מכניקה קלאסית – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|תוכן='''כלל ראשון:''' אין צורך במציאת סיבות לתופעות הטבע מעבר לאלו שהן נכונות ומספיקות על מנת להסביר את התופעות הללו.<ref>{{הערה|1=ראו גם [[תערו של אוקאם]]</ref>}}{{ש}}

דוגמה לדרך בה עיצבו עקרונות אלו את המכניקה ניתן למצוא בעקרון המנחה של תורת ה[[כבידה]], על פיו בין כל שני גופים קיים כוח משיכה, עליו אמר ניוטון שהוא "[[דדוקציה]] מתוך תופעה". בהפשטה, כיוון שדי להניח כי הכבידה היא זו המושכת גופים ארצה וכיוון שהמשכות הירח לכדור הארץ היא דומה, ניתן לקבוע כי אותו הכוח מושך את שניהם ואת כל שאר הגופים בעלי המסה<ref>{{הערה|1=ראו גם [[כבידה]]</ref>}}.

בתחילת [[המאה העשרים]] התחולל שינוי מהותי בעולם הפיזיקה עם היוולדן של שתי תורות חדשות, [[תורת היחסות]] ו[[מכניקת הקוונטים]], שמקורבות למכניקה הקלאסית, אך סותרות אותה באופן מורגש כשמתקרבים לסדרי גודל מסוימים של גודל ומהירות. במסגרת המכניקה הקלאסית, אין הגבלה על [[מהירות האור|מהירותו של האור]] או על מהירות העברתה של אינפורמציה. עם זאת, [[ניסוי מייקלסון-מורלי]] הראה כי אחד הכללים הבסיסיים של המכניקה הקלאסית, [[חיבור מהירויות]] על פי [[טרנספורמציית גליליי]], איננו נשמר עבור ה[[אור]]. בהקשר לניסוי זה ובעקבות בעיות מתחום ה[[אלקטרודינמיקה]], פיתח הפיזיקאי [[אלברט איינשטיין]] את [[תורת היחסות]], הקובעת מגבלה על מהירות האור והעברת האינפורמציה, אשר כתוצאה ממנה משתנים מספר חוקים מכניים בסיסיים כשהמערכות הנידונות מתקרבות למהירות האור. תורת היחסות קובעת כי המרחב והזמן אינם ישויות נפרדות ומוחלטות, ובכך מאגדת את הזמן והמרחב לכדי [[מרחב-זמן]] הניתן לעיוות, למשל, על ידי מסות. כמו כן, תורת היחסות קובעת כי המסה והאנרגיה, שבמכניקה הקלאסית הן ישויות שונות, הן בעצם ישות אחת, כלומר – מסה היא אחת מצורותיה של האנרגיה, בדומה ל[[חום (פיזיקה)|חום]] או ל[[אנרגיה חשמלית]]. עבור מהירויות נמוכות משמעותית ממהירות האור ומסות שאינן אסטרונומיות, ההבדלים בין התחזיות של המכניקה הניוטונית לאלו של תורת היחסות הם זניחים<ref>{{הערה|1=לדוגמה ראו [[פקטור לורנץ]]</ref>}}.