משתמשת:Hanay/שירת החשק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישורים חיצוניים, האקדמיה ללשון העברית |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 11:
יסוד קדום לסיטואציה בסיסית זו, של גבר אשר אינו יכול לממש את אהבתו, אפשר למצוא ב[[שירה ערבית|שירה הערבית]] העתיקה שנוצרה עוד [[קדם-אסלאם|קודם לעליית האסלאם]] במדבריות [[חצי האי ערב]]. בחלק חשוב מן השירים הללו מתאר החושק את מצבו הנואש, כאשר אחרי מסע מפרך במדבר אל מקום חניית ה[[שבט]] של אהובתו הוא מגיע ומוצא שהשבט נדד למקום אחר, בלתי ידוע, אשר אין כל סיכוי לאתרו במרחבי המדבר, ואהובתו אבדה לו אפוא לנצח. שרידי ה[[מאהל]] הנטוש ממחישים את גודל האסון, והאהבה הופכת מעתה למקור סבל.{{הערה|שם=אליצור, שירת החול, 74–78}}
בשירים העבריים בספרד נותרו ביטויים בודדים בלבד ל[[מוטיב (ספרות ואמנות)|מוטיב]]ים קדומים אלה, וגם הם באים בדרך כלל במסגרת תיאור כללית של נדודי הידידים, ולא תוך תיאור ממוקד של זוג אוהבים. צורת ההתיישבות העירונית שינתה את המציאות הקיומית הבסיסית, ועמה נשתנתה השירה. כבר השירה הערבית בתקופות שאחרי התפשטות המוסלמים והתבססותם כ[[האימפריה המוסלמית|אימפריה]] גדולה, בעיקר ב[[בית עבאס|תקופה העבאסית]] (מאמצע המאה השמינית), עברה שינויים דומים. הפירוד הפיזי הגורלי הפך יותר ויותר לפירוד מטפורי. בצד השירים המסורתיים, הארוכים והכבדים, אשר תיאור החושֵק הבוכה על שרידי המאהל הנטוש שימש בהם כהקדמה לנושא מרכזי אחר, התרבו שירי חשק עצמאיים, קצרים ומגובשים.{{הערה|שם=אליצור, שירת החול, 74–78}}
השירה העברית בספרד, כמו כאחותה הערבית, היא שירה קיצונית. בתיאורים של חושק סובל, מתוארים [[סבל|ייסוריו]] בצבעים עזים ביותר, לעתים עד כדי הגזמה. מצד שני, מושא החשק מתואר כמושלם ב[[יופי]]ו, על-פי כללי היופי המקובלים בתקופה: הפנים תמיד לבנים וקורנים, הלחיים והשפתיים אדומות, השיער שחור, המותניים דקות ועדינות, וכך יותר איברי הגוף מתאימים ליופי האידאלי המוסכם.{{הערה|שם=אליצור, שירת החול, 74–78}}
שורה 205:
[[ז'אנר]] שירת החשק העברית הלך בעקבות הז'אנר הערבי התואם, בעל המסורת הארוכה של מאות שנים, כפי שהוא מתואר בספר "[[ענק היונה]]" ל[[אבן חזם]] הספרדי.
מן הצד התמטי והפואטי נמצא בשירת החשק העברית את מעגלי [[מוטיב (ספרות ואמנות)|המוטיבים]] של השירה הערבית, את ה[[עלילה]] ואת הדמויות הלוקחות חלק בדרמה של האהבה, וגם ציורים ו[[מטפורה|מטפורות]] שהיו נחלת המשורר הערבי מקדמת [[דנא]]. אומצו נורמות מבניות וצורניות מהשירה הערבית, דרכי הבעה שהיו קבועות בנוסחאות וחוקי פואטיקה מגובשים ונוקשים. באופיה, בחושניותה ובגישה הנהנתנית שלה מושפעת שירת החשק העברית במידה רבה מאחותה הערבית.{{הערה|שם=עוגן, 146–156}}
שירת החשק העברית נכתבה בעיקרה על אהבה חושנית, אהבת גבר לאישה, או אהבת גבר לנער. המשוררים העברים הלכו בעקבות הז'אנר הערבי התורם, כפי שאבן חזם מסווגו בשיטה מדויקת לנושאים, מוטיבים, תיאורים וסיטואציות, בספרו ענק היונה. עם זאת מגלה המשורר העברי מידת מקוריות בעיבוד החומר של ה[[ז'אנר]] הערבי כשהוא נצוק בדפוס עברי.{{הערה|שם=עוגן, 146–156}}
| |||