דאסטי ספרינגפילד – הבדלי גרסאות

'''דאסטי ספרינגפילד''' (ב[[אנגלית]]: '''Dusty Springfield''';{{כ}} [[16 באפריל]] [[1939]] - [[2 במרץ]] [[1999]]) הוא [[שם במה|שם הבמה]] של '''מרי איזובל קתרין ברנדט או'בריאן''' ('''Mary Isobel Catherine Bernadette O'Brien'''), [[זמר]]ת [[פופ]] ו[[מוזיקת נשמה]] [[בריטים|בריטית]]. סגנון המוזיקה שלה הוגדר כ"[[וייט סול]]" ("[[מוזיקת נשמה]] לבנה") והיא כונתה "המלכה הלבנה של מוזיקת הנשמה"<ref>{{הערה|1=[http://news.bbc.co.uk/2/hi/uk_news/67646.stm כתבה ב-BBC]</ref>}}. במהלך קריירה ארוכה שהשתרעה מ[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] עד [[שנות ה-90 של המאה ה-20]] הייתה הזמרת הבריטית המצליחה ביותר, עם 18 [[להיט]]ים ב[[בילבורד הוט 100]] בין [[1964]] ל-[[1970]], הוכתרה על ידי ה[[כתב עת|מגזין]] [[מלודי מייקר]] לזמרת הטובה בעולם לשנת [[1966]] והייתה הזמרת הבריטית הראשונה שזכתה במשאל הקוראים של מגזין [[NME]] (בשנים 1964-{{כ}}1967 ו-1969) כזמרת הטובה בעולם. בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], לאחר שנים של דעיכה, שיתפה פעולה עם להקת ה[[פט שופ בויז]] וב-1999 נבחרה ל[[היכל התהילה של הרוק אנד רול]] וקיבלה תואר של קצינה ב[[מסדר האימפריה הבריטית]]. ב-[[2008]] הוצבה במקום ה-35 ברשימת 100 הזמרים הטובים בכל הזמנים של מגזין [[רולינג סטון]].

ב-[[28 באפריל]] 1965 יזמה ספרינגפילד את "פלישת מוטאון" לבריטניה (על משקל "הפלישה הבריטית" של מוזיקה בריטית לארצות הברית)<ref>{{הערה|1=[http://depthome.brooklyn.cuny.edu/isam/NewsletF05/RandallF05.htm Dusty Springfield and the Motown Invasion by Annie J. Randall]</ref>}} במסגרת מופע טלוויזיה בשם "The Sounds of Motown", ששודר בטלוויזיה הבריטית הוצגו לקהל להקות מוזיקת הנשמה של חברת התקליטים [[מוטאון]] מ[[דטרויט]], [[The Temptations]], ה[[סופרימס]], [[The Miracles]] עם [[סטיבי וונדר]] ומופע בו שיתפה ספרינגפילד פעולה עם [[מרתה ריבס והוונדלס]].

ב[[ינואר]] [[1967]] הקליטה ספרינגפילד את השיר "The Look of Love" עבור סרט [[ג'יימס בונד]] [[קזינו רויאל (1967)|קזינו רויאל]]. השיר האיטי נכתב על ידי [[ברט בכרך]] ו[[האל דייוויד]] והיה מועמד ל[[פרס אוסקר]] לשיר הטוב ביותר. באוקטובר אותה שנה יצא לאור תקליטה "?Where Am I Going" שזכה להערכת המבקרים אך לא להצלחה קופתית כקודמיו, כיוון שהיה מתוחכם ו[[ג'אז]]י מדי<ref>{{הערה|1=[http://www.allmusic.com/album/r49957 ביקורת אלבום באתר Allmusic]</ref>}}. התקליט כולל גרסה של ספרינגפילד לשיר "[[Sunny]]" וגרסה אנגלית לשירו של [[ז'ק ברל]] "[[Ne Me Quitte Pas]]". כעבור שנה הוציאה את תקליטה "Dusty... Definitely", בו ניתן לה לראשונה [[קרדיט (יצירה)|קרדיט]] כמפיקה, לצד ג'וני פרנץ. בין השירים בתקליט "Ain't No Sun Since You've Been Gone", "Take Another Little Piece of My Heart" ו-"I Think It's Gonna Rain Today" (של [[רנדי ניומן]]). החל מתקליט זה נכנס לתוקף חוזה בין פיליפס רקורדס לבין [[חברת תקליטים|חברת התקליטים]] האמריקאית [[אטלנטיק רקורדס]] המפריד בין הזכויות על תקליטיה של ספרינגפילד משני צידי האוקיינוס ומאפשר למעשה הפקת תקליטים שונים בבריטניה ובארצות הברית ושיווק צולב שלהם. באוגוסט [[1968]] הוציאה את אחד מלהיטיה הגדולים ביותר, הסינגל "I Close My Eyes and Count to Ten", שהגיע למקום הרביעי במצעד הבריטי.

ב-[[1969]] נסעה ל[[ממפיס]], [[טנסי]], שם הקליטה עם המפיק [[ג'רי וקסלר]] באטלנטיק רקורדס את התקליט "Dusty in Memphis", שזכה לביקורות מעולות<ref>{{הערה|1=[http://www.allmusic.com/album/r400056/review ביקורת אלבום באתר] [[Allmusic]]</ref>}}. התקליט הכיל בצד שירי נשמה אמריקאים מסורתיים, שירים מאת רנדי ניומן, [[קרול קינג]] ו[[גרי גופין]] ואחרים. להקת הליווי של ספרינגפילד בתקליט זה, ה-"Memphis Cats" ליוו בין השאר את [[קינג קרטיס]], [[וילסון פיקט]] ו[[אלביס פרסלי]]. התקליט ניצב במקום 89 ברשימת [[500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים]] של המגזין [[רולינג סטון]] ונבחר ל"היכל התהילה של [[פרס גראמי]]".

החל מ-[[1970]] הסתמנה דעיכה בקריירה של ספרינגפילד. היא נחשבה לאמנית מוערכת מהשורה הראשונה, אך חומר חדש שלה לא זכה להצלחה. היא בילתה יותר ויותר זמן בארצות הברית והחליפה מפיקים, משום שלא הייתה מרוצה מהתוצאות. בשנת [[1973]] הקליטה את [[שיר נושא|שיר הנושא]] של [[סדרת טלוויזיה|הסדרה]] "[[סטיב אוסטין, האיש השווה מיליונים]]". עד שובה לבריטניה ב-[[1988]] הוציאה כ-12 תקליטים שלא זכו להצלחה (פרט לתקליט "White Heat" מ-[[1982]], שנחשב לטוב בתקליטיה מתקופה זו). בתקופה זו נטתה ל[[אלכוהוליזם]], שימוש ב[[סמים פסיכואקטיביים|סמים]] ואף ניסתה ל[[התאבדות|התאבד]]<ref>{{הערה|1=[http://www.activemusician.com/Dusty-Springfield-Biography--t8i936 ביוגרפיה]</ref>}}.

בשל היותה [[בי-סקסואליות|בי-סקסואלית]] מוצהרת היא מהווה גם דמות להערצה ל{{ה|קהילה הגאה}}<ref>{{הערה|1=[http://www.astabgay.com/Gay_Icons/dusty.htm אייקון הומוסקסואלי]</ref>}}.