|
'''תהום''' ב[[מקרא]] ובספרות ה[[חז"ל]]ית משמעותו המים הקדמוניים והעמוקים של [[בריאת העולם (יהדות)|הבריאה]]. על פי [[קאסוטו]]: האוקיינוס הפרימיטיבי שנברא ברצון האל, ועל פי פרשנות "המצודות": עומק הים. חוקריעל המקרא והמיתולוגיות סבורים שהמושג "תהום" מקביל לאלהפי [[תיאמתקאסוטו]] מה[[מיתולוגיה מסופוטמית|מיתולוגיה המסופוטמית]], אלת: האוקיינוס הפרימיטיבי ואויבתושנברא שלברצון ה[[אל]] הבורא, שגופתה נגזרה על ידי מרדוך לשניים וממנה נבראו הארץ והשמיםהאל<ref>מ"ד קאסוטו, פירוש על ספר בראשית, עמ' 12.</ref>.
לתפיסתעל פי הנאמר ב[[ספר בראשית]], בתחילת הבריאה מימימי התהום כיסו את פני כל הארץ, כעיסה שהמים צפים בה מלמעלה, ורק עם ציוויו של האל התקבצו למקום אחד ואיפשרו את חשיפת הארץ (בראשית, א', ט'). מכאן התפיסה שהתהום נמצאת מסביב ליבשה המוכרת ובעומקה של האדמה. לפרשתנותו של קאסוטו לפסוקים בבראשית ב ה-ו, לפני חטאו של אדם הראשון ב[[גן עדן]], מי התהום היו עולים ומשקים את האדמה ומתפצלים לארבעת הנהרות הנזכרים, ולא היה צורך ב[[גשם]]. רק לאחר חטאו נסתתמו מעינות תהום והחל לרדת גשם<ref>על פי קאסוטו ה"אד" שמתואר בפסוק "וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה." איננו קיטור שאמור להיות מצוי על פני המים ולא האדמה, אלא שם של אלוהות מסופוטמית שאחראית על מי התהום.</ref>.
בעולם הקדום מי התהום נתפסים כדבר מאיים שעלול להחריב את העולם ועם זאת כמקור חיוני לקיומו של העולם. בסיפור על [[המבול]] מסופר כי בנוסף ל[[גשם]] הרב שירד נבקעו [[מעיין|מעיינות]] התהום והציפו את הארץ והחריבו אותו (בראשית, ז', י"א). מאידך, מי התהום נתפסים כמקור המרכזי של המעיינות, וכמים המרווים את האדמה וגורמים לה לפוריות<ref>מ"ד קאסוטו, פירוש על ספר בראשית, עמ' 58.</ref>. בברכתו של [[יוסף]], [[יעקב]] אביו מברכו ב"בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת" (בראשית, מ"ט, כ"ה). התייחסות דיכוטומית זו נמצאת גם אצל הנביא [[יחזקאל]], מצד אחד נבואת חורבן לעיר [[צור]] שיעלה עליה התהום ויחריב אותה, ומים רבים יכסו אותה (יחזקאל, כ"ו, י"ט), ומצד שני בתיאור צמיחת ממלכת [[אשור]], מתואר כי התהום סייעה בכך, "מַיִם גִּדְּלוּהוּ, תְּהוֹם רֹמְמָתְהוּ" (יחזקאל, ל"א, ד').
בספרות ה[[מדרש]]ית נראה כי יש למי התהום שאיפה לצוף לעלות ולכסות שוב את הארץ כמו במצב הבראשיתי, ורק רצון האל וציוויו מונעים את התופעה הזו. ב[[תלמוד]] מסופר כי מי התהום איימו להציף את העולם לאחר ש[[דוד המלך]] חצב יסודות עמוקים ל[[בית המקדש]] ב[[הר הבית]], ורק לאחר שזרק לשיתים (שהן תעלות המחוברות לתהום) חתיכת [[חרס]] שעליה [[השם המפורש]], בעצתו של [[אחיתופל]], מי התהום צנחו לעומק רב, דבר שסיכן את הפוריות של האדמה, ולכן דוד באמצעות שירי מעלות העלה את מי התהום לעומק הרצוי. ([[תלמוד בבלי]], [[מסכת סוכה]], נ"ג ע"ב, וכן גרסה דומה ב[[תלמוד ירושלמי]], [[מסכת סנהדרין]], פ', י', דף כ"ט) <ref>בניגוד לבבלי בו מסופר כי דוד במקרה חדר למי התהום בירושלמי מתואר כי דוד מחפש בכוונה תחילה את מי התהום. הצד השווה בשני הסיפורים הוא, שדוד איש תהילים מתואר כמי שגורם למי התהום לשטוף, בניגוד ל[[אחיתופל]] היועץ ואיש החכמה שגורם למי התהום לרדת. עוד נראה כי לא במקרה הוזכר התהום בעניין של בנית בית המקדש. </ref>.
בהשאלה קיים בעברית הביטוי "תהומות הנפש", לציין עומק פסיכולוגי וכוחות שהאדם לא מודע להם.
המילה 'תהום' בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה{{הערה|1=[https://www.safa-ivrit.org/irregulars/malefemale.php גם זכר גם נקבה] באתר "השפה העברית"}}.
==ראו גם==
|
