פואד סניורה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תוכנית שבע הנקודות |
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
||
שורה 22:
לאחר ניצחון האופוזיציה האנטי-סורית בבחירות לפרלמנט בחודש יוני 2005, התבקש סניורה על ידי נשיא המדינה [[אמיל לחוד]] למלא את תפקיד ראש הממשלה, דבר שהפתיע כמה וכמה בלבנון לאחר שרבים חשבו כי דווקא בנו של [[רפיק חרירי]], סעד, ימלא את התפקיד. בסוף חודש יוני הוא סיים להרכיב את ממשלתו. זו הייתה הממשלה המכהנת הראשונה לאחר [[מהפכת הארזים|ההתקוממות האנטי-סורית בלבנון]], שהובילה באמצעים אזרחיים ולא צבאיים לנסיגה הסורית מלבנון.
בתחילת דרכו נתפס סניורה כדמות טכנוקרטית אפורה, אך עם חלוף הזמן הוא הוכיח את שליטתו הרמה בפוליטיקה הלבנונית והצליח לצלוח בשלום משברים פוליטיים כמו הקפאת פעילותם של השרים השיעים בממשלת לבנון בדצמבר 2005 ואיום [[חזבאללה]] בפרישה מן הממשלה. כמו כן הוא הצליח לשמור על יחסים מיוחדים עם [[ארצות הברית]], המהווה את המשענת לממשלתו בקהילה הבינלאומית, למרות לחצים מצד גורמים פרו-סוריים כגון חזבאללה והגנרל [[מישל עאון]]. למרות התבטאויות אנטי-סוריות של סניורה בעבר, בממשלתו כיהנו בתפקידים בכירים חברי חזבאללה, התומכים בנוכחות סורית בלבנון. סניורה עצמו נחשב למנהיג ערבי מתון, והביע לא פעם את תמיכתו ב[[יוזמת השלום עם ערב הסעודית|יוזמת השלום של הליגה הערבית]]
בזמן [[מלחמת לבנון השנייה]], סניורה גינה את פעולות ישראל נגד האוכלוסייה האזרחית בלבנון שהביאה, לדבריו, להרג 1100 אזרחים. סניורה פרץ בבכי כשניסה לקרוא למדינות העולם לכפות הפסקת אש על ישראל. לאחר המלחמה קרא לשלום עם ישראל, אך לאחר מכן אמר שאינו מסכים לשלום נפרד של לבנון עם ישראל, שלא כולל החזרת שטחים לפלסטינים, לסורים וללבנונים ([[חוות שבעא]], לטענת לבנון, היא שטח לבנוני), ועל כן אמר כי לבנון תהיה המדינה הערבית האחרונה שתחתום הסכם שלום עם ישראל.
| |||