום, ולא התראה אפילו עם אשתו וביתו הקטנה[1].

בשנת תר"ס (1900) נקרא על ידי החפץ חיים לכהן כראש הישיבה בישיבתו בראדין, בהמלצת מורו הנצי"ב מוולוז'ין. כעבור שנים אחדות מונה לצדו הרב נפתלי טרופ. בכל הזמן הזה עמד לימין החפץ חיים ואף ערך לו אחדים מספריו[1].

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהרוסים נסוגו והצבא הגרמני התקרב לראדין, התקבלה החלטה שהישיבה תתפצל לשתיים, חלק אחד יישאר בראדין והשני ינוע לתוך רוסיה. רוב התלמידים, ובהם החפץ חיים והרב טרופ, עזבו את ראדין, והמיעוט ובתוכו הרב לנדינסקי נותר בראדין. בשנת תרפ"א (1921) שבו הגולים לראדין. הרב לנדינסקי קיבל את פניהם בתחנת הרכבת. אולם בניין הישיבה היה הרוס ונטוש והתלמידים נאלצו להשתכן בבית המדרש המקומי. עם הזמן שבה הישיבה למסלולה בהנהגתם של הרב לנדינסקי והרב טרופ.

בשנת תרפ"ח (1928) נפטר הרב טרופ ולצדו של הרב לנדינסקי מונו שני ראשי ישיבה צעירים, הרב ברוך יוסף פייבלזון (חתנו של הרב טרופ) והרב מנחם מנדל זקס (חתנו של החפץ חיים).

לאחר פטירת החפץ חיים הורע מצבה הכלכלי של הישיבה והרב לנדינסקי נאלץ לנסוע ללונדון כדי לגייס כסף להחזקת הישיבה.

 
מצבת קברו של הרב לנדינסקי

נפטר בכ' באדר ב' תרצ"ח ונקבר בבית העלמין בראדין.

צאצאו, הרב חיים פלאטו, הקים את ישיבת ראדין בנתניה. בנו של הרב פלאטו, מנחם מנדל, פרסם את הספר "בשבילי ראדין", על הישיבה בראדין ותולדות חייו של הרב לנדינסקי.

צאצאיועריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • מנחם מנדל פלאטו, בשבילי ראדין, דברי ימיה של הישיבה משולבים בסיפור תולדות חייו של מרן הגאון משה לונדינסקי

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא משה לנדינסקי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' משה לאנדינסקי זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 70–71, באתר HebrewBooks.
  2. ^ עליו ראו: יצחק אלפסי, דורשי ציון בפועל, ירושלים תשס"ו, עמ' 351.