פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 38 בתים ,  לפני 5 שנים
מ
קישורים פנימיים, תקלדה
גליקין נולד לשרה ושלמה גליקין בעיר [[מוסקבה]] שב[[האימפריה הרוסית|רוסיה]], הרביעי מבין שבעה ילדים. ב-[[1889]] התוודע ל[[ציונות]] בעקבות הספדו של [[יעקב מזא"ה]] על רבה של העיר [[בויסק]]. הוא החל ללמוד על תנועות ציוניות כבני ציון, [[חיבת ציון]] ו[[ביל"ו]]. ב-[[1892]] הגשים את חלומו ו[[העלייה הראשונה|עלה לארץ ישראל]]. בארץ, אחרי שהות קצרה ב[[מושבה]] [[ראשון לציון]], קבע את מקום מושבו ב[[עין זיתים]], שם עבד על אדמת [[אגודת האלף]] מ[[מינסק]]. עד מהרה הפך ל[[מוכתר]] המקום. בסופי השבוע למד [[צרפתית]] כדי להכין עצמו ללימודים גבוהים ב[[צרפת]].
 
ב-[[1894]] חזר לרוסיה על מנת להתגייס, על פי החוק, ל[[צבא האימפריה הרוסית|צבא]]. הוא קיבל תעודת שחרור והחל לעבוד ב[[קאזאן]] בחברת נפט ב[[קאזאן]] (1894–[[1899]]). שם היה פעיל בתנועת סטודנטים ציונית. ב-1899 נסע ללמוד ב[[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]]. אחרי שהות קצרה ב[[קייטן]] עבר ל[[לייפציג]] והתחיל ללמוד [[מדעי המדינה]] בבית הספר למסחר שליד [[אוניברסיטת לייפציג|האוניברסיטה המקומית]]. באפריל 1900 היה ממייסדי [[הפרקציה הדמוקרטית]],{{הערה|על אף שפעילותה המאורגנת החלה ב-1903.}}, שהייתה מושפעת מ[[אחד העם]] ודגלה בהרחבת התנועה הציונית והפיכתה לתנועה עממית ודמוקרטית. כחלק מפעילות פוליטית זאת השתתף בקונגרסים הציונים [[הקונגרס הציוני העולמי החמישי|החמישי]] ו[[הקונגרס הציוני העולמי השישי|השישי ("קונגרס אוגנדה")]]. בסוף [[1903]] נענה לקריאתו של [[ליאו מוצקין|מוצקין]], חזר לרוסיה והחל לעבוד במִנהלת העיתון היידי "[[פריינד]]" (כמנהל בית הדפוס) ובעיתון היהודי בשפה הרוסית "[[ראזסוויט]]" (כעורך ראשי).
 
ב-[[1907]] נפגע בתאונת דרכים, ובפיצויים שקיבל שב לארץ ישראל. ב-[[1909]] נרכשו אדמות [[חוות מגדל]], וגליקין הוזמן לייסד ולנהל את החווה. גליקין ביקש פועלים לעבודה מ[[הסתדרות החורש]] (מוסד שנבחר על ידי הפועלים החקלאיים, שהיה כמו [[המרכז החקלאי]] בראשיתו). הסתדרות החורש שלחה כ-15 פועלים ופועלות, ובסוף השנה כבר היו למעלה מ-60 פועלת ופועל. תחת ניהולו המתה החווה פועלים, בהם [[א. ד. גורדון]] ו[[יוסף טרומפלדור]] עם ה[[קומונה]] שבראשה עמד.
כתוצאה מ[[נפילתה של ניל"י]] נאסר גליקין כמו רבים מבני [[היישוב|היישוב העברי]], אך מעמדו הקנה לו זכויות יתר גם בעת כלאו ב[[דמשק]].
 
בתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20]] בנה את ביתו בחיפה. הבית נבנה בשכונת "הטכניקום" (רחוב אחד העם 5 של ימינו) לצד בתיהם של [[אסתר שימקין|אסתר]] ו[[אפרים קראוזה]] ו[[שמואל פבזנר]]. תכנון הבית נעשה על ידי [[הנס סובלזון]].{{הערה|סובלזון (1890–1961), שעלה לארץ ב-1926, היה אדריכל שתכנן מספר בתים בחיפה (אמריהאמירה קהת, ''' תיירת בעירי: סיפורי בתים ואנשים באחוזת הרברט סמואל''', [[העמותה לתולדות חיפה]], 2013, עמ' 153).}}. הבית, עם המגדל המחודד,{{הערה|ראו להשוואה את בית נתנזון ב[[רחוב ירושלים]].}}, שימש כ[[פנסיון]] "וילה מגדל" (על שם החווה שניהל) בניהול אשתו, לובה. הפנסיון כלל 18 חדרים וכיאה לצמחונותול[[צמחונות|צמחונותו]] של גליקין היה [[טבעונות|טבעוני]].
 
בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] שהה ב[[שווייץ]], שם נפגש, לעתים, עם בנו, {{נזכור|תיאודור (תודי)|7970}}, ש[[מתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה|שירת בצבא הבריטי]]. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לחיפה, ותודי, איש [[האצ"ל]], נהרג ב[[מלחמת העצמאות]].