אדנה – הבדלי גרסאות

בתקופה ה[[הלניזם|הלניסטית]] נודעה העיר בשם "אנטיוכיה בקיליקה" (Αντιόχεια της Κιλικίας) או "אנטיוכיה שעל נהר סארוס" (Αντιόχεια η προς Σάρον), כשמו הקדום של נהר סייהאן.

 

 

:"וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה, מִמִּצְרָיִם; וּ'''מִקְוֵא'''--סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, מִקְוֵא יִקְחוּ בִּמְחִיר" (דברי הימים ב' א' ט"ז).

בתקופתו של [[גנאיוס פומפיוס מגנוס]] שימשה העיר ככלא לשודדי [[קיליקיה]] בהם נלחם, ולאחר מכן כמחנה צבאי רומי וכתחנה על ציר הסחר שחצה את קיליקיה. ב[[המאה ה-2|מאה ה-2]] הקים ה[[קיסרי רומא|קיסר]] [[אדריאנוס]] את "גשר האבן" (Taşköprü) על הסייהאן וזה עומד על תילו עד היום. העיר עברה מיד ליד יחד עם מישור צ'וקורובה כולו אך לא נודעה לה חשיבות מיוחדת. היא נשלטה על ידי ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטים]], ה[[ערבים]], שוב על ידי הביזנטים, ה[[צלבנים]] של [[מסע הצלב הראשון]], ה[[סלג'וקים]] ועל ידי [[ממלכת קיליקיה הארמנית]]. לאחריהם בא תורם של ה[[הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה|נסיכות הבייליקית]] של רמזאנאואולו ולבסוף נכבשה בידי ה[[עות'מאנים]] ב-[[1514]].

 

 

ב-[[20 בדצמבר]] [[1918]] כבשו ה[[צרפת|צרפתים]] את העיר ובו ביום הוקמה בה ה"אגודה להגנת זכויות הלאום של אדנה" (Adana Müdafaa-i Hukuk Cemiyeti) שהייתה הראשונה מסוגה במדינה. הצרפתים המשיכו והחזיקו בעיר משך כל [[מלחמת טורקיה-צרפת]], עד שפינו אותה ב-[[5 בינואר]] [[1922]] מתוקפן של הבנות [[הסכם אנקרה]].