חוק רמת הגולן – הבדלי גרסאות

בבוקרו של יום [[14 בדצמבר]] [[1981]], כחצי שנה לפני תום הנסיגה מ[[סיני]], החליטה [[ממשלת ישראל]] בראשות [[מנחם בגין]] על הגשת החוק לכנסת. החוק עבר עוד באותו היום בשלוש קריאות, בהליך נדיר שהוביל לביקורת מצד ה[[אופוזיציה]]. סיבה נוספת להתנגדות הייתה הטענה כי החוק עשוי לחסום את הדרך בפני משא ומתן עתידי עם [[סוריה]]. סיעת [[המערך]], שהובכה בגלל מחויבותה לגולן מחד, והתנגדותה לנחיצות החוק ולדרך קבלתו מאידך, החרימה את הדיונים וההצבעות, אך שמונה מחברי הכנסת שלה הצביעו בעד החוק, שזכה לתמיכת 63 ח"כים לעומת 21 מתנגדים<ref>{{הערה|1={{הארץ|ליטל לוין|היום לפני 28 שנה: הכנסת מאשרת את חוק סיפוח רמת הגולן|1134837|14 בדצמבר 2009}}</ref>}}.

ביקורת בינלאומית חריפה נמתחה על ישראל בעקבות החוק, ואף מדינה לא הכירה בו - כולל [[ארצות הברית]]. בתגובה לקבלת החוק אף נוצר משבר ב[[יחסי ישראל-ארצות הברית]]. נשיא ארצות הברית, [[רונלד רייגן]], החליט להשעות את מזכר ההבנה האסטרטגי עם ישראל, ולהקפיא את בקשותיה של ישראל בתחום הביטחון <ref>{{הערה|1=[[יהודה אבנר]] [http://www.jpost.com/Home/Article.aspx?id=116641 When Washington bridled and Begin fumed] 10/06/2008</ref>}}. מועצת הביטחון קיבלה בתגובה את החלטה 497 שקבעה כי לסיפוח אין שום משמעות מבחינה בינלאומית.

ה[[דרוזים]] תושבי רמת הגולן סירבו ברובם הגדול לקבל את האזרחות הישראלית, ופרצו ב[[שביתה פוליטית|שביתות פוליטיות]] וצעדי מחאה הפגנתיים כנגד החוק{{הערה|1=[http://maki.org.il/index2.php?option=com_content&do_pdf=1&id=5657 מאבק הדרוזים-הסורים נגד סיפוח הגולן], באתר מק"י}}. רוב גדול של הדרוזים ברמת הגולן אינם אזרחים ישראלים<ref>{{הערה|1=עידן אבני [http://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3315769,00.html Nobody’s citizens] {{כ}}16 באוקטובר 2006</ref>}}, והם מקיימים יחסים שוטפים וקשרי משפחה עם קרוביהם בסוריה. יוצאים מכלל זה תושבי הכפר [[ע'ג'ר]] שמעמדו הבינלאומי מסובך - לא ברור אם לפני שנכבש על ידי ישראל היה בשטחה של סוריה או בשטחה של [[לבנון]]. רוב תושבי ע'ג'ר אימצו לעצמם אזרחות ישראלית. מאידך, חמישה ראשי יישובים דרוזים בגולן הצטרפו כבר ב-[[11 בינואר]] [[1978]] לקריאתם של ראשי היישובים היהודים בגולן - לספח את הגולן לישראל באופן מלא<ref>{{הערה|1=[[חיים יבין]], '''יובל לישראל''', בתאריך הנקוב</ref>}}.

במהלך כהונת [[הכנסת השבע עשרה]] הציעו חברי כנסת רבים תיקון לחוק זה, ולפיו [[ועדת הבחירות המרכזית]] היא שתתקין תקנות לעניין עריכת משאל עם, ובכך תתייתר חקיקתו של חוק יסוד. ההצעה עברה בקריאה טרומית ב-[[16 במאי]] [[2007]] והכנסת הקימה ועדה משותפת לו[[ועדת הכנסת]] ולו[[ועדת חוקה, חוק ומשפט]]. הוועדה קיימה דיונים רבים בסעיפי החוק והחליטה להגיש אותו לקריאה ראשונה ולכלול בחוק עצמו את ההוראות לקיום משאל העם. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ב-[[30 ביוני]] [[2008]] והוועדה המשותפת קיימה מספר דיונים נוספים בנושא, אך לא סיימה את דיוניה עד התפזרות הכנסת לקראת עריכת [[הבחירות לכנסת השמונה עשרה]]. [[ממשלת ישראל השלושים ושתיים]], שקמה לאחר הבחירות, החליטה לתמוך בהחלת [[דין רציפות]] על הצעת החוק, והדיון בהצעת החוק בוועדה המשותפת נמשך גם ב[[הכנסת השמונה עשרה|כנסת השמונה עשרה]]. לבסוף החליטה הממשלה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לארבע הסתייגויות שהציעה (בין היתר דרשה הממשלה שאם הוויתור יאושר ברוב של 80 חברי כנסת, לא יהיה צורך במשאל עם), וב-[[22 בנובמבר]] [[2010]] אישרה הכנסת את [[חוק משאל העם]]{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2263/2263.pdf חוק משאל העם]}}, ברוב של 65 תומכים לעומת 33 מתנגדים, עם ההסתייגויות של הממשלה<ref>{{הערה|1=[http://www.knesset.gov.il/vote/heb/Vote_Res_Map.asp?vote_id_t=14611 ההצבעה בקריאה שלישית באתר הכנסת]</ref>}}. ב-[[12 במרץ]] [[2014]] אישרה הכנסת את [[חוק יסוד: משאל עם]].