אוון קורי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏פתיח: {{אין תמונה|גבר|יישור=שמאל}}
OfekBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה
שורה 10:
 
בשנת [[1957]] נתמנה לשופט בבית המשפט הבריטי לערעורים של מזרח [[אפריקה]] שמושבו ב[[קניה]] והחל למלא תפקיד זה ב-[[22 במרץ]] [[1958]]. הוא מילא תפקיד זה עד ל-[[19 במאי]] [[1961]], עת פרש לגמלאות ושב ל[[אנגליה]]. בשנת 1965 הגיעו חייו של קורי לסיומם כאשר נדרס על ידי מכונית בעת שטייל באזור כפרי.
<ref>{{הערה|1=Philip Snow, '''The years of hope''', Redciff press, 1977. page 194.</ref>}}.
 
==משפט רצח ארלוזורוב==
שורה 19:
==אופיו וגישתו המשפטית==
קורי גילה יחס מתנשא, לא רק כלפי תושבי הארץ הנידונים לפניו, אלא גם כלפי חבריו השופטים הבריטים בארץ ישראל. השופט היהודי [[גד פרומקין]], שכיהן בבית המשפט העליון המנדטורי, תיאר אותו כך: "בוגר איטון וקיימברידג' וחבר לשכת עורכי הדין האנגלית...ראה עצמו עליון מעל חבריו הבריטים...וזאת בלי לומר כי נהג כסנוב כלפי אלו שלא היו בריטים ושאף ליצור מחיצה בינו לבינם...הוא אהב טקסים וכאשר עבר לכהן כזקן השופטים בפיג'י הוא נהנה מן הריטואלים שהיו נלווים לתפקיד כזה במושבה כה נידחת...הוא סיפר לחבריו על מספר הסירות והמשרתים שיש לו ושלח להם צילום שלו בלבושו הרשמי כשנער שחור אוחז בשולי גלימתו".
<ref>{{הערה|1=Assaf Likhovski, '''Law and Identity in Mandate Palestine''' UNC Press 2006. page 66</ref>}}.
 
אופיינית הייתה התנהגותו ביום פתיחת משפט רצח ארלוזורוב ב-[[25 באפריל]] 1934:
 
:"ב- 9 בבוקר הגיע השופט קורי, לבוש גלימת שופט וחובש פאה, במכונית פתוחה, מלווה בשוטרים רוכבים משני צדיה, ופילס דרכו במגרש-הרוסים בואכה לבית-המשפט. משמר כבוד של משטרת ירושלים קיבל את פניו בהצדעה והוא ירד מן המכונית, עשה דרכו למושבו הגבוה באולם-המשפט, רשם את שמות באי-כוח התביעה וההגנה, והמשפט של רצח-ארלוזורוב החל".<ref>{{הערה|1=[[שבתי טבת]], '''רצח ארלוזורוב'''. הוצאת שוקן,1982. עמ'231</ref>}}.
 
גישתו השיפוטית של קורי הייתה דומה לזו של השופטים הבריטים [[מייקל מקדונל]] ו[[תומאס הייקראפט]], אשר מילאו בזה אחר זה את תפקיד [[זקן השופטים]] בארץ ישראל. שניהם נקטו גישה סנובית ומתנשאת על תושבי הארץ, שנחשבו בעיניהם כ"ילידים" וסברו כי אין להחיל עליהם את העקרונות הנעלים של המשפט הבריטי. אף קורי הקפיד על שמירת גבול ברור בינו לבין תושבי הארץ ונקט גם הוא גישה שאין לייבא לארץ ישראל את המשפט האנגלי.