חרם צרכנים – הבדלי גרסאות

'''חרם צרכנים''' הוא אחד מאפיקי הפעולה של [[יוזמה צרכנית]] הכרוך בהימנעות, הנעשית מתוך רצון חופשי, מפעילות [[צרכנות|צרכנית]] ביחס למוצר מסוים, ארגון, או [[מדינה]]. חרם צרכנים הוא ניסיון של יחיד, או רבים, להגשים מטרות מסוימות על ידי עידוד צרכנים להימנע מלבצע רכישות מסוימות בשוק הסחורות.{{הערה|Friedman, Monroe (1999), ''Consumer Boycotts'', New York: Routledge.}}.

קיימים חילוקי דעות בקרב חוקרי תופעת חרם הצרכנים באשר למידת יעילותו של צעד זה להגשמת מטרות צרכניות.{{הערה|J.G. Klein et al. [http://www.london.edu/facultyandresearch/research/docs/01-701.pdf Exploring Motivations for Participation in a Consumer Boycott]. Centre for Marketing Working Paper, 2001}}.

עד לקיץ [[2011]] נחשב הצרכן הישראלי לאדיש בתחום חרמות-הצרכנים להשגת מטרה הכלכלית. ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20]] הוחרמו בישראל מוצרים מתוצרת גרמניה{{הערה|{{מעריב||לוכלכו חנויות-צעצועים בכתובת: כאן מוכרים תוצרת גרמניה|1952/09/15|00112}}}}. לאורך השנים היו בישראל מספר חרמות ביוזמת האוכלוסייה החרדית נגד גופים מסחריים שסירבו לשבות ממלאכה ב[[שבת|שבתות]]ות, ביניהם חברת-התעופה [[אל על]], ורשת השיווק "שפע שוק". הוחרמה אף יצרנית מזון לתינוקות [[פרשת רמדיה|רמדיה]] לאחר שפגעה ביודעין בתינוקות כשהוציאה מן המוצרים שלה רכיב הכרחי לתזונה מבלי ליידע את הצרכנים – כל אירועי החרמות האלה היו להשגת מטרה חברתית-פוליטית.