הפרעה נוירולוגית – הבדלי גרסאות

תחום אחד שניתן לערער עליו הוא המקרים של סימפטומים נוירולוגיים אידיופתיים – מצבים שלא ניתן לקבוע את הסיבה לקיומם. דוגמאות קלסיות הן [[פרכוס פסיכוגני לא פילפטיאפילפטי|פרכוסים פסיכוגניים לא אפילפטיים]], [[נימול]] וחולשה תפקודית. מקרים כאלה יכולים להיות מפורשים כפסיכולוגיים במקום נוירולוגיים. מקרים אחרים יכולים להיות ממוינים כהפרעות נפשיות אם הסימפטומים נראים כקשורים באופן סיבתי למצבים רגשיים או הם תגובות ל[[דחק|לחץ חברתי]].

במצבים הממוינים כהפרעות נפשיות או [[לקות למידה|לקויות למידה]] וצורות של [[לקות שכלית|לקויות שכליות]] לא מטפלים, בדרך כלל כפי שמטפלים בהפרעות נוירולוגיות. בפרקטיקה קלינית מצביעים על הפרעות נפשיות, בדרך כלל, על ידי [[בדיקת מצב פסיכיאטרי]] או סוג אחר של ראיון או שאלון מובנה. כיום אי אפשר לאבחן בצורה מדויקת הפרעה נפשית על ידי [[דימות מוחי]] או לקבוע את הסיכון שהפרעה כזאת תתפתח. עם זאת ניתן להשתמש בכלי זה כדי לשלול מצבים רפואיים אחרים כמו [[גידול מוחי]]. <ref>[http://www.nimh.nih.gov/health/publications/neuroimaging-and-mental-illness-a-window-into-the-brain/neuroimaging-and-mental-illness-a-window-into-the-brain.shtml NIMH publications (2009) Neuroimaging and Mental Illness]</ref> דימות מוחי ומבחנים נוירולוגיים אחרים יכולים להראות מתאמים בין קשיים נפשיים שנצפו ואספקטים מסוימים של תפקוד נוירולוגי או הבדלים במבנה המוח. תחומי מחקר רבים נפגשים כדי לנסות להבין את התהליכים הבסיסיים המעורבים בתפקוד הנפשי. רבים מהם משתמשים ב[[מדעים קוגניטיביים]]. ההבחנה בין הפרעות נוירולוגיות ונפשיות יכולה להיות נושא לוויכוח בקשר לעובדות ספציפיות הקשורות לסיבת המצב הרפואי או בקשר להבנה הכללית של המוח וה[[נפש]].