משה גליקין – הבדלי גרסאות

ב-[[1894]] חזר לרוסיה על מנת להתגייס, על פי החוק, ל[[צבא האימפריה הרוסית|צבא]]. הוא קיבל תעודת שחרור והחל לעבוד ב[[קאזאן]] בחברת נפט ב[[קאזאן]] (1894–[[1899]]). שם היה פעיל בתנועת סטודנטים ציונית. ב-1899 נסע ללמוד ב[[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]]. אחרי שהות קצרה ב[[קייטן]] עבר ל[[לייפציג]] והתחיל ללמוד [[מדעי המדינה]] בבית הספר למסחר שליד [[אוניברסיטת לייפציג|האוניברסיטה המקומית]]. באפריל 1900 היה ממייסדי [[הפרקציה הדמוקרטית]],{{הערה|על אף שפעילותה המאורגנת החלה ב-1903.}}, שהייתה מושפעת מ[[אחד העם]] ודגלה בהרחבת התנועה הציונית והפיכתה לתנועה עממית ודמוקרטית. כחלק מפעילות פוליטית זאת השתתף בקונגרסים הציונים [[הקונגרס הציוני העולמי החמישי|החמישי]] ו[[הקונגרס הציוני העולמי השישי|השישי ("קונגרס אוגנדה")]]. בסוף [[1903]] נענה לקריאתו של [[ליאו מוצקין|מוצקין]], חזר לרוסיה והחל לעבוד במִנהלת העיתון היידי "[[פריינד]]" (כמנהל בית הדפוס) ובעיתון היהודי בשפה הרוסית "[[ראזסוויט]]" (כעורך ראשי).

בתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20]] בנה את ביתו בחיפה. הבית נבנה בשכונת "הטכניקום" (רחוב אחד העם 5 של ימינו) לצד בתיהם של [[אסתר שימקין|אסתר]] ו[[אפרים קראוזה]] ו[[שמואל פבזנר]]. תכנון הבית נעשה על ידי [[הנס סובלזון]].{{הערה|סובלזון (1890–1961), שעלה לארץ ב-1926, היה אדריכל שתכנן מספר בתים בחיפה (אמריהאמירה קהת, ''' תיירת בעירי: סיפורי בתים ואנשים באחוזת הרברט סמואל''', [[העמותה לתולדות חיפה]], 2013, עמ' 153).}}. הבית, עם המגדל המחודד,{{הערה|ראו להשוואה את בית נתנזון ב[[רחוב ירושלים]].}}, שימש כ[[פנסיון]] "וילה מגדל" (על שם החווה שניהל) בניהול אשתו, לובה. הפנסיון כלל 18 חדרים וכיאה לצמחונותול[[צמחונות|צמחונותו]] של גליקין היה [[טבעונות|טבעוני]].