אזור בניוף – הבדלי גרסאות

אזורים אלה משתרעים מתחת ל[[שקע אוקייני|שקעים אוקייניים]] ומגיעים לעומק של 670{{כ}}<ref>{{הערה|1='''צפונות כדור הארץ''', עמ' 156</ref>}} ואף 700{{כ}}<ref name{{הערה|שם="britanica">|1=[http://www.britannica.com/EBchecked/topic/463912/plate-tectonics/261556/Convergent-margins?anchor=ref366549 שקעים אוקייניים] בבריטניקה המקוונת</ref>}} ק"מ. מישור החיכוך משתפל בזווית של 30 ל-60 מעלות,<ref name{{הערה|שם="britanica"/>}} בדומה לזווית אזור ההפחתה באותו מקום.

אזורי בניוף אופייניים ל[[קשת איים|קשתות איים]] פעילות וקשורים לרוב לשקעים אוקייניים עמוקים.<ref>{{הערה|1=[http://www.britannica.com/EBchecked/topic/176199/earthquake/247989/Shallow-intermediate-and-deep-foci#ref105457 רעידות אדמה] בבריטניקה המקוונת</ref>}}

מחקר שעסק במבנה של כמה אזורי בניוף בשולי [[הלוח הפסיפי]] גילה דפוס של תפוצת רעידות אדמה, שהיה מורכב מן המצופה ב[[מודל (מדע)|מודלים]] של אזורי הפחתה. במחקר נמצא כי תפוצת מוקדי רעידות האדמה בליתוספירות מופחתות מתאפיין במרווח סייסמי מובהק, שרוחבו הממוצע 150 ק"מ. מרווח זה נצפה באזורי הפחתה רבים ברחבי העולם. במרבית האזורים הללו ניתן לצפות בסייסמיות גוברת בלוח הרוכב, מעל אזור בניוף. ניתוח של מוקדים אלה מגלה שתפוצתם אינה מקרית, אלא מפגינה נטייה להצטבר ברצועות קוויות הנפרדות זו מזו, אותן ניתן לפרש כ[[העתק]]ים פעילים שנוצרו בתוך הלוח הרוכב כתוצאה מן ההפחתה.<ref>{{הערה|1=[http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/0040195185901726 Structure of Wadati-Benioff zones and volcanism]</ref>}}

בשנים שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]] ערך [[הוגו בניוף]] (Victor Hugo Benioff,{{כ}} 1899–1968)<ref>{{הערה|1=[http://www.encyclopedia.com/doc/1G2-2830905484.html בניוף השתמש בשמו השני]</ref>}} מ[[המכון הטכנולוגי של קליפורניה]] מחקרים [[גאופיזיקה|גאופיזיים]] המתארים את תפוצתן של רעידות אדמה עמוקות על מישור הולך ומעמיק.<ref>{{הערה|1=[http://www.nap.edu/html/biomems/vbenioff.pdf ביוגרפיה של בניוף]</ref>}} רבים ממאפייניהן של רעידות אדמה אלה תוארו קודם לכן, בשנת 1928, על ידי הסייסמולוג היפני [[קיו ודאטי|קִיוּ ודאטי]] (和達 清夫,{{כ}} 1902–1995) מהסוכנות המטאורולוגית של יפן. ודאטי גילה, כי ככל שרעידות האדמה באזור [[יפן]] התקרבו לשוליים המזרחיים של [[אסיה]], כך גדל עומקן. הפעילות הסייסמית העמוקה נראתה כשוכנת על מישור משופע. עם זאת, היה זה בניוף שהציע בשנת 1954 הסבר לתופעה, לפיו קרקעית ה[[אוקיינוס]] חודרת אל מתחת ל[[יבשת]] סמוכה. הסבר חסר תקדים זה היה חלק מהמנגנון הנחוץ לקיום [[נדידת היבשות]], והוא קידם את התפתחותה של [[תאוריה|תאוריית]] [[טקטוניקת הלוחות]].<ref>{{הערה|1=פרק [http://pubs.usgs.gov/gip/dynamic/developing.html Developing the theory] מתוך [http://pubs.usgs.gov/gip/dynamic/dynamic.html This Dynamic Earth] באתר USGS</ref>}}

מחקר מפורט של מזרח [[הלוח הפסיפי]] גילה אזור בניוף כפול מתחת לצפון-מזרח [[הונשו]]. הסייסמיות בעומקים העולים על 100 ק"מ מתווים שני מישורים מקבילים במרחק של 30–40 ק"מ זה מזה.<ref>{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=7vR2RJSIGVoC&pg=PA113&dq=%22Wadati-Benioff+zone%22&hl=iw#v=onepage&q=%22Wadati-Benioff%20zone%22&f=false Fundamentals of geophysics]</ref>}} לאורכו של הצפוני בהם התרחשה ב-2011 [[רעידת האדמה בסנדאי (2011)|רעידת האדמה בסנדאי]].

*ב{{ה|ים התיכון}} – מצפון לקשת של [[קפריסין]] מצוי אזור בניוף במקום בו נוחת [[הלוח האפריקאי]] מתחת ל{{ה|לוח האנטולי}} עליו שוכנת [[טורקיה]].<ref>{{הערה|1='''גיאולוגיה, יסודות ותהליכים''', עמ' 381</ref>}}