יהדות סרדיניה – הבדלי גרסאות

ב[[המאה ה-8|מאה ה-8]] היו שנים מחכמי היהודים, אברהם וקאנאים, "אשר העתיקו וביארו את כתובות הפיניקים שהיו בידי גיאלימו ואת הכתובת הפיניקים שנתגלו בהיכל מאסו. הסופר סיווירינו מזכיר כי בית הכנסת שהיה ברחוב אליאמה נשרף בשנת [[790]] בידי נוצרים קנאים"<ref>{{הערה|1= מקור: '''אוצר ישראל'''</ref>}}

יהודים מפורסמים שהיו בעיר היו<ref name{{הערה|שם=rot>|1=מקור:'''[[בצלאל רות]] ''' </ref>}}:

אחרים עסקו ב[[סחר בינלאומי]] וניצלו את קשריהם עם הקהילות היהודיות ברחבי הים התיכון. בקליארי היה גם רובע של נפחים יהודים. רעש נקישות הפטישים ממנו נשמע בכל רחבי האי והוא זוהה עם היהודים<ref name{{הערה|שם=rot/>}}.

בשנת 1335 ניתנו לקהילת יהודי קליארי כל הזכויות מהן נהנו יהודי [[ברצלונה]] שבספרד. הקהילה הורשתה לגבות מיסים גם מיהודים המצויים זמנית בעיר. השלטון הארגוני ציווה על מועצת העיר לבטל את החוקים נגד יהודים. בשנת 1381 הם הורשו להקים [[בית כנסת]] ברחוב המוביל למצודה הקרוי היום via santa croce . כאשר הורחב בית הכנסת אחרי חמישים שנה הותר ליהודים לפאר את הקירות הפנימיים בסמל המלוכה<ref name{{הערה|שם=rot/>}}. [[בית כנסת]] שהוקם במאה ה-13 על ידי יהודים מפיזה נמצא במקום בו נמצאת היום הקתדרלה: Basilica di Santa Croce. בשלט ההסברה של עירית קליארי ליד הכנסייה כתוב שהיא נבנתה על יסודות בית כנסת. הריכוז היהודי בעיר קליארי היה באזור זה שהוא החלק הנמוך של המצודה שכונה אז : vicus Iudeorum.

לקראת סוף [[המאה ה-15]] הגיעה סופה של הקהילה. בשנת 1488 פורסמו חוקים אנטי-יהודיים: נאסרו מגעים ויחסים כל שהם עם נוצרים, הם בודדו באזור מיוחד, הוטל עליהם לחבוש כובע אופייני, לשאת אות קלון. בתחום המסחרי נאסר על יהודים להעמיד דוכנים בשוק במקומות שבהן יתחרו בבעלי דוכנים נוצרים וכן נאסרה פתיחת העסקים בימי ראשון ובשאר המועדים הנוצריים. כמו כן, היה עליהם להימנע מהעסקת עבדים ושפחות נוצרים. הרב קליארי נדרש להודיע מיד ל[[ארכיבישוף]] על כל יהודי שבא מחו"ל "בכדי שיהיה אפשר לאחוז באמצעי זהירות לשמירת המאמינים "מפני הטומאה". הפרתו היה כרוכה בעונש מוות<ref name{{הערה|שם=rot/>}}.

בשנת 1493 הוקמה [[אינקויזיציה]]. כרוניקן סארדי כותב כי יהודי קליארי התאספו ביום 31 ביולי 1492 והפליגו יחדיו ל[[אפריקה]] "בנשאם עימם את ספרי הקודש". חלק המשיך ל[[קונסטנטינופול]]<ref name{{הערה|שם=rot/>}}. אוניות עמוסות מיהודי קליארי עגנו בנאפולי. יש ידיעות כי רבים נהרגו בדרך. יש להניח כי חלק מהם השתקעו בטורקיה בה שם משפחה מקובל בקרב היהודים הוא "סרדי", כלומר שמוצאו מסרדיניה.

ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] הוקם ב-via santa croce בסיס צבאי בשם Caserma San Carlo, שננטש ב{{ה|מאה ה-20}} והיה למקלט למשפחות עניות. פליטים נוספים ברחו למבנה ב[[מלחמת העולם השנייה]], כאשר העיר הופצצה על ידי [[בעלות הברית]]. ולימים הוא מכונה בשם המושאל הגטו של היהודים Ghetto degli Ebrei . אמנם הוא מצוי ברחוב היהודים לשעבר אבל אין לו כל קשר ליהודים. היום יש במקום מוזאון .‏‏<ref>{{הערה|1=‏ אם כי ביום הזיכרון לשואה הציגו בו יצירות מענייני היום.‏</ref>}}

במהלך [[המאה ה-15]] עלתה חשיבותם של יהודי העיר, והקהילה אספה 1,600 דוּקָטים לצורך פיתוח [[מכרה|המכרות]] באי. שני יהודים אחרים מימנו את חיזוק חומות העיר בשנת [[1423]]. ב-[[1467]] מונה משה די קרקאסוני על ידי המשנה למלך לממונה הראשי על "בית המשפטים" <ref>{{הערה|1=מקור: [[אוצר ישראל]] עמוד 287</ref>}} של העיר. יחד עם אחיו, נינו קרקאסוני, עסק במתן הלוואות ששימשו לבניית [[אוניה|אוניות]] מלחמה ואספקה ל[[צבא]]. שמואל קרקאסוני ויעקב הכהן היו ראשי הקהילה, ובנו את בית הכנסת הגדול בשנת [[1454]]. לפי סברה אחת בני משפחת קרקאסוני, אשר לא רצו לאבד את ממונם, המירו את דתם עת גורשו יהודי סרדיניה ב-[[1492]].