ישראל ליאור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים
שורה 4:
ליאור (במקור ליטואר) נולד ב[[פולין]] ועלה ל[[ארץ ישראל]] ב-[[1937]]. למד בבית הספר המקצועי שליד [[הטכניון]]. היה פעיל במנגנון הקבע של ארגון [[ההגנה]], בוגר קורס מ"מים מחזור ט"ו של הארגון ושימש מדריך בקורס מפקדי מחלקות, היה מדריך ראשי בנפת זבולון. פיקד על פלוגת הסטודנטים של הטכניון ועל היחידה המיוחדת של ההגנה ב[[חיפה]]. ב-[[1947]] מונה לסגן מפקד גדוד [[חי"ש]] 22 של [[חטיבת לבנוני]] בצפון ישראל, היה מפקדו הראשון של גדוד 11 "אלון", שפעל בתחילת [[מלחמת העצמאות]] תחת [[חטיבת גולני]] ובהמשך תחת [[חטיבת יפתח]] ו[[חטיבת עודד]]. הגדוד בפיקודו לחם בקרבות בגליל המזרחי וב[[הגליל העליון|גליל העליון]] בין השאר בקרב על [[מצודת כ"ח]]. בהמשך המלחמה שימש קצין המבצעים של חטיבת גולני.
 
לאחר מלחמת העצמאות עסק בארגון כוחות ה[[מילואים]] בצפון ופיקד על בית הספר להכשרת חיילי מילואים, בשנים [[1951]] עד [[1954]] שימש ראש [[מטה (צבא)|מטה]] חטיבת חיל רגלים ו[[קצין אג"ם]] ב[[פיקוד הצפון]]. הדריך ב[[פו"םהמכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה|מכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה]] ופיקד על מחוז תל אביב בשנים [[1960]] עד [[1963]], בתקופה זו פיקד על [[מצעד צה"ל]] ביום העצמאות ה-14 בשנת תשכ"ב ([[1962]]) שנערך בעיר.
 
בשנים [[1963]] עד [[1966]] שימש ראש אכ"א/פרט ב[[אגף כוח אדם]]. בפברואר [[1966]] מונה ל[[המזכיר הצבאי לראש הממשלה|מזכיר הצבאי לראש הממשלה]] [[לוי אשכול]]. הוא ליווה את אשכול בתקופת ההמתנה וב[[מלחמת ששת הימים]] וב[[פעולת כראמה]]. לאחר פטירתו של אשכול המשיך לכהן בתפקיד תחת ראש הממשלה [[גולדה מאיר]] וליווה אותה במהלך [[מלחמת ההתשה]] ו[[מלחמת יום הכיפורים]]. במקביל החליף את [[אהרון יריב]] ביולי [[1973]] כיועץ ראש הממשלה לענייני מלחמה טרור. ביוני [[1974]] השתחרר משירות הקבע.
 
לאחר שחרורו שימש מנכ"ל חברת הנפט הלאומית, הממונה על חיפושי הנפט, עד [[1978]]. לאחר מכן שימש מחזיק תיק [[הפועל]] במועצת פועלי תל אביב-יפו. נפטר במאי [[1981]].