אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 16:
"שיר המעלות" (1960) מבוסס מבחינת רוחנית על התנ"ך ושפתו, ויסודות ה[[קבלה]] מוסיפים לו עומק ונימה מיסטית. המוטיב היסודי של יצירה זו נושא אופי תימני. אין בה ממסורות אירופה ולא מן הסגנון הים-תיכוני, אבל הגוונים ואור השמש של ארץ ישראל שזורים בתזמור ובמקצבים, שנגזרו ממילים עבריות. הקנטטה "בת ישראל" (1960) כתובה לתמליל שירו של [[חיים נחמן ביאליק]] בשם זה. מילות השיר נתונות לטנור הסולן ואילו המקהלה מזמרת פסוקים מ[[שיר השירים]] ומתפילת קבלת שבת. המוזיקה לטקסט של ביאליק כתובה בסגנון מודרני, כמעט [[סריאליזם|סריאלי]] לעתים, ואילו המוזיקה לטקסט המסורתי כתובה בסגנון ארכאי-[[מודוס|מודאלי]]. הסינתיזה הזו בין הסגנונות פתרה בהצלחה את הקונפליקט בין ההטעמה האשכנזית של שירת ביאליק להטעמה הספרדית של הטקסט התנכ"י. ב"עדיים" ל[[חליל]] ותזמורת מובא פירוש אינסטרומנטאלי לגרסה התימנית של טעמי המקרא בשירת בני ישראל אחרי קריעת [[ים סוף]].{{הערה|כהן, שם, עמ' 113.}}
לאלכסנדר אוריה בוסקוביץ היו תלמידים רבים, הן מלחינים צעירים והן בני דורו ואף מבוגרים ממנו, בהם תלמידו לתזמור, [[מקס ברוד]]. בין תלמידיו [[יחזקאל בראון]], [[יצחק סדאי]], [[צבי סנונית]], [[תאודור הולדהיים]], [[יורם פפוריש]], [[דוד זהבי]], [[חביב תומא]] ועוד. אשתו, מרים (אידית) בוסקוביץ' (1932-2006), הייתה מוזיקאית בזכות עצמה ולימדה פסנתר באקדמיה למוזיקה בתל אביב. אחרי מות בעלה קטלגה את עזבונו והעבירה את כתבי היד שלו לארכיון למוזיקה ישראלית של [[אוניברסיטת תל אביב]].
בוסקוביץ היה מעשן כבד, ונהג לומר: "מי שלא מעשן הוא לא קומפוזיטור".
| |||