נתיב (לשכת הקשר) – הבדלי גרסאות

פעילות שליחי נתיב הייתה מורכבת ואף מסוכנת, לאור המעקב המתמיד של הקגה[[קג"ב]] אחר הפעילים היהודיים וגם אחרי עובדי שגרירות ישראל.

לאחר נפילת מסך הברזל ב־[[1989]] צומצמה פעילות "נתיב" ברוסיה, והפכה לגלויה. [[הסוכנות היהודית]] ו[[משרד החוץ]] החלו לפעול גם הם בברית המועצות ונוצרה כפילות בתחומי הפעילות בין הגופים ואף התגלעהתגלעה יריבות בין הגופים{{הערה|{{מבקר המדינה|מספר ספר=204|שם=החלטות הממשלה נוכח כפילויות ומחלוקות בין נתיב לבין משרד החוץ והסוכנות היהודית|מיקום=דו"ח על הביקורת ב"נתיב"-לשכת הקשר 3 במאי 1998, עמ' 7}}.}} בשנת 1991 מונתה ועדת דקל לבחון את המצב ולהמליץ על דרכי הפעולה. המלצות ועדת דקל הוגשו במאי 1992 אך נוצרו חילוקי דעות בפירוש משמעות ההמלצות והמחלוקות בין הגופים רק גברו{{הערה|{{מבקר המדינה|מספר ספר=204|שם=החלטות הממשלה נוכח כפילויות ומחלוקות בין נתיב לבין משרד החוץ והסוכנות היהודית|מיקום=דו"ח על הביקורת ב"נתיב"-לשכת הקשר 3 במאי 1998, עמ' 8–9}}.}}

עם הקמת [[ממשלת ישראל העשרים וחמש]] נשקלה העברת לשכת הקשר לאחריות [[משרד החוץ]] ואף סגירתה, אולם היריבות בין ראש הממשלה [[יצחק רבין]] ל[[שר החוץ]] [[שמעון פרס]] מנעה את המהלך שכלל העברת סמכויות מאנשי רבין לאנשי פרס. בספטמבר 1992 מינה רבין את [[יצחק חופי]] לבדוק את פעילות לשכת הקשר ולהמליץ האם יש מקום להמשך פעילות של לשכת הקשר במתכונתובמתכונתה הנוכחית או במתכונת אחרת. [[אריה שומר]] סייע לחופי במגעיו עם הגורמים השונים ובנסיון להגיע לפשרה{{הערה|Baruch Gurevitz, '''Open gates: the story behind the mass immigration to Israel from the Soviet Union''', 1996, page 184}}. חופי הגיש את המלצותיו בפברואר 1993{{הערה|{{מבקר המדינה|מספר ספר=204|שם=החלטות הממשלה נוכח כפילויות ומחלוקות בין נתיב לבין משרד החוץ והסוכנות היהודית|מיקום=דו"ח על הביקורת ב"נתיב"-לשכת הקשר 3 במאי 1998, עמ' 9}}.}}