אמנות הלניסטית – הבדלי גרסאות

'''[[אמנות]] [[התקופה ההלניסטית]]''' המשיכה וירשה מחד גיסא מאפיינים רבים מ[[אמנות יוון העתיקה|אמנות יוון הקלאסית]], ומאידך גיסא בעלת מאפיינים, דגשים וחידושים הייחודיים רק לה. במשך תקופה ארוכה נחשבה האמנות ההלניסטית כנחותה לאמנות הקלאסית, כתקופה של ניוון אמנותי. המחקר המודרני אינו מסכים עם קביעה זו<ref name{{הערה|שם="metro">|1=[http://findarticles.com/p/articles/mi_m0PAL/is_543_165/ai_n19171096/ Hellenistic bronze sculptures at the Metropolitan Museum: from gods to grotesques]</ref>}}. האמנות ההלניסטית היא עשירה, מגוונת מאד, ובעלת תפוצה רחבת היקף, כל זאת בזכות התפשטותן של תרבות ואוכלוסייה יוונית באזורים נרחבים של אסיה והמזרח התיכון לאחר כיבושיו של [[אלכסנדר מוקדון]]. מקורן של חלק מן היצירות היווניות המפורסמות ביותר בתקופה זו, ביניהן [[ניקה מסמותרקיה]] ו[[ונוס ממילו]].

ראשית התקופה ההלניסטית חזתה בהתפרקותה של האימפריה של אלכסנדר מוקדון למספר מדינות קטנות יותר, בעלות שושלות עצמאיות. בניגוד למקובל [[יוון העתיקה|ביוון הקלאסית]], לא היו ישויות פוליטיות אלו [[עיר מדינה|ערי מדינה]], בעלות משטרים כאלו או אחרים, לעתים דמוקרטים, אלא מדינות אוטוקרטיות שנשלטו על ידי מלכים ריכוזיים. ככלי להאדרת שמם נתנו מלכים אלו חסות למפעלי בניה רחבי היקף, כמו גם אפשרו תכנון עירוני בהיקף שלא נראה עד לאותה התקופה. תכנון מסוג זה היה מוכר כבר בעולם היווני העתיק אולם בעבר נטה ה[[תכנון ההיפודאמי]] להתחשב במגבלות הפיזיות בהן נדרש להתבטא. עתה, מששלטו הממלכות ההלניסטיות על שטחים נרחבים יותר, התאפשרה להן בניה בממדים גדולים הרבה יותר. בנוסף, לאורך כל התקופה הארכאית והתקופה הקלאסית, חששו היוונים מחטא ה[[היבריס|היבריס]], ולכן לא נבנו מבנים [[מונומנט|מונומנטלים]]. אך עם תחילת התקופה ההלניסטית, החשש פחת כתוצאה מהשפעות המזרח, לכן החלו להיבנות מבנים כאלו. ארכיטקטורת התקופה ירשה אף מן המסורת של [[האימפריה הפרסית]] שעל חורבותיה קמה, ושילבה פארקים<ref>{{הערה|1=[http://www.britannica.com/EBchecked/topic/225753/garden-and-landscape-design/26244/Historical-development garden and landscape design]</ref>}} ואזורי פנאי בערים החדשות שנוסדו במהלך התקופה. <br />

מספר עקרונות בולטים בפיסול ההלניסטי היו הפיסול ההיקפי, המאפשר לצפות בפסל מכל כיוון, השימוש המיומן בבדים ובגדים (וראו לדוגמה את גלימתה של [[ניקה מסמותרקיה]]), נתינת תשומת לב לפרטים ואימוצן של הבעות פנים, פוזות גמישות ותנועות מעודנות בעיצוב הדמויות. אולם מעל לכל ביקש הפיסול ההלניסטי לבטא [[סיפר|נרטיב]] מסוים, להשרות על הצופה תפיסה או אטמוספירה כלשהי. הדבר בולט במיוחד בכל הנוגע לפורטרטים - הדגש הוא על ביטויין של תכונה אחת או יותר של הדמות המתועדת, ולאו דווקא תיעוד אמיתי ומציאותי שלה. יותר מבעבר, הופכים מוטיבים המוניים או עממיים לנושאים המקובלים לפיסול<ref name{{הערה|שם="metro" />}}. נשים, ילדים, בעלי חיים וסצינות ביתיות מופיעים בפסלים אשר עיטרו את בתי העשירים ברחבי העולם ההלניסטי. <br />

ציורי קיר מעטים בלבד שרדו מן התקופה ההלניסטית, עובדה המאלצת את המחקר להתמקד בעיקר בהשפעות ההלניסטיות על ה[[פרסקו|פרסקאות]] הרומיים, למשל אלו שהתגלו ב[[פומפיי]] ו[[הרקולנאום]]. גם [[פסיפס|פסיפסים]] משליכים אור על מסורות הציור של התקופה, שהרי במקרים רבים הם אינם אלא העתקים של פרסקאות. מן הבולטים שבפסיפסים הוא [[פסיפס אלכסנדר]] מפומפיי, אשר מבוסס ככל הנראה על ציור מסוף המאה ה-4 לפנה"ס המתואר אצל [[פליניוס הזקן]]. לצד הבחירה בצבעים חזקים, בולט ניסיונו של האמן לייצג נרטיב. הפסיפס אינו מתאר נקודת זמן אחת בלבד אלא מתעד מספר התרחשויות ומציב את העתיד לצד ההווה. כך למשל ערוכים החיילים משמאלו של [[דריווש השלישי]] לקרב, ואילו מימינו חייליו נעדרים כל סדר. גם כאן, כמו בפיסול ההלניסטי, ניתנת חשיבות רבה לתנועה - אלכסנדר השועט לתוך התמונה משמאל, לצד דריווש, אשר מרכבתו סבה לסגת תוך שהיא רומסת את חייליו. גם כאן ניתן להבין בהקפדה על תנוחות והבעות פנים מדויקות במטרה להבהיר את עולמן הפנימי ומצבן הנפשי של הדמויות. בולטת דמותו של דריווש, הנראה מבוהל או נחרד ומושיט את ידו בכיוונו של אלכסנדר<ref>{{הערה|1=Cohen, A. 1997. ''The Alexander Mosaic: Stories of Victory and Defeat''</ref>}}. וכמו ביצירות רבות אחרות, ניתנת חשיבות רבה ל[[נטורליזם (אמנות)|נטורליזם]] וריאליזם.

התקופה ההלניסטית היא הראשונה לחזות בייצור סדרתי של כלי זכוכית. בעוד שבעבר היו כלים אלו כלי מותרות עבור האליטות החברתיות, לראשונה הופכת הזכוכית לחומר הנגיש לשכבות רחבות יותר באוכלוסייה. שיטת הייצור הנפוצה ביותר הייתה שיטת הליבה, שיטה קדומה בה זכוכית מותכת נוצקת על ליבה בצורת הכלי הרצוי המסולקת לאחר התקררות הכלי. בתקופה ההלניסטית מתבססת גם שיטת יצור נוספת, שיטת ההתכה בתבנית<ref>{{הערה|1=[http://www.eretzmuseum.org.il/main/site/index.php3?page=25 מוזיאון ארץ-ישראל: ביתן הזכוכית]</ref>}}, שבה נעשה שימוש בתבניות על מנת לטבוע את צורת הכלי. שיטת יצור זו מאפשרת את תפוצתם הרחבה של סגנונות חדשים רבים, דוגמת "זכוכית הפסיפס", ה[[מילפיורי]].