הטעיה (חוזה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 28:
::ישנן מספר דעות לגבי היקפה של חובת הגילוי הנקבעת "לפי נסיבות":
 
::גישה מרחיבה- צד לחוזה צריך לגלות לעמיתו כל עובדה שהוא יודע, אפילו אם עמיתו יכול להשיג מידע זה בכוחות עצמו{{הערה|ע"א 838/75 '''ספקטור נ' צרפתי''' , לבפ"ד לב(1) 231, פסק דינו של השופט אשר (1977).}}.
 
::גישה מצמצמת- צד לחוזה איננו חייב לגלות לעמיתו מה שעמיתו מסוגל לגלות בכוחות עצמו. נקבע את רף המסוגלות של הצד השני לגלות עובדות אלה על ידי משתנים שונים, ביניהם: נגישות המידע ומומחיות הצד השני- ככל שהוא מומחה יותר בתחום וככל שהמידע יותר נגיש וקל להשגה, כך נצפה מאותו צד לחוזה לפעול בכוחות עצמו להשגת המידע{{הערה| ע"א 838/75 '''ספקטור נ' צרפתי''' , לבפ"ד לב(1) 231, פסק דינו של השופט לנדוי (1977).}}.
* קשר סיבתי- הקשר הסיבתי הנדרש לשם עילת ההטעיה הינו קשר סיבתי כפול. יש להוכיח קשר סיבתי בין הטעות להתקשרות בחוזה ("מי שהתקשר בחוזה עקב טעות") וכן, קשר סיבתי בין ההטעיה לבין הטעות ("טעות שהיא תוצאת הטעיה"). כלומר,נבדוק שההטעיה היא זו שגרמה לצד הטועה להאמין במצב הדברים השגוי ושהטעות היא הגורם להתקשרותו של אותו צד בחוזה הנדון.
* הלך הרוח של הצד המטעה- לגבי נושא זה ישנן כמה דעות:
# אין משמעות למצב דעתו של הצד המטעה. לפי דעה זו, היה והתקיימו כל מרכיבי העילה שמנינו לעיל- קמה עילת ביטול בשל הטעיה, אפילו אם ההטעיה בוצעה ברשלנות או בתום לב{{הערה|שלו, בעמ' 322.}}.
# על מנת שתקום עילת ביטול בשל הטעיה יש להראות חוסר תום לב מצד המטעה{{הערה|ע"א 338/85 '''שפיגלמן נ' צ'פניק''', פ"ד מא(4) 421, 427 (1987).}}.
 
==תוצאות==